בס"ד בבא
בתרא – "השותפין"
נושא:
גמרא,
בבא בתרא פרק השותפין דף ב,
דף עבודה
מחבר:
יהודה שקלנובסקי
כיתות יעד:
ז–ח
סיכום
המח'
האם
היזק
ראיה
שמיה
היזק
או
לא
(ב
–
ב🙂
"השותפין
שרצו לעשות מחיצה בחצר –
בונין את הכותל באמצע"
|
|
"היזק |
"היזק ראיה שמיה היזק" |
|
פרוש "מחיצה" |
|
|
|
הוכחה להסבר |
|
|
|
באיזו חצר מדובר? |
|
|
|
מה הם "רצו"? |
|
|
|
מה היו עושים אם לא היה רצון של שניהם? |
|
|
|
קושיית הגמרא על שיטה זו |
|
|
|
תשובת הגמרא |
|
|
-
למסקנת הגמרא בשלב זה, איזו שיטה נשארת?
-
מדוע הגמרא הביאה את האפשרות השניה, ש"מחיצה"
הכוונה לחלוקה? (תוס')
-
* מדוע כתבה הגמרא בתחילת הסוגיא "סברוה"
ביחס לשיטה הראשונה, והרי שיטה זו נשארה למסקנה? (תוס'
ד"ה "סברוה"
בדף ב.) -
* "נתייאש הימנה ולא גדרה" – מדוע צריך ייאוש בכדי לאסור בכלאיים? מה המקור בתורה לכך? (תוס'
ד"ה "נתייאש הימנה" בדף ב🙂
שאלות
חזרה
(ב.
–
ב🙂
-
מהם שלושת המקרים המוזכרים במשנה? למה משמש כל מקום?
-
הסבר מהם: גויל,
גזית,
כפיסין,
לבנים. מה רוחב הקיר בכל סוג? -
"הכל כמנהג המדינה" – מה הדין אם נוהגים לעשות כותל גויל ברוחב של 7 טפחים?
ואם נוהגים לעשות ברוחב 4 טפחים?
(תוס') -
מהו רוחב הקיר המינימלי ביותר שאפשר לעשות? (תוס')
-
מהי חזית? לשם מה עושים אותה? מה עושים במקרה ששני השותפים בנו יחד את הקיר?
-
הסבר מהי חצר שיש בה דין חלוקה ומהי חצר שאין בה דין חלוקה.
-
מהם שני סוגי הנזק שיש בהיזק ראיה? הסבר!
-
באיזה סוג נזק של היזק ראיה ישנה מח' האם נחשב היזק או לא? מה הסברא של כל שיטה?
-
לפי
הפרוש
הראשון
בגמרא, מה הכוונה "מחיצה"?
מה היה הרצון שלהם? מה היה הדין אם לא היה רצון משותף של שניהם? באיזו סוג חצר מדובר (יש בה כדי חלוקה או לא)? -
מנין מוכיחה זאת הגמרא?
-
מהו המרחק שתקנו חכמים להרחיק את התבואה מהכרם? מדוע?
(רש"י) -
מהי "מחיצת הכרם"? מדוע ישנה חובה על בעל הכרם לבנות מחדש את המחיצה שנפרצה?
-
לפי
הפרוש
השני
בגמרא, מה הכוונה "מחיצה"?
מה היה הרצון שלהם? מה היה הדין אם לא היה רצון משותף של שניהם? באיזו סוג חצר מדובר (יש בה כדי חלוקה או לא)? -
מה מקשה הגמרא על כל שיטה מהמשנה? ומהי מתרצת?
-
למסקנת הגמרא, איזו שיטה נשארת לנו?
-
"בונין את הכותל באמצע" – מהי שאלת הגמרא מדין זה שבמשנה? על איזו שיטה מקשה הגמרא? (תוס')
-
מהי תשובת הגמרא?
-
מה ההבדל שבין גינה לחצר? כיצד הוא משפיע לנו על הדין?
סיכום הקושיות על מ"ד "היזק ראיה לאו שמיה היזק"
(ב ע"ב)
הגמרא מקשה על מ"ד היזק ראיה לאו שמיה היזק סדרה של קושיות ממשניות, שמהן אנו רואים שיש חובה לבנות כותל של 4 אמות המונע היזק ראיה.
השלם בלשונך בטבלה הבאה את הקושיות וההסברים של הגמרא לסיבת חיוב בניית הכותל בכל אחד מהמקרים.
|
|
המקור |
הקושיה |
ההסבר |
|
1 |
משנה ב. |
"בונין את הכותל באמצע" |
|
|
2 |
משנה ב. |
|
|
|
3 |
משנה ה. |
|
|
|
4 |
משנה ז: |
|
|
|
5 |
משנה יא. |
|
|
|
6 |
משנה כב. |
|
|
|
7 |
רב נחמן אמר שמואל |
|
|
שאלות חזרה (דף ג ע"א)
-
מהי המסקנה לפי לישנא
קמא?
(היזק ראיה שמיה היזק או לא? , מה הפירוש של המילה "מחיצה"
שבמשנה? ,
מהי הקושיה שבגללה נדחתה השיטה השניה?) -
מהי המסקנה לפי הלישנא
אחרינא?
(היזק ראיה שמיה היזק או לא? , מה הפירוש של המילה "מחיצה"
שבמשנה? ,
מהי הקושיה שבגללה נדחתה השיטה השניה?) -
מדוע יש צורך ברצון של שניהם כדי לבנות את הכותל, אם היזק ראיה שמיה היזק?
-
הגמרא מקשה על ההסבר הזה במשנה שלנו בדף ב מהמשנה בדף יא. מהי הקושיה?
-
כיצד היינו מצפים שיהיה כתוב במשנה כדי ללמדנו את החידוש שהיזק ראיה שמיה היזק? (תוס'
ד"ה 'מאי קא משמע לן') -
מה עונה על כך הגמרא?
-
מהי הסברא לומר, שרק בחצר שיש בה חלוקה, אפשר לכפות את השותף השני לבנות כותל המונע היזק ראיה?
-
הגמרא אומרת, שהחידוש במשנתנו, שאף בחצר שאין בה דין חלוקה כופים לבנות כותל המונע היזק ראיה. מהי הסברא בכך?
-
מה מקשה הגמרא על התרוץ, שכתבת בשאלה ו?
-
מה עונה על כך הגמרא?
-
מדוע אין לחלק את כתבי הקודש אף אם שניהם רוצים?
שאלות
חזרה
(ב
ע"א
–
ג
ע"ב)
בדף זה יש את שאלות החזרה מהדפים שחולקו לכם בעבר.
(ב.
– ב🙂
-
מהם
שלושת המקרים המוזכרים במשנה?
למה
משמש כל מקום? -
הסבר
מהם:
גויל,
גזית,
כפיסין,
לבנים.
מה
רוחב הקיר בכל סוג? -
"הכל
כמנהג המדינה"
– מה
הדין אם נוהגים לעשות כותל גויל ברוחב
של 7
טפחים?
ואם
נוהגים לעשות ברוחב 4
טפחים?
(תוס') -
מהו
רוחב הקיר המינימלי ביותר שאפשר לעשות?
(תוס') -
מהי
חזית?
לשם
מה עושים אותה?
מה
עושים במקרה ששני השותפים בנו יחד את
הקיר? -
הסבר
מהי חצר שיש בה דין חלוקה ומהי חצר שאין
בה דין חלוקה. -
מהם
שני סוגי הנזק שיש בהיזק ראיה?
הסבר! -
באיזה
סוג נזק של היזק ראיה ישנה מח'
האם
נחשב היזק או לא?
מה
הסברא של כל שיטה? -
לפי
הפרוש הראשון בגמרא,
מה
הכוונה "מחיצה"?
מה
היה הרצון שלהם?
מה
היה הדין אם לא היה רצון משותף של שניהם?
באיזו
סוג חצר מדובר (יש
בה כדי חלוקה או לא)? -
מנין
מוכיחה זאת הגמרא?
-
מהו
המרחק שתקנו חכמים להרחיק את התבואה
מהכרם?
מדוע?
(רש"י) -
מהי
"מחיצת
הכרם"?
מדוע
ישנה חובה על בעל הכרם לבנות מחדש את
המחיצה שנפרצה? -
לפי
הפרוש השני בגמרא,
מה
הכוונה "מחיצה"?
מה
היה הרצון שלהם?
מה
היה הדין אם לא היה רצון משותף של שניהם?
באיזו
סוג חצר מדובר (יש
בה כדי חלוקה או לא)? -
מה
מקשה הגמרא על כל שיטה מהמשנה?
ומהי
מתרצת? -
למסקנת
הגמרא,
איזו
שיטה נשארת לנו? -
"בונין
את הכותל באמצע"
– מהי
שאלת הגמרא מדין זה שבמשנה?
על
איזו שיטה מקשה הגמרא?
(תוס') -
מהי
תשובת הגמרא? -
מה
ההבדל שבין גינה לחצר?
כיצד
הוא משפיע לנו על הדין?
סיכום
הקושיות על מ"ד
"היזק
ראיה לאו שמיה היזק"
(ב
ע"ב)
הגמרא
מקשה על מ"ד
היזק ראיה לאו שמיה היזק סדרה של קושיות
ממשניות,
שמהן
אנו רואים שיש חובה לבנות כותל של 4
אמות
המונע היזק ראיה.
השלם בלשונך בטבלה הבאה את
הקושיות וההסברים של הגמרא לסיבת חיוב
בניית הכותל בכל אחד מהמקרים.
|
|
המקור |
הקושיה |
ההסבר |
|
1 |
משנה |
"בונין |
|
|
2 |
משנה |
|
|
|
3 |
משנה |
|
|
|
4 |
משנה |
|
|
|
5 |
משנה |
|
|
|
6 |
משנה |
|
|
|
7 |
רב |
|
|
שאלות
חזרה (דף
ג ע"א)
-
מהי
המסקנה לפי לישנא
קמא?
(היזק
ראיה שמיה היזק או לא?
, מה
הפירוש של המילה "מחיצה"
שבמשנה?
, מה
הם "רצו"?
, מהי
הקושיה שבגללה נדחתה השיטה השניה?) -
מהי
המסקנה לפי הלישנא
אחרינא?
(היזק
ראיה שמיה היזק או לא?
, מה
הפירוש של המילה "מחיצה"
שבמשנה?
, מה
הם "רצו"?
, מהי
הקושיה שבגללה נדחתה השיטה השניה?) -
מדוע
יש צורך ברצון של שניהם כדי לבנות את
הכותל,
אם
היזק ראיה שמיה היזק? -
הגמרא
מקשה על ההסבר הזה במשנה שלנו בדף ב מהמשנה
בדף יא.
מהי
הקושיה? -
כיצד
היינו מצפים שיהיה כתוב במשנה כדי ללמדנו
את החידוש שהיזק ראיה שמיה היזק?
(תוס' ד"ה
'מאי
קא משמע לן') -
מה
עונה על כך הגמרא? -
מהי
הסברא לומר,
שרק
בחצר שיש בה חלוקה,
אפשר
לכפות את השותף השני לבנות כותל המונע
היזק ראיה? -
הגמרא
אומרת,
שהחידוש
במשנתנו,
שאף
בחצר שאין בה דין חלוקה כופים לבנות כותל
המונע היזק ראיה.
מהי
הסברא בכך? -
מה
מקשה הגמרא על התרוץ,
שכתבת
בשאלה כד? -
מה
עונה על כך הגמרא? -
מדוע
אין לחלק את כתבי הקודש אף אם שניהם רוצים?
שאלות
חזרה
(ג
ע"א
–
ג
ע"ב)
-
אם החלוקה של החצר תלויה ברצונם,
מדוע אינם יכולים לחזור בהם?
(2 הסברים בגמ') -
הסבר:
קנין דברים,
קנין ברוחות -
מהי האפשרות שמעלה הגמ'
להסביר מהו כותל של גויל ומהו כותל של כפיסים?
מנין רצתה הגמרא ללמוד לכל מקרה? -
מהי תשובת הגמרא על האפשרות הזו?
-
מהו הכלל שלמד אביי מהמשנה?
מנין הוא למד זאת?
מהי המשמעות המעשית של דין זה?
(רש"י) -
מהן שתי האפשרויות שמביאה הגמרא להסביר על איזה סוג טיט מדובר במשנה?
(טינא / ריכסא) -
מהו היחס שצריך להיות בין רוחב הקיר לגובהו ע"פ הדין של כותל גזית שבמשנה?
-
מה מקשה על כך הגמרא מ"אמה טרקסין"
שהיתה בביהמ"ק?
מה התשובה?
-
מהי אותה "אמה טרקסין"?
מדוע נקראת כך?
(תוס' ד"ה 'טרקסין') -
מה מאפשר לאותה "אמה טרקסין"
לעמוד?
(2 דברים – ע"פ מסקנת הגמרא) -
"גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"
– במה זה בא לידי ביטוי?
(2 אפשרויות).
איזו אפשרות נכונה? -
מה היה מפריד בביהמ"ק השני בין הקודש לקודש הקודשים?
-
מדוע לא בנו בביהמ"ק השני "אמה טרקסין"
עד התקרה?
-
מדוע לא בנו בביהמ"ק השני "אמה טרקסין"
בגובה 30 אמות ומעליה פרוכת? -
מדוע לא בנו בביהמ"ק השני "אמה טרקסין"
בחלק מן הגובה ומעליה פרוכת עד לתקרה? האם תשובה זו עונה גם על השאלה הקודמת? (תוס'
ד"ה 'אמר אביי גמירי')
סתירת
בית
כנסת
אחד
עד
שבונים
את
השני
(ג
ע"ב)
שיטת רש"י
|
|
"משום פשיעותא" |
"משום צלויי" |
|
הסבר |
|
|
|
הנפקא מינה |
|
|
|
הדין |
|
|
|
מרימר ומר זוטרא |
(תוס') |
|
|
שאלת רבינא מרב אשי |
|
|
שיטת
הרשב"א
(חידושי
הרשב"א
מסכת
בבא
בתרא
דף
ג
עמוד
ב
)
מרימר ומר זוטרא בנו בי קייטא בסיתוא ובי סיתוא בקייטא,
פי'
דסבירא להו דמשום צלויי הוא וכיון דאיכא דוכתא לצלויי סתרי ובנו,
ורבינא דבעא מיניה מרב אשי גבו זוזי ומנחי מאי ס"ל כמאן דאמר משום פשיעותא,
וקשה לי קצת היאך הזכיר שני ההפכים ביחד ולא אמר מרימר ומר זוטרא סברי הכי ורבינא ורב אשי סברי הכי דלפי פשטא הוה משמע דליכא פלוגתא בינייהו,
ומתוך הדחק אני אומר כי שמא מה שאמרו משום פשיעותא לאו למימרא דחוששין דילמא פשעי ולא בנו כלל אלא דילמא פשעי ומתרשלי ואע"ג דאיכא דוכתא לצלויי כיון דלאו ביהכ"נ קבוע הוא חיישי'
אבל היכא דאיכא ביהכ"נ קבוע לא חיישי',
והיינו דקאמר דאיכא דוכתא לצלויי ולא קאמר דאיכא בי כנישתא אחריתי לצלויי,
והלכך הכא דאיכא בי כנישתא אחריתא אע"ג דבהאי מצלו בסיתוא ובהאי מצלו בקייטא,
לפשיעה דקצת ימים לא חיישינן כיון דהשתא מיהא איכא בי כנישתא אחרינא דמצלו בה כדרכייהו,
והיינו דקאמרינן עד דבני בי כנישתא אחריתי:
|
|
"משום פשיעותא" |
"משום צלויי" |
|
הסבר |
|
|
|
הנפקא מינה |
|
|
|
הדין |
|
|
|
מרימר ומר זוטרא |
|
|
|
שאלת רבינא מרב אשי |
|
|
סתירת
בית
כנסת
(ג🙂
–
המשך
לסיכום:
אם נתבונן נראה שישנו הבדל מהותי בין שיטת רש"י והרשב"א בסוגייא.
א. הסבר מהי ה"פשיעותא"
ב. גירסת הגמרא ב"איכא בינייהו":
ג. הבדל למעשה כאשר
יש
שם
ביהכנ"ס
אחר
|
|
רש"י |
רשב"א |
|
"חיישינן לפשיעותא" |
|
|
|
"איכא בינייהו" |
|
|
|
אם יש שם בית כנסת אחר |
|
|
פסק
ההלכה
– שולחן
ערוך
אורח
חיים
סימן
קנב
"אין סותרים בית הכנסת כדי לבנות בית הכנסת אחר,
שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר;
אלא בונים אחר תחלה,
ואח"כ סותרים הישן (ואפי'
לא רצו לסתור רק מחיצה א'
להרחיבו,
נמי דינא הכי) והני מילי,
שהיה הראשון חזק;
אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כותליו ליפול,
סותרים אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה,
שמא תדחק השעה וישאר חרוב".
-
כפי
איזו שיטה פוסק השו"ע?
צלויי או
פשיעותא? -
מ
משנה
ברורה סימן קנב ס"ק
ה"והיכא
דאיכא עוד ביהכ"נ
קבוע בעיר שיכולים להתפלל שם כולם הט"ז
מתיר והמ"א
אוסר בכל גוונא"ביאור
הלכה סימן קנב ד"ה
"שלא
יבנו"
"עיין
במ"ב
מה שכתבנו בשם הט"ז
ומ"א. והנה
יש הרבה אחרונים שהעתיקו דברי הט"ז
לדינא והרבה מהן מחמירין כהמ"א.
ולענ"ד
אחרי דבסותר ע"מ
לבנות לכו"ע
ליכא איסורא דאורייתא כ"א
שחששו חכמים שמא יפשעו אח"כ
ולא יבנו,
ואחרי
דלאיסורא לא מצינו למי מהראשונים שיחמירו
בהדיא בזה כמו שהאריך הט"ז
…
ואדרבה
מצינו להרבה ראשונים שמקילין בהדיא
בענין זה …
וכן
הרשב"א
…
ס"ל
בהדיא להקל בדאיכא בי כנישתא אחרת קבוע
בעיר …
שוב
אין להחמיר בזה.
אך
כ"ז
דוקא אם בביהכ"נ
הקבוע יש מקום לכולם בריוח להתפלל דאל"ה
נראה דלכו"ע
אסור.תי מותר לסתור בכל זאת את בית הכנסת
אף שלא בנו עדיין את החדש?
-
מהי
דעת המגן
אברהם,
הט"ז
והביאור הלכה
בסתירת בית הכנסת כאשר יש שם בית כנסת
אחר?
סתם
גינה
ובקעה
(ד
ע"א)
–
הרחבה
שיטת רש"י
-
מהו הנוסח הנכון של המשנה לפי דברי אביי?
-
"אמר
לי
רבא: אם
כן
מאי
אבל"?
– כיצד מפרש רש"י את שאלת רבא על אביי?
שיטת
הרשב"א
–
חידושי
הרשב"א
מסכת
בבא
בתרא
דף
ד
עמוד
א
"אמר
אביי ה"ק
וכן בגנה ומקום שנהגו לגדור בבקעה מחייבין
אותו,
פי'
דקסבר
אביי דהאי מקום שנהגו דקתני במתני'
לאו
אגנה קאי אלא אבקעה:
אי
הכי מאי אבל,
פרש"י
ז"ל
א"ה
דהאי מקום שנהגו אבקעה קאי מאי קא מהדר
אבל בבקעה דהא מבקעה סליק והכי הו"ל
למתני אבל מקום שנהגו שלא לגדור אין
מחייבין אותו,
וקשה
לי קצת
דא"כ
הו"ל
לרבא לאקשויי נמי מדוקיא דרישא אדוקיא
דסיפא כיון דעיקר קושיא ראשונה אדיוקי
דרישא וסיפא קא מהדר לאקשויי והו"ל
למימר מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו הא
סתמא לא אימא סיפא מקום שנהגו שלא לגדור
אין מחייבין אותו הא סתמא כמקום שנהגו
לגדור דמי ומחייבין אותו,
ושמא
עדיפא מינה אקשי ליה,
ואפשר
לפרש
דרבא אדיוקי דרישא וסיפא קא מהדר והכי
אקשי ליה א"ה
מאי אבל בבקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין
מחייבין אותו דמשמע הא סתמא מחייבין,
ומדיוקא
דרישא לדיוקא דסיפא קפריך,
ומאי
אבל דקאמר רישא דסיפא נקט…"
-
מה מקשה הרשב"א על רש"י?
-
"אמר
לי
רבא: אם
כן
מאי
אבל"?
– כיצד מפרש הרשב"א את שאלת רבא על אביי?
שיטת תוס'
-
מהו הנוסח הנכון של המשנה לפי דברי אביי?
-
כיצד בדברים אלו מיושבת קושייתו של הרשב"א על רש"י?
(עיין בדברי המהרש"א על תוס')
סיכום
–
סתם
גינה
ובקעה
(ד
ע"א)
ש
אלת
הגמרא – "הא
גופא
קשיא"
ה
שאלת
הגמרא
גמרא מדייקת מהרישא והסיפא של המשנה
ומכך מגיעה לסתירה פנימית בדברי המשנה:
|
"וכן בגינה מקום שנהגו לגדור – מחייבין אותו |
אבל בקעה מקום שנהגו שלא לגדור – אין מחייבין אותו" |
|
הא |
הא |
שיטת רש"י
ת
שובת
אביי – יש לגרוס אחרת ברישא של המשנה
ומדובר בשני מקרים,
סתם
גינה ובקעה:
|
"וכן סתם גינה ומקום שנהגו לגדור בבקעה – מחייבין אותו |
אבל בקעה מקום שנהגו שלא לגדור – אין מחייבין אותו" |
שאלת
רבא – "אם
כן
מאי
אבל"
המילה "בקעה"
בסיפא של המשנה
מיותרת, שהרי
כבר ברישא התחלנו לדבר על בקעה.
(וא"כ
מוכח שרק בסיפא מדובר על בקעה).
ונוסח המשנה היה
צריך להיות:
|
"וכן סתם גינה ומקום שנהגו לגדור בבקעה – מחייבין אותו |
אבל מקום שנהגו שלא לגדור – אין מחייבין אותו" |
ש
תשובת אביי
ושאלת
רבא
יטת הרשב"א
שאלת
רבא – "אם
כן
מאי
אבל"
הסיפא
של המשנה מיותרת,
שהרי
אם נדייק מהרישא והסיפא לגבי "סתם
בקעה"
תהיה
לנו סתירה.
והנוסח
במשנה היה צריך להיות:
|
"וכן סתם גינה ומקום שנהגו לגדור בבקעה – מחייבין אותו |
—————– |
שיטת תוס'
תשובת
אביי – יש לגרוס אחרת ברישא ובסיפא
של המשנה:
|
"וכן סתם גינה ומקום שנהגו לגדור בבקעה – מחייבין אותו |
אבל אין מחייבין אותו" |
לפי הסבר זה,
קושייתו של רבא היא כפי הנכתב ברש"י,
שהמילה "בקעה"
בסיפא מיותרת,
ואין מקום לשאלת הרשב"א על הסתירה הפנימית במשנה לגבי "סתם בקעה"
(מהרש"א).
ת
שובת רבא
י
תשובת
רבא
ש לגרוס אחרת ברישא ובסיפא של המשנה
וממילא לא תהיה סתירה:
|
" ומחייבין אותו |
אבל סתם בקעה כמקום שנהגו שלא לגדור – ואין מחייבין אותו" |
שאלות
חזרה
–
דף
ד
ע"א
-
"הכל
כמנהג
המדינה"
– איזה מנהג בא משפט זה לרבות? -
עיין בתוס' בדף ב ע"א (ד"ה 'בגויל')
בסופו. מה לומד ר"ת מהמנהג שהביאה הגמרא? כיצד נקרא מנהג שנוהג בפחות מכך? -
"לפיכך
אם
נפל
הכותל
המקום
והאבנים
של
שניהם"
– מה מקשה על כך הגמרא? (ע"פ רש"י) -
מה עונה הגמרא על שאלתה? מדוע כאן לא אומרים "המוציא מחבירו עליו הראיה"?
-
מה ההבדל בין דין "יחלוקו"
לבין דין "המוציא מחבירו עליו הראיה"? -
"וכן
בגינה
מקום
שנהגו
לגדור
מחייבין
אותו"
– "הא
גופא
קשיא".
הסבר את שאלת הגמרא. -
לפי
רש"י:
מה מתרץ אביי על שאלה זו? כיצד בדבריו אין מקום שאלת הגמרא? -
מהו הנוסח שיש לכתוב במשנה לשיטת אביי, לפי הסבר
תוס'
בד"ה 'הכי קתני'? -
מה מקשה רבא על אביי? (העזר ברש"י ד"ה 'א"כ מאי אבל")
-
מהי קושייתו של רבא לפי הסבר הרשב"א?
-
מהו הנוסח הנכון במשנה לפי רבא? כיצד בדברים אלו אין מקום לשאלת הגמרא?
-
"חזית"
– מהו הפרוש הראשון של רב הונא? -
מדוע לא עושים את החזית לצד השני? מדוע לא חוששים שהשותף יוריד את החזית ויטען שבנו יחד?
-
"חזית"
– מהו הפרוש השני של רב הונא? -
מדוע לא עושים את החזית לצד השני? מדוע לא חוששים שהשותף יוסיף חזית בצד שלו ויטען שבנו יחד?
-
כיצד דוחה הגמרא הסבר זה?
-
מדוע נכתב "קשיא"
ולא "תיובתא"?
(תוס'
ד"ה 'והא') -
"חזית"
– מהו הפירוש לפי רבי יוחנן? -
מדוע לא עושים את החזית לצד השני? מדוע לא חוששים שהשותף יוריד את החזית ויטען שבנו יחד?
סיכום סוגיית מקיף וניקף (ד ע"ב)
מהלך
הגמרא:
א. רב יהודה אמר שמואל – הלכה כר' יוסי בין אם את הרוח הרביעית גדר הניקף ובין אם גדרה המקיף.
ב. "ר'
יוסי אומר: מגלגלין עליו את הכל" – רב הונא: הכל לפי מה שגדר,
חייא בר רב – הכל לפי דמי קנים בזול.
ג. הסבר מח' ת"ק ור' יוסי לפי רב הונא וחייא בר רב:
"המקיף את
חבירו משלש רוחותיו"
|
|
ת"ק: |
ר' |
||||
|
|
מה |
מי |
על |
מה |
מי |
על |
|
רב הונא |
"דמי |
ניקף |
4 |
"הכל |
ניקף |
4 |
|
חייא בר רב (1) |
"אגר |
ניקף |
———- |
"דמי |
ניקף |
4 |
|
חייא בר רב (2) |
|
|
|
|
|
|
|
חייא בר רב (3) |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||||
|
חייא בר רב (4) |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||||
ד. מדוע בהסברו השני של חייא בר רב (בדעת חכמים) אינו משלם על 3 הגדרות הראשונות? לפי
רש"י
ולפי
תוס'?
ה. מה ההבדל העקרוני בין 3 ההסברים הראשונים בדברי חייא בר רב לבין ההסבר הרביעי?
ו. כיצד ההסבר הרביעי נכנס בלשון המשנה?
סיכום סוגיית מקיף וניקף (ד ע"ב)
מהלך
הגמרא:
-
רב יהודה אמר שמואל – הלכה כר' יוסי בין אם את הרוח הרביעית גדר הניקף ובין אם גדרה המקיף.
-
"ר' יוסי אומר: מגלגלין עליו את הכל" – רב הונא: הכל לפי מה שגדר,
חייא בר רב – הכל לפי דמי קנים בזול.
-
הסבר מח' ת"ק ור' יוסי לפי רב הונא וחייא בר רב:
"המקיף את חבירו
משלש רוחותיו"
|
|
ת"ק: |
ר' |
||||
|
|
מה משלם? |
מי גדר את הרביעית? |
על איזו גדר משלם? |
מה משלם? |
מי גדר את הרביעית? |
על איזו גדר משלם? |
|
רב הונא |
"דמי קנים בזול" |
ניקף או מקיף |
4 גדרות |
"הכל לפי מה שגדר" |
ניקף או מקיף |
4 גדרות |
|
חייא בר רב (1) |
"אגר נטירא" |
ניקף או מקיף |
———- |
"דמי קנים בזול" |
ניקף או מקיף |
4 גדרות |
|
חייא בר רב (2) |
"דמי קנים בזול" |
ניקף או מקיף |
גדר רביעית בלבד |
"דמי קנים בזול" |
ניקף או מקיף |
4 גדרות |
|
חייא בר רב (3) |
"דמי קנים בזול" |
ניקף |
4 גדרות |
"דמי קנים בזול" |
ניקף או |
4 גדרות |
|
"דמי קנים בזול" |
מקיף |
גדר רביעית בלבד |
||||
|
חייא בר רב (4) |
"דמי קנים בזול" |
ניקף או |
4 גדרות |
"דמי קנים בזול" |
ניקף |
4 גדרות |
|
——— |
מקיף |
——— |
||||
"כותל
חצר שנפל"
– משנה
דף ה ע"א
|
לשון |
הסבר |
|
כותל |
למ"ד למ"ד |
|
עד |
כיון "בחזקת |
|
עד |
רש"י הסבר הסבר ב. |
|
מד"א |
אף |
|
סמך |
כאשר |
|
בחזקת |
אם |
שאלות חזרה (ד:
– ה🙂
מקיף וניקף (ד:
– ה.)
-
"המקיף את חבירו משלש רוחותיו…" –
היכן ממוקמת הגדר? לצורך מה הוא בונה אותה? -
מדוע כאשר יש 3 גדרות אין הניקף צריך לשלם? ומדוע משתנה הדין כאשר יש 4 גדרות?
-
מהי דעתו של ר' יוסי?
מה הסברא לחייב אם המקיף גדר את הרביעית? ומה הסברא אם גדר אותה הניקף? -
"מגלגלין עליו את הכל" – כיצד מסבירים רב הונא וחייא בר רב את דעתו של ר' יוסי?
-
על מי מקשה הגמרא מהמשנה? הסבר היטב את שאלת הגמרא!
-
כיצד מסביר רב הונא את מח' ת"ק ור' יוסי במשנה?
-
מהם 4 ההסברים שמביאה הגמרא כדי להסביר כיצד מסביר חייא בר רב את מח' ת"ק ור' יוסי?
-
מה ההבדל העקרוני שבין ההסבר האחרון לבין שלושת ההסברים הקודמים?
-
איזה הסבר נכנס הכי טוב בלשון המשנה? כיצד?
(תוס'
ד"ה 'ורבי יוסי') -
כפי מי נפסקה ההלכה בסוגיא? הוכח!
-
כתוב בלשונך את הסיפור הראשון של רוניא ורבינא. כיצד פסק רבא? מדוע?
-
כתוב בלשונך את הסיפור השני של רוניא ורבינא. כיצד פסק רב ספרא? מדוע?
-
הסבר מהו "דינא דבר מצרא". ומצד מה מחייבים אותו.
-
האם דין זה נוהג אף לאחר קניית השטח הסמוך ע"י אדם אחר? הוכח!
-
הסבר:
"ארבעה לצלא ארבעה לצללא". -
מה הקשר שבין שני הסיפורים? (רש"י
בסוף ד"ה 'ארבעה לצלא')
כותל חצר שנפל (משנה ה.)
-
מדוע מחייבים את שניהם לבנות עד ד"א?
ומה החידוש במשנה? (לפי מ"ד היזק ראיה שמיה היזק ולמ"ד היזק ראיה לאו שמיה היזק) -
מדוע עד ד"א הוא "בחזקת שנתן"? מה התווסף לנו בכך שנכתב "בחזקת שנתן"?
-
"עד שיביא ראיה שלא נתן" – כיצד יביא ראיה כזו? (רא"ש בדעת רש"י ושני הסברים של הרא"ש בסוף סימן ט)
-
"סמך לו כותל אחר מחייבין אותו" – מדוע?
מה החידוש בדין זה? -
בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן" – מדוע אינו נאמן?
פריעת
בע"ח
בתוך
זמנו
(ה.
– ה🙂
-
מהו המקרה שבו נחלקו ר"ל עם אביי ורבא?
-
מה הדין בסתם הלוואה? מה ההבדל? (תוס'
ד"ה 'הקובע') -
מהי הסברא של ר"ל ומהי סברתם של אביי ורבא?
-
על מי מקשה הגמרא מהרישא של המשנה? הסבר את השאלה!
-
מה נחשב בבניית הכותל "תוך זמנו" ומה נחשב ל"אחר זמנו"?
-
מהי תשובת הגמרא?
-
על מי מקשה הגמרא מהסיפא של המשנה? הסבר את השאלה!
-
מה נחשב בבניית הכותל השני "תוך זמנו" ומה נחשב ל"אחר זמנו"?
-
מהי תשובת הגמרא? האם יש לו כאן נאמנות בטענת "פרעתי בזמני"? מדוע?
(רש"י) -
כפי מי נפסקה ההלכה במח' ר"ל עם אביי ורבא?
-
עד כמה חזקה הטענה "אין אדם פורע בתוך זמנו"?
-
הסבר מתי אפשר לגבות חובות מיתומים וכיצד עושים זאת?
-
האם יהיה הבדל אצלנו בין יתומים גדולים לקטנים? מה ההבדל? (תוס'
ד"ה 'ואפילו מיתמי' בתחילתו)
בהצלחה רבה!!!
סיכום
סוגיית
פריעת
בע"ח
בתוך
זמנו
(ה.
–
ו.)
בסוגייתנו יש 2 נושאים מרכזים הנובעים מהמח' העקרונית האם אדם נאמן לטעון 'פרעתיך תוך זמני'.
נושא
א
–
מח'
אביי
ורבא
האם
נאמן
לומר
'פרעתיך
תוך
זמני'
לפי ר"ל –
ולפי אביי ורבא –
-
קושיית הגמרא מהרישא של המשנה על ר"ל:
הדין ברישא –
היכי דמי? (באיזה מקרה מדובר?)
אפשרות א –
אפשרות זו נדחת משום שהיא –
אפשרות ב –
וא"כ קשה מכאן על ר"ל!
תשובת הגמרא – " " ומשמעותה היא –
-
קושיית הגמרא מהסיפא של המשנה על אביי ורבא:
הדין בסיפא –
היכי דמי? (באיזה מקרה מדובר?)
אפשרות א –
אפשרות זו נדחת משום –
אפשרות ב –
וא"כ קשה מכאן על אביי ורבא!
תשובת הגמרא – " " ומשמעותה היא –
-
פסיקת ההלכה במח' ר"ל עם אביי ורבא:
ההלכה היא – .
המשמעות הנובעת מכאן לגבייה מיתומים היא –
לאחר פסיקת ההלכה עוברת הגמרא לדון בנושא נוסף, שבו אנו מנסים לברר האם חזקה עדיפה על המיגו או לא.
נושא
ב
–
מיגו
במקום
חזקה
הספק של הגמרא הוא – " ".
ובמילים שלנו –
-
נסיון הגמרא להוכיח מהרישא של המשנה ש .
הדין ברישא –
היכי דמי? (באיזה מקרה מדובר?)
אפשרות א –
אפשרות זו נדחת משום שהיא –
אפשרות ב –
וא"כ אפשר להוכיח מכאן – .
תשובת הגמרא – " " ומשמעותה היא –
-
נסיון הגמרא להוכיח מהסיפא של המשנה ש .
הדין בסיפא –
היכי דמי? (באיזה מקרה מדובר?)
אפשרות א –
אפשרות זו נדחת משום –
אפשרות ב –
וא"כ אפשר להוכיח מכאן – .
תשובת הגמרא – " " ומשמעותה היא –
-
נסיון הגמרא להוכיח מהגמרא בשבועות ש .
הדין המופיע שם הוא:
"מנה לי בידך אמר לו הין. (רש"י – ) למחר אמר לו תנהו לי.
אם אמר: נתתיו לך – אין לך בידי – .
הסבר
הגמרא:
"נתתיו לך" –
"אין לך בידי" –
וא"כ אפשר להוכיח מכאן –
דחיית
הגמרא: "אין לך בידי" –
והוא חייב משום
ואם
כן
למסקנת
הגמרא
–
ספק
הגמרא
לא
נפשט!!!
שאלות חזרה (ו ע"ב)
"המשכיר בית
לחבירו בבירה גדולה"
|
|
זיזים |
כתלים |
עובי הכותל |
תרבץ אפדני |
רחבה |
|
הסבר המקרה |
|
|
|
|
|
|
רבה בר אבוה |
|
|
|
|
|
|
רב נחמן |
|
|
|
|
|
|
רבא |
|
|
|
|
|
"אמר אביי: שני בתים בשני צידי רשות הרבים…"
-
מהו המקרה שעליו מדבר אביי?
-
מדוע אמר אביי את המקרה בבתים שמשני צידי רשות
הרבים?
-
על איזה מקרה דיבר אביי?
(מדוע אינו "פשיטא")
-
מדוע ישנה הווא אמינא שאם אחד הקדים ובנה בחלקו יוכל השני לחייבו להשלים את כל הכותל ברשותו?
(תוס'
ד"ה 'מהו דתימא')
סיכום
4
המקרים
של פסיקת רב חמא (ז
ע"א
– ע"ב)
|
|
המקרה |
פסיקת רב חמא |
טעמו |
|
1 |
|
|
|
|
2 |
|
|
|
|
3 |
|
|
|
|
4 |
|
|
|
סיכום
4
המקרים
של פסיקת רב חמא (ז
ע"א
– ע"ב)
|
|
המקרה |
פסיקת רב חמא |
טעמו |
|
1 |
|
|
|
|
2 |
|
|
|
|
3 |
|
|
|
|
4 |
|
|
|
שאלות
חזרה
(ו
ע"א
–
ז
ע"ב
במשנה)
המבחן בגמרא יתקיים,
אי"ה,
ביום ראשון הקרוב.
המבחן יהיה מדף ו ע"א בנקודתיים עד לדף ז ע"ב במשנה.
יש ללמוד את כל הרש"י על הנלמד וכן את תוס'
הבאים:
דף
ו
ע"א:
ד"ה 'ומודה רב הונא'. דף
ו
ע"ב:
ד"ה 'בשני צידי רשות הרבים'
וד"ה 'שתי חצרות זו למעלה מזו'. דף
ז
ע"ב:
ד"ה 'מר ינוקא'
וד"ה 'אין להם דרך זה על זה'.
דף ו ע"א
-
מהו המקרה בו נחלקו רב הונא ורב נחמן?
מהי דעתו של כל אחד מהם?
מהי סברתו? -
האם הם חולקים לעניין גובה או אורך?
(רש"י) -
מתי מודה רב הונא לרב נחמן?
מהי הסברא בכך?
– ע"פ
רש"י
וע"פ
תוס'. -
מתי מודה רב נחמן לרב הונא?
מהי הסברא בכך?
– ע"פ
רש"י
וע"פ
תוס'. -
מהן "בי כוי"?
מה הכוונה שאין לו חזקה בזה?
מדוע אין לו חזקה? -
חזקת
תשמישים (תוס'
בתוך דברי רש"י)
1)
הגדר מהי חזקה זו.
2)
כמה זמן צריך להחזיק כדי שתהיה חזקה?
מה הסיבה להבדל מחזקת קרקעות?
מהי ההוכחה לכך?
3)
איזה דבר חייבים בנוסף לחזקה?
הסבר!
-
הסבר את כל המקרים שמביאה הגמרא לעניין חזקה:
הורדי,
כשורי,
נטפי,
שפכי,
צריפא דאורבני. -
מתי יש חזקה מדבר אחד לשני,
ע"פ האפשרויות השונות שמביאה הגמרא? -
כיצד פסק רב
יוסף למעשה במקרה של שפיכת המים לחצר חבירו?
דף ו ע"ב
-
"המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה"
– הסבר מהם:
זיזיה,
כתליה,
עובי הכותל,
תרבץ אפדני,
רחבה. -
במה מותר לשוכר להשתמש מהרשימה הנ"ל לפי השיטות השונות?
-
מהי "כשורא דמטללתא"?
מהי החזקה שטוען אותו אדם שעשה את ה"כשורא דמטללתא"? -
מתי יש לו את החזקה?
מדוע רק אז? -
מתי יש חזקה בסוכת מצוה?
מהי הסיבה להבדל שבינה לבין "כשורא דמטללתא"?
(רש"י)
-
מה הדין אם בנאה בטיט?
מדוע? -
"שני בתים בשני צידי רשות הרבים"
– מה המקרה?
מה הדין?
מדוע צריך "להעדיף"? -
מהו החידוש שיש ב'שני בתים בשני צידי רה"ר'
יותר מאשר 'בשני בתים בשני צידי רשות היחיד'?
(3) -
מה החידוש שיש בדין זה?
והרי זה 'פשיטא',
שיבנו באופן כזה של העדפה?
(ע"פ תוס'
שברש"י) -
מהו גובה המחיצה שעושים בין גג לחצר?
מי בונה את המחיצה?
מדוע דווקא הוא?
(ראה את הגמ'
בדף ג ע"א למעלה) -
מהו גובה המחיצה שעושים בין גג לגג לפי שמואל ולפי רב נחמן?
-
מהו הצורך במחיצה לפי שיטת רב נחמן?
-
כיצד תיישב את הסתירה שבין דינו של רב נחמן כאן לדין של "שני בתים בשני צידי רשות הרבים"?
(תוס' ד"ה 'בשני')
(וכן תירוץ נוסף של הנימוקי יוסף,
דף ד ע"א בדפי הרי"ף) -
"שתי חצרות זו למעלה מזו"
– היכן בונים את הכותל שבין שתי החצרות?
מי משלם עבור בניית הכותל לפי רב הונא ולפי רב חסדא?
מהי הסברא שלהם?
(רש"י וכן ברא"ש,
סימן יז בתחילתו) -
מדוע התחתון צריך לשלם עבור כותל בגובה 4
אמות מעל חצרו של עליון ולא מודדים את ה – 4
אמות מחצרו של תחתון?
2
תשובות בתוס' ד"ה 'שתי חצרות'.
דף ז ע"א
-
מה היה המקרה של הבית והעלייה?
מדוע לא הסכים בעל העלייה לסתור את ביתו או לעבור למקום אחר?
מה פסק בדין זה רב חמא? -
באילו שני מקרים ישתנה דינו של רב חמא?
-
מהו הגובה המינימאלי בבניית בית?
מנין נלמד דין זה? -
מדוע אמר רבה לתלמידיו:
"לא תיתלו ביה בוקי סריקי ברב נחמן"? -
מהו הגובה המינימאלי של בית הראוי למגורים?
כיצד מודדים זאת? -
מה היה המקרה של בניית הכותל מול החלון?
מדוע לא הסכים בעל החלון לבצע שינויים בביתו או לסותרו או לעבור למקום אחר? -
כיצד פסק רב חמא?
מה החידוש שבמקרה זה על המקרה הקודם? -
מה היה המקרה עם האספלידא והתרביצא?
כיצד פסק רב חמא? -
מה הקשתה הגמרא מהמקרה של שני האחים,
שחילקו שדה וכרם?
מה תירצה הגמרא? -
מדוע לא אומרים כאן:
"שמא בעלמא פלג ליה"? -
מדוע טענת בעל האספלידא,
שרוצה לגור כמו שדרו אבותיו אינה מתקבלת?
דף ז ע"ב
-
מר ינוקא ומר קשישא – מי המבוגר ומי הצעיר?
מדוע נקראו כך?
ע"פ תוס'
(ורש"י בכתובות). -
הסבר את 4
הדינים שאמר שמואל לגבי האחים שחלקו,
שאין להם זה על זה. -
מדוע אין לאחים דרך זה על זה?
מדוע לא אומרים כאן "מוכר בעין יפה מוכר"?
(תוס' ד"ה 'אין') -
מה המקרה של "ההוא שטרא דיתמי דנפיק עליה תברא"?
-
כיצד פוסק רב חמא במקרה זה?
מדוע? -
מדוע רבינא לא קיבל את פסק דינו של רב חמא במקרה הזה?
-
כיצד הסביר רב חמא את דינו?
כיצד גובין לחומת העיר (ז ע"ב)
א. למד היטב את הגמרא בדף ז ע"ב:
"בעא
מיניה
רבי
אלעזר
מרבי
יוחנן…
ואלעזר
בני
קבע
בה
מסמרות".
ב. "לפי
נפשות
גובין
או
דילמא
לפי
שבח
ממון
גובין"
– למד את דברי הנימוקי
יוסף. מהו הספק של הגמרא?
"ובעיא
זו כמו שאומר,
אם
גייסא באה מחמת ממון – הם יגבו לפי שבח
ממון.
או
אם באה מחמת נפשות –
ויגבו
לפי נפשות".
ג. לפי דברים אלו של הנימוקי יוסף, מה עונה לו ר' יוחנן?
(עיין גם בתוס' ד"ה 'לפי שבח ממון' בתחילתו)
ד. "לפי
קרוב
בתים
הן
גובין
או
דילמא
לפי
ממון
גובין".
– עיין ברש"י,
מהו הספק של הגמרא? מהי תשובת ר' יוחנן לספק זה?
ה. מה היחס שבין שני הספקות של הגמרא? האם הם חולקים או משלימים זה את זה? עיין בתוס' ד"ה 'לפי קרוב בתים'.
ו. ע"פ
תוס'
סדר את הסדר על פיו גובים לחומת העיר בין העניים והעשירים הקרובים והרחוקים.
ז. למד את הרא"ש בסימן כב בשם ה"ר יוסף הלוי: סכם
את
העולה
מכל
4 הפסקאות
1.
כתב
ה"ר
יוסף הלוי ז"ל אשתכח
השתא בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא אין
גובין לפי נפשות אלא לפי שבח ממון
מיהו ללישנא בתרא טפויי הוא דמטפי דהא
שבח ממון גובין אותו לפי קירוב בתים תדע
שהרי אם יש שני בתים שוין כאחד כלום גובין
מהן אלא לפי שבח ממון.
וכן
אם יש בית קרוב ואין בו ממון כלום וכי
עולה על הדעת שגובין ממנו כלל כיון שאין
בה ממון למאי חיישינן?
הא
למדת דשבח ממון הוא עיקר
ומאי לפי קירוב בתים דקאמר אף לפי קירוב
בתים, ומחלקין
תחלה לפי הממון ואח"כ
לפי קירוב בתים.
ב'
בתים
שיש בהן ממון בשוה אחד קרוב ואחד רחוק
הקרוב נותן יותר מן הרחוק.
2.
ודברים
אלו בזמן שיש שלום בעולם ואיכא אימת מלכות
ואין לחוש אלא לאותם שבאין דרך לסטיות
ובאקראי בעלמא אבל בזמן שיש מלחמה והמלכים
מתגרים זה עם זה מסתברא דבכה"ג
לא איכפת לן בקירוב בתים כלל דלגבי כרכום
שכובש העיר קירוב בתים וריחוק בתים חדא
הוא הלכך אין גובין אלא לפי שבח ממון
3.
ואם
באין על עסקי נפשות גובין אף לפי נפשות
4.
והאי
שבח ממון דקאמר דוקא ממון המטלטל דאיכא
למיחש עלה, אבל
ממון שאינו מטלטל אין גובין עליו כלל
דליכא למיחש עליו מידי. ואם
יש לחוש לגזילות חצירות וקרקעות ולשריפת
בתים ולנתיצתן גובין אף לפי כולן, הואיל
ועל עסקי הכל הן באין:
פטור
ת"ח
מתשלום מיסים (ז
ע"ב
–
ח ע"א)
-
מהו
המקור לפטור ת"ח
ממיסים? -
מהי
הסיבה לפוטרם ממיסים? -
מאילו מיסים נפטרים
הת"ח?
-
מי נחשב ת"ח
לעניין זה?
א –
ב.
המקור
והסיבה לפטור ת"ח
ממיסים
|
|
הפסוק |
סיבת הפטור |
|
ריש לקיש |
|
|
|
ר' |
|
|
ג.
מאילו מיסים
נפטרים הת"ח?
חידושי
הרמב"ן
מסכת
בבא
בתרא
דף
ח
ע"א
ונראה
שאין תלמידי חכמים פטורין מעשורי תבואתם
ולא מכסף גלגלתם אלא כשהמלך מטיל על בני
העיר ליתן כך וכך בפדיון גלגלתם וכך וכך
במעשר תבואתם והם יפסקו ביניהם,
לפי
שיכולין תלמידי חכמים לומר לא הטיל המלך
עלינו כלום אלא בשבילכם,
אבל
אם אמר המלך ליתן כל אחד ואחד כסף גלגלתו
אין עמי הארץ פורעין בשביל תלמידי חכמים,
אלא
אם רצה המלך למחול להם ימחול,
ולא
עוד אלא דמלכא לא טרח אלא אמר כך וכך
אנשים יש כאן כך וכך חייב כל אחד ואחד,
ואם
תפס מיחיד מהם או מרבים על ידי כולם
כדיניה
רמב"ם
הלכות תלמוד תורה פרק ו,
י
תלמידי
חכמים אינם יוצאין בעצמן לעשות עם כל
הקהל בבנין וחפירה של מדינה וכיוצא בהן
כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ,
ואין
גובין מהן לבנין החומה ותיקון השערים
ושכר השומרים וכיוצא בהן ולא לתשורת
המלך,
ואין
מחייבים אותן ליתן המס בין מס שהוא קצוב
על בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש
ואיש שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם
ויחלו מעט ממשא מלך ושרים.
ד.
מי נחשב
ת"ח
לענין זה?
שו"ת
הרא"ש
(כלל
טו
סי'
ז)
שתלמיד חכם לענין זה,
הוא ת"ח שתורתו אומנותו,
ועושה תורתו קבע ומלאכתו עראי,
והוגה בתורה תמיד,
ואינו מבטלה להתעסק בדברים בטלים,
אלא רק לחזור אחר פרנסתו,
שזו היא חובתו,
כי יפה ת"ת עם דרך ארץ,
וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון,
ובכל עת וזמן לבו על תלמודו,
ומיד עם גמר מלאכתו חוזר לבית מדרשו,
והוא נאה דורש ונאה מקיים,
ולא סני שומעניה,
ת"ח כזה הוא בכלל רבנן שאין להטיל עליהם עול משא מלך ושרים,
כדאיתא בב"ב (ח א)
וכו'.
המאירי
בפ"ק
דב"ב
(ח
ע"א)
וגדולי הפוסקים כתבו,
שלא פטרו תלמידי חכמים ממסים וארנוניות אלא דוקא תלמיד חכם שאינו מתעסק בעניני העולם כלל,
ותורתו אומנותו לגמרי,
אבל שאר תלמידי חכמים שמצרפים עניני העולם עם לימודם,
אינם בכלל זה.
והדברים נראים.
פ
שולחן
ערוך
יורה
דעה
סימן
רמג
סעיף
ב
אבל
דבר שהוא צריך לשמירת העיר,
כגון
חומות העיר ומגדלותיה.
ושכר
השומרים,
לא
היו חייבין לתת להם כלום,
שאין
צריכין שמירה,
שתורתן
שמירתם.
ולכן
היו פטורים מכל מיני מסים,
בין
מסים הקצובים על כל בני העיר,
בין
מס שהוא קצוב על כל איש לבדו,
בין
הקבועים בין שאינם קבועים,
וחייבים
בני העיר לפרוע בשבילם אפילו הקבועים
על כל איש ואיש.
ודוקא
תלמידי חכמים שתורתם אומנותם,
אבל
אין תורתם אומנותם,
חייבים.
ומיהו
אם יש לו מעט אומנות,
או
מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא
להתעשר,
ובכל
שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על ד"ת
ולומד תדיר,
נקרא
תורתו אומנתו.
סיקת ההלכה
ש"ך
יורה
דעה
סימן
רמג
ס"ק
ז
כללא דמלתא דת"ח העושה תורתו קבע ואינו מתבטל מלימודו כ"א לזון את בניו ובני ביתו ולפרנסם ולהלבישם ולכל הדברים הצריכים לאדם ואף על פי שהוא עשיר הוא פטור מכל מיני מסים וארנוניות
רמ"א
שם
ואין חילוק בין שהוא תופס ישיבה או לא,
רק שהוא מוחזק לת"ח בדורו שיודע לישא וליתן בתורה,
ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ופירושיו ובפסקי הגאונים,
ותורתו אומנותו כדרך שנתבאר.
(ת"ה סימן שמ"ב).
ואע"ג דאין בדורינו עכשיו חכם לענין שיתנו לו ליטרא דדהבא אם מביישו,
מ"מ לענין לפטרו ממס מקילין להם בזה,
רק שיהא מוחזק לת"ח,
כמו שנתבאר.
ומ"מ יש מקומות שנהגו לפטור ת"ח ממס,
ויש מקומות שנהגו שלא לפטרן.
שו"ת יביע אומר חלק ז –
חו"מ סימן י
נשאלתי בדין גביית מסים מתלמידי חכמים,
מה הוא גדר תלמיד חכם לענין זה,
ומאיזה מסים הוא פטור?
מסקנא
דדינא שכל תלמיד חכם שעוסק בתורה תמיד בכל עת פנאי שלו,
אע"פ שעוסק באומנות או בסחורה או במלאכה לצורך פרנסת בני ביתו בריוח,
פטור מכל מיני מסים ע"פ דין תורה,
כל שתורתו קבע ומלאכתו עראי,
ואסור לכוף עליו לשלם איזה מס שהוא,
בין מס הקצוב לכל בני העיר באופן כללי,
ובין מס הקצוב על כל איש ואיש שנקרא מס גלגולת,
בין מס קבוע,
בין מס שאינו קבוע אלא הוטל על בני העיר בשעת חירום וכיו"ב,
וחייבים בני העיר לפרוע בשבילו את המס הקצוב על כל איש ואיש,
וכמו שפסק מרן הש"ע יו"ד (סי'
רמג ס"ב).
ואין חילוק בזה בין ת"ח עשיר לעני,
שאין הפיטור אלא לכבוד התורה,
ולכן יחד עשיר ואביון פטורים.
וגדר
ת"ח
הוא מי שעיקר לימודו בש"ס ובפוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא,
אע"פ שעדיין אינו בעל הוראה,
ואפי'
תלמידים הצריכים לרב להדריכם בנתיבות יושר העיון להבין להשכיל עומק דעתם של רבותינו חכמי הש"ס והפוסקים,
ומ"מ אפי'
ת"ח שעוסק באגדות חז"ל ומזכה הרבים בדרשותיו במוסר ובאגדה פטור מן המס,
שיכול לומר קים לי כסברת הפוסקים הפוטרים אותי.
ותלמיד חכם שתורתו אומנותו,
שבכל עת פנאי שלו לומד תורה,
אף שעוסק במסחר,
יומים או שלשה במסחר,
ושלשה ימים רצופים עוסק בתורה,
נחשב ת"ח שתורתו אומנותו,
בצירוף שעות הלילה של ימי מסחרו,
שאז הוא עוסק בתורה,
נמצא רוב השבוע בקדושה,
וכ"ש בהצטרף יום שבת קודש שלא ניתן אלא לעסוק בו בתורה ומכל מקום גם תלמידי חכמים חייבים להצטרף בתשלום מסים על דברים הצריכים לחיי אדם,
כגון חפירת בארות מים ותיקון הרחובות והדרכים וכיו"ב… ובכל דבר שיפול בו מחלוקת אם הת"ח חייב במס ההוא או פטור,
הת"ח המוחזק יכול לומר קים לי כסברת הפוטרים אותי,
ואז אסור להוציא ממנו דמי המס בכפיה.
וכבר כתב הכנה"ג בשם רבינו יהודה חסיד,
מעשה נורא שאירע לשני עשירים שהכריחו לתלמידי חכמים לשלם מס,
ומתו בתוך שלשים יום,
ואח"כ היו נידונים בעונשים קשים ומרים בגלל זה.
ע"ש.
[ומ"מ
אם
הת"ח
עושה
לפנים
משורת
הדין
ומשלם
מסים,
מפני
שחושש
לחילול
ה'
מאת
פריצי
עמנו,
ולעג
השאננים,
אין
עליו
עון,
ומ"מ
האידנא
אחסור
דרי,
והמחמיר
לתת
מס
תע"ב.
והכל
לפי
המקום
והזמן.
אברך
או
בעל
מלאכה
–
מי
עדיף?
ה
שו"ת
יביע
אומר
חלק
ז
–
יו"ד
סימן
יז
נשאלתי
מתלמיד חכם אשר יראת ה'
היא
אוצרו,
איזה
דרך ישכון אור מבחינת ההלכה,
האם
טוב יותר להתפרנס מיגיע כפיו,
ויקבע
עתים לתורה בשעות הפנאי,
או
עדיף יותר ללמוד כל היום בכולל לאברכים
ויתפרנס ממשכורת אשר יקבל מהנהלת הכולל
כיתר האברכים?
אם
מותר
לתלמיד
חכם
להתפרנס
מן
הצדקה
(ח
ע"א)
רמב"ם
(פ"ג
מהל'
תלמוד
תורה
ה"י):
כל
המשים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה,
ויתפרנס
מן הצדקה,
הרי
זה מחלל את השם ומבזה את התורה,
ונוטל
חייו מן העולם הבא,
לפי
שאסור ליהנות בעוה"ז
מדברי תורה,
וכבר
אמרו חכמים,
אהוב
את המלאכה ושנא את הרבנות,
וכל
תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת
עון.
וכן
צוו ואמרו,
אל
תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור
בהם.
פירוש
המשנה
לרמב"ם
מסכת
אבות
פרק
ד,
ט
דע,
כי
זה כבר אמר:
אל
תעשה התורה קרדום לחפור בה,
כלומר:
אל
תחשבה כלי לפרנסה,
ובאר
ואמר שכל מי שיהנה בזה העולם בכבוד תורה
שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא.
והעלימו
בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה,
והשליכוה
אחרי גוום,
ונתלו
בפשטי מאמרים שלא הבינום –
אני
אבארם –
והטילו
להם חוקים על היחידים ועל הקהילות,
ועשו
את המינויים התוריים לחוק מכסים,
והביאו
בני אדם לסבור שטות גמורה,
שזה
צריך ומחוייב,
לעזור
לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה
ותורתן אומנותן.
וכל
זה טעות,
אין
בתורה מה שיאמת אותו,
ולא
רגל שישען עליה בשום פנים. לפי
שאנו אם נעיין בתולדות החכמים,
זכרם
לברכה,
לא
נמצא אצלם לא הטלת חובות על בני אדם,
ולא
קיבוץ ממון לישיבות המרוממות הנכבדות,
ולא
לראשי גלויות ולא לדיינין ולא למרבצי
תורה ולא לאחד מן הממונים ולא לשאר האנשים,
אלא
נמצא קהילותיהם כולן יש בהם עני בתכלית,
ועשיר
רב הממון בתכלית,
וחלילה
לה'
שאומר
שהם לא היו גומלי חסד ונותני צדקה,
אלא
זה העני אילו פשט ידו לקחת היו ממלאים
ביתו זהב ומרגליות,
אבל
הוא לא היה עושה כן,
אלא
מסתפק במלאכה שיתפרנס ממנה,
בין
ברווח בין בדוחק,
ובז
למה שבידי בני אדם,
הואיל
והתורה מנעתו מזה.
וכבר
ידעת כי הלל הזקן היה חוטב,
והיה
חוטב עצים ולומד לפני שמעיה ואבטליון,
והוא
בתכלית העניות,
ומעלתו
–
עד
כי תלמידיו הם אשר הושוו למשה ויהושע,
וקטן
תלמידיו רבן יוחנן בן זכאי.
ולא
יסופק לבר דעת שאילו היה מסכים לקבל מבני
דורו,
לא
היו מניחים אותו לחטוב עצים.
וחנינה
בן דוסא,
אשר
קול קורא עליו:
"כל
העולם כולו אינו ניזון אלא בשביל חנניה
בני וחנניה בני דיו קב חרובין מערב שבת
לערב שבת",
ולא
ביקש מבני אדם.
ולמה
אאריך בזה הענין,
אני
אזכור המעשה אשר התבאר בתלמוד,
והמתעקש
יעשה כרצונו:
היה
איש שהיה לו כרם,
והיו
באים בו גנבים,
וכל
אשר היה פוקדו בכל יום,
היה
מוצא ענביו מתמעטים וחסרים,
ולא
היה לו ספק שאיש מן הגנבים שמהו מטרה.
והיה
מצטער מזה תמיד כל ימי הענבים,
עד
שבצר ממנו מה שבצר,
ושטחו
עד אשר יבש,
ואסף
הצמוקים.
ומדרך
בני אדם,
שכאשר
יאספו הפירות המיובשים,
יפלו
גרגרים מן התאנים והצמוקים,
ומותר
לאוכלם,
מפני
שהם הפקר,
וכבר
הניחום בעליהם למיעוטם.
ובא
ר'
טרפון
במקרה יום אחד לזה הכרם,
וישב,
והיה
מלקט מן הצמוקים הנופלים ואוכלם.
ובא
בעל הכרם,
וחשב
שזה הוא אשר היה גונב ממנו כל השנה,
ולא
היה מכירו,
אבל
שמע שמו.
ומיהר
אליו ותפשו,
והתגבר
עליו,
ושמהו
בשק,
ורץ
עמו על גבו להשליכו בנהר.
וכאשר
ראה ר'
טרפון
עצמו אובד,
צעק:
"אוי
לו לטרפון שזה הורגו".
וכאשר
שמע זה בעל הכרם,
הניחו
וברח,
ליודעו
כי חטא חטא גדול.
והיה
ר'
טרפון
בשארית ימיו מאותו היום דואב ומיליל על
מה שארע לו,
בהצילו
נפשו בכבוד התורה,
והוא
היה בעל ממון,
והיה
יכול לומר לו:
הניחני,
ואני
אשלם לך כך וכך דינרים,
וישלם
לו,
ולא
יודיעהו שהוא טרפון,
ויציל
נפשו בממונו,
לא
בתורה.
אמרו:
"כל
ימיו שלאותו צדיק היה מצטער על דבר זה
ואומר:
אוי
לי שנשתמשתי בכתרה שלתורה,
שכל
המשתמש בכתרה שלתורה נעקר מן העולם".
ואמרו
בזה:
"משום
דר'
טרפון
עשיר גדול הוה,
והוה
ליה לפיוסיה בדמים".
ופתח
רבנו הקדוש,
עליו
השלום,
אוצרות
חיטה בשנת רעבון,
ואמר:
כל
מי שרוצה לקחת פרנסתו יבוא ויקח פרנסתו,
ובתנאי
שיהיה תלמיד חכמים.
ובא
ר'
יונתן
בן עמרם ועמד לפניו,
והוא
אינו מכירו,
ואמר
לו:
פרנסני,
ואמר
לו:
באיזו
גדר אתה מבחינת הלימוד?
ואמר
לו:
פרנסני
ככלב וכעורב,
רצונו
לומר:
אפילו
אין לי חכמה,
וכמו
שיפרנס ה'
חיה
טמאה ועוף טמא פרנסני,
שאין
עם הארץ פחות מהם.
ונתן
לו.
שוב
התחרט אחר כך על שפיתהו בדבריו,
ואמר:
"אוי
לי שנהנה עם הארץ מנכסי".
ואמרו
לו אותם אשר הודיעם מה שארע:
אולי
יונתן בן עמרם תלמידך הוא,
אשר
אינו רוצה להנות בכבוד תורה,
כל
שאפשר לו זה,
ואפילו
בתחבולה?
וחקר
ומצא הדבר כן.
ושני
אלה המעשים ישתיקו כל חולק בזה הענין.
שו"ת
תשב"ץ
חלק
א
סימן
קמב
ואומר
כי חובה על כל ישראל לפרנס דרך כבוד
לחכמיהם ולדייניהם שתורתם אומנות'
כדי
שלא יצטרכו להתבטל ממלאכת שמים בשביל
מלאכתם וכדי שלא יזדלזלו בפני עמי הארץ
מפני עניים ושינהגו בהם כבוד ושורש דבר
זה יוצא לנו מן התור'
ע"פ
מדרש חכמים.
אמרו
בפ"ק
דיומא (י"ח
ע"א)
ובהוריות
פ'
כהן
משיח (ט'
ע"א)
'הכהן
הגדול מאחיו'
שיהא
גדול מאחיו בנוי ובכח ובחכמה ובעושר.
אחרים
אומרי'
מנין
שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו
ת"ל
והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו.
מדרש
תנחומא,
פרשת
תרומה
סימן
א
אמרו
רבותינו מעשה בספינה שהיו בה פרגמטוטין,
והיה
שם חבר אחד,
אמרו
לו מה פרגמטיא שלך,
אמר
להם מוצנעת היא,
אמרו
לו למה לא תראה לנו אותה,
אמר
להם כשאכנס למדינה אראה אותה לכם,
התחילו
לחזור על הספינה ולא מצאו,
התחילו
שוחקין עליו,
לא
עשו אלא עמדו המוכסין עליהם ונטלו כל מה
שהיה בידן,
ולא
היה להן לא לאכול ולא ללבוש,
אותו
חבר נכנס לבית הכנסת התחיל וישב ודורש
להן,
התחילו
לכבד אותו ולפרנס אותו,
אותן
שהיו עמו בספינה התחילו באין עליו ומבקשין
ממנו,
אמרו
לו בבקשה ממך בשביל שאתה מכיר אותנו למד
עלינו זכות,
מי
גרם לו להנצל התורה שבלבו היתה,
הוי
כי לקח טוב.
כסף
משנה
הלכות
תלמוד
תורה
פרק
ג
הלכה
י
רבינו
ז"ל
הרחיב פיו ולשונו בפירוש המשנה פ"ד
דמסכת אבות על ההספקות שנותנין גם לתלמידים
גם לרבנים.
וגם
כי נראה מדבריו שרוב חכמי התורה הגדולים
שבאותו זמן או כלם היו עשים כן וגם פה
אזדא לטעמיה.
והנה
הוא ז"ל
הביא שם ראיה מהלל הזקן [יומא
ל"ה:]
שהיה
חוטב עצים ולומד.
ואין
משם ראיה שזה היה דוקא בתחילת למודו ולפי
שהיה בזמנם אלפים ורבבות תלמידים אולי
לא היו נותנין אלא למפורסמים שבהם או שכל
מי שהיה אפשר לו שלא ליהנות היה עושה אבל
כשזכה לחכמה ולמד דעת את העם התעלה על
דעתך שהיה חוטב עצים.
הכלל
העולה
שכל שאין לו ממה להתפרנס מותר ליטול שכרו
ללמד בין מהתלמידים עצמן בין מן הצבור.
וכן
מותר לו ליטול שכר מהצבור לדון או מהבעלי
דינין אחר שמירת התנאים הנזכרים בהלכות
סנהדרין.
ואחרי
הודיע ה'
אותנו
כל זאת אפשר לומר שכוונת רבינו כאן היא
שאין לאדם לפרוק עול מלאכה מעליו כדי
להתפרנס מן הבריות כדי ללמוד אבל שילמוד
מלאכה המפרנסת אותו ואם תספיקנו מוטב
ואם לא תספיקנו יטול הספקתו מהצבור ואין
בכך כלום.
וזהו
שכתב כל המשים על לבו וכו'.
והביא
כמה משניות מורות על שראוי ללמוד מלאכה
ואפילו נאמר שאין כן דעת רבינו אלא כנראה
מדבריו בפירוש המשנה קי"ל
כל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג.
וראינו
כל חכמי ישראל קודם זמן רבינו ואחריו
נוהגים ליטול שכרם מן הצבור וגם
כי נודה שהלכה כדברי רבינו בפירוש המשנה
אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום עת
לעשות לה'
הפרו
תורתך,
שאילו
לא היתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה
לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי והיתה
התורה משתכחת ח"ו
ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה
ויאדיר:
שו"ת
אגרות
משה
חלק
יו"ד
ב
סימן
קטז
ולכן
הוא דין ברור ופשוט שנתקבל בכל הדורות
אם מדינא אם מתקנה דעת לעשות לה'
הפרו
תורתך שמותר לעסוק בתורה ולהתפרנס מקבלת
פרס או ממה שהוא מלמד תורה לאחרים או שהוא
רב ומורה הוראה,
ואין
להמנע מזה אפילו ממדת חסידות.
ואני
אומר כי אלו המתחסדים מצד שיטת הרמב"ם
הוא בעצת היצה"ר
כדי שיפסיק מללמוד ויעסוק במלאכה ובמסחר
וכדומה עד שלבסוף הם שוכחים אף המקצת
שכבר למדו ואינו מניחם אף לקבוע זמן קצר
לת"ת,
כי
אם הראשונים כמלאכים אמרו שא"א
לעסוק בתורה ולהחכים בה כשיעשה מלאכה
להתפרנס ממעשה ידיו,
כ"ש
בדורנו דור יתמא דיתמי וגם אין לנו הנשים
צדקניות שירצו לסבול עוני ודחקות כבדורותם,
שודאי
א"א
לשום אדם להתגאות ולומר שהוא יכול לעשות
מלאכה ולהחכים בתורה.
לכן
לא יעלה על מחשבתך עצת היצה"ר
שיש בקבלת פרס דלומדים בכוללים ופרס
דרבנים ומלמדים וראשי ישיבה איזה חטא
וחסרון מדת חסידות,
שהוא
רק להסית לפרוש מן התורה.
ומי
יתן והיו נמצאים אנשים מתנדבים לפרנס
הרבה ת"ח
היו מתרבים בני תורה גדולי ישראל ובעלי
הוראה כרצון השי"ת
שאין לו בעולמו אלא ד'
אמות
של הלכה.
ידידו
מברכו בכוח"ט,
משה
פיינשטיין
שו"ת
יביע
אומר
חלק
ז
–
יו"ד
סימן
יז
המורם
מכל האמור שעדיף לבחור ההצעה ללמוד תורה
כל היום.
ולקבל
משכורתו לצורך פרנסתו ממחזיק פרטי,
או
מהנהלת הכולל,
יותר
מאשר לעסוק במלאכה או בסחורה כמה שעות
ביום לצורך פרנסתו,
וילמד
רק בשעות הפנאי,
ואף
אם המשכורת מהכולל זעומה ומספיקה לו
בדוחק,
כבר
הבטיחו חז"ל
שכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה
מעושר,
כענין
הלל וחביריו.
וכן
נאמר,
והיה
ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד.
והבוטח
בה'
חסד
יסובבנו.
סיכום דיני צדקה (ח ע"ב)
א.
השלם בכמה אנשים מתבצע כל אחד מהשלבים הבאים בצדקה ומדוע.
|
|
מס' |
הסבר |
|
גביית הצדקה |
|
|
|
ניהול קופת הצדקה |
|
|
|
חלוקת הצדקה |
|
|
ב.
השלם בכמה אנשים מתבצע כל אחד מהשלבים הבאים בתמחוי ומדוע.
|
|
מס' |
הסבר |
|
גביית התמחוי |
|
|
|
ניהול התמחוי |
|
|
|
חלוקת התמחוי |
|
|
ג.
"אין
עושים
שררות
על
הציבור
פחות
משניים" – מה המקור לכך?
מהי הכפייה שיש בצדקה?
ד.
האם מותר למנות שני
אחים לניהול הצדקה?
ומה הדין לגביית הצדקה?
מה ההבדל?
ה.
ממי מותר לקחת צדקה בכפיה?
הוכח!
ו.
תוס'
(ד"ה 'אכפיה לרב נתן')
שואל,
כיצד כפה רבא את רב נתן בר אמי לשלם צדקה.
הסבר את שאלת תוס'.
ז.
מהן 3 תשובות של תוס'?
ח.
עיין בגמרא וכתוב אילו דברים נדרש גבאי הצדקה לעשות כדי שלא יחשדו אותו בגניבה.
מה עדיף? – נתינת צדקה בבת אחת או בפעמים רבות (ט ע"ב)
משנה
מסכת אבות פרק ג משנה טו
הכל
צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל
לפי רוב המעשה:
פירוש
המשנה לרמב"ם
מסכת אבות פרק ג משנה טו
אחר
כך אמר,
שהמעלות
לא יושגו לפי שעור גודל המעשה,
אלא
לפי רוב מספר המעשה.
וזה,
שהמעלות
אמנם יושגו בכפול מעשי הטוב פעמים רבות,
ובזה
יושג הקנין,
לא
בשיעשה האדם מעשה אחד גדול ממעשי הטוב,
שבזה
לבדו לא יושג קנין.
משל
זה,
שהאדם
אם יתן למי שראוי אלף דינר,
בפעם
אחת ולאיש אחד,
לא
תושג לו מעלת הנדיבות בזה המעשה האחד
הגדול,
כמו
שתושג למי שיתנדב אלף פעמים באלף דינר,
ויתן
כל דינר מהם על צד הנדיבות,
לפי
שזה ייכפל על ידו מעשה הנדיבות אלף פעמים,
ויושג
קנין חזק,
וזה
פעם אחת בלבד התעוררה הנפש התעוררות
גדולה למעשה טוב,
ואחר
כן פסקה מזה.
וכן
בתורה אין שכר מי שפדה אסיר במאה דינר,
או
נתן צדקה לעני במאה דינר שהיו די מחסורו,
כמו
מי שפדה עשרה אסירים,
או
השלים חסרון עשרה עניים,
ואפילו
בעשרה דינרים.
ולזה
תקיש.
וזה
הוא ענין אומרו:
לפי
רוב המעשה אבל לא על פי המעשה.
חתם
סופר מסכת בבא בתרא דף ט עמוד ב
מה
שריון זה וכו'
מה
בגד זה וכו' נראה
לי נפקא
מיניה
לדינא, דמה
בגד נהי כל נימא מצטרף מ"מ
אי הי'
אפשר
לעשות בגד בלי צרוף נימן כמו שיהיה לעתיד
לבוא שתוציא הארץ כלי מלת בשלמות הוה
עדיף טפי.
הכי
נמי אי לא היה נותן צדקתו פרוטה פרוטה
אלא לאחד מתנה יפה בפעם אחת טפי עדיף.
ואמנם
מאן דמפיק משריון סבירא ליה דמצוה לחלק
טפי עדיף כמו שריון שעיקר תקנתו להיעשות
שריון קשקש קשקש ולא מעשת ברזל אחת.
וזהו
דעת רמב"ם
בפי'
משנה
ט"ו
פ"ג
דאבות והכל לפי רוב המעשה.
ערוך
השולחן (סימן
רמז סעיף א)
הצדקה
היא אחת מעמודי העולם,
כדתנן
בריש אבות: על
שלושה דברים העולם עומד:
על
התורה,
ועל
העבודה,
ועל
גמילות חסדים.
ואל
יאמר האדם:
מה
זה הפרוטה שאני נותן?
כך
אמרו חכמינו ז"ל
(בבא
בתרא ט ב):
"וילבש
צדקה כשריון"
– מה
שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון
גדול,
אף
צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון
גדול.
זכות
מצות
הצדקה
–
ב"ב
ט:
ואמר רבי יצחק:
כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות,
והמפייסו בדברים –
מתברך בי"א ברכות.
הנותן פרוטה לעני מתברך בשש
ברכות,
דכתיב:
(ישעיהו נח, ז–ט)
"הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם"
[הפסוק מדבר באדם שנתן צדקה ועזר לעני בצרכיו].
-
אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ [יאיר אור הצלחתך כמו עמוד השחר שבוקע ומאיר לעולם].
-
וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח [רפואתך תצמח במהרה].
-
וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ [הצדקה שעשית תלך לפניך להוליכך לגן עדן].
-
כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ [כבוד ה' יוליך אותך אל המקום ששם נמצאות נשמות הצדיקים].
-
אָז תִּקְרָא ה' יַעֲנֶה [כאשר תקרא אל ה' הוא ימלא שאלתך].
-
תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי [כנ"ל,
ה' ישלים את חפצך].
והמפייסו בדברים מתברך באחת
עשרה
ברכות,
שנאמר:
(ישעיהו נח, י–יב)
"וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ"
[אם תתן לאדם הרעב את רצונך הטוב לדבר דברי ניחומים ודברים טובים על ליבו].
-
וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ [כשהעולם נמצא בצרות וחושך, לך יזרח אורך].
-
וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם [אם תהיה לך אפלה של צרה, במהרה תבוא הישועה כמו השמש בצהרים].
-
וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד [ה'
תמיד ינחה אותך בדרך הטובה לך]. -
וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ [כאשר יהיה בעולם צמאון ויובש, ה'
ישביע את נפשך ולא תהיה חסר כל טוב]. -
וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ [יבריא ויחזק את עצמותיך].
-
וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה [תהיה שבע מרוב טובה כמו הגן שרווה מן המים].
-
וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו [יהיה לך כל הזמן שפע טוב כמו מקור מים שאין נפסקים מימיו].
-
וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם [המעשים הטובים שלך יבנו את חרבות העולם].
-
מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם [היסודות שנפלו בדורות הקודמים, אתה תקים אותם ע"י מעשיך].
-
וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ [כולם יקראו לך 'גודר פרץ', שבזכות מעשיך גדרת את פרצות העולם].
-
מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת [בזכותך ישובו הדרכים להיות מיושבים באנשים].
ארבע
אמות
בחצר
כנגד
הפתח
(יא
ע"א
–
יא
ע"ב)
מדוע זכאי בעל הפתח לקבל 4 אמות כנגד הפתח?
(רש"י בע"ב ד"ה 'משום פירוק משאו')
השלם את הדין והנימוק בכל אחד מהמקרים הבאים:
|
המקרה |
הסבר המקרה |
יש לו / אין לו 4 אמות בחצר |
הנימוק |
|
פירא דסופלי – מייחד ליה פיתחא |
|
|
|
|
פירא דסופלי – לא מייחד ליה פיתחא |
|
|
|
|
אכסדרה רגילה |
|
|
|
|
אכסדרה דבי רב |
|
|
|
|
אכסדרא רומייתא |
|
|
|
|
חמישה בתים פתוחים למרפסת |
|
|
|
|
לול תרנגולים |
|
|
|
|
בית שחציו מקורה בחציו הפנימי |
|
|
|
|
בית שחציו מקורה בחציו החיצוני |
|
|
|
שאלות
חזרה
–
זכויות
הדיירים
במבוי
(יא
ע"ב
–
יב
ע"א)
-
"אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר"
-
מהו המקרה?
-
מה הדין?
מדוע? -
באיזה מבוי מדובר כאן:
מפולש או סתום בפתחו האחד?
מה יהיה הדין במקרה השני?
מדוע?
-
-
"אחד
מבני
מבוי
שבקש
לסתום
כנגד
פתחו"-
מהו המקרה?
(לפי רש"י ולפי תוס') -
מה הדין?
מדוע?
(לפי רש"י ולפי תוס') -
הסבר את קושיית הגמרא על רב הונא מהברייתא.
-
"תנאי
היא" – הסבר את תשובת הגמרא. -
כפי איזה תנא סובר רב הונא?
-
"חסורי
מחסרא
והכי
קתני" – מה הכוונה במילים אלו ולשם מה הביאה אותם כאן הגמרא?
-
-
"היה סתום ובקש לפותחו"
-
מהו המקרה?
-
מה הדין?
מדוע? -
הסבר את ההגבלה של רבא לדין זה.
-
"א"ל
אביי
לרבא
תניא
דמסייע
לך" – כיצד יש ראיה מהברייתא לדברי רבא? -
הסבר את שני המקרים המובאים בברייתא.
-
-
"מבואות המפולשות לעיר אחרת ובקשו בני העיר לסותמן"
-
מה המקרה?
-
מה הדין?
מדוע? -
מהן שתי האפשרויות שמביאה הגמרא לדין זה?
איזו מהן פשוטה יותר?
-
"מצר
שהחזיקו
בו
רבים
אסור
לקלקלו" – האם בכל מקרה?
(תוס')
-
-
"מבואות המפולשין לרה"ר ובקשו בני מבואות להעמיד להם דלתות"
-
מה המקרה?
-
מה הדין?
מדוע? -
הסבר:
"ספק טומאה ברה"י",
"ספק טומאה ברה"ר". -
מה ההבדל בין המקרה שלנו למקרה של "ספק טומאה"?
-
חלוקת שדה השותפים בבבל (יב ע"א)
"אמר רב יוסף:
בי רדו יומא"
–
|
האפשרות |
הבעיה |
הפתרון |
הפיתרון |
|
"יומא דזרעא" |
|
|
|
|
"יומא דכרבא" |
|
|
|
בס"ד
חלוקת שדה השותפים בבבל (יב ע"א)
"אמר רב יוסף:
בי רדו יומא"
–
|
האפשרות |
הבעיה |
הפתרון – לישנא א' |
הפיתרון – לישנא ב' |
|
"יומא דזרעא" |
|
|
|
|
"יומא דכרבא" |
|
|
|
חלוקת שדה ירושה בין האחים (יב ע"ב)
מקרים
א,
ב
נאמר בתורה (דברים כה,
ו)
בפרשיית יבום:
"והיה
הבכור
אשר
תלד
יקום
על
שם
אחיו
המת" ודרשו חז"ל שכוונת הפסוק ליבם ולא לבנם.
על כן פירושו הוא כך:
"והיה
הבכור" – מצווה על גדול האחים לייבם את אשת אחיו המת.
"אשר
תלד" – פרט לאיילונית.
כלומר,
אם היבמה אינה ראויה ללדת אין בה דין יבום וחליצה.
"יקום
על
שם
אחיו
המת" – היבם יורש את נחלת האח שמת ואף את חלקו בנחלת האב.
|
|
המקרה |
הדין |
הסבר |
|
א |
שני אחים החולקים את שדה אביהם |
הבכור זכאי לקבל את שני החלקים בנחלת אביו בסמיכות. |
שני חלקיו בשדה אביו נחשבים כחלק אחד. |
|
ב |
יבם החולק עם אחיו את נחלת האב שמת |
אביי: זכאי לקבל את חלקו וחלק אחיו המת בנחלת האב בסמיכות. |
התורה קראה ליבם "בכור" |
|
רבא: אינו זכאי לקבל את שני החלקים בסמיכות אא"כ משלם עבור זאת לאחים. |
אף שתורה קראה לו "בכור" |
מקרה ג
|
|
המקרה |
הדין |
הסבר |
|
ג |
אח קנה שדה בסמיכות לשדה אביו ולאחר פטירת האב רוצה לקבל את חלקו בנחלת אביו סמוך לשדהו. |
רבה: |
"כופין על מידת סדום" |
|
רב (וכן הלכה) |
יכולים האחים לומר "מעלינן להו כנכסי דבר מריון" |
מקרה ד
|
|
המקרה |
הדין |
הסבר |
|
ד |
אח קנה שדה בסמיכות לשדה אביו ולאחר פטירת האב רוצה לקבל את חלקו בנחלת אביו סמוך לשדהו. |
רבה: |
"כופין על מידת סדום" |
|
רב (וכן הלכה) |
יכולים האחים לומר לו: |
מקרה ה
|
|
המקרה |
הדין |
הסבר |
|
ה |
אח קנה שדה בסמיכות לשדה אביו ולאחר פטירת האב רוצה לקבל את חלקו בנחלת אביו סמוך לשדהו. ומדובר ששתי השדות של אביו יושבות על מקור מים אחד. |
רב (וכן הלכה) |
"כופין על מידת סדום" |
|
אביי: |
יכול האח השני לומר לו: |
מקרה
ו (יג
ע"א)
|
|
המקרה |
הדין |
הסבר |
|
ו |
שדה של שני אחים היושבת בצד אחד על נהר ובצידו השני על נחל ורוצים לחלקה בינהם. |
מחלקים את השדה באלכסונים לשמונה חלקים כך ששדותיהם ישבו על הנהר והנחל בשווה ובמרחקים שווים. |
הנהר מהווה מקור מים טוב יותר מהנחל וכן האדמה בסמיכות למקור המים טובה יותר מהקרקע המרוחקת ממנו. |
שאלות
חזרה
(יא
ע"א
–
יג
ע"א)
-
מהו נושא המשנה?
מהו השטח שצריך להיות לכל אחד בחצר?
מה ההגיון בכך? -
מה הדין בחלוקת כתבי הקודש?
מדוע? -
לשם מה נותנים 4
אמות כנגד הפתח? -
מהו חידושו של רב אסי על דברי המשנה?
-
כיצד מוכיחה הגמרא את דברי רב אסי?
-
מה ההבדל העקרוני שבין שתי הלישנות שבגמרא ביחס לדברי רב אסי?
-
הסבר את מחלוקת רב הונא ורב חסדא.
כפי מי ההלכה?
מנין לך? -
'פירא
דסופלי'
– מהו?
מה דינו לגבי 4
אמות כנגד הפתח?
התייחס לשני המקרים. -
אכסדרא–
מהם 3
סוגי האכסדראות?
מה דינם לגבי 4
אמות כנגד הפתח?
מדוע? -
לול,
בית
מקורה
בחציו – מה דינם לגבי 4
אמות כנגד הפתח?
מדוע? -
"אחד
מבני
מבוי
שבקש
להחזיר
פתחו
למבוי
אחר"
– מה המקרה?
מה הדין?
מדוע? -
"אחד
מבני
מבוי
שבקש
לסתום
כנגד
פתחו"
– מה המקרה?
מה הדין?
מדוע?
לפי
רש"י
ולפי
תוס'. -
מה מקשה על דין זה הגמרא?
מהי תשובתה? -
הסבר:
"תנאי היא",
"חצרות מאן דכר שמייהו",
"חסורי מחסרא והכי קתני" -
"היה
סתום
ובקש
לפותחו"
– מה המקרה?
מה הדין?
מהי הגבלתו של רבא לדין זה?
מה הסברא בזה? -
הסבר את הוכחת הגמרא לחידושו של רבא.
-
הסבר את שני המקרים בברייתא שמביאה הגמרא כהוכחה לרבא.
-
מבואות המפולשים לעיר אחרת – האם מותר לסוגרם בפני בני העיר השניה?
מדוע? -
"מצר
שהחזיקו
בו
רבים
אסור
לקלקלו" – הסבר!
האם בכל מקרה?
(תוס') -
האם מותר לבני מבוי להעמיד דלתות בפתח המבוי?
מדוע?
מה ההבדל בין מקרה זה לספק טומאה? -
האם יש מחלוקת בין ר'
יהודה לחכמים לגבי שטח הגינה?
מה הסבר המח'? -
"בבבל מאי"
– הסבר את שאלת הגמרא.
מהי תשובתו של רב יוסף?
מה ההגיון בכך? -
הסבר:
"יומא דזרעא"
, "יומא דכרבא". -
אם כוונת רב יוסף ליומא דזרעא – כיצד נסביר את יומא דכרבא?
-
"אין
אלו
אלא
דברי
נביאות" – הסבר!
-
מי עדיף ממי:
חכם או נביא? -
מנין לנו שיש עדיין נבואה אצל החכמים?
-
מנין לנו שלא בטלה נבואה מהשוטים והתינוקות?
-
הסבר ע"פ חז"ל את הפסוק:
"והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת". -
האם זכאים הבכור או
היבם
לדרוש לקבל את שני החלקים בנחלת האב בסמיכות?
מה ההבדל בינהם? -
הסבר:
"כופין על מידת סדום",
"מעלינן להו כנכסי דבר מריון". -
לפי
רש"י – מתי אפשר לומר את טענת:
"מעלינן להו כנכסי דבר מריון"?
מה ההסבר לכך? -
באיזה מקרה מהמקרים שמביאה הגמרא נפסקה להלכה הטענה:
"כופין על מידת סדום"? -
"חד
גיסא
נגרא
וחד
גיסא
נהרא" – הסבר את המקרה.
כיצד חולקים במקרה זה?
מדוע?
בהצלחה רבה!!!
שאלות
חזרה
–
דיני
כתיבת
התנ"ך
וס"ת
(יג
ע"ב
–
יד
ע"א)
-
מהן שלוש הדעות שמביאה הגמ'
ביחס לכתיבת ספרי התנ"ך יחד?
(ר"מ,
ר'
יהודה וחכמים) -
עיין בתוס' ד"ה 'רבי יהודה אומר'.
-
מהי הסברא שתוס'
דוחה בהסבר המחלוקת שבין השיטות? -
מדוע תוס'
דוחה את ההסבר הזה? -
מהו ההסבר שמביא תוס'
למחלוקת בין התנאים?
-
התאם בין שלושת המקרים שמביאה הגמ'
ביחס לכתיבת ספרי התנ"ך לג'
שיטות התנאים. -
כמה שורות ריקות צריך להשאיר בין חומש לחומש ובין ספרי הנביאים השונים ובין ספרי תרי עשר?
מהו הצורך בכך? -
"ומסיים
מלמטה
ומתחיל
מלמעלה" – הסבר ע"פ רש"י. -
"ועושה
בראשו
כדי
לגול
עמוד
ובסופו
כדי
לגול
היקף"
– הסבר את הדין הזה ע"פ דברי רש"י. -
ע"פ דברי רש"י בשאלה הקודמת,
האם גוללים את הספר מתחילתו לסופו או להיפך?
הסבר! -
עיין בתוס'
ד"ה 'ועושה'.
-
מהי קושיית
ר"י על דברי רש"י?
-
מהו תירוצו
של
הרשב"א על דברי רש"י?
-
"ואם
בא
לחתוך
חותך" – מה מקשה על כך הגמרא?
מהי תשובת הגמרא? -
"ועושה
בראשו
כדי
לגול
עמוד
ובסופו
כדי
לגול
היקף"
– מה מקשה על כך הגמרא מהברייתא? -
מהי תשובת רב נחמן בר יצחק?
-
מהי תשובת רב אשי?
-
מה צריך להקפיד במידות הס"ת?
כמה טפחים יהיו בס"ת העשוי גויל?
וכמה בס"ת העשוי קלף? -
האם הדבר הזה קל לביצוע?
הוכח! -
הסבר מהם:
גויל,
קלף,
דוכסוסטוס
. (תוס' ד"ה 'בגויל'). -
"כתב
רבי
אמי
ד'
מאה
ספרי
תורה" – כיצד זה יתכן?
מדוע פסוק זה נקרא ס"ת?
(תוס' ד"ה 'דילמא') -
"נטע
ר'
ינאי
ארבע
מאה
כרמי" – כיצד זה יתכן?
בהצלחה רבה!!!
הארון לדעת רבי מאיר ורבי יהודה (יד ע"א)
מידות הארון כפי הכתוב בתורה:
אורך –
, רוחב –
, גובה –
לפי ר'
מאיר אורך אמה:
לפי ר'
יהודה אורך אמה:
צ
ילום מתוך גמ'
שוטנשטיין:
מהי קושיית הגמרא מהברייתא על דברי רבי?
מהי תשובת הגמרא?
המקור להלכות
השונות לפי ר'
מאיר ור'
יהודה
|
ההלכה |
ר' |
ר' |
|
ס"ת מונח בתוך הארון |
|
|
|
ס"ת מונח ליד הארון |
|
|
|
לוחות ושברי לוחות מונחים בארון |
|
|
|
שם ה' |
|
|
1
כותב
בעל
התורה
תמימה: "ויש להסביר טעם הדבר מה נשתנה דין זה משאר הדינים בהם הוקש יבם לבכור… יען דעיקר הסברא כאן משום דבפרט זה אינו דומה חלקי פי שנים של יבם לבכור, דלבכור באו מכח אחד, מכח האב, ודין הוא שיטלם אחד מצרא. משא"כ ביבם שנוטל מזכות שני כוחות, מכח האב (ביחד עם כל האחין), ומכוח האח הנפטר. ולכן אין שני החלקים שייכים זה לזה, וממילא אין מחויבים היורשים ליתן אותם אחד מצרא…".
2
רש"י.
אך אם היה מדובר בשדה השלחין לא יכלו לומר זאת, משום ששם תמיד השדות מתברכות בשווה. אמנם עיין בתוס' (ד"ה 'מעלינן',
שמקשה על רש"י ונותן פירוש אחר בסוגיא כולה)
3
מדובר בשדה
השלחין לכן אין את הטענה "מעלינן להו כנכסי דבר מריון".