גמרא, פסחים ק"ג – ק"ה

אוגוסט 2, 2026 · מאת ניות חן-ציון · דפי עבודה

בס"ד

נושא:
גמרא,
פסחים ק"ג ע"א

כיתות היעד:
תיכון

מחבר:
חןציון
ניות

פסחים
ק
"ג.

הגדרה

גמרא

הסבר

מקרה

רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא,
אייתו לקמייהו מאור ובשמים,
בריך רבא אבשמים ברישא והדר אמאור.

רב הונא הזדמן לביתו של רבא,
הביאו לפניהם נר ובשמים להבדלה,
ורבא הקדים את ברכת הבשמים לברכת הנר.

קושיה

הקושי

אמר ליה:
והא בין בית
שמאי ובין בית
הלל מאור ברישא והדר בשמים?

שאל רב הונא בר יהודה:
והרי גם לדעת ב"ש וגם לדעת ב"ה צריך להקדים נר לבשמים?

מקור

ומאי היא?

דתנן:
בית
שמאי אומרים:
נר ומזון בשמים והבדלה,
ובית
הלל אומרים:
נר ובשמים ומזון והבדלה.

ומה המקור?

מחלוקת ב"ש וב"ה היא ביחס להבדלה וברהמ"ז שנעשים על כוס אחת,
ושניהם מסכימים שברכת הנר קודמת לבשמים.

תירוץ

עני רבא בתריה ואמר:
זו דברי רבי מאיר,
אבל רבי יהודה אומר:
לא נחלקו בית
שמאי ובית
הלל על המזון שהוא בתחילה ועל ההבדלה שהיא בסוף,
על מה נחלקו?
על המאור ועל הבשמים.
בית
שמאי אומרים:
מאור ואחר
כך בשמים,
ובית
הלל אומרים:
בשמים ואחר
כך מאור.

ענה רבא אחריו:
המקור שהוצג לעיל הוא עלפי גירסת רבי מאיר,
אבל,
לפי גירסת רבי יהודה,
לא על מיקום ברהמ"ז חלקו ב"ש וב"ה,
אלא על מיקום ברכות הנר והבשמים.

הלכה

ואמר רבי יוחנן:
נהגו העם כבית
הלל ואליבא דרבי יהודה.

רבי יוחנן פוסק הלכה כב"ה,
עפ"י גירסת רבי יהודה.

מילים

איקלע – הזדמן.
אייתו – הביאו.
אליבא – לדעת.
בי – בית.
בר – בן.
בריך – בירך.
בתריה – אחריו.
הא – הרי.
הדר – אחר
כך.
ליה – לו.
לקמייהו – לפניהם.
מאי – מה.
עני – ענה.
רישא – תחילה.

משא
ומתן

הגמרא עוסקת בשאלה איזו מברכות ההבדלה קודמת,
ברכת הנר או ברכת הבשמים.
מקרה – הגמרא מציגה אירוע שהיה בביתו של רבא.
רבא עשה הבדלה והקדים את ברכת הבשמים לברכת הנר.

קושיה – רב הונא בר יהודה תהה מדוע רבא מקדים את ברכת הבשמים,
והרי גם לשיטת ב"ש וגם לשיטת ב"ה ברכת הנר קודמת. רב הונא מציג את המקור ממנו למד את הדברים.
המקור עוסק באדם שעושה הבדלה ומברך ברכת המזון על כוס יין אחת, בגלל שאין לו מספיק יין.
המחלוקת בין ב"ש לב"ה היא ביחס למיקום ברכת המזון (ברכה שניה לדעת ב"ש,
וברכה שלישית לדעת ב"ה),
אך שניהם מסכימים שברכת הנר קודמת לברכת הבשמים.

תירוץ – רבא עונה לרב הונא בר יהודה ואומר:
ישנן שתי גירסאות ביחס למחלוקת ב"ש וב"ה.
גירסת ר' מאיר כפי שהצגת (רב הונא בר יהודה), וגירסה נוספת של ר' יהודה עליה אני סומך. לפי גירסת ר'
יהודה,
ב"ש וב"ה מסכימים שברכת המזון ראשונה והבדלה אחרונה,
אך חולקים בשאלה,
האם ברכת הנר או הבשמים קודמת.

הלכה – ר'
יוחנן מעיר, שהעם נהג למעשה כשיטת ב"ה עפ"י גירסת ר'
יהודה,
זאת אומרת, להקדים את ברכת הבשמים לברכת הנר.

בס"ד

נושא:
גמרא,
פסחים ק"ג ע"א
ק"ג ע"ב

כיתות היעד:
תיכון

מחבר:
חןציון
ניות

פסחים
ק
"ג.

ק"ג:

הגדרה

גמרא

הסבר

המקרה

רב יעקב בר אבא איקלע לבי רבא,
חזייה דבריך בורא פרי הגפן אכסא קמא,
והדר בריך אכסא דברכתא,
ואישתי.

רב יעקב בר אבא הזדמן לבית רבא.
ראה שרבא מברך על כוס יין ראשונה,
ואח"כ על הכוס של ברהמ"ז.

שאלת רב יעקב בר אבא

אמר ליה:
למה לך כולי האי,
הא בריך לן מר חדא זימנא?

שאל אותו:
מדוע אתה מברך פעם נוספת?

תשובת רבא

אמר ליה:
כי הוינן בי ריש גלותא הכי עבדינן.

אמר לו:
כשהיינו בבית ראש הגולה כך נהגנו.

קושית רב יעקב בר אבא

אמר ליה:
תינח בי ריש גלותא דהכא עביד דספק מייתי לן ספק לא מייתי לן,
הכא הא מנח כסא קמן ודעתן עילויה?

אמר לו:
בבית ראש הגולה נוהגים כך כי לא ברור אם יביאו עוד יין,
אבל כאן הרי מונח היין לפניך.

תירוץ

רבא

התשובה

אמר ליה:
אנא עבדי כתלמידי דרב.

אמר לו:
אני נוהג כתלמידי רב.

המקור

דרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא,
קאי עלייהו רב ייבא סבא.
אמרו ליה:
הב לן וניבריך.
לסוף אמרו ליה:
הב לן ונישתי.
אמר להו,
הכי אמר רב:
כיוון דאמריתו הב לן ונבריך איתסרא לכו למישתי.

רב ברונא ורב חננאל תלמידי רב,
היו יושבים בסעודה,
ורב ייבא סבא היה משמש אותם.
אמרו לו:
בוא ונברך.
אח"כ אמרו לו:
תן לנו ונשתה.
אמר להם,
כך אמר רב:
כיוון שאמרתם "בוא ונברך",
אסור לכם לשתות.

סיבה

מאי טעמא?
דאסחיתו דעתייכו.

מדוע?
מפני שהסחתם דעתכם מהשתיה.

מילים

איקלע – הזדמן.
אישתי – שתה.
איתסרא – נאסר.
אמריתו – אמרתם.
אנא – אני.
בי – בית.
בר – בן.
בריך – ברך.
ברכתא – ברכה.
דעתן – דעתינו.
האי – זה.
הב – תן.
הדר – חזר.
הוו – היו.
הוינן – היינו.
הכא – כאן.
הכי – כך.
זימנא – פעם.
חדא – אחת.
חזייה – ראה אותו.
טעמא – סיבה.
יתבי – יושבים.
כולי – כל.
כסא – כוס.
ליה – לו.
לכו – לכם (עליכם).
למישתי – לשתות.
לן – לנו.
מאי – מה.
מייתי – מביא.
מנח – מונח.
מר – תואר כבוד.
ניבריך – נברך.
נישתי – נשתה.
סעודתא – סעודה.
עבדי – עשיתי.
עבדינן – עשינו.
עביד – עשה.
עילויה – עליו.
קאי עלייהו – שימש אותם.
קמא – ראשון.
קמן – לפנינו.
ריש גלותא – ראש הגולה.
תינח – נניח.

משא ומתן

הגמרא דנה בשאלה:
האם צריך לברך ברכת "בורא פרי הגפן"
על כוס יין של ברכת המזון, או שניתן לסמוך על הברכה שברך בזמן הארוחה? רבא נהג לברך שוב על כוס של ברכתהמזון,
והוא הסביר את מעשיו במנהג של תלמידי רב. האדם נדרש לברך שוב על כוס היין,
מפני שברגע שהוא מתכוון לברך ברכת המזון,
הוסחה דעתו מהיין,
ולכן צריך לברך שוב.

בס"ד

נושא:
גמרא,
פסחים ק"ג ע"ב

כיתות יעד:
תיכון

מחבר:
חןציון
ניות

פסחים
ק
"ג:

הגדרה

גמרא

הסבר

האירוע

אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודה,
וקאי עלייהו רב אחא בריה דרבא.

אמימר,
מר זוטרא ורב אשי ישבו בסעודה,
ורב אחא בר רבא שימש אותם.

דעה 1

אמימר בריך על כסא וכסא,

אמימר ברך על כל כוס יין.

דעה 2

ומר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא בתרא,

מר זוטרא ברך על הכוס הראשונה והאחרונה.

דעה 3

רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך.

רב אשי ברך רק על הכוס הראשונה.

שאלה

השאלה

אמר להו רב אחא בר רבא:
אנן כמאן נעביד?

שאל רב אחא בר רבא:
כיצד אנחנו ננהג נעשה?

הסבר 1

אמימר אמר:
נמלך אנא,

אמימר ברך כל פעם,
מפני שבכל כוס ששתה לא התכוון לשתות יותר.

הסבר 2

מר זוטרא אמר:
אנא דעבדי כתלמידי דרב,

מר זוטרא נהג כתלמידי רב.

הסבר 3

שיטה

ורב אשי אמר:
לית הלכתא כתלמידי דרב,

רב אשי סובר שאין הלכה כתלמידי רב,

סיבה

דהא יום
טוב שחל להיות אחר השבת,
ואמר רב:
יקנ"ה.

מפני שביו"ט שחל במוצ"ש פסק רב שצריך לומר יקנ"ה,
זאת אומרת,
ישנה ברכת יין אחת על קידוש והבדלה.

דחיית סיבת רב אשי

ולא היא,
התם עקר דעתיה ממשתיא,
הכא לא עקר דעתיה ממשתיא.

אין להשוות בין המקרים.
הקידוש וההבדלה נאמרים על כוס אחת,
ואין הסחת הדעת,
ואילו הקידוש וברהמ"ז על שתי כוסות בהפרש זמן,
ויש הסחת הדעת .

מילים

אנא – אני.
אנן – אנחנו.
בר – בן.
בריה – בנו.
בריך – ברך.
בתרא – אחרון.
דעתיה – דעתו.
הא – הרי.
הוו – היו.
הכא – כאן.
הלכתא – הלכה.
התם – שם.
יתבי – יושבים.
כמאן – כמי.
לית – אין.
כסא – כוס.
להו – להם.
משתיא – שתיה.
נעביד – נעשה.
עבדי – עשיתי.
קאי עלייהו – שימש אותם.
קמא – ראשון.
תו – שוב.

מונח

ולא היא – פתיחה לדחייה לדברים שנאמרו קודם לכן.

משא
ומתן

הגמרא ממשיכה לדון בשאלת הברכה על כוס יין של ברכתהמזון,
ומציגה אירוע בו נהגו שלושה חכמים בשלוש דרכים שונות.

אמימר – ברכה על כל כוס יין.
שיטתו של אמימר נובעת משיקולים פרטיים ולכן לא ניתן ללמוד ממנו הלכה, בעניין ברכה על כוס יין של ברכת
המזון.
הסיבה שאמימר ברך על כל כוס יין,
היא מפני שכששתה כל כוס יין לא התכוון לשתות יותר, וכאשר אדם מסיח דעתו או לא מתכוון לשתות יותר,
הוא צריך לשוב ולברך.

מר זוטרא – ברכה על כוס יין ראשונה ועל כוס יין אחרונה (של ברכתהמזון).
שיטתו של מר זוטרא היא כשיטת תלמידי רב. הברכה על הכוס הראשונה פוטרת את כל היין שאדם שותה בארוחה,
פרט לכוס של ברכתהמזון,
מכיוון שברכתהמזון מסיחה את דעתו, ולכן צריך ברכה נוספת על כוס של ברכתהמזון.

רב אשי – ברכה רק על כוס יין ראשונה, שפוטרת את שתיית היין ואת הכוס של ברכתהמזון.
רב אשי סובר שההלכה היא לא כשיטת תלמידי רב,
מפני ששיטתו של רב בעניין ערב חג שחל במוצ"ש סותר את הבנת תלמידיו את שיטתו.
רב פסק בעניין ערב חג שחל במוצ"ש,
שיש לומר יקנ"ה.
העובדה שברכת היין נמצאת בראש,
והקידוש מפריד בינה לבין ההבדלה,
ובכל זאת אין צורך בברכת יין נוספת לפני ההבדלה,
מוכיחה שהברכה אינה גורמת להסחת הדעת. מכאן לומד רב אשי שברכת
המזון לא גורמת להסחת הדעת,
לשיטת רב (בשונה מהבנת תלמידי רב).

דחיית שיטת רב אשי – הגמרא דוחה את הבנת רב אשי, שמנסה ללמוד מפסיקת רב בעניין ערב חג שחל במוצ"ש,
לעניין ברכת יין על כוס של ברכת
המזון.
הגמרא אומרת שאין להשוות בין המקרים, מפני שיש הבדל מרכזי ביניהם.
בערב חג שחל במוצ"ש,
ישנה רק כוס יין אחת והקידוש וההבדלה נעשות על כוס זו,
ולכן אין הסחת הדעת (אין הפסקה ביניהן).
בעניין ברכת יין על כוס של ברכת
המזון,
מדובר בכוסות שונות – האחת בתוך הארוחה והשניה אחרי ברכתהמזון,
וברכת
המזון מהווה הפסק ביניהן.

בס"ד

נושא:
גמרא,
פסחים ק"ג ע"ב

כיתות יעד:
תיכון

מחבר:
חןציון
ניות

פסחים
ק
"ג:

הגדרה

גמרא

הסבר

המקרה

כי מטא לאבדולי קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא.

כשהגיע רבא להבדלה,
קם שמשו והדליק אבוקה מהנר.

שאלת רב יעקב בר אבא

אמר ליה:
למה לך כולי האי,
הא מנחא שרגא?

שאל רב יעקב:
מדוע יש צורך באבוקה,
והרי יש כאן נר?

תשובת רבא

אמר ליה:
שמעא מדעתיה דנפשיה קא עביד.

ענה רבא:
השמש עשה על דעת עצמו.

שאלת רב יעקב בר אבא

אמר ליה:
אי לא שמיע ליה מיניה דמר,
לא הוה עביד.

הקשה רב יעקב:
לא יתכן שהשמש יעשה משהו על דעתו בלי ששמע זאת ממך (רבא).

תשובת רבא

אמר ליה:
לא סבר ליה מר "אבוקה להבדלה מצווה מן המובחר"?

תהה רבא:
וכי אינך מקבל את ההלכה שאומרת שהבדלה על אבוקה היא מצווה מן המובחר?

מילים

אבדולי – להבדיל.
אדליק – הדליק.
אי – אם.
דעתיה – דעתו.
הא – הרי.
האי – זה.
הוה – היה.
כולי – כל.
ליה – לו.
מטא – הגיע.
מיניה – ממנו.
מנחא – מונח.
נפשיה – נפשו,
עצמו.
עביד – עושה.
קא עביד – עשה. שמיע ליה – שמע. שמעא – השמש.
שמעיה – שמשו.
שרגא – נר.

משא
ומתן

לאחר שעסקה בסעודה בה היו נוכחים אמימר,
מר זוטרא ורב אשי,
חוזרת הגמרא לסיפורו של רב יעקב בר אבא בבית רבא.
הפעם עולה דיון בשאלה:
האם יש צורך באבוקה להבדלה,
או שמספיק להשתמש בנר?

השמש של רבא הדליק מהנר שהיה לפניו אבוקה,
לפני שרבא התחיל בהבדלה.

רב יעקב בר אבא שאל את רבא:
מדוע לא הסתפק השמש בנר שהיה,
וטרח להדליק אבוקה?

רבא ענה לרב יעקב בר אבא,
שהשמש עשה זאת על דעת עצמו,
ולא שאל אותו (את רבא).

רב יעקב בר אבא ממשיך להקשות ואומר:
הרי לא יתכן שהשמש יעשה דברים על דעת עצמו,
ברור שהוא שמע זאת ממך (רבא)
באיזושהי הזדמנות.

רבא תוהה על עצם שאלת רב יעקב בר אבא:
וכי אינך מקבל את ההלכה שאומרת שעדיף לעשות הבדלה על אבוקה?

מסקנה

מצווה מן המובחר לעשות את ההבדלה על אבוקה.

בס"ד

נושא:
גמרא,
פסחים ק"ג ע"ב
ק"ד ע"א.

כיתות יעד: תיכון.

מחבר:
חן
ציון ניות.

פסחים
ק
"ג:
ק"ד.

הגדרה

גמרא

הסבר

נוסח ההבדלה

פתח ואמר:
"המבדיל בין קודש לחול,
בין אור לחושך,
בין ישראל לעמים,
בין יום השביעי לששת ימי המעשה".

פתח רבא ואמר את ההבדלה בנוסח זה.

קושיה

שאלה

אמר ליה:
למה לך כולי האי?

שאל אותו:
למה אתה מוסיף הבדלות?

מקור

והאמר רב יהודה אמר רב:
"המבדיל בין קודש לחול"
זו היא הבדלתו של רבי יהודה הנשיא?

והרי רב אמר,
שרבי יהודה הנשיא היה אומר רק "המבדיל בין קודש לחול"?

תירוץ

אמר ליה:
אנא כהא סבירא לי,
דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא:
הפוחת לא יפחות משלוש,
והמוסיף לא יוסיף על שבע.

אמר לו רבא:
אני סובר כשיטת רבי אושעיא,
שאומר שצריך לומר 7 הבדלות,
או לפחות 3 הבדלות.

קושיה

אמר ליה:
והא מר,
לא תלתא אמר,
ולא שבע אמר?

והרי אתה אמרת 4 הבדלות (לא 3 ולא 7)?

תירוץ

התשובה

אמר ליה:
איברא,
"בין יום השביעי לששת ימי המעשה"
מעין חתימה היא,

ענה רבא:
האמירה "בין יום השביעי לששת ימי המעשה",
היא מעין חתימה ולא הבדלה.

מקור

דעה 1

ואמר רב יהודה אמר שמואל:
המבדיל צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימתו,

ונהגתי כשיטת שמואל שסובר שצריך לומר מעין החתימה לפני החתימה.

דעה 2

ופובדיתאי אמרי:
מעין פתיחתן סמוך לחתימתן.

לדעת פובדיתאי,
צריך לומר קודם החתימה מעין הפתיחה.

שאלת הגמרא

מאי בינייהו?

מה ההבדל בין השיטות,
למעשה?

תשובה

ההבדל

איכא בינייהו יום טוב שחל להיות אחר השבת,
דחתמינן "בין קודש לקודש".

ההבדל הוא ביו"ט שחל במוצ"ש,
שבו חותמים "המבדיל בין קודש לקודש".

דעה 1

מאן דאמר מעין פתיחתן סמוך לחתימתן,
לא בעי למימר "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת",

לשיטת פומבדיתאי,
לא צריך לומר סמוך לחתימה "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת".

דעה 2

ומאן דאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן,
בעי למימר "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת".

לשיטת שמואל,
צריך לומר סמוך לחתימה "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת".

מילים

איברא – אמת.
אמרי – אומרים.
אנא – אני.
בעי – צריך.
הא – זה.
האי – זה.
האמר – הרי אמר. כולי – כל.
ליה – לו.
מאן דאמר – מי שאמר.
סבירא לי – סובר. תלתא – שלוש.

מונחים

מאי בינייהו?
(
מה ביניהם?)
מה ההבדל המעשי בין שתי הדעות שהוצגו?

איכא בינייהו (יש ביניהם)
פתיחה להסבר ההבדל המעשי בין הדעות.

מושגים

מעין חתימתן – אדם צריך לומר קודם שהוא חותם את הברכה (ברוך אתה ה'
…"), משהו שהוא מעין החתימה. זאת אומרת, שלפני החתימה, הוא צריך לתת איזושהי דוגמא לדברים שהוא אומר בחתימת הברכה.

מעין פתיחתן – אדם צריך לומר קודם שהוא חותם את הברכה, משהו שהוא מעין הפתיחה. זאת אומרת, שלפני החתימה, הוא צריך לתת איזושהי דוגמא לדברים שהוא אמר בתחילת הברכה.

משא
ומתן

הגמרא ממשיכה בסיפור רב יעקב בר אבא בבית רבא,
כשהפעם הדיון עובר לברכת ההבדלה.
השאלה שעולה בגמרא היא: מה מספר ההבדלות שצריך אדם לומר בתוך ברכת ההבדלה?

כשרבא הבדיל הוא אמר: "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך,
בין ישראל לעמים,
בין יום השביעי לששת ימי המעשה".

רב יעקב בר אבא תהה מדוע רבא הזכיר בברכתו כ"כ הרבה הבדלות,
ולא הסתפק בהבדלה אחת. כדי לחזק את שאלתו, מציג רב יעקב בר אבא את דברי רב יהודה בשם רב,
שאומר שרבי יהודה הנשיא היה אומר בברכת ההבדלה רק הבדלה אחת:
"המבדיל בין קודש לחול".

רבא מסביר שהוא נוקט בשיטת רבי אלעזר בשם רבי אושעיא, שאדם צריך לומר שבע הבדלות או מינימום שלוש הבדלות.

מקשה רב יעקב בר אבא:
והרי אתה אמרת ארבע הבדלות ולא שלוש או שבע?

מתרץ רבא: בברכתי היו שלוש הבדלות ("בין קודש לחול,
בין אור לחושך,
בין ישראל לעמים")
+ מעין חתימה ("בין יום השביעי לששת ימי המעשה"). רבא מסביר שהוא סובר כשיטת שמואל, שצריך לומר לפני החתימה ("ברוך אתה ה'
המבדיל בין קודש לחול") מעין החתימה (איזושהי דוגמא לחתימה).

ישנה מחלוקת בין שמואל לפומבדיתאי,
בשאלה:
האם לפני החתימה צריך לומר מעין החתימה (שמואל)
או מעין הפתיחה (פומבדיתאי)?

שואלת הגמרא: היכן ישנו הבדל מעשי בין השיטות, שהרי בהבדלה אין הבדל ביניהן,
מפני שהפתיחה והחתימה דומות?

עונה הגמרא: ההבדל בין השיטות מצוי בחג שחל במוצ"ש,
שאז פותחים בהבדלה בין קודש לחול, וחותמים בהבדלה בין קודש לקודש.
לשיטת שמואל צריך לומר "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת (מעין חתימתן), ולשיטת פומבדיתאי לא צריך לומר זאת, מפני שלא אומר מעין חתימתן.

בס"ד

נושא:
גמרא,
פסחים ק"ד ע"א

כיתות יעד:
תיכון

מחבר:
חןציון
ניות

פסחים
ק
"ד.

הגדרה

גמרא

הסבר

הנושא

גופא,
אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא:
הפוחת לא יפחות משלוש,
והמוסיף לא יוסיף על שבע.

הגמרא מעלה לדיון את דברי רבי אושעיא,
ביחס למספר ההבדלות שצריך לומר בהבדלה.

קושיה

מיתיבי:
אומר הבדלות במוצאי שבתות,
ובמוצאי ימים טובים,
ובמוצאי יום הכיפורים,
ובמוצאי שבת ליום
טוב,
ובמוצאי יום
טוב לחולו של מועד.
אבל לא במוצאי יום
טוב לשבת.
הרגיל אומר הרבה,
ושאינו
רגיל אומר אחת.

מקור תנאי זה עוסק בימים בהם עושים הבדלה.
במוצאי חג שחל בליל שבת לא עושים הבדלה,
מפני שקדושת שבת גדולה מקדושת יו"ט.

ממקור זה עולה,
שניתן לומר יותר משבע הבדלות (הרבה),
ופחות משלוש (אחת).

תירוץ

תנאי היא,
דאמר רבי יוחנן:
בנן של קדושים אומר אחת,
ונהגו העם לומר שלוש.

ישנה מחלוקת תנאים ביחס למספר ההבדלות.
דעתו של רבי אושעיא היא כמנהג העם.

שאלה

מאן ניהו "בנן של קדושים"?

מיהו "בנן של קדושים"?

תשובה

רבי מנחם בר סימאי.

רבי מנחם בר סימאי.

שאלה

ואמאי קרו ליה "בנן של קדושים"?

ומדוע הוא נקרא בשם זה?

תשובה

דלא איסתכל בצורתא דזוזא.

מפני שהוא מקפיד שלא להסתכל בהטבעה שעל הזוז,
מפני שלעיתים יש בהטבעות אלו סמלים של עבודה זרה.

הלכה

שלח ליה רב שמואל בר אידי:
חנניא אחי אומר אחת,
ולית הלכתא כוותיה.

רב שמואל מביא את ההלכה שפסק אחיו (שאומר הבדלה אחת),
וטוען שאין הלכה כמו אחיו.

מילים

איסתכל – הסתכל.
אמאי – מדוע.
הלכתא – הלכה.
זוזא – סוג של מטבע.
כוותיה – כמותו.
ליה – לו.
לית – אין.
מאן – מי.
ניהו – הוא.
צורתא – צורה.
קרו – קראו.

מונחים

גופא (הגוף)
לגופו של עניין.
פתיחה לדיון בהלכה שהובאה בדיון הקודם, ועכשיו מתפנה הגמרא לברר אותה לגופה.

מיתיבי (משיבים = מקשים)
חכמי התלמוד מקשים על דברי האמורא.

תנאי
היא
(מחלוקת תנאים היא)
במחלוקת זו כבר חלקו תנאים.

משא ומתן

הגמרא עוסקת בשאלה:
מהו מספר ההבדלות שצריך אדם לומר בברכת ההבדלה.
הגמרא מביאה את שיטת רבי אושעיא (שאומר שבע הבדלות או מינימום שלוש),
ומקשה עליו ממקור תנאי.
מהמקור עולה שניתן לומר הרבה הבדלות (יותר משבע),
ומצד שני ניתן להסתפק בהבדלה אחת.
הגמרא מתרצת שיש מחלוקת תנאים בשאלת מספר ההבדלות.
רבי מנחם בר סימאי סובר שניתן לומר רק הבדלה אחת,
אבל העם נהג לומר שלוש (קרוב לודאי שמנהג העם נשען על פסיקה הלכתית).
בסיום הדברים,
מביאה הגמרא את דברי רב שמואל בר אידי,
שמביא את ההלכה שפסק חנניא אחיו (שמספיקה הבדלה אחת),
וטוען שאין הלכה כמותו,
אלא צריך לומר שלוש הבדלות.

בס"ד

נושא:
גמרא,
פסחים ק"ד ע"א
ק"ד ע"ב

כיתות יעד:
תיכון

מחבר:
חןציון
ניות

פסחים
ק
"ד.

ק"ד:

הגדרה

גמרא

הסבר

מאמר

אמר רבי יהושע בן לוי:
המבדיל צריך שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה.

צריך לומר הבדלות,
כמו ההבדלות שבתורה.

קושיה

המקור

מיתיבי:
סדר הבדלות היאך?

אומר:
"המבדיל בין קודש לחול,
בין אור לחושך,
בין ישראל לעמים,
ובין יום השביעי לששת ימי המעשה,
בין טמא לטהור,
בין הים לחרבה,
בין מים העליונים למים התחתונים,
בין כהנים ללוויים וישראלים",
וחותם ב"סדר בראשית".

ואחרים אומרים:
ב"יוצר בראשית".

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
חותם "מקדש ישראל".

מקור זה מציג את ההבדלות שאומרים בברכת ההבדלה.

ישנה מחלוקת בין שלושה תנאים,
כיצד חותמים את ההבדלה.

בין ההבדלות הנזכרות במקור,
ישנה גם הבדלה "בין הים לחרבה".

חרבה = יבשה.

מים העליונים = המים שמעל הרקיע.
מים התחתונים = המים שמתחת לרקיע.
(בריאת העולם)

הקושי

ואם איתא,
הא "בין הים לחרבה"
לא כתיבא ביה הבדלה?!

והרי ביחס לים ולחרבה,
לא נזכרת הבדלה במקרא?

תירוץ

סמי מכאן "בין הים לחרבה".

תמחק את "בין הים לחרבה".

קושיה

אי הכי "בין יום השביעי לששת ימי המעשה"
נמי מעין חתימה הוא,
בצר חדא וליכא שבע?!

אם מחשיבים את "בין יום השביעי לששת ימי המעשה"
כמעין חתימה,
הרי שיש רק שש הבדלות?!

תירוץ

התירוץ

אמרי:
כהנים לוויים וישראלים תרי מילי נינהו.

כהנים,
לוויים וישראלים נחשב כשתי הבדלות.

הוכחה

בין לוויים לישראלים,
דכתיב:
"בעת ההיא הבדיל ה' את שבט לוי".
בין הכהנים ללוויים,
דכתיב:
"בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים"

הבדלה אחת בין לוויים וישראלים,
והבדלה אחת בין כהנים ללוויים.

שאלה

מיחתם מאי חתים?

כיצד חותם את הברכה?

דעה 1

רב אמר:
"מקדש ישראל",

רב:
"מקדש ישראל".

דעה 2

ושמואל אמר:
"המבדיל בין קודש לחול".

שמואל:
"המבדיל בין קודש לחול".

דחיית דעה 1

לייט עלה אביי,
ואיתימא רב יוסף,
אהא דרב.

אביי או רב יוסף,
דוחים את שיטת רב.

דעה 3

תנא משמיה דרבי יהושע בן חנניא:
כל החותם "מקדש ישראל והמבדיל בין קודש לחול",
מאריכין לו ימיו ושנותיו.

לדעת ר' יהושע בן חנניא,
יש לחבר בחתימה את שתי הדעות.

דחיית דעה 3

ולית הלכתא כוותיה.

אין הלכה כר'
יהושע בן חנניא.

מילים

אהא – על זה. אי – אם.
איתא – ישנה.
בצר – פחת.
דכתיב – שכתוב.
הא – הרי.
היאך – איך,
כיצד.
הכי – כך.
הלכתא – הלכה.
דא – אחד.
חתים – חותם.
ליכא – אין.
לית – אין.
כוותיה – כמותו.
כתיבא – כתובה.
מאי – מה.
מיחתם – נחתם.
מילי – דברים.
נינהו – הם.
נמי – גם.
סמי – מְחק.
תרי – שני.

מונחים

מיתיבי (משיבים = מקשים)
חכמי התלמוד מקשים על האמורא.

לייט עלה (קילל עליה) – ביטוי קיצוני של דחיית הלכה,
עד שאותו חכם שדוחה את ההלכה, היה מקלל את מי שנהג כמו הלכה זו.

איתימא (יש אומרים) – ישנה גירסה, שחכם אחר אמר דברים אלו.

משא
ומתן

הגמרא עוסקת בשאלות:
1. אילו הבדלות מזכירים בברכת ההבדלה?

2.
מהי חתימת ברכת ההבדלה?

רבי יהושע בן לוי סובר, שמזכירים הבדלות שיש להן מקור בתורה (שנזכרות כהבדלות בתורה).

מקשה הגמרא על שיטתו של רבי יהושע בן לוי ממקור תנאי. מקור זה מציג את ההבדלות שיש לומר בברכת ההבדלה,
ובין ההבדלות האלו ישנה גם הבדלה "בין הים לחרבה",
שאינה נזכרת בתורה.
דברים אלו מתייחסים לבראשית א'
תיאור בריאת העולם,
אלא שבתיאור זה נאמר: "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה"
(פסוק ט'), ולא נזכרת הבדלה בעניין זה.

במקור זה ישנה גם מחלוקת ביחס לחתימת הברכה, ומוצגות שלוש דעות בעניין: 1. תנא קמא: "ברוך אתה
סודר בראשית". 2. אחרים:
"ברוך אתה
יוצר בראשית". 3. רבי יוסי ברבי יהודה: ברוך אתה
מקדש ישראל".

הגמרא מתרצת,
שיש למחוק מההבדלות את הנוסח:
"בין הים לחרבה",
שהיא ההבדלה היחידה שלא נזכרת בתורה.

מקשה הגמרא,
אם אתה מוחק את ההבדלה "בין הים לחרבה",
ועפ"י האמור לעיל,
"בין יום השביעי לששת ימי המעשה" זו לא הבדלה אלא מעין חתימה, הרי שיש רק שש הבדלות ולא שבע.

מתרצת הגמרא,
שההבדלה "בין כהנים ללוויים וישראלים", היא למעשה שתי הבדלות. הבדלה אחת בין ישראלים ללוויים,
והבדלה אחת בין כהנים לללוויים.

שואלת הגמרא:
כיצד חותמים את ברכת ההבדלה?

לדעת רב,
צריך לחתום: "ברוך אתה
מקדש ישראל".

לדעת שמואל,
צריך לחתום: ברוך אתה
המבדיל בין קודש לחול"

לדעת רבי יהושע בן חנניא,
מי שחותם: "ברוך אתה
מקדש ישראל ומבדיל בין קודש לחול" (חיבור של שיטות רב ושמואל)
מאריכים לו ימיו.

הגמרא דוחה את שיטות רב ורבי יהושע בן חנניא. דעת רב נדחית בגלל דברי אביי (או לפי גירסה אחרת רב יוסף), שלא קיבל את שיטת רב.
ושיטת רבי יהושע בן חנניא נדחתה ע"י הגמרא.

מסקנה

חתימת ברכת ההבדלה היא: "ברוך אתה
המבדיל בין קודש לחול" (כשיטת שמואל).

בס"ד

נושא:
גמרא,
פסחים ק"ד ע"ב
ק"ה ע"א

כיתות יעד:
תיכון

מחבר:
חןציון
ניות

פסחים ק"ד:
ק"ה.

הגדרה

גמרא

הסבר

המקרה

עולא איקלע לפומבדיתא.
אמר ליה רב יהודה לרב יצחק בריה:
זיל אמטי ליה כלכלה דפירי,
וחזי היכי אבדיל.

לא אזל.
שדר ליה לאביי.
כי אתא אביי,
אמר ליה:
היכי אמר?

אמר ליה:
"ברוך המבדיל בין קודש לחול"
אמר,
ותו לא.

אתא לקמיה דאבוה.

אמר ליה:
היכי אמר?

אמר ליה:
אנא לא אזלי,
אנא שדריתיה לאביי,
ואמר לי "המבדיל בין קודש לחול".

אמר ליה:
רברבנותיה דמר וסררותיה דמר,
גרמא ליה למר דלא תימא שמעתיה מפומיה.

עולא הזדמן לעיר פומבדיתא.
אמר רב יהודה לרב יצחק בנו: לך הבא לו סל פירות,
ותראה איך הוא מבדיל.

לך הלך.
שלח את אביי.
כשבא אביי,
שאל אותו רב יצחק:
איך ברך עולא?

אמר אביי:
"ברוך המבדיל בין קודש לחול",
ולא יותר.

בא רב יצחק אל אביו.

שאל רב יהודה:
איך ברך עולא?

אמר לו: אני לא הלכתי,
אבל שלחתי את אביי שאמר לי,
שעולא ברך "המבדיל בין קודש לחול.

אמר לו רב יהודה:
גאוותך והתנהגותך גרמו לכך שההלכה לא תֵאמר בשמך,
אלא בשם אביי.

קושיה

מיתיבי:
כל הברכות כולן פותח בברוך וחותם בהן בברוך,
חוץ מברכת מצוות,
וברכת הפירות,
וברכה הסמוכה לחבירתה,
וברכה אחרונה שבקרית שמע.
שיש מהן פותח בהן בברוך ואין חותם בברוך.
ו"הטוב והמטיב"
פותח בברוך ואין חותם בברוך.

קשיא לעולא!

ממקור זה עולה,
שברכת ההבדלה צריכה לפתוח ולסיים ב"ברוך …", ולכן קשה על עולא,
שפתח ב"ברוך …" אך לא חתם את הברכה ב"בברוך …".

תירוץ

התירוץ

אמר לך עולא:
הא נמי כברכת המצוות דמיא.

גם ברכת ההבדלה נחשבת כברכת המצוות.

הסבר

ברכת המצוות מאי טעמא?

משום דהודאה היא,
הא נמי הודאה היא.

למה ברכת המצוות רק פותחת בברוך?
מפני שהיא הודאה,
כך גם ברכת ההבדלה היא הודאה,
ולכן היא רק פותחת בברוך.

מילים

אבדיל – מבדיל.
אבוה – אביו.
אזל – הלך.
אזלי – הלכתי.
איקלע – הזדמן.
אמטי – הָבֵא.
אנא – אני.
(כי)
אתא – כשבא.
בריה – בנו.
גרמא – גרמה.
דמיא – דומה.
הא – זה.
היכי – איך.
זיל – לֵך.
חזי – רְאֵה.
טעמא – סיבה.
כלכלה – סל.
ליה – לו.
לקמיה – לפני.
מאי – מה.
נמי – גם.
סררותיה – שְֹרָרוּתוֹ.
פומיה – פיו.
פירי – פירות.
קשיא – קשה.
רברבנותיה – גאוותו.
שדר – שלח.
שדריתיה – שלחתי.
שמעתיה – שמועה.
תו – עוד.
תימא – תֵאמר.

מונח

מיתיבי (משיבים = מקשים)
חכמי התלמוד מקשים על אמורא.

מושגים

ברכת המצוות – ברכה שמברכים לפני קיום מצווה,
לדוגמא:
ברוך אתה
אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים.
בברכה זו פותח בברוך, אך לא חותם בברוך.

ברכת הפירות – ברכה שמברכים לפני אכילת פירות,
לדוגמא:
ברוך אתה
בורא פרי העץ.
בברכה זו פותח בברוך, אך לא חותם בברוך.

ברכה הסמוכה לחברתה – במקום בו אומר רצף של ברכות, כמו בתפילת שמונה עשרה, אינו פותח בברוך,
אך חותם בברוך.
לדוגמא:
אתה קדוש ושמך קדושברוך אתה ה'
האל הקדוש.

ברכה אחרונה שבקריאת שמע – למרות שאין אחרי הברכה האחרונה עוד ברכה (זו אינה ברכה הסמוכה לחברתה),
בכל זאת חותם בברוך ולא פותח בברוך.

הטוב והמטיב – הברכה האחרונה של ברכת המזון נקראת "הטוב והמטיב". ברכה זו פותחת בברוך, אך אין בה חתימה בברוך.

משא
ומתן

גמרא זו עוסקת בברכת ההבדלה,
ומתייחסת לפתיחה ולחתימה של הברכה.

המקרה – כשהגיע עולא לפומבדיתא,
ביקש רב יהודה מבנו (רב יצחק) שילך לעולא יביא לו סלסלת פירות, ויראה כיצד הוא עושה הבדלה (מה נוסח הבדלה).
רב יצחק לא הלך אל עולא, אך שלח את אביי שיברר ביחס לברכת ההבדלה. אביי חזר ואמר,
שעולא מברך "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
רב יצחק חזר אל רב יהודה אביו,
וסיפר לו שהוא שלח את אביי, ואביי סיפר לו שעולא מברך "המבדיל בין קודש לחול". רב יהודה גער ברב יצחק שהתעצל ללכת לברר לבדו,
ובעקבות זאת ההלכה תֵאמר בשם אביי, ולא בשמו.

קושיה – מתוך דברי אביי עולה, שעולא היה פותח בברוך אך לא חותם בברוך. מתוך המקור התנאי קשה על שיטתו של עולא. המקור התנאי טוען,
שבכל הברכות צריך לפתוח ולחתום בברוך, פרט למספר ברכות שברכת ההבדלה אינה כלולה בתוכן.

תירוץ – הגמרא מתרצת בשם עולא, שברכת ההבדלה דומה לברכת המצוות.
כשם שברכת המצוות כוללת בתוכה הודאה בלבד,
ולכן היא רק פותחת בברוך ולא חותמת בברוך, כך גם ברכת ההבדלה כוללת בתוכה רק הודאה, ולכן אין צורך בחתימה בברוך.
אם בברכת ההבדלה היו עניינים נוספים פרט להודאה, היה צריך גם לחתום בה בברוך.

בס"ד

נושא:
גמרא,
פסחים ק"ה ע"א

כיתות יעד:
תיכון

מחבר:
חןציון
ניות

פסחים
ק
"ה.

הגדרה

גמרא

הסבר

המקרה

רב חנניא בר שלמיא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא,
וקאי עלייהו רב המנונא סבא.

אמרו ליה:
זיל חזי אי מקדיש יומא,
נפסיק וניקבעיה לשבתא.

אמר להו:
לא צריכיתו,
שבתא קבעה נפשה.

דאמר רב:
כשם שהשבת קובעת למעשר,
כך שבת קובעת לקידוש.

רב חנניא בר שלמיא ותלמידי רב ישבו בסעודה,
ורב המנונא סבא שימש אותם.

אמרו לו: לך תראה אם נכנסה שבת,
כדי שנפסיק ונקבע סעודה לשם שבת.

אמר להם:
אינכם צריכים מפני שהשבת קובעת לעצמה.

שהרי אמר רב: כשם שהשבת קובעת למעשר,
כך היא קובעת לעניין קידוש.

מסקנה

סבור מינה:
כי היכי דקבעה לקידוש,
כך קבעה להבדלה.

חשבו הלומדים,
שכשם שהשבת קובעת לקידוש כך היא קובעת להבדלה.

דחיית המסקנה

אמר להו רב עמרם:
הכי אמר רב:
לקידוש קובעת,
ולא להבדלה קובעת.

אמר להם רב עמרם:
כך אמר רב: השבת קובעת לקידוש ולא להבדלה.

דיוק בהלכה 1

והני מילי,
לעניין מיפסק דלא מפסקינן,
אבל אתחולי לא מתחלינן.

דברים אלו מתייחסים להפסקת ארוחה שלא מפסיקים,
אבל לא מתחילים ארוחה.

דיוק בהלכה 2

ומיפסק נמי לא אמרן אלא באכילה,
אבל בשתיה לא.

כשאמרנו שאין מפסיקים,
התייחסנו לאכילה,
אבל שתיה מפסיקים.

דיוק בהלכה 3

ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושיכרא,
אבל מיא לית לן בה.

הפסקת השתיה מתייחסת ליין ושיכר,
אבל לא מפסיקים שתיית מים.

דעה א'

ופליגא דרב הונא.
דרב הונא חזייה לההוא גברא דשתה מיא קודם הבדלה.
אמר ליה:
לא מיסתפי מר מאסכרא?
דתנא משמיה דרבי עקיבא:
כל הטועם כלום קודם שיבדיל מיתתו באסכרה.

דעה זו חולקת על דעת רב הונא.
כשרב הונא ראה אדם ששתה מים לפני הבדלה,
שאל אותו:
אתה לא מפחד מאסכרא?
שהרי נאמר משמו של ר' עקיבא,
שכל מי שטועם לפני הבדלה מיתתו באסכרה.

דעה ב'

רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא.

חכמים מבית מדרשו של רב אשי, לא מקפידים על שתיית מים.

מילים

אי – אם.
אמרן – אמרנו.
אסכרה – סוג מחלה. אתחולי – להתחיל.
בר – בן.
ההוא גברא – אותו האיש.
הוו – היו.
הכי – כך.
זיל – לך.
חזי – תראה.
חזייה – ראה.
חמרא – יין.
יומא – יום.
יתבי – יושבים.
כי היכי – כשם. לא צריכיתו – אינכם צריכים.
להו – להם.
ליה – לו.
לית – אין.
לן – לנו.
מיא – מים.
מיסתפי – מפחד.
מיפסק – הפסקה.
מפסקינן – מפסיקים.
מקדיש – התקדש.
משמיה – בשם.
מתחלינן – מתחילים.
ניקבעיה – נקבע.
נמי – גם.
נפשה – עצמה.
סעודתא – סעודה.
קאי עלייהו – עומד עליהם (משמש אותם). פליגא – חולק.
קפדי – מקפידים.
שבתא – שבת.
שיכרא – שיכר.

מונחים

סבור מינה (הבינו ממנה) – הלומדים חשבו להסיק מההלכה מסקנה כלשהי. מסקנה זו נדחית בהמשך הדיון בגמרא.

הני מילי (דברים אלו) – פתיחה להגבלת דברי ההלכה שנאמרו קודם לכן.
דברים אלו מתייחסים רק למקרים מסויימים, אך לא למקרים אחרים.

מושג

קביעה למעשר – חייב אדם לעשר את פירותיו לפני האכילה.
אם אדם אוכל מפירותיו אכילת ארעי (אכילה שאינה חלק מסעודה), הוא אינו חייב לעשר מהפירות שהוא אוכל.
בשבת,
כל אכילה נחשבת כאכילת קבע,
ולכן אם לא עישר את הפירות – אסור לו לאכול מהן.

משא
ומתן

הגמרא עוסקת בשאלה:
כיצד צריך לנהוג אדם שהתחיל את ארוחתו לפני כניסת שבת, ותוך כדי ארוחה נכנסה השבת?

המקרה – רב חנניה בר שלמיא ותלמידי רב ישבו בסעודה, כשרב המנונא סבא משמש אותם.
ביקשו הסועדים מרב המנונא סבא שיבדוק אם נכנסה השבת (אם החשיך), על
מנת לדעת אם לעקור את השולחן, לעשות קידוש, ולקבוע ארוחה מיוחדת לשבת. רב המנונא ענה להם, שאין צורך בעקירת שולחן, מכיוון שברגע שנכנסה השבת הארוחה נחשבת כארוחת שבת, וצריך רק לכסות את השולחן ולקדש. רב המנונא סבא שואב את דבריו מדברי רב, שאמר:
כשם שהשבת קובעת למעשר, כך היא קובעת לעניין קידוש.

מסקנה – חשבו הלומדים, שכמו שבכניסת שבת,
צריך לעצור את הסעודה ולקדש,
כך גם ביציאת השבת, חייב אדם לעצור את הסעודה ולהבדיל.

דחיית המסקנה – אמר רב עמרם:
השבת אמנם קובעת לעניין קידוש,
אך היא אינה קובעת לעניין הבדלה, ולכן אין צורך לעצור את הארוחה, אלא מסיים ואח"כ מבדיל.

דיוקים בהלכה – הגמרא מדייקת בהלכה מספר דיוקים:

  1. מה שאמר רב עמרם, מתייחס רק להפסקת ארוחה, זאת אומרת שאין צורך להפסיק ארוחה עם יציאת השבת,
    אבל אם יצאה השבת אסור להתחיל לאכול לפני הבדלה.

  2. כשרב עמרם אמר שלא צריך להפסיק, הוא התייחס אך ורק לאכילה ולא לשתיה,
    זאת אומרת שאם אדם התחיל לשתות בשבת,
    ביציאת השבת הוא מחוייב להפסיק לשתות.

  3. החיוב להפסיק לשתות ביציאת השבת,
    מתייחס רק לשתיית יין ושיכר,
    אבל אם אדם שותה מים,
    הוא אינו צריך להפסיק.

דעה א'
לדעת רב הונא,
גם בשתיית מים אדם צריך להפסיק. רב הונא מסתמך בדבריו על ר' עקיבא.
ר'
עקיבא אמר שכל מי שטועם משהו לפני ההבדלה – מיתתו באסכרה.
רב הונא מבין,
שדברי ר' עקיבא מתייחסים לכל אכילה או שתיה.

דעה ב'
תלמידי בית מדרשו של רב אשי, לא היו מקפידים על שתיית מים, זאת אומרת שלשיטתם אפשר לשתות מים לפני ההבדלה.

מסקנות

  1. אדם שהתחיל ארוחה לפני כניסת השבת, ותוך כדי הסעודה נכנסה שבת,
    יכסה את השולחן,
    יקדש,
    וימשיך בארוחה (אין צורך בעקירת שולחן).

  2. אדם שהתחיל לאכול בשבת, ותוך כדי הארוחה יצאה השבת,
    אינו צריך להפסיק את הארוחה ולהבדיל, אלא יסיים את הארוחה ויבדיל אחריה.

  3. אדם ששותה יין או שיכר,
    ויצאה שבת – צריך להפסיק,
    אך לא צריך להפסיק שתיית מים.

  4. אסור לאדם להתחיל לאכול לאחר צאתהשבת,
    לפני שעשה הבדלה.

⬇ הורדת הקובץ (Word)