|
שם:_______________
ציון :
(מיועד |
שאלות
|
מסכת
פרק שני– דף
|
3
|
עירוב
תבשילין
לימוד המשנה
משנה
עם פירוש
רע"ב על מסכת ביצה פרק ב משנה א
יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה מיום טוב לשבת (כלומר לא יהא תחילת בישולו עיקרו לשם שבת, אלא לשם יום טוב יהא תחילת בישולו, ומה שמותיר יהא לשבת),
אבל מבשל הוא ליום טוב,
ואם הותיר,
הותיר לשבת.
ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת (לשם עירובי תבשילין – יש שאומרים שהסיבה של אותו תבשיל מערב יום טוב,הוא משום כבוד שבת, שמתוך שמערב יום טוב זוכר השבת, יברור מנה יפה לשבת ולא ישכח שבת בגלל טרדת יום טוב. ויש שאומרים שזה משום כבוד יום טוב, כדי שיראו שאין אופים מיום טוב לשבת אלא אם כן התחיל מבעוד יום שביום טוב אינו אלא גומר, קל וחומר מיום טוב לחול שלגמרי אין אופים ולא מבשבילים.
ומברכים על ערובי תבשילין כדרך שמברכים על ערובי חצרות. וצריך לזכות על ידי אחר לכל מי שרוצה אחר כך לסמוך על עירובו, ואפילו שלא מדעתו, דזכין לאדם שלא בפניו):
בית שמאי אומרים שני תבשילין ובית הלל אומרים תבשיל אחד ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין.
אכלו או שאבד לא יבשל עליו בתחילה (אותו תבשיל שבישל, מערב שבת)
ואם שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת (לבשל בישולו ביום טוב לצורך שבת. אבל מתחילתו אין עירובי תבשילין פחות מכזית, בין לאחד בין למאה. ואם התחיל בעיסתו ונאבד עירובו, מה שהתחיל גומר:):
-
האם
מותר לבשל ביום טוב ?(לאותו
יום,ליום
חול, לשבת
שלרחריו)
____________________________________________________________________
-
האם
מותר לבשל הרבה ליום טוב כדי שישאר לשבת
?
____________________________________________________________________
-
מהו
הטעם (סיבה)
עירובי
תבשילין של ה"יש
אומרים"
הראשון
?
____________________________________________________________________
-
מהו
הטעם (סיבה)
עירובי
תבשילין של ה"יש
אומרים"
השני
?
____________________________________________________________________
-
מי זוכה
בעירוב תבשילין ?
____________________________________________________________________
-
האם
אפשר לזכות בעירוב תבשילין מישהו שלא
יודע על כך ?
____________________________________________________________________
-
האם
צריך לברך על עירוב תבשילין ?
____________________________________________________________________
-
מהו
ערוב חצרות ?
____________________________________________________________________
-
מהו
עירוב תחומין?
____________________________________________________________________
-
באיזה
תנאי מותר לסמוך על עירוב תבשילין ?
לכתחילה
בדיעבד
____________________________________________________________________
-
מה יעשה
מי שהתחיל לבשל ונאבד עירובו?
____________________________________________________________________
רע"ב
על מסכת ביצה פרק ב משנה א
(א) יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה – כלומר לא יהא תחילת בישולו עיקרו לשום שבת, אלא לשום יום טוב יהא תחילת בישולו, ומה שמותיר יהא לשבת:
ועושה תבשיל מערב יום טוב – לשם עירובי תבשילין – אית דאמרי טעמא דהאי תבשיל מערב יום טוב, משום כבוד שבת הוא, שמתוך שמערב יום טוב זוכר השבת, יברור מנה יפה לשבת ולא ישכח שבת משום טרדת יום טוב. ואית דאמרי משום כבוד יום טוב הוא, כדי שיראו שאין אופין מיום טוב לשבת אלא אם כן התחיל מבעוד יום דביו"ט אינו אלא גומר, קל וחומר מיום טוב לחול דלגמרי אין אופין ולא מבשבילן.
ומברכין על ערובי תבשילין כדרך שמברכין על ערובי חצרות. וצריך לזכות על ידי אחר לכל מי שרוצה אחר כך לסמוך על עירובו, ואפילו שלא מדעתו, דזכין לאדם שלא בפניו:
אכלו או שאבד – אותו תבשיל שבישל, מערב שבת:
סומך עליו – לבשל בישולו ביום טוב לצורך שבת. אבל מתחילתו אין עירובי תבשילין פחות מכזית, בין לאחד בין למאה. ואם התחיל בעיסתו ונאבד עירובו, מה שהתחיל גומר:
י"ט על מסכת
ביצה פרק ב משנה א *
(א) ועושה תבשיל
מעיו"ט – כתב
הר"ב לשם ערוב תבשילין
ונקרא שמו עירוב שהוא מערב צרכי שבת על
צרכי יו"ט לעשותן יחד.
הראב"ד רפ"ו
מהי"ט:
וסומך עליו לשבת – פי'
הר"ב דמתוך
שמערב יו"ט זוכר השבת
יברור מנה יפה כו'. ואפילו
ביו"ט עצמו היה יכול
לעשות הערוב לפני סעודת יו"ט
אלא גזירה שמא יפשע. ישכח.
ולא יערב משום דטריד. גמ'.
ובין לפירוש זה ובין לאית דאמרי
שכתב הר"ב. אינה
אלא מדברי סופרים. וכתבו
התוס' ברפ"ק
בד"ה והיה כו'. דתימה
הואיל והכנה דאורייתא [כמ"ש
הר"ב לעיל שם מוהכינו]
היאך אופין ומבשלין מיו"ט
לשבת ע"י עירוב תבשילין.
וכי אתי תקנתא דרבנן לעקור
הכנה דאורייתא. ונראה ליישב
דהואיל ואי מקלעי אורחין חזי ליה השתא
נמי חזי ליה. ע"כ.
כדאיתא בפירקין דכ"א.
והכי קיי"ל
דאמרינן הואיל. כדפסק הר"ב
במשנה ג' פ"ג
דפסחים ושם הקשו בתוס' דף
מ"ו א"כ
בטלת כל [איסור] מלאכת
שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה.
וי"ל כיון
דלא שכיח כלל לא אמרינן הואיל. ע"כ.
ומ"ש הר"ב
וצריך לזכות כו'. מסיים
הרמב"ם על הדרך שבארנו
בערובי חצירות. ר"ל
בפ"ז דערובין: