נושא:
דברים
פרקים
א'
, ב':
הבנה
ברש"י

מחבר:
הרב
שמואל
רוזנברג

כיתות:
ה–ט

הבנה ברש"י

(א)
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:

רש"י

(א)
אלה הדברים –
לפי שהן דברי תוכחות,
ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן,
לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז – מפני כבודן של ישראל:

אל כל ישראל – אילו הוכיח מקצתן,
היו אלו שבשוק אומרים:
אתם הייתם שומעים מבן עמרם,
ולא השיבותם דבר מכך וכך,
אילו היינו שם היינו משיבין אותו.
לכך כנסם כולם ואמר להם:
הרי כלכם כאן,
כל מי שיש לו תשובה ישיב:

במדבר – לא במדבר היו אלא בערבות מואב.
ומהו במדבר ? אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר,
שאמרו:
מי יתן מותנו וגו':

בערבה – בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים,
בערבות מואב:

מול סוף –
על מה שהמרו בים סוף,
בבואם לים סוף.
שאמרו:
המבלי אין קברים במצרים.
וכן בנסעם מתוך הים.
שנאמר:
וימרו על ים בים סוף,
כדאיתא בערכין:

בין פארן ובין תפל ולבן – אמר רבי יוחנן:
חזרנו על כל המקרא,
ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן ! אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן – שהוא לבן.
ואמרו:
ונפשנו קצה בלחם הקלוקל.
ועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים:

וחצרות – במחלוקתו של קרח.
ד"א (דבר אחר)
אמר להם:
היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע,
ואתם נדברתם במקום:

ודי זהב –
הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם.
שנאמר:
וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל:

(ב)
אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:

רש"י

(ב)
אחד עשר יום מחורב –
אמר להם משה:
ראו מה שגרמתם ! אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר,
ואף הוא מהלך י"א יום,
ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים !!! שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב,
שנאמר:
ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו'.
ובכ"ט בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע,
צא מהם שלשים יום שעשו בקברות התאוה – שאכלו הבשר חדש ימים,
ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר שם מרים,
נמצא
בג'
ימים
הלכו
כל
אותו
הדרך
! וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ,
ובשביל שקלקלתם – הסב אתכם סביבות הר שעיר מ'
שנה:

(ג)
וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם:

תרגום יונתן

(ג)
והוה לסוף ארבעין שנין בחדסר ירח הוא ירחא דשבט בחד בירחא….

רש"י

(ג)
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש – מלמד:
שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה.
ממי למד ? מיעקב ! שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה.
אמר:
ראובן בני,
אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו ? כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי.

ומפני ד'
דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה.
(א)
כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו.
(ב)
ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו כו',
כדאיתא בספרי.
וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה.
וכן שמואל,
שנאמר:
הנני ענו בי.
וכן דוד את שלמה בנו:

ילקוט שמעוני דברים –
פרק א' – רמז תת'

דבר אחר ויהי בארבעים שנה מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה,
ממי למד ?
מיעקב ! שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה. שנאמר:
ויקרא יעקב אל בניו וגו',
ראובן בכורי אתה:
אמר לו: מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו ? כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי.
ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה. (1) כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו. (2) ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו. (3) ושלא יהא בלבו עליו. (4) ושלא יהו המוכיחים מתווכחין.

(ז)
…עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:

רש"י

(ז)
…עד הנהר הגדול – מפני שנזכר עם א"י קוראו גדול.
משל הדיוט אומר:
עבד מלך – מלך.
הדבק לשחוור – וישתחוו לך.
קרב לגבי דהינא – ואידהן:

(יג)
הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:

רש"י

חכמים – כסופים:
ונבונים – מבינים דבר מתוך דבר.
זהו ששאל אריוס את ר'
יוסי:
מה בין חכמים לנבונים ? חכם דומה לשולחני עשיר,
כשמביאין לו דינרין לראות – רואה,
וכשאין מביאין לו – יושב ותוהה.
נבון דומה לשולחני תגר,
כשמביאין לו מעות לראות – רואה,
וכשאין מביאין לו – הוא מחזר ומביא משלו:

וידועים לשבטיכם –
שהם ניכרים לכם.
שאם בא לפני מעוטף בטליתו,
איני יודע מי הוא,
ומאיזה שבט הוא,
ואם הגון הוא.
אבל אתם מכירין בו,
שאתם גדלתם אותו.
לכך נאמר:
וידועים לשבטיכם:

דברים פרק א'

(יג)
הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: (יד)
וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת: (טו)
וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם: (טז)
וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: (יז)
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:

שמות פרק יח'

(יג)
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל משֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב: (יד)
וַיַּרְא חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב:
(טו)
וַיֹּאמֶר משֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרשׁ אֱלֹהִים:
(טז)
כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו: (יז)
וַיֹּאמֶר חֹתֵן משֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: (יח)
נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשׂהוּ לְבַדֶּךָ:
(יט)
עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים:
(כא)
וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:
(כב)
וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ: (כג)
אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם: (כד)
וַיִּשְׁמַע משֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר: (כה)
וַיִּבְחַר משֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:
(כו)
וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל משֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:

6.
מינוי
שופטים ע"י
משה רבינו מופעי פעמיים בתורה.
לראשונה
בחומש שמות פרשת יתרו,
ובשנית
בפרקנו.

השלם
את טבלת ההשוואה בין 2
המקורות
!

(יז)
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:

תרגום אונקלוס

(יז)
לא תשתמודעון אפין בדינא מלי
זערא כרבא תשמעון לא תדחלון מן קדם גברא ארי דינא דיי הוא ופתגמא די יקשי מנכון תקרבון לותי ואשמענה:

רש"י

(יז)
לא תכירו פנים במשפט –
זה הממונה להושיב הדיינים. שלא יאמר: איש פלוני נאה או גבור – אושיבנו דיין ! איש פלוני קרובי – אושיבנו דיין בעיר, והוא אינו בקי בדינין ! נמצא מחייב את הזכאי, ומזכה את החייב. מעלה אני על מי שמנהו, כאילו הכיר פנים בדין:

כקטן כגדול תשמעון –
שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה. שאם קדם ובא לפניך, לא תסלקנו לאחרונה.
ד"א (דבר אחר): כקטן כגדול תשמעון, כתרגומו. שלא תאמר: זה עני הוא וחבירו עשיר, ומצוה לפרנסו, אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות.
ד"א: שלא תאמר: היאך אני פוגם בכבודו של עשיר זה בשביל דינר ? אזכנו עכשיו, וכשיצא לחוץ אומר אני לו: תן לו שאתה חייב לו:

לא תגורו מפני איש –
לא תיראו.
דבר אחר: לא תגורו.
לא תכניס דבריך מפני איש. לשון: אוגר בקיץ:

כי המשפט לאלהים הוא –
מה שאתה נוטל מזה שלא כדין –
אתה מזקיקני להחזיר לו, נמצא שהטית עלי המשפט:

תַּקְרִבוּן אֵלַי –
על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד !
וכן שמואל אמר לשאול:
אנכי הרואה !
אמר לו הקב"ה:
חייך,
שאני מודיעך שאין אתה רואה.
ואימתי הודיעו ?
כשבא למשוח את דוד.
וירא את אליאב,
ויאמר:
אך נגד ה'
משיחו.
א"ל הקב"ה:
ולא אמרת אנכי הרואה ?!
אל תבט אל מראהו:

דברים פרק א'

(כא)
רְאֵה נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת:
…(מו)
וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם:

במדבר פרק יג'

(א)
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (ב)
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:…

במדבר פרק יד

…(מד)
וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה וּמשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה: (מה)
וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה:

רש"י

(כה)
ויורידו אלינו –
מגיד שא"י גבוה היה מכל הארצות: ויאמרו טובה הארץ –
מי הם שאמרו טובתה? יהושע וכלב: