גמרא מסכת קידושין כ"ו ע"א – מבחן

בחן
בגמרא–
דף
כ"ו
ע"א.

ללמדו
תורה: 
מנלן
דכתיב (דברים
יא)
ולמדתם
אותם את בניכם והיכא דלא אגמריה אבוה
מיחייב איהו למיגמר נפשיה דכתיב ולמדתם
איהי מנלן דלא מיחייבא דכתיב ולימדתם
ולמדתם כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל
שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד ואיהי
מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה דכתיב ולימדתם
ולמדתם כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה
ללמד את עצמו וכל שאין אחרים מצווין ללמדו
אין מצווה ללמד את עצמו ומנין שאין אחרים
מצווין ללמדה דאמר קרא ולמדתם אותם את
בניכם ולא בנותיכם ת"ר
הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר'
יהודה
אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים
בידו בנו קודמו כי הא דרב יעקב בריה דרב
אחא בר יעקב שדריה אבוה לקמיה דאביי כי
אתא חזייה דלא הוה מיחדדין שמעתיה א"ל
אנא עדיפא מינך תוב את דאיזיל אנא שמע
אביי דקא הוה אתי הוה ההוא מזיק בי רבנן
דאביי דכי הוו עיילי בתרין אפי'
ביממא
הוו מיתזקי אמר להו לא ליתיב ליה אינש
אושפיזא אפשר דמתרחיש ניסא על בת בההוא
בי רבנן אידמי ליה כתנינא דשבעה רישוותיה
כל כריעה דכרע נתר חד רישיה אמר להו למחר
אי לא איתרחיש ניסא סכינתין ת"ר
ללמוד תורה ולישא אשה ילמוד תורה ואח"כ
ישא אשה ואם א"א
לו בלא אשה ישא אשה ואח"כ
ילמוד תורה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה
נושא אשה ואח"כ
ילמוד תורה ר'
יוחנן
אמר ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי
הא לן והא להו: 
משתבח
ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם
גדול הוא א"ל
כשיבא לידך הביאהו לידי כי אתא חזייה דלא
פריס סודרא א"ל
מאי טעמא לא פריסת סודרא א"ל
דלא נסיבנא אהדרינהו לאפיה מיניה א"ל
חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת רב הונא
לטעמיה דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל
ימיו בעבירה בעבירה סלקא דעתך אלא אימא
כל ימיו בהרהור עבירה אמר רבא וכן תנא דבי
ר'
ישמעאל
עד כ'
שנה
יושב הקב"ה
ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע כ'
ולא
נשא אומר תיפח עצמותיו אמר רב חסדא האי
דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה
נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא
בעיניך א"ל
רבא לר'
נתן
בר אמי אדידך על צוארי דבריך משיתסר ועד
עשרים ותרתי ואמרי לה מתמני סרי עד עשרים
וארבעה כתנאי (משלי
כב)
חנוך
לנער על פי דרכו ר'
יהודה
ורבי נחמיה חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין
וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה: 
עד
היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה אמר רב
יהודה אמר שמואל כגון זבולון בן דן שלימדו
אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות
מיתיבי למדו מקרא אין מלמדו משנה ואמר
רבא מקרא זו תורה כזבולון בן דן ולא כזבולון
בן דן כזבולון בן דן שלמדו אבי אביו ולא
כזבולון בן דן דאילו התם מקרא משנה ותלמוד
הלכות ואגדות ואילו הכא מקרא לבד ואבי
אביו מי מיחייב והתניא (דברים
יא)
ולמדתם
אותם את בניכם ולא בני בניכם ומה אני מקיים
(דברים
ד)
והודעתם
לבניך ולבני בניך לומר לך שכל המלמד את
בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו
ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות הוא דאמר
כי האי תנא דתניא ולמדתם אותם את בניכם
אין לי אלא בניכם בני בניכם מנין ת"ל
והודעתם לבניך ולבני בניך א"כ
מה ת"ל
בניכם בניכם ולא בנותיכם אמר ריב"ל
כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב
כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך
ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני
ה'
אלהיך
בחורב רבי חייא בר אבא אשכחיה לריב"ל
דשדי דיסנא ארישיה וקא ממטי ליה לינוקא
לבי כנישתא א"ל
מאי כולי האי א"ל
מי זוטר מאי דכתיב והודעתם לבניך וסמיך
ליה יום אשר עמדת לפני ה'
אלהיך
בחורב מכאן ואילך רבי חייא בר אבא לא טעים
אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספיה רבה בר רב
הונא לא טעים אומצא עד דמייתי לינוקא לבית
מדרשא אמר רב ספרא משום ר'
יהושע
בן חנניא מאי דכתיב (דברים
ו)
ושננתם
לבניך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם לעולם
ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה
שליש בתלמוד מי יודע כמה חיי לא צריכא
ליומי לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו
סופרים כל האותיות שבתורה שהיו אומרים
וא"ו
(ויקרא
יא)
דגחון
חציין של אותיות של ס"ת
(ויקרא
י)
דרש
דרש חציין של תיבות (ויקרא
יג)
והתגלח
של פסוקים (תהילים
פ)
יכרסמנה
חזיר מיער עי"ן
דיער חציין של תהלים (תהילים
עח)
והוא
רחום יכפר עון חציו דפסוקים בעי רב יוסף
וא"ו
דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא א"ל
ניתי ס"ת
ואימנינהו מי לא אמר רבה בר בר חנה לא זזו
משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום א"ל
אינהו בקיאי בחסירות ויתרות אנן לא בקיאינן
בעי רב יוסף והתגלח מהאי גיסא או מהאי
גיסא א"ל
אביי פסוקי מיהא ליתו לימנוי'
בפסוקי
נמי לא בקיאינן דכי אתא רב אחא בר אדא אמר
במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי
(שמות
יט)
ויאמר
ה'
אל
משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן תנו רבנן
חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה
פסוקים הוו פסוקי ס"ת
יתר עליו תהלים שמונה חסר ממנו דברי הימים
שמונה.

ת