גמרא, בבא מציעא כד: ההוא דיו … בעומד ורואהו.

התהליך:

בלשון
הגמרא:

בלשוננו:

סיפור רקע

ההוא דיו, דשקיל בשרא בשוקא ושדיה בצנייתא דבי בר מריון.

אותו דיו (סוג של עוף דורס)
שנטל בשר בשוק והשליכו בדקלים של בית בר מריון.

הפסיקה של אביי במקרה זה

אתא לקמיה דאביי, א"ל: זיל שקול לנפשך.

בא לפני אביי (לשאול אותו מה לעשות עם הבשר),
אמר לו אביי:
טול לעצמך.

נסיון מהפסיקה של אביי ליישב את הספק החמישי מחמשת הספקות

והא רובא דישראל נינהו!
שמעת מינה, הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפי'
ברוב ישראל.

והרי רוב של ישראל הם!
למדת ממנה שההלכה כמו רבי שמעון בן אלעזר אפילו ברוב ישראל.

דחיית נסיון הישוב

שאני דיו, דכזוטו של ים דמי.

שונה הדיו,
שכזוטו של ים הוא דומה.
כלומר,
בדיו היאוש של הבעלים הוא לא כמו יאוש מאבידה (שסביר שמישהו ימצא)
אלא כמו יאוש מזוטו של ים – שלא סביר שמישהו יציל.

קושיה אודות כשרות הבשר

והא אמר רב: בשר שנתעלם מן העין אסור!

והרי אמר רב שבשר כשר שנעלם מהעין אסור באכילה – שמא התחלף בבשר לא כשר.

ישוב הקושיא

בעומד ורואהו.

מישהו ראה את כל התהליך – מאז הדיו נטל את הבשר מהשוק ועד שהוא השליך אותו בין הדקלים של בר מריון.