גמרא, בבא מציעא כז. תנו רבנן – ואידך ממנו לא משמע ליה

התהליך:

בלשון הגמרא:

בלשוננו:

הבאת ברייתא ובה שתי דעות

תנו רבנן: "אשר תאבד"
– פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה.

רבי יהודה אומר: "ומצאתה"
– פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה.

שנו רבותינו:
מייתור המלים "אשר תאבד"
בפסוק,
לומדים שאין חובה להחזיר אבידה שאינה שוה פרוטה.

רבי יהודה אומר:
מייתור המלה "ומצאתה"
בפסוק,
לומדים שאין חובה להחזיר אבידה שאין בה שוה פרוטה.

שאלה – מה החילוק בין שתי הדעות?

מאי בינייהו?

מה ביניהם?
כלומר,
מה ההבדל למעשה בין תנא קמא לרבי יהודה?

תשובה לשאלה

אמר אביי: משמעות דורשין איכא בינייהו; מר נפקא ליה מ"אשר תאבד" ומר נפקא ליה מ"ומצאתה".

אמר אביי:
אכן אין משמעות מעשית למחלוקת ביניהם אלא רק משמעות לענין המלה ממנה לומדים את אותו דין:
זה לומד מהמלים "אשר תאבד"
וזה לומד מהמלה "ומצאתה".

שאלה על תנא קמא

ולמאן דנפקא ליה מ"אשר תאבד", האי ו"מצאתה" מאי עביד ליה?

ולמי שיוצא מ"אשר תאבד"
–
מה הוא עושה עם ריבוי המלה "ומצאתה"?

תשובה לשאלה

ההוא, מיבעי ליה לכדרבנאי, דאמר רבנאי: ו"מצאתה"
– דאתאי לידיה משמע.

מלה זו נצרכת לו בשביל דעת רבינא,
שאמר רבינא:
"ומצאתה"
–
שבאה לידו.
כלומר:
צריך להחזיר רק "אבידת אחיך",
אך הייתי חושב שאולי אם כבר הרמתי את האבידה של הגוי,
אתחייב להחזיר אותה.
על כך מחדשת התורה ואומרת:
"ומצאתה"
–
אפילו אם האבידה כבר בידו,
הוא לא צריך להשיב אותה אם היא לא "אבידת אחיך"
אלא אבידת גוי.

שאלה על רבי יהודה

ולמאן דנפקא ליה מ"ומצאתה", האי "אשר תאבד" מאי עביד ליה?

ולמי שיוצא לו מ"ומצאתה",
מה הוא עושה עם ריבוי המלים "אשר תאבד"?

תשובה לשאלה

מבעי ליה לכדרבי יוחנן,
דאמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחאי:
מניין לאבידה ששטפה נהר,
שהיא מותרת?
שנאמר:
"כן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה"
–
מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם,
יצתה זו שאבודה הימנו ואינה מצויה אצל כל אדם.

מלים אלו נצרכות לו,
בשביל דעת רבי יוחנן,
שרבי יוחנן אומר בשם רשב"י:
מנין שאבידה שנסחפה בנהר – מותרת למוצא?
שנאמר:
"כן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה"
– מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם,
אבל אבידה זו שנסחפה בנהר,
היא לא מצויה גם אצל אחרים ולכן אין חובה להחזיר אותה.

שאלה נוספת על רבי יהודה

ואידך, הא דרבנאי מנא ליה?

והאחר,
מאלו מלים הוא לומד את הדין שרבינא אומר?

תשובה לשאלה

נפקא ליה מומצאתה.

דין זה יוצא לו מריבוי האות ו'
במלה "ומצאתה".

שאלה על תנא קמא

ואידך, הא דרבי יוחנן מנא ליה?

והאחר,
מאלו מלים הוא לומד את הדין שרבי יוחנן אומר?

תשובה על השאלה

נפקא ליה "ממנו".

דין זה יוצא לו מרבוי המלה "ממנו".

הסבר לדעת רבי יהודה

ואידך, "ממנו" לא משמע ליה.

והאחר (רבי יהודה),
מהמלה "ממנו"
בלבד (בלי תוספת המלים "אשר תאבד")
הוא לא לומד.