נושא
הדף:
גמרא,
מסכת
גיטין
דף
מח:-נ:,
דף
סיכום
לבגרות
בקיאות:
"אין
מוציאין
לאכילת
פירות
ולשבח
קרקעות…
מנכסים
משועבדים…"

מיועד לכיתות:
י"א–י"ב

מחבר:
בעז
פש

גיטין
מח:
– נ:

במשנה
מח:
– "אין
מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות…
מנכסים
משועבדים…"

פירוש –
שמעון
גזל קרקע מראובן ומכרה ללוי באחריות
ובשטר.
אחר
כך מכר שמעון קרקע נוספת ליהודה.

בינתיים –
השביחו לו את הקרקע,
וזו
גידלה לו פירות.

לאחר
זמן –
בא ראובן וגבה את הקרקע מלוי.
שהרי
היא שלו.

חוזר
אפוא לוי על שמעון ורוצה לגבות ממנו את
דמי הקרקע,
הפירות
והשבח.

ואין
לשמעון נכסים בני חורין.

הדין
הוא –
שאת דמי הקרקע יוכל לוי לקבל ע"י
שיטרוף את הקרקע שקנה יהודה.

אבל
את דמי הפירות והשבח –
לא יוכל לטרוף.

שאלת
הגמרא נ:
– מדוע?

תשובת
עולא בשם ריש לקיש,
ורבי
אסי בשם ר'
יוחנן
–

לפי
שאין כתובין (שעל
הפירות והשבח שאינן עדיים בשעת מכירה –
אין יוצא קול,
ולא
ידעו הלקוחות להיזהר)

תשובת
רבי חנינא –

לפי
שאין קצובין (ואין
אפשרות ללקוחות להיזהר,
כי
אינם יודעים עד איזה סכום עליהם להיזהר)

והגמרא
שואלת מברייתא
של רבי נתן –
על שתי הדעות הנ"ל.
(לפי
פירוש רש"י
ז"ל
–
עיין
תוספות וחי'
הר"ן)

ר'
נתן
אומר בברייתא שכל הדין שבמשנה הוא רק
שיהודה קנה משמעון לפני שלוי השביח את
השדה,
אבל
אם לוי כבר השביח –
הרי שיוכל הוא,
לוי,
לטרוף
מיהודה שקנה אחר שהוא כבר השביח,

ומשמע
שאין היכולת לטרוף תלויה בכתיבה,
או
בקצבה –
אלא בקדימות ההשבחה למכירה ללוקח השני
(=
יהודה)*.

משיבה
הגמרא –

יש
לשתי הדעות הנ"ל,
לכל
אחת מהן –
תנא לסמוך עליו,
בברייתא,
שבה
ת"ק
אומר שהטעם הוא לפי שאין כתובין,
ור'
יוסי
אומר לפי שאין קצובין.

* נ.ב. ר"ל
–
למ"ד
לפי שאין כתובין –
בכל מקרה לא יטרוף מלקוחות,
גם
כשקדם השבח למכירה ליהודה כי לפי דעתו
בכל מקרה אין הקול יוצא.
ולכן
ר'
נתן
אינו סובר כמותו.