בס"ד
נושא:
גמרא,
בבא מציעא דף כו
כתה:
ו
מחבר:
יהודה רוזנברג
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כא עמוד א
/משנה/. אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז?
אלו מציאות שלו:
מצא פירות מפוזרין…
גמרא.
מצא פירות מפוזרין.
וכמה?
אמר רבי יצחק:
קב בארבע אמות.
היכי דמי?
אי דרך נפילה –
אפילו טובא נמי,
ואי דרך הינוח –
אפילו בציר מהכי נמי לא!
מילון:
היכי דמי? = באיזה מקרה מדובר כאן?
אי = אם.
טובא = יותר.
בציר = פחות.
נמי – גם.
-
הגמרא אומרת "אפילו טובא נמי"
ציין שתי אפשרויות למה מתכוונת הגמרא שהיא אומרת את המשפט הזה.
-
_______________________________________________________.
-
_______________________________________________________.
קרא את רש"י הבא, כיצד הבין רש"י את המילים (טובא ובציר)?
וכמה –
חשוב פיזור.
קב –
מפוזר בארבע אמות,
אבל בשלוש אמות –
לא הוי פיזור,
וטעמא מפרש ואזיל.
אי דרך נפילה –
אם מצאם דרך נפילה,
שיש לדעת שלא הונחו שם מדעת,
אלא נפלו.
אפילו טובא –
מקב נמי,
דכיון דאין בהן סימן –
איאושי מיאש.
ואי דרך הינוח וכו'
– עתיד לחזור וליטלן.
_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________.
רש"י מציין שני גורמים בהחלטה האם לקחת חפץ שמצאתי,
ולהכריז,
או לא לקחת את החפץ.
ציין את שני הגורמים, והסבר למה הוא משפיע על ההחלטה אם לקחת או לא.
-
________________________________________________________________________________________________________________________.
-
________________________________________________________________________________________________________________________.
קרא את הרש"י על המשנה הבא:
רש"י מסכת בבא מציעא דף כא עמוד א
אלו מציאות,
מצא פירות מפוזרין –
נתייאשו הבעלים מהן,
כדאמר בגמרא,
והפקר הן.
מעות מפוזרות –
הואיל ואין להם סימן ניכר –
איאושי מיאש,
והוו להו הפקר,
וזהו טעם כולם.
רש"י מציין גורם שלישי המשפיע על ההחלטה האם לקחת חפץ שמצאתי או לא?
מה הגורם? הבא דוגמא נוספת למקרה שלא מופיע בגמרא כאן, מקרה שבו מותר לי לקחת מציעא.
_______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________.
לאחר קריאת רש"י זה. חזור להסבר רש"י על הגמרא מהעמוד הראשון.
הסבר את שאלת הגמרא "וכמה?"
____________________________________________________________________________________________________________________________________.
כיצד עונה הגמרא לשאלה במילים "קב בארבע אמות"?
____________________________________________________________________________________________________________________________________
_________________________________________________________________.
הנחת היסוד כי אחד הגורמים העקריים לרצון של הבעלים לחזור לקחת את הפירות,
היא:
___________________________________________________________________________________________________________________________________.
קושיה:
הגמרא מקשה על התשובה:
היכי דמי?
אי דרך נפילה –
אפילו טובא נמי,
ואי דרך הינוח –
אפילו בציר מהכי נמי לא!
לפי קושיה זו,
הנחת היסוד של הקושיה, כי מה שקובע אם להכריז או לא,
זו השאלה
-
בדרך ______________ – הדין:
_________________. כי ______________
__________________________________________________________ -
בדרך ______________ – הדין:
_________________. כי ______________
__________________________________________________________
הגמרא מסבירה את המשנה בעזרת "אוקימתא".
("העמדה").
הסבר את המונח "אוקימתא"
בלשונך.
___________________________________
_______________________________________________________________.
האוקימתא היא:
במכנשתא דבי דרי עסקינן:
קב בארבע אמות דנפיש טרחייהו –
לא טרח איניש ולא הדר אתי ושקיל להו,
אפקורי מפקר להו.
בציר מהכי –
טרח והדר אתי ושקיל להו,
ולא מפקר להו.
מילון:
"דנפיש טרחייהו" – שיש הרבה טירחה.
איניש – איש.
הדר – חזר.
אתי – בא.
ושקיל – ויקח.
להו – אותם.
להם.
אפקורי מפקר – הוא מפקיר.
בציר – פחות.
מהכי – מכך.
רש"י.
רש"י מסכת בבא מציעא דף כא עמוד א
במכנשתא דבי דרי –
בשעת אסיפת גרנות,
וכאן דשן בעליהן,
ונשאו את העיקר ונותרו אלו.
נפיש טרחייהו –
לקבצן.
בציר מהכי –
אם היה פזורן בפחות מכן.
האם לפי האוקימתא הזאת, כאשר נאמר במשנה "מצא פרות מפוזרין"
הכוונה לכל פרי ובכל מקום?
אם לא, הסבר מה המקרה שעליו מדובר במשנה:
________________________________________________________________.
לפי האוקימתא הזאת,
הגורם להחלטה האם מותר למוצא לקחת או לא, הוא:
-
אם יש כמות של לפחות קב של _____________ בתוך שטח של ___________________ או יותר משטח כזה:
הדין:
(מותר / אסור)
לי לקחת את _________________.
הנימוק:
_______________________________________________.
-
אם יש כמות של לפחות קב של _____________ בתוך שטח של פחות מ___________________ :
הדין:
(מותר / אסור)
לי לקחת את _________________.
הנימוק:
_____________________________________________.
חישבו היטב:
האם לפי האוקימתא הזאת, יש מקרה שבו המוצא צריך להכריז על מה שמצא?
נמקו.
____________________________________________________________________________________________________________________________________._________________________________________________________________
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כא עמוד א
בעי רבי ירמיה:
-
חצי קב בשתי אמות מהו?
קב בארבע אמות טעמא מאי –
משום דנפיש טרחייהו,
חצי קב בשתי אמות כיון דלא נפיש טרחייהו –
לא מפקר להו.
או דלמא:
משום דלא חשיבי,
וחצי קב בשתי אמות,
כיון דלא חשיבי –
מפקר להו.
-
קביים בשמונה אמות מהו?
קב בארבע אמות טעמא מאי –
משום דנפיש טרחייהו,
וכל שכן קביים בשמונה אמות,
כיון דנפישא טרחייהו טפי –
מפקר להו.
או דלמא:
משום דלא חשיבי,
וקביים בשמונה אמות כיון דחשיבי –
לא מפקר להו.
-
קב שומשמין בארבע אמות מהו?
קב בארבע אמות טעמא מאי –
משום דלא חשיבי,
ושומשמין כיון דחשיבי –
לא מפקר להו.
או דלמא:
משום דנפיש טרחייהו,
וכל שכן שומשמין,
כיון דנפיש טרחייהו טפי –
מפקר להו.
-
קב תמרי בארבע אמות,
קב רמוני בארבע אמות מהו?
קב בארבע אמות טעמא מאי –
משום דלא חשיבי,
קב תמרי בארבע אמות,
קב רמוני בארבע אמות נמי,
כיון דלא חשיבי –
מפקר להו.
או דלמא:
משום דנפישא טרחייהו,
וקב תמרי בארבע אמות,
וקב רמוני בארבע אמות,
כיון דלא נפיש טרחייהו –
לא מפקר להו,
מאי?
– תיקו.
רבי
ירמיה שואל
כמה שאלות.
האם
הוא מחכה
לתשובה לאחר
כל שאלה,
או
שהוא מיד
עובר לשאלה
הבאה?
_____________________________________________________.
מה עונה הגמרא על כל השאלות יחד בסוף במילה אחת?
________________________.
משמעות המילה הזאת היא ____________________________________________.
המילה הזאת היא ראשי תבות של המילים : ת__________
י______________
ק_________________
ו_________________.
נעבור
על
כל
השאלות
לפי
הסדר.
נסו
לחשוב
מה
המשותף
לכל
השאלות?
שאלה
1:
-
חצי קב בשתי אמות מהו?
קב בארבע אמות טעמא מאי –
משום דנפיש טרחייהו,
חצי קב בשתי אמות כיון דלא נפיש טרחייהו –
לא מפקר להו.
או דלמא:
משום דלא חשיבי,
וחצי קב בשתי אמות,
כיון דלא חשיבי –
מפקר להו.
מילון:
מהו?
– מה
הדין (במקרה
כזה)?.
טעמא מאי?
– מה הסיבה?
למה אמרנו ש….
נפיש טרחייהו – יש הרבה טירחה.
דלא – שלא.
מפקר להו – (לא)
מפקיר אותם.
או דילמא – או
שמא (אולי
….).
דלא חשיבי – שלא
חשובים.
-
השאלה של רבי ירמיה היא:
מה הדין אם מצאתי ____ קבים בשטח של ____ אמות? -
הכלל שהבאנו היה שאם מצאתי ________ בשטח של ____ אמות,
צריך להכריז. -
בשאלה של רבי ירמיה הוא חילק כל מספר ל_______.
(במקום 4 אמות,
הוא שאל על ____ אמות.
במקום כמות של _______ הוא שאל על _________ קב. -
הדילמה (ההתלבטות)
שרבי ירמיה מביא היא:
-
אם הסיבה שלא צריך להכריז על קב בארבע אמות היא:
כי זה הרבה ____________,
אז בשטח קטן של _____ אמות,
(יש / אין)
הרבה טירחה,
ולכן (כדאי / לא כדאי)
לבעל התבואה לחזור ולאסוף מה שנשאר.
לכן (מותר / אסור)
למוצא לקחת את התבואה. -
אם הסיבה שלא צריך להכריז על קב בארבע אמות היא:
"דלא חשיבי"
– זאת אומרת,
שמה שנשאר זה לא ___________, אז כמות של רק ______ קב היא (חשובה / לא חשובה),
ולכן (כדאי / לא כדאי)
לבעל התבואה לחזור ולאסוף מה שנשאר.
לכן (מותר / אסור)
למוצא לקחת את התבואה. -
סיכום
הדילמה:
לפי סיבה א':
אני (יכול / לא יכול)
לקחת את התבואה שנשארה.
לפי סיבה ב':
אני (יכול / לא יכול)
לקחת את התבואה שנשארה.
-
סמן בקו כחול את הנימוק למה אולי כן מותר למוצא לקחת.
-
סמן בקו אדום את הנימוק למה אולי אסור למוצא לקחת.
שאלה
שניה:
קביים בשמונה אמות מהו?
קב בארבע אמות טעמא מאי –
משום דנפיש טרחייהו,
וכל שכן קביים בשמונה אמות,
כיון דנפישא טרחייהו טפי –
מפקר להו.
או דלמא:
משום דלא חשיבי,
וקביים בשמונה אמות כיון דחשיבי –
לא מפקר להו.
מילון:
קביים – 2
קבים.
מהו?
– מה
הדין (שלהם)?.
טעמא מאי?
מה הטעם?
מה הסיבה?
דנפיש טרחייהו–
יש הרבה טירחה.
מפקר להוא – מפקיר
אותם.
או דילמא – או
שמא.
דלא חשיבי – לא
חשובים.
לא מפקר להו – לא מפקיר אותם.
-
השאלה השניה היא:
במקרה שמצאתי _______ קבים של _______________
בשטח של ______ אמות.
מה הדין? -
בשאלה הקודמת רבי ירמיה חילק ל___
את המספרים המופיעים בהלכה ("קב בארבע אמות").
במקרה הזה הוא ______________
את המספרים.
במקום קב,
הוא שואל על _________ קבים.
גם
כאן
הדילמה
היא:
למה קבעו שהדין של קב בארבע אמות הוא שהמוצא יכול לקחת את התבואה?
-
אם הסיבה שזה הרבה _______________
לאסוף את כל התבואה,
אז ברור שלאסוף מפי שתיים שטח,
זה הרבה יותר (קל / קשה לאסוף)
את התבואה שנשארה.
לכן סביר שהבעלים (יחזרו / לא יחזרו)
לאסוף את התבואה שנשארה.
לכן למוצא (מותר / אסור)
לקחת את התבואה.
-
אם הסיבה שקב אחד הוא לא מספיק "חשיבי"
– לא מספיק ___________, אז במקרה ששאלנו,
שיש שם 2 קבים,
אז זה (כן / לא)
דבר חשוב.
לכן:
הבעלים
(יחזרו
/ לא
יחזרו)
לקחת
את מה
שנשאר.
לכן:
למוצא (מותר / אסור)
לקחת את התבואה.
לסיכום
דילמה
שניה:
לפי סיבה א'
– למוצא (מותר / אסור)
לקחת את התבואה.
לפי
סיבה ב'
– למוצא
(מותר
/ אסור)
לקחת
את התבואה.
-
סמן בקו כחול את הנימוק למה אולי כן מותר למוצא לקחת.
-
סמן בקו אדום את הנימוק למה אולי אסור
למוצא לקחת.
דילמה
שלישית:
קב שומשמין בארבע אמות מהו?
קב בארבע אמות טעמא מאי –
משום דלא חשיבי,
ושומשמין כיון דחשיבי –
לא מפקר להו.
או דלמא:
משום דנפיש טרחייהו,
וכל שכן שומשמין,
כיון דנפיש טרחייהו טפי –
מפקר להו.
המקרה:
מצאתי קב שומשומין (שזה יקר,
אבל קשה לאסוף,
כי אלו גרגירים קטנים מאוד)
בשטח של 4 אמות.
גם
כאן
הדילמה
היא:
למה
קבעו שהדין
של קב
בארבע אמות
הוא שהמוצא
יכול לקחת
את התבואה?
-
אם הסיבה שזה הרבה _______________
לאסוף את כל התבואה,
אז ברור שלאסוף שומשומין,
זה הרבה יותר (קל / קשה)
לאסוף,
מאשר את התבואה שנשארה.
לכן סביר שהבעלים (יחזרו / לא יחזרו)
לאסוף את השושומין שנשארו.
לכן למוצא (מותר / אסור)
לקחת את השומשומין.
-
אם הסיבה שקב אחד הוא לא מספיק "חשיבי"
– לא מספיק ___________, אז במקרה ששאלנו,
שיש שם קב שושומין,
אז זה (כן / לא)
דבר חשוב.
לכן:
הבעלים
(יחזרו
/ לא
יחזרו)
לקחת
את מה
שנשאר.
לכן:
למוצא (מותר / אסור)
לקחת את השומשומין.
לסיכום
הדילמה
השלישית:
לפי סיבה א'
– למוצא (מותר / אסור)
לקחת את השומשומין.
לפי סיבה ב'
– למוצא (מותר / אסור)
לקחת את השומשומין.
-
סמן בקו כחול את הנימוק למה אולי כן מותר למוצא לקחת.
-
סמן בקו אדום את הנימוק למה אולי אסור
למוצא לקחת.
השאלה
הרביעית:
קב תמרי בארבע אמות,
קב רמוני בארבע אמות מהו?
קב בארבע אמות טעמא מאי –
משום דלא חשיבי,
קב תמרי בארבע אמות,
קב רמוני בארבע אמות נמי,
כיון דלא חשיבי –
מפקר להו.
או דלמא:
משום דנפישא טרחייהו,
וקב תמרי בארבע אמות,
וקב רמוני בארבע אמות,
כיון דלא נפיש טרחייהו –
לא מפקר להו,
מילון:
תמרי – תמרים.
רימוני – רימונים.
מהו?
– מה
הדין?
נמי – גם.
דלא חשיבי – שלא
חשובים.
או דילמא – או
שמא,
או
אולי…
דנפיש טרחייהו – שיש הרבה טירחה.
לא מפקר להו – לא מפקיר אותם.
קרא
את הגמרא היטב.
האם
בתקופה שהגמרא נכתבה,
הרימונים
והתמרים נחשבו פרי יקר וחשוב?
מאלו
מילים למדת את תשובתך?
____________________________________________________________________________________________________________________________________.
גם
כאן
הדילמה
היא:
למה
קבעו שהדין
של קב
בארבע אמות
הוא שהמוצא
יכול לקחת
את התבואה?
-
אם הסיבה שזה הרבה _______________
לאסוף את כל התבואה,
אז ברור שלאסוף תמרים או רימונים,
זה הרבה יותר (קל / קשה)
לאסוף,
מאשר את התמרים או רימונים שנשארו.
לכן סביר שהבעלים (יחזרו / לא יחזרו)
לאסוף את ה תמרים או רימונים
שנשארו.
לכן למוצא (מותר / אסור)
לקחת את ה תמרים או רימונים.
-
אם הסיבה שקב אחד הוא לא מספיק "חשיבי"
– לא מספיק ___________, אז במקרה ששאלנו,
שיש שם קב תמרים או רימונים,
אז זה (כן / לא)
דבר חשוב.
לכן:
הבעלים
(יחזרו
/ לא
יחזרו)
לקחת
את מה
שנשאר.
לכן:
למוצא (מותר / אסור)
לקחת את התמרים או רימונים.
לסיכום
הדילמה
הרביעית:
לפי סיבה א'
– למוצא (מותר / אסור)
לקחת את התמרים או רימונים.
לפי סיבה ב'
– למוצא (מותר / אסור)
לקחת את התמרים או רימונים.
-
סמן בקו כחול את הנימוק למה אולי כן מותר למוצא לקחת.
-
סמן בקו אדום את הנימוק למה אולי אסור
למוצא לקחת.
סיכום
הדילמות:
לכל מקרה ניתן למצוא סיבות למה כן מותר לי לקחת,
ולמה אסור לי לקחת.
הגמרא
מכריעה בכל
הדילמות במילה
"תיקו".
הכוונה היא (שיש / שאין)
אפשרות להחליט האם מותר לי לקחת את המציאה.
ראשי התבות של המילה "תיקו"
היא ת_________________
י________________
ק_____________________
ו______________________.