גמרא, פסחים: בדיקת חמץ – סיכום שיטת הרא"ש

ברוך קורצוייל, מיועד לכיתה ט

סיכום שיטת הרא"ש:

עיקרון מרכזי– בדיקה אינה מן התורה:

בשיעור למדנו קודם–כל את העיקרון המרכזי של הרא"ש—
גם מי שבדק חמץ אם הוא לא ביטל חמץ הוא עובר על "בל יראה", רק בשוגג. ראינו איך הרא"ש פירש כך את סוגיית הגמרא בדף ו' ע"ב:
כזכור,
הגמרא הציעה שצריך לבטל חמץ גם אם כבר בדקנו חמץ מחשש שמא נותרו פירורים ("אילימא
משום
פירורין").
את החשש הזה הרא"ש פירש לפי דרכו כך–
שמא נותרו פירורים שאין הוא יודע עליהם כלל שהם בביתו ובכל זאת כל שלא ביטל הוא עובר בשוגג על "לא יראה" כי המשמעות של האיסור הזה היא– 'לא יראה לך חמץ במקום הראוי לראיה'!

הגמרא אמנם דחתה ואמרה שלא בגלל פירורים צריך גם לבטל חמץ,
פירורים בטלים מאליהם.
אך נותר העיקרון היסודי לפיו–
חמץ שאינו בטל מאליו– כן עוברים עליו ב–
"לא יראה" גם אם לא יודע שהוא בביתו וגם אם בדק חמץ!!

"וכי משכחת לה ליבטלה?"- קשה מאוד על הרא"ש:

כאשר עשינו השוואה בין העיקרון היסודי הזה בשיטת הרא"ש לבין הסוגיה ראינו שיש קושי גדול לחשוב כך.
בגמרא מובאת דעת רבא לפיה צריך לבטל חמץ גם אם כבר בדקנו חמץ מחשש שמא פספסנו 'גלוסקא נאה' (סוג של חמץ חשוב שלא בטל מאליו).
הגמרא מיד הקשתה על רבא–
למה אתה חושש כל–כך מגלוסקא נאה שפספסת, לכשתמצא אותה– תבטל אותה!? ("וכי
משכחת
לה
ליבטלה?")

קושיית הגמרא הזו לא ברורה בכלל אם נבין כשיטת הרא"ש.
אם אמנם מי שלא ביטל חמץ ופספס חמץ עובר עליו כל רגע ורגע ב– "לא יראה" בשוגג ואפילו שאינו יודע שהוא בביתו, איך יתכן להמתין לרגע מציאת החמץ??? הרי מרגע שהחמץ נאסר (=חצות יום י"ד)
כל רגע ורגע הוא עובר על איסור תורה בשוגג??
שיטת
הרא"ש
תמוהה
לכאורה!

החשש אולי פספסנו גלוסקא– הבנת הרא"ש:

אם כבר מקשים קושיות, יש קושי גדול נוסף: אם החשש של רבא מגלוסקא שפספסנו הוא שמא נמצא אותה אחרי זמן איסור חמץ, אז שוב הגמרא לא מובנת:
"דלמא
משכחת
לה לבתר
איסורא", זה פרט שכבר ידענו אותו כשהתחלנו את הדיון בדעת רבא??? הגמרא היתה צריכה פשוט לכתוב:
'אלא אחר זמן איסור חמץ אי–אפשר לבטל חמץ'
וזהו?

אלא זה ברור שהרא"ש מבין אחרת גם את החשש של רבא– החשש הוא שמא פספסנו גלוסקא נאה שלא בטלה מאליה ונמצא אותה קודם זמן איסור חמץ בזמן שלא נספיק כבר לשרוף את הגלוסקא ונמצא שאנו עוברים בשוגג על "לא יראה".

על זה הגמרא הקשתה על רבא– למה לחשוש כל–כך מגלוסקא שפספסת ותמצא רק רגע לפני איסור חמץ,
פשוט מאוד– ברגע שתמצא אותה תבטל אותה וזהו!? ("וכי משכחת לה"
וכו')

על זה הגמרא משיבה– שמא ימצא את הגלוסקא אחר איסור חמץ והרי אחרי שהחמץ נאסר–
אי–אפשר עוד לבטל את החמץ.
כאן מוסיף הרא"ש אפשרות נוספת–
הגמרא יכולה היתה ליישב שהחשש מפני גלוסקא הוא שמא ימצא אותה אחר זמן איסור חמץ ונמצא שכבר עליה ב–
"לא יראה" בשוגג עד לרגע המציאה.