סייעתא סט.
– סט: מסכת
פסחים |
סיכומים
נושא
הדף:
גמרא,
מסכת
פסחים
דף
סט.-סט:,
דף
סיכום
לבגרות
בקיאות:
הזאה
על
טמא
מת
בשבת
ערב
פסח
–
סיכום
חלקי
של
מהלך
הסוגיא
מיועד לכיתות:
י"א–י"ב
מחבר:
בעז
פש
הזאה
על טמא מת בשבת ערב פסח –
סיכום
חלקי של מהלך הסוגיא
טמא
מת, שחל
שביעי שלו בשבת ערב פסח –
אין
מזין עליו,
אע"פ
שלא יוכל לעשות פסח.
הטעם
שאין מזין –
גזירה
דרבה,
שמא
יטלנה ויעבירנה 4
אמות
ברשות הרבים.
שאלה.
מדוע
לא נאמר שלפי ר"א,
הסובר
שמכשירי מצוה אף הם דוחים את השבת (אפילו
שהם מלאכה גמורה)
שכן
יזו עליו,
שהרי
הזאה זו מכשיר מצוה היא.
תשובה. מכשירי
מצווה דוחין שבת (לר"א)
רק
כשגברא חזי,
ולכן
רמי חיובא עליה.
אבל
הכא –
גברא לא חזי (שהרי
הוא טמא)
– ולכן
לא רמי חיובא עליה.
שאלה.
והרי
כתוב בברייתא,
בשם
ר"א
שערל
שלא מל בערב פסח ולכן לא עשה פסח –
חייב כרת על זה שלא עשה פסח,
והנה,
אע"ג
שגברא לא חזי (שהרי
הוא ערל)
– כן
רמי חיובא עליה (למול
ולעשות פסח).
תשובה. יש
הבדל בין מצב של טמא למצב של ערל:
ולשם
הבנת ההבדל –
יש להקדים שלוש הקדמות:
-
אדם
שהוא טמא ויש לו אפשרות לערב להיות טהור
–
כגון טמא שרץ,
שאם
יטבול בערב יהיה טהור או טמא מת בשביעי
שלו,
שאם
יזו עליו,
וגם
יטבול –
בערב יהיה טהור;
האם
כל עוד לא טבל או לא הזו עליו וטבל –
במצב
שכזה –
האם
שוחטין עליו את הפסח?
יש
אומרים שכן ויש אומרים שלא.
-
במצב
שבו יחיד נדחה לפסח שני –
ציבור עושין פסח ראשון
-
חיובי
הציבור והיחיד שוין הם.
כעת:
נאמר
בתורה –
"איש
איש כי יהיה טמא לנפש…
וכו'"
יעשה
פסח שני.
ומדייקים
איש נדחה –
ולא ציבור.
"טמא"
– פירושו
בכל אחד משבעת הימים,
כולל
השביעי –
אבל
עדיין לא טבל (עיין
תוס'
לק'
צ:
ד"ה
מי לא עסקינן)
וא"כ
סברת ר"א
כך היא:
אין
שוחטין על טמא שרץ (או
טמא מת בשביעי שלו)
שלא
טבל.
אמנם
יש לברר –
האם
הוא חייב
לטבול וליטהר (או
להזות ולטבול),
או
שאינו חייב?
התשובה
–
אינו
חייב.
שהרי
התורה דחתה אותו לפסח שני –
וממילא ציבור כה"ג
עבדי בראשון.
ואם
כן יוצא אפוא שאין ציבור חייבים להזות
ולטבול על מנת לעשות פסח וממילא אף היחיד
אינו חייב בכך…
(על
סמך הקדמות ב'
וג').
הרי
שהוכחנו שלא רמיא חיובא איחיד להזות ע"מ
לעשות פסח.
מה
שאין כן גבי ערל –
הרי
ציבור שכולם ערלים חייבים למול ולעשות –
וממילא
חל חיוב זה גם על כל יחיד.
שאלה.
הרי
יש ברייתא שמלמדת מריבוי המילה "והאיש"
– שגם
טמא שרץ חייב כרת אם לא עשה פסח.
הרי
משמע בפירוש שיש עליו חיוב להזות ולטבול.
למרות,
שברור
מברייתא זו שס"ל
שאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ (שאל"כ
לא הייתה צריכה לריבוי של "והאיש"),
וא"כ
ציבור כה"ג
עבדי בטומאה,
ונמצינו
למדים שאע"ג
שחיוב הזאה וטבילה לא מוטל על הציבור –
מוטל
הוא על היחיד!…
(הערה: ואם
תאמר –
איך אפשר לומר מחד גיסא שהוא נדחה לפסח
שני,
ומאיד
גיסא שהוא חייב כרת,
יש
לומר שהוי כמי שאומרים לו עליך לעשות
היום,
ואם
לאו תתחייב כרת,
אבל
חיוב זה אינו "סוף
פסוק".
ויש
לך אפשרות ליפטר ממנו אם תעשה פסח שני
(בדומה
לדעת ר"ח
בן עקביא לקמן צג.
– האומר
שאף על הראשון אינו חייב כרת אא"כ
לא עשה את השני.