בס"ד מסכת
סוכה
–
פרק
שלישי כיתה
ז₁

האם הפסול רק ביום הראשון או בכל ימי חג הסוכות	הסבר המקרה	הדין ונימוק	לולב…
			הגזול
			היבש
			אשירה ועיר הנידחת
			נקטם ראשו
			נפרצו עליו
			נפרדו עליו
			ציני הר הברזל

להו = להם

להנהו = לאלו

זבינתו = כשתיקנו

אסא = הדסים

אתון = אתם

אינהו = הם

ויהבו = ויתנו

לכו = לכם

מאי טעמא = מה הסיבה

ארעתא = קרקע

נינהו = הינם

כי היכי דליהוו = כדי שיהיה

בידייהו דידהו = בידים שלהם

בידייכו = בידים שלכם

בידן = אצלנו

בהושענא דאוונכרי גופייהו = בארבעת המינים של האוונכרי עצמם

וליקניוה = ולקנות

ואם תמצי לומר = ואם תרצה לומר

דמעיקרא = שבהתחלה

הוה ליה אסא = היה לו הדס

והשתא = ועכשיו

עבודה
נעימה!!!

סיכום סוגיית "אוונכרי"

השלם את הטבלה הבאה:

מושגים:
(הסבר במחברתך)

1. "קרקע אינה נגזלת".

2. "לולב צריך / אין צריך אגד"

3. "שינוי החוזר לברייתו"

שאלות
חזרה:

1. מי הם האוונכרי?

2. מה אמר רב הונא לאוונכרי לעשות?

3. מדוע אמר להם זאת?

4. הגמרא אמרה שמדובר שהאוונכרי מעוניינים בהדסים לשימושם האישי.
   על איזו שאלה ענתה זאת הגמרא?

5. מדוע יש צורך ביאוש + שינוי?

6. מדוע "שינוי מעשה"
   ו"שינוי השם"
   לא עוזרים כאן בסוגייא?

בבוחן גם אצטט קטע מלשון הגמרא ותתבקשו לדעת מהו נושאו ולשם מה הביאה אותו הגמרא ומה היא אומרת לגביו (כפי שמופיע בטבלה).

סיכום סוגיית "אוונכרי"

השלם את הטבלה הבאה:

סוכה גזולה (דף לא ע"א)

הסוגיא שלנו מתחילה בשורה השניה בעמוד ומסתיימת בשורה מס'
15 מתחילת העמוד (סמנו את הסוגיא).

קרא את הסוגיא.
מהו הנושא של הסוגיא?

"סוכה גזולה" – הבא לפחות 3 הסברים אפשריים למקרה הזה.

כיצד מסביר רב
נחמן את המקרה של הסוכה הגזולה?

חשוב,
כיצד הגיע רב נחמן למסקנה שבמקרה הזה נחלקו חכמים ורבי אליעזר?
(רמז:
שים לב למקרה הנוסף שבו כתוב שחכמים ור'
אליעזר חולקים).

העתק מהסוגיא את המילים הכותבות את מה שהסברת בשאלה הקודמת.
(העזר ברש"י ד"ה 'ממאי',
שכותב:
"דבגזילת
קרקע
פליגי")

ר

תניא,
רבי
אליעזר
אומר:
כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו,
דכתיב "וּלְקַחְתֶּם
לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ
הָדָר"
– משלכם,
כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו,
דכתיב "חַג
הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת
יָמִים"
– משלך.

וחכמים
אומרים:
אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו,
אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו,
דכתיב "כָּל
הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ
בַּסֻּכֹּת"
– מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת.

ורבנן,
האי "לך" מאי דרשי ביה?
– מיבעי ליה למעוטי גזולה,
אבל שאולה –
כתיב "כל האזרח".

ב נחמן מסביר את סברת המחלוקת של רבי אליעזר וחכמים.
בכדי להבין היטב את דבריו צריך להכיר מחלוקת נוספת של רבי אליעזר וחכמים הכתובה בפרק שני (דף כז ע"ב).

חכמים ורבי אליעזר נחלקו מה הדין בסוכה שאולה.
במחלוקתם הם מתבססים על כמה פסוקים:

• וּלְקַחְתֶּם
  לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ
  הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ
  עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם
  לִפְנֵי ה'
  אֱלֹהֵיכֶם
  שִׁבְעַת יָמִים:
  (ויקרא
  כג,
  מ)

• חַג
  הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת
  יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ
  וּמִיִּקְבֶךָ:
  (דברים
  טז,
  יג)

• בַּסֻּכֹּת
  תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח
  בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
  (ויקרא
  כג,
  מב)

השלם את הטבלה
הבאה:

לסיכום:
לולב
הגזול לשתי השיטות כי כתוב בתורה

ודרשו מכך חכמים .

סוכה
גזולה לשתי השיטות כי כתוב בתורה

ודרשו מכך חכמים .

סוכה
שאולה,
לשיטת רבי
אליעזר כי כתוב בתורה

ודרשו מכך חכמים .

ולשיטת חכמים הסוכה כי כתוב בתורה ודרשו מכך חכמים .

כיצד מסביר רב נחמן את שיטות ר'
אליעזר וחכמים בסוכה גזולה?

אם רבי אליעזר סובר שקרקע נגזלת אז הסוכה היא ופסולה

ואם הוא סובר שקרקע אינה נגזלת אז הסוכה היא ופסולה.

חכמים סוברים ולכן הסוכה וסוכה כזו כשרה.

• ע

  והוא
  הדין נמי דהוה ליה לרב נחמן למימר דר'
  אליעזר
  לטעמיה,
  דאמר…
  קרקע
  נגזלת,
  וסוכה
  גזולה היא,
  דמייאשי
  בעלים מינה כשאר מטלטלין,
  דהוה
  ליה קרקע בחזקת גזלן,
  ורבנן
  לטעמייהו,
  דאמרי:
  קרקע
  אינה נגזלת,
  ושאולה
  היא.

  אלא
  אי אמר הכי –
  הוי
  משמע דמודי ר'
  אליעזר
  בשאולה,
  ואנן
  קים לן בהישן (סוכה
  כז,
  ב)
  דאף
  בשאולה פסיל,
  

  הלכך
  אמר לה רב נחמן ממה נפשך,
  כלומר,
  אי
  נמי הוה סבירא ליה לר'
  אליעזר
  קרקע אינה נגזלת כרבנן –
  אפילו
  הכי פסיל לה משום שאולה.

  יין ברש"י ד"ה 'ורבנן לטעמייהו':

1. מה
   באמת סובר ר' אליעזר
   בדין קרקע גזולה?
   (נגזלת או לא?)
   

2. מהי
   האפשרות הנוספת שרב נחמן היה יכול להסביר
   את המחלוקת?
   

3. מדוע
   לא הסביר כך?
   

4. כעת
   הסבר בדיוק את דברי רב נחמן.
   

סיכום
סוגיית "סוכה
גזולה"
(דף
לא ע"א)

למד את הסוגייא והשלם את הטבלה
הבאה:

• ביום
  א'
  הקרוב
  יתקיים בוחן על הסוגייא.
  יש
  צורך לעבור על הסוגייא בפנים ולהכיר
  היטב את דברי הגמרא.
  (להעזר
  בטבלה)

שאלות
חזרה:

1. מהם שלושת המקרים האפשריים (שלמדנו)
   למקרה של "סוכה
   גזולה"?

2. מה הדין בכל אחד מן המקרים?

3. כיצד מסביר רב נחמן את המקרה של "סוכה גזולה",
   שבו נחלקו ר'
   אליעזר וחכמים?

4. הסבר את ההוכחה שמביא לכך?

5. כיצד מסביר רב נחמן את מחלוקת ר'
   אליעזר וחכמים?

6. מהו המקרה של "המסכך ברשות הרבים"?
   מהי הבעיה במקרה כזה?

7. "סוכה
   שאולה" – מהי דעת ר'
   אליעזר ומהי דעת חכמים?
   מה המקור מהתורה לכל שיטה?

8. מהי הסיבה,
   ש"הגוזל עצים ומסכך בהם – אין לו אלא דמי עצים"?
   (ע"פ רש"י)

9. מהי הסתירה שיש בדברי חכמים לגבי "סוכה גזולה"
   אצלנו לבין הסוגייא בדף כז ע"ב?
   

10. כיצד מיישב רש"י את הסתירה?

11. מדוע במקרה הזה אין את "תקנת השבים"?

12. "תקנת
    השבים" – מהי?
    מדוע נקראת בשם זה?
    מהו השם הנוסף שיש לתקנה זו?

בהצלחה!!!

פשיטא…
מהו
דתימא…
קמ"ל

א.
תלמוד
בבלי
מסכת
סוכה
דף
לא
עמוד
א

אמר רבינא:
האי כשורא דמטללתא דגזולה,
עבדי ליה רבנן תקנתא משום תקנת מריש.
– פשיטא,
מאי שנא מעצים?
– מהו
דתימא:
עצים שכיחי,
אבל האי לא שכיחא,
אימא לא –
קא
משמע
לן.

תלמוד
בבלי
מסכת
ברכות
דף
כ
עמוד
א

משנה: נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין,
וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון.

גמרא

ב. קריאת שמע,
פשיטא!
מצות עשה שהזמן גרמא הוא,
וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות!
– מהו
דתימא:
הואיל ואית בה מלכות שמים – קמשמע
לן.

ג. ומן התפלין פשיטא!
– מהו
דתימא:
הואיל ואתקש למזוזה –
קמשמע
לן.

ד.
ובמזוזה פשיטא!
– מהו
דתימא:
הואיל ואתקש לתלמוד תורה –
קמשמע
לן.

ה.
ובברכת המזון פשיטא!
– מהו
דתימא:
הואיל וכתיב "בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע",
כמצות עשה שהזמן גרמא דמי – קמשמע
לן.

פשיטא…
מהו
דתימא…
קמ"ל
(דף
לא ע"ב)

למד את שני המקרים
המופיעים בסוגיא וחלק את התבניות הללו
בטבלאות הבאות:

א.
"אמר
מר כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין
עליהן פשיטא מהו דתימא הואיל ואמר רבי
יהודה לולב צריך אגד ואי מייתי מינא
אחרינא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי
קמ"ל".

ב.
"אמר
מר לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש
ולא דבר אחר פשיטא מהו דתימא לייתי כי
היכי שלא תשכח תורת אתרוג קמ"ל
זימנין דנפיק חורבא מיניה דאתי למסרך".

לולב של אשירה ועיר הנידחת (לא ע"ב)

דף הכנה

למד את 3 השורות של הסוגיא בסוף העמוד יחד עם דברי רש"י.
וענה לעצמך על השאלות הבאות:

1. מהו הנושא של הסוגיא.

2. מהי הסתירה שישנה בין משנתנו לבין דברי רבא?

3. כיצד עונה הגמרא על סתירה זו?

4. מה פרוש "אשירה דמשה"?

5. מהי הסיבה שבגללה הלולב שבמשנה פסול אפילו בדיעבד?

6. מה ההבדל בין "אשירה של משה" לבין לולב של ע"ז שדיבר עליו רבא?

7. כיצד יתכן שבלולב של ע"ז יתכן לצאת ידי חובה בדיעבד?

בס"ד

לולב של אשירה ועיר הנידחת (לא ע"ב)

דף הכנה

למד את 3 השורות של הסוגיא בסוף העמוד יחד עם דברי רש"י.
וענה לעצמך על השאלות הבאות:

1. מהו הנושא של הסוגיא.

2. מהי הסתירה שישנה בין משנתנו לבין דברי רבא?

3. כיצד עונה הגמרא על סתירה זו?

4. מה פרוש "אשירה דמשה"?

5. מהי הסיבה שבגללה הלולב שבמשנה פסול אפילו בדיעבד?

6. מה ההבדל בין "אשירה של משה" לבין לולב של ע"ז שדיבר עליו רבא?

7. כיצד יתכן שבלולב של ע"ז יתכן לצאת ידי חובה בדיעבד?

בס"ד

לולב של אשירה ועיר הנידחת (לא ע"ב)

דף הכנה

למד את 3 השורות של הסוגיא בסוף העמוד יחד עם דברי רש"י.
וענה לעצמך על השאלות הבאות:

1. מהו הנושא של הסוגיא.

2. מהי הסתירה שישנה בין משנתנו לבין דברי רבא?

3. כיצד עונה הגמרא על סתירה זו?

4. מה פרוש "אשירה דמשה"?

5. מהי הסיבה שבגללה הלולב שבמשנה פסול אפילו בדיעבד?

6. מה ההבדל בין "אשירה של משה" לבין לולב של ע"ז שדיבר עליו רבא?

7. כיצד יתכן שבלולב של ע"ז יתכן לצאת ידי חובה בדיעבד?

סיכום סוגיית "לולב של אשירה" (דף לא ע"ב)

1. מהי הסיבה, שבגללה "לולב של אשרה דמשה" פסול גם בדיעבד?
   

2. כיצד מוכיחה הגמרא, שבמשנה מדובר ב"אשרה דמשה"?
   

3. למד את דברי תוס' (ד"ה "באשרה דמשה"). וענה על השאלות הבאות:

"כן
צריך לתרץ אשופר דקתני התם תקע לא יצא
ובפ'
ראוהו
ב"ד
(ר"ה
ד'
כח.)
בשופר
של ע"ז
לא יתקע ואם תקע יצא.וכן
בפ'
מצות
חליצה (יבמות
ד'
קג🙂
אמר
רבא בסנדל של ע"ז
חליצתה כשרה"

אילו שני מקרים נוספים מזכיר תוס',
שגם בהם אנו צריכים לתרץ את התרוץ של הגמרא,
שמוזכר אצלנו?

"ולא
אמרינן דמכתת שיעוריה דהנהו בע"ז
דנכרי דיש לה ביטול, וההוא
דקתני לא יצא בע"ז
דישראל שאינה בטילה עולמית"

במשנה מדובר ,
שאין לה ביטול ואצל רבא מדובר ,
שיש לה ביטול.
(השלם
בשרטוט
למעלה)

מדוע,
לדעתך,
אמר רבא שלכתחילה לא יטול את הלולב הזה?

"וא"ת
ע"ז
דנכרי נמי מדאגבהה קנייה ונעשה של ישראל
… וי"ל
כגון שהגביה על מנת שלא לקנות… ולולב
ביום
טוב
שני"

על פי תשובת
תוס',
באלו ימים מדבר רבא, שהלולב כשר בדיעבד? מדוע?

נחלקה התיומת (דף לב ע"א)

שולחן
ערוך
אורח
חיים
סימן
תרמה
סעיף ג

בריית עלין של לולב כך היא:
כשהם גדלים,
גדלים שנים שנים ודבוקים מגבן,
וגב של שני עלין הוא הנקרא תיומת;
נחלקה התיומת (יא)
(ברוב העלין)
(טור וב"י),
(יב)
פסולה;

הגה:
ויש מפרשים לומר דאם נחלק (יד)
העלה העליון (טו)
האמצעי שעל השדרה (טז)
עד השדרה,
מקרי נחלקה התיומת (יז)
ופסול;
והכי נוהגין (ת"ה)
מיהו (יח)
לכתחלה,
מצוה מן המובחר,
נוהגין ליטול לולב שלא נחלק העלה העליון כלל (יט)
כי יש מחמירין אפילו בנחלק קצת;
ואם אותו העלה אינו כפול מתחלת ברייתו,
פסול (כל בו).

משנה
ברורה

(יא)
ברוב
העלין –
ורוב
כל עלה ועלה:

(יב)
פסולה
–
דהוי
כאלו ניטלו לגמרי.
והנה
לדעה זו הראשונה אין שום נ"מ
בין שאר העלין לעלה האמצעית ואם נחלקה
אפילו כולה כשירה:

(יד)
העלה
העליון –
שדרכה
להיות כפול כשאר עלי הלולב:

(טו)
האמצעי
–
ואם
כלה השדרה בשני עלין יש על שניהם שם תיומת
ואם נחלקה אחת מהם פסול:

(טז)
עד
השדרה –
עיין
בביאור הגר"א
שהסכים דלדינא יש להחמיר ברובו דבכל פסול
רובו ככולו ועל מקצתו אין להחמיר כלל:

(יז)
ופסול
–
היינו
ביום הראשון אבל בשאר הימים כשר:

(יח)
לכתחלה
מצוה מן המובחר וכו'
– היינו
אם יש לו לולב אחר אבל א"צ
לברך על לולב של חבירו משום זה:

(יט)
כי
יש מחמירין וכו'
– וטעמם
דע"י
הנענועים רגיל להיות בסופו סדוק כולו
ועיין בט"ז
דלדעתו אין להחמיר בזה רק אם נחלק כשיעור
טפח ובח"א
כתב דלדעה זו יש להחמיר אפילו במשהו ועיין
במה שכתבנו בסקט"ז
בשם הגר"א
וע"כ
אם יש לו לולב אחר יותר טוב לברך עליו
משום מהיות טוב וגו'
אבל
מדינא אין לחוש לזה כלל כ"ז
שלא נחלק רובו ועיין לקמיה בס"ז
דאם נתרחקו ב'
סדקיו
זה מזה עד שנראה כשנים פסול:

זיהוי הלולב (לב ע"א)

השלם את הטבלה ע"פ
רש"י:

עבודת
סיכום
לא
ע"ב
–
לב
ע"ב

• עבודה זו היא במקום המבחן שאמור להערך ביום שישי הקרוב.

• יש להגיש את העבודה בצורה מסודרת על גבי דפי פוליו בלבד. בכל צורה אחרת העבודה לא תבדק.

• יש
  להגיש
  את
  העבודה
  עד
  ליום
  ראשון
  הבא. המגיש
  את
  העבודה
  יקבל
  בונוס
  של
  5 נק'
  במבחן
  הבא.

לולב של אשירה (לא ע"ב)

1. מהי הסתירה שישנה בין המשנה לבין דברי רבא?

2. כיצד עונה על כך הגמרא? מהי ההוכחה שמביאה לכך הגמרא מדברי המשנה?

3. מהי סיבת הפסול של "לולב של אשירה"?

4. על פי דברי תוס' (ד"ה 'באשרה'
   – בתחילתו),
   מה ההבדל שבין שני סוגי העבודה זרה?

פסולי לולב שונים (לב ע"א)

5. הסבר על
   פי
   רש"י מהם הפסולים הבאים: "קווץ",
   "סדוק",
   "חרות".

6. מתי לולב סדוק פסול ומתי לא?

7. הסבר מה המקרה ומה הדין בכל אחת מהצורות הבאות: לולב עקום לפניו, לולב עקום לאחריו,
   לולב עקום לצדדין.

8. מה ההבדל שבין "נפרצו עליו" ל"נפרדו עליו"? מה הדין בכל מקרה?

9. הגמרא דנה מה הדין ב"נחלקה התיומת". מה הסברא להשוות את המקרה ל"ניטלה התיומת" ומה הסברא לחלק בינהם?

זיהוי הלולב (לב ע"א)

10. "ר'
    יהודה
    אומר
    משום
    ר' טרפון:
    כפות
    תמרים
    –
    כפות
    אם
    היה
    פרוד
    יכפתנו".
    מה לומד מהלכה זו ר' יהודה ומה לומדים חכמים? (על
    פי
    הסבר
    הר"ן)

11. הגמרא מנסה לזהות את הלולב. הסבר מהו כל מקרה ומדוע דוחה אפשרות זו הגמרא: "חרותא",
    "אופתא",
    "כופרא",
    "תרתי כפא דתמרי", "חדא כפא דתמרי".

ציני
הר
הברזל
(לב
ע"א
–
לב
ע"ב)

12. מהם הלולבים הללו ומה דינם על פי המשנה?

13. מהי ההגבלה שמוסיף אביי על דין המשנה?

14. הגמרא מביאה שתי אפשרויות לגבי דברי אביי. מהם?
    מה ההבדל היסודי בינהם?

15. מה פרוש המילים "איכא דרמי להו מירמא"?

16. בהצלחה רבה!!!

גודל ההדס והערבה והטפח הנוסף בלולב (לב ע"ב)

העתק את דברי הברייתא העוסקת בדברי חכמים ור' טרפון:

שלב
א:
הבנת
רבא
בשיטת
ר' טרפון:

1. מה גודל ההדס והערבה על פי הבנת רבא?

2. באלו מילים משתמש רבא כדי לדחות את שיטת ר' טרפון?
   

3. מה פירושם של מילים אלו? (העזר ברש"י)
   

4. מדוע דוחה רבא את שיטת ר' טרפון?
   (העזר ברש"י ד"ה 'עבות שלשה לא משכחינן')
   

5. ראה את דברי הרלב"ג לספר משלי:

"דרכיה
דרכי נועם –
הנה
דרכי התורה הם דרכים שינעמו וימתקו מאד
לאדם כי לא העמיסה על האדם שום מעמס יקשה
לו אבל כל מה שבה מן המצות והאזהרות הם
דברים ערבים ורצויים בעצמותם לא כנימוסי
הגוים שהיו מעמיסים בהם דברים קשים גם
את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם
וכל נתיבות התורה הם שלום לגוף"

מה ההגיון שבשאלת רבא?

6. היכן כבר למדנו דין כזה?

גודל
ההדס
והערבה
והטפח
הנוסף
בלולב
(לב
ע"ב)
–
המשך

"שיעור הדס וערבה שלשה ולולב ארבעה. ר'
טרפון
אומר
באמה
בת
חמישה
טפחים"

שלב
ב:
הבנת
רב
דימי
בשיטת
ר' טרפון:

"אמה בת ששה טפחים עשה אותה בת חמישה"

א.
סמן על גבי הציור את חלוקת הטפחים לפי רב דימי ועד להיכן מגיע ההדס.

מהו אורכו של ההדס לפי רב
דימי?

ב.
הגמרא דוחה את הסברו של רב דימי, ואומרת:
"קשיא דשמואל אשמואל" – מהי הסתירה שיש בדברי שמואל?

ג.
כיצד מנסה הגמרא לתרץ את הסתירה?

ד.
מדוע הגמרא אינה מקבלת את התרוץ הזה?

שלב
ג:
הבנת
רבין
בשיטת
ר' טרפון:

"אמה בת חמישה טפחים עשה אותה בת שישה"

א.
סמן על גבי הציור את חלוקת הטפחים לפי רבין ועד להיכן מגיע ההדס.

מהו אורכו של ההדס לפי רבין?

מדוע על פי הסבר זה אין סתירה בדברי שמואל?

סכם בטבלה את שלושת השיטות שלמדנו בדברי ר' טרפון:

סכם בטבלה את שלושת השיטות שלמדנו בדברי ר' טרפון:

סוגיית "דיחוי במצוות"
(דף לג ע"א)

1. עיין במשנה בדף לב ע"ב.
   מה דינו של הדס קטום?

2. עולא
   בר
   חיננא (בדף לג ע"א)
   אומר שישנה אפשרות שבה גם הדס קטום יכול לחזור ולהיות כשר. מהי?

3. בקרבנות למדנו "שיש עליהם תורת דיחוי" . הגדר מה הפרוש שיש בהם דיחוי.
   

4. רבי
   ירמיה מסתפק במקרה ש"נקטם ראשו בערב יום טוב ועלתה בו תמרה ביום טוב". הסבר את המקרה.
   

5. הגמרא כותבת שהספק
   של
   רבי
   ירמיה הוא "יש דיחוי אצל מצוות או לא". הסבר את צדדי הספק.
   

6. השלם את הפרטים החסרים:

7. הגמרא מנסה לפשוט את הספק מדין המשנה של כיסוי הדם. העתק
   את לשון המשנה:

" ".

8. רבה
   בר
   בר
   חנה
   בשם
   ר' יוחנן מסביר את דברי המשנה. העתק את דבריו.
   " ".

9. כתוב
   בלשונך את דברי רבב"ח (= רבה בר בר חנה):
   

10. רב
    פפא לומד מדברים אלו: "זאת
    אומרת אין דיחוי אצל מצוות".
    כיצד מגיע רב פפא למסקנה זו?
    
    

11. הגמרא דוחה את ההוכחה מכיסוי הדם. העתק
    את
    לשון
    הגמרא בה היא משתמשת כדי לדחות את ההוכחה:
    " ".

12. הגמרא מסבירה שישנו הבדל עקרוני אם אומרים ש"אין דיחוי במצוות" בין המקרה של הדס לבין המקרה של כיסוי הדם. מהו?

13. כתוב
    בלשונך את דברי הגמרא:
    

14. מהי מסקנת
    הגמרא,
    כעת,
    בספיקו של רבי ירמיה?

סוגיית דיחוי במצוות (המשך)

15. רש"י בד"ה 'יש דחוי אצל מצוות" כותב שישנם שני סוגים של דיחוי.

מהם? מה ההסבר לכל אחד?

1.

2.

16. הגמרא כותבת "לימא כתנאי" – מהי כוונת הגמרא במילים אלו?

17. העתק את מחלוקת התנאים:
    " ".

18. השלם:

הסבר ב'

הסבר א'

הסבר ג'

סיבת הפסול::

19. לסיכום:

לפי
ההסבר
הראשון מחלוקת התנאים היא:

ולפי
שני
ההסברים
האחרים כולם סוברים ש במצוות,
והמחלוקת היא האם לפסול את ההדס מדין .

עבודה בגמרא:
לג ע"א –
ע"ב

יש
להגיש את העבודה בצורה מסודרת עד ליום
חמישי.
הציון
על העבודה הוא כציון מבחן.

בהצלחה
רבה!

"או
שהיו
ענביו
מרובין
– פסול"
(לג
ע"א
–ע"ב)

1. כיצד מנסה רב חסדא בשם רב להעמיד את דברי המשנה? מדוע רבא דוחה את דבריו?

2. כיצד למסקנה מעמיד רב חסדא בשם רב את דברי המשנה? מה ההבדל שבין ענבים שחורים לירוקים?

3. מה דינם של ענבים אדומים? מהי ההוכחה לכך?

"אם
מיעטן
– כשר"
(לג
ע"ב)

4. מתי מדובר שהוא מיעט את הענבים של ההדס? מדוע אי אפשר להוכיח מכאן ש'דיחוי מעיקרא – לא הוי דיחוי'?

"ואין ממעטין ביו"ט"
(לג ע"ב)

5. מה הדין אם עבר ומיעט ביו"ט?
   מהי ההוכחה לכך? (על פי הסברו של ה'ערוך
   לנר').

6. מהם שני המקרים, שבהם ניתן להסביר את המקרה? (מתי השחירו הענבים?)

7. כתוב ליד כל אפשרות האם היא מקרה של "דיחוי מעיקרא" או של "נראה ונדחה".

8. איזו אפשרות הגמרא מעדיפה? מדוע?
   (על פי דברי רש"י בד"ה 'תפשוט מיניה').

9. סכם:
   מה הדין במקרה של "דיחוי מעיקרא" ומה הדין במקרה של "נראה ונדחה"?

"ת"ר אין ממעטין ביו"ט וכו'" (לג ע"ב)

10. הגדר:
    "אינו מתכוון", "פסיק רישא".

11. מהי דעתו של ר' אליעזר בר' שמעון?
    באיזה מקרה מדובר למסקנה?

"ת"ר הותר אגדו ביו"ט"
(לג ע"ב)

12. מה יעשה במקרה שהותר אוגדו ביו"ט?
    מדוע דווקא כך?

13. מה סובר התנא של הברייתא לעניין המחלוקת אם לולב צריך אגד או לא?

"

אמר
רב
חסדא:
הני
תלת מילי אשתני שמייהו מכי חרב בית המקדש:
חלפתא
ערבתא,
ערבתא
חלפתא.
מאי
נפקא מינה –
ללולב.
שיפורא
חצוצרתא חצוצרתא שיפורא,
מאי
נפקא מינה –
לשופר
של ראש השנה.
פתורתא
פתורא,
פתורא
פתורתא,
למאי
נפקא מינה –
למקח
וממכר.

אמר
אביי
אף
אני אומר:
בי
כסי הובלילא,
הובלילא
בי כסי.
למאי
נפקא מינה –
למחט
הנמצא בעובי בית הכוסות.

אמר
רבא
בר יוסף
אף אני אומר:
בבל
בורסיף,
בורסיף
בבל,
למאי
נפקא מינה –
לגיטי
נשים.

הני
…
מילי
אשתני
שמייהו
מכי
חרב
בית
המקדש"
(לד
ע"א
–
ע"ב)

השלם בטבלה הבאה
את 5 הדברים
שהיה בהם שינוי השם ומה הנפקא מינה בכך
(העזר
ברש"י):

דין
הדס קטום (לד
ע"ב)

למד את המשנה עם פירוש רש"י
ומלא את הטבלה הבאה:

שיטת ר'
טרפון

א.
עיין בדברי
הגמרא עד למשנה הבאה.
כפי איזו שיטה
פוסק רב
יהודה בשם שמואל?

ב.
מה,
לפי דעתך,
יכולה להיות
הסיבה, שר'
טרפון מכשיר
הדס קטום?

ערבה קטומה

הרא"ש
כותב כך:

"והא
דמכשיר בהדס קטום טפי מלולב וערבה …
משום
דענפיו חופין את עציו ואין קטימתו ניכרת
כל כך".

ג.
מהי הסיבה שכותב הרא"ש?

ד.
האם הסיבה הזו יכולה להתאים גם לערבה?
מדוע?

ה.
עיין במשנה בדף לג ע"ב.
מה דינה של ערבה קטומה?

ו.
ר'
עובדיה
מברטנורא,
בפרושו למשנה של ערבה כותב שהדין הכתוב במשנה אינו להלכה.
על מה הוא מסתמך בפירושו?

התוספת
יו"ט על המשנה כותב כך:

"אבל
הר"ב
(=
ר'
עובדיה
מברטנורא)
…
כתב
דערבה שנקטם ראשה אינה הלכה.
לפי
שמשווה הדס וערבה להדדי.
וצריך
עיון:
כיון
דאקשינהו רחמנא לכולהו כמו שכתבנו ביבש
...
אם
כן מאי שנא בנקטם דלא פסלינן בהדס וערבה
ובלולב פסול?

ז.
מהי שאלתו של
התוספת יו"ט
על הסבר הברטנורא?

"ונראה
לי דסבירא ליה,
דאין
לחלק בין הדס וערבה לפי ששניהם קצרים
ואין הקטימה פוגמת בהן.
אבל
בלולב שצריך שיהא טפח יוצא מעל גבי ההדס
–
ביה פוגם נקטם ולא הוי הדר".

ח.
מהו ההבדל שבין
לולב להדס וערבה?

"והא
ודאי דאע"ג
דאתקשו,
ניתן
לחכמים לדרוש מאי הוי הדר ומאי לא הוי
הדר ככל הני דמכשרי ופסלי.
ולא
פירשם הכתוב אלא שנמסר לחכמים לדרוש".

ט.
האם יש דין "הדר"
בהדס וערבה?
כן / לא

י.
אם כן,
מהי המשמעות של ההיקש שבדין "הדר"
שבין 4
המינים?

שאלות
חזרה
מהמשנה
בדף
לג
ע"ב
–
לד
ע"ב

המבחן
בעז"ה
ביום ראשון הקרוב!

כל
הלומד בסוף השבוע את החומר למבחן עם אבא/
אמא/
חבר
וכד'

מקבל
בונוס של 5
נקודות
במבחן!

בהצלחה
רבה!

1. מדוע חולקו דיני 4 המינים לארבע משניות שונות.
   והרי הדינים שלהם שווים?
   (רש"י)

2. נכתב בתורה "ערבי נחל".
   מה לומדים חכמים ואבא שאול ממילים אלו?
   כיצד הם לומדים זאת?
   מה דינה של ערבה שאינה גדלה על הנחל לפי שתי השיטות?

3. מנין לומדים חכמים שצריך "ערבה למקדש"?

4. "עשר נטיעות,
   ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני".
   מדוע הוזכרו כאן שלושת הלכות אלו,
   והרי מה שחשוב לנו הוא רק דין ערבה?
   הבא דוגמא נוספת לעקרון זה.
   (רש"י)

5. מהם הזמנים האסורים בחרישה בשנת השביעית,
   מהתורה ומדרבנן?
   הבדל בין שדה תבואה לשדה אילן.

6. "עשר נטיעות הלכה למשה מסיני"
   – הסבר בהרחבה.

7. ר'
   זירא מביא פסוק בכדי ללמדנו שהצפצפה פסולה לארבעת המינים.
   מהו הפסוק וכיצד למדים ממנו את הדין שלנו?

8. מהם 3 ההבדלים שבין ערבה לבין צפצפה?

9. האם ערבה שיש לה רק שני סימנים מהשלושה תהיה כשרה?
   הוכח!

10. מדוע "חילפא גילא"
    כשרה,
    והרי יש לה שם לוואי?

11. מהם 5 הדברים שהשתנה שמם לאחר חורבן בית המקדש?
    מה הנפקא מינא בכל אחד מהם?

12. מה צריך לומר המביא גט מחו"ל לארץ ישראל?
    מדוע יש צורך באמירה זו?
    מה הדין אם מביא גט מארץ ישראל לחו"ל?
    מדוע יש הבדל?

13. כמה הדסים צריך לקחת בארבעת המינים לפי שלושת השיטות במשנה?
    ומה הם סוברים ביחס לדין "הדר"
    בהדסים?
    כפי איזו שיטה נפסקה ההלכה בגמרא?

14. כיצד מסביר התוספת
    יו"ט,
    שערבה והדס קטומים כשרים בעוד שלולב הקטום פסול?
    כיצד זה מסתדר עם דין "הדר"?

15. למסקנת
    הגמרא כמה הדסים צריך לקחת לשיטת ר'
    ישמעאל?
    מה הביא את הגמרא להסביר כך?
    ואם כך מה ההבדל בינו לבין שיטת ר'
    עקיבא?

16. מנין אנו למדים שיש לאגוד את הלולב עם ההדסים והערבות?
    ומדוע לא אוגדים עימם גם את האתרוג?

17. מנין לנו,
    שאם חסר לאדם את אחד המינים,
    שאינו יכול ליטול רק שלושה מינים?
    (עיין בתחילת תוס'
    ד"ה 'שתהא לקיחה תמה'.
    איזו הלכה נוספת נלמדת ממילה זו?)

דיני אתרוג (משנה דף לד ע"ב)

השלם את הדינים שבמשנה בטבלה הבאה: (מה שכעת אינך יודע השאר ריק)

אתרוג
של
ערלה
–
פסול
(דף
לה
ע"א)

השלם בטבלה הבאה מה דינם של האיסורים הבאים באכילה ובהנאה:

הגמרא מביאה שתי סיבות לפסול אתרוג של ערלה. מהן?
מה המקור לכל סיבה? (ע"פ רש"י)

שלב
א'
בגמרא: "קא
סלקא
דעתיה,
מאן
דבעי
היתר
אכילה
לא
בעי
דין
ממון,
ומאן
דבעי
דין
ממון
לא
בעי
היתר
אכילה". תרגם את דברי הגמרא הללו:

מה יהיה הדין בכל
אחד מהאתרוגים הבאים,
לפי כל שיטה:

כיצד דוחה הגמרא את ההוא אמינא שלה בהסבר המחלוקת?

שלב
ב'
בגמרא: "אלא
בהיתר
אכילה
כ"ע
לא
פליגי
דבעינן.
כי
פליגי
בדין
ממון.
מר
סבר
היתר
אכילה
בעינן
דין
ממון
לא
בעינן
ומר
סבר
דין
ממון
נמי
בעינן". תרגם את דברי הגמרא:

מה יהיה כעת
הדין בכל אחד מהאתרוגים הבאים,
לפי כל שיטה:

הקף בעיגול את המקרה שבו יש מחלוקת בין השיטות.

המשנה כותבת,
ש"אתרוג של מעשר שני בירושלים – לא יטול ואם נטל כשר".

לפי
שיטה
א' – המשנה היא לשיטת חכמים /
ר'
מאיר

לפי
שיטה
ב' – המשנה היא לשיטת חכמים /
ר'
מאיר

מי אמר את שיטה א'?
מהי ההוכחה לכך?

מי אמר את שיטה ב'?