נושא:
דברים,
פרק ג: הבנה ברש"י

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

כיתות:
ד–ט

בנ"י נצטוו לא להתגרות בבני עשיו (אח יעקב),
בני עמון ובני מואב (צאצאי לוט בן אחיו – אחיינו – של אברהם).
{עמים אלו בהיותם צאצאי /
קרובי אברהם מקבלים בירושה 3
ארצות –
קיני קניזי וקדמוני}

כשבנ"י מגיעים לממלכתם של סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן,
הם מצווים ע"י הקב"ה לערוך מןלם מלחמה ןלקחת את עריהם.

דברים פרק ב'
– המלחמה נגד סיחון מלך האמורי

(כד)
קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה:
(כה)
הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ: (כו)
וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר: (כז)
אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול: (כח)
אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי: (כט)
כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ: (ל)
וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה: (לא)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ: (לב)
וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה יָהְצָה: (לג)
וַיִּתְּנֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָו וְאֶת כָּל עַמּוֹ: (לד)
וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד: (לה)
רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ:
(לו)
מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד הַגִּלְעָד לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ אֶת הַכֹּל נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ: (לז)
רַק אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ כָּל יַד נַחַל יַבֹּק וְעָרֵי הָהָר וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:

דברים פרק ג'
– המלחמה נגד עוג מלך הבשן

(א)
וַנֵּפֶן וַנַּעַל דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי: (ב)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: (ג)
וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְאֶת כָּל עַמּוֹ וַנַּכֵּהוּ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד: (ד)
וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן: (ה)
כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרֹת חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד:
(ו)
וַנַּחֲרֵם אוֹתָם כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם הַנָּשִׁים וְהַטָּף: (ז)
וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ: (ח)
וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן: (ט)
צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר: (י)
כֹּל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן:
(יא)
כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ:

השווה בטבלה בין הנצחון על עוג מלך הבשן לבין הנצחון על סיחון מלך האמורי !

הבנה ברש"י

בראשית פרק יד'

(יב)
וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם: (יג)
וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי …

תרגום יונתן

(יג)
ואתא עוג דאישתזיב מן גובריא דמיתו בטובענא ורכב עילוי תיבותא והוה גננא על רישיה והוה מתפרנס מן מזונוי דנח ולא בזכותיה אשתזיב אלהין דיחמון דיירי עלמא גבורתא דיי ויימרון הלא גיבריא דהוו מלקדמין מרדו במארי עלמא ושיציאונון מן ארעא וכד אגחו מלכיא האילן הוה עוג עמהון אמר בלביה: איזיל ואחוי לאברם על עיסק לוט דאשתבי,
ויתי לשיזבותיה מן ידהון דמלכיא,
ויתמסר בידיהון !
…

רש"י

(יג)
ויבא הפליט –
לפי פשוטו:
זה עוג,
שפלט מן המלחמה.
והוא שכתוב:
כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים.
וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו,
כשהכו הרפאים בעשתרות קרנים.
תנחומא ומדרש ב"ר:
זה עוג,
שפלט מדור המבול.
וזהו:
מיתר הרפאים.
שנאמר:
הנפילים היו בארץ וגו'.
ומתכוין שיהרג אברם וישא את שרה:
…

דברים פרק ג'

(ב)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן:

רש"י

(ב)
אל תירא אותו – ובסיחון לא הוצרך לומר:
אל תירא אותו.
אלא מתיירא היה משה שלא תעמוד לו זכות ששמש לאברהם.
שנאמר:
ויבא הפליט,
והוא עוג:

דברים פרק ב'

(לה)
רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ:

דברים פרק ג'

(ז)
וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ:

בעל הטורים

(ז)
בזונו
לנו – תחלה
אמר: בָּזַזְנוּ
לנו (לעיל
ב, לה)
! מתחלה
היתה הביזה חביבה בעיניהם,
ולבסוף
היתה כל כך הרבה – עד
שהיתה בזויה בעיניהם. וזהו:
בַּזּוֹנוּ
לנו:

(ט)
צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר:

דברים פרק ד'

(מח)
מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן:

רש"י

(ט)
צידנים יקראו לחרמון וגו' – ובמקום אחר (בפרשת ואתחנן)
הוא אומר:
ועד הר שיאן הוא חרמון ! הרי לו ארבעה שמות.
למה הוצרכו לכתוב ? להגיד שבח א"י,
שהיו ארבע מלכיות מתפארות בכך.
זו אומרת:
על שמי יקרא ! וזו אומרת:
על שמי יקרא ! שניר – הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען:

דברים פרק ג'

(יא)
כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ:

רש"י

(יא)
מיתר הרפאים –
שהרגו אמרפל וחביריו בעשתרות קרנים,
והוא פלט מן המלחמה.
שנאמר:
ויבא הפליט.
זהו עוג:
באמת איש –
באמת עוג:

רשב"ם

הנה ערשו –
עריסה של קטן כשהיה תינוק,
בירצי"ל בל"א (בלשון אשכנז)
ערש ברזל.
לפי שכשהיה קטן היה חזק מאד,
ובהשתטחו היה משבר ערש של עץ,
לכך עשאוהו של ברזל,
כי לאדם גדול שיש בו דעת לא היה צריך כך:
הלא היא ברבת בני עמון – עדיין מונחת שם במקום שנתגדל בקטנותו,
לתמהון שהיה גדול בקטנותו כל כך,
אבל מטת אדם גדול אין רגילים להצניע במקום אחד,
כי בהרבה מקומות יש לו מטות:
באמת איש –
שהגדיל כל צרכו:

ספורנו

(יא)
באמת איש. באמת כל אחד מאותם הרפאים.
ומלת איש תורה כל אחד ואחד,
כמו:
איש לבצעו מקצהו.
ויכו איש אישו וזולתם.
אמר:
אע"פ שאותה הערש היתה תשע אמות ארכה באמת כל אחד מהם,
והיתה בלי ספק אמות בינוניות הרבה מאד יותר מתשע אמות,
אולי על אחת כמה וכמה.
ובזה יובן גודל אותם הענקים וחזקם.
ועכ"ז השמידו אותם בני עמון בגזרת האל ית'
כמו שבאר למעלה:

דברים פרק ג'

(יח)
וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל:

רש"י

(יח)
ואצו
אתכם – לבני
ראובן וגד היה מדבר: לפני
אחיכם – הם
היו הולכים לפני ישראל למלחמה –
לפי
שהיו גבורים, ואויבים
נופלים לפניהם. שנאמר:
וטרף
זרוע אף קדקד:

שמות פרק ו'

(י)
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

רמב"ן

…והנכון בעיני, כי מלת "לאמר"
להורות על בירור הענין בכל מקום –
וידבר ה' אל משה באמירה גמורה, לא אמירה מסופקת,
ולא ברמז דבר,
ולכך יתמיד זה בכל התורה,
כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ולא בחידות (במדבר יב ח)
ולבן אמר כן ליעקב אמש אמר השם אלי לאמר (בראשית לא כט)
באמירה ברורה שלא אזיק לכם,
כי לולי כן הייתי עושה עמכם רע וכן ויאמרו בני ישראל אל משה (ואל אהרן) לאמר (במדבר יז כז),
שהיו אומרים להם כן בפירוש וצועקים להם בגלוי פנים,
כי המקור לבירור הענין פעם מוקדם פעם מאוחר, כמו אומרים אמור למנאצי (ירמיה כג יז):

במדבר פרק יב'

(יג)
וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ:

רש"י

לאמר – מה ת"ל ? אמר לו: השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו ? עד שהשיבו: ואביה ירק ירק וגו'. רבי אלעזר בן עזריה אומר:
בד'
מקומות בקש משה מלפני הקב"ה להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו.
כיוצא בו: (שמות ו) וידבר משה לפני ה' לאמר וגו' (ספרי).
מה ת"ל:
לאמר ? השיבני,
אם גואלם אתה אם לאו ! עד שהשיבו: עתה תראה וגו'.
כיוצא בו: (במדבר כז) וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה'
אלהי הרוחות לכל בשר. כיוצא בו: (דברים ג) ואתחנן אל ה'
בעת ההיא לאמר.
השיבו:
רב לך:

במדבר פרק כז'

(יב)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

רש"י

(יב)
עלה אל הר העברים –
(במדבר רבה) למה נסמכה לכאן כיון שאמר הקב"ה נתן תתן להם אמר אותי צוה המקום להנחיל שמא הותרה הגזירה ואכנס לארץ אמר לו הקב"ה גזרתי במקומה עומדת (ספרי)
ד"א כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר כמדומה שהותר לי נדרי משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו נכנס לשער והוא אחריו לחצר והוא אחריו לטרקלין והוא אחריו כיון שבא ליכנס לקיטון א"ל בני מכאן ואילך אתה אסור ליכנס:

דברים פרק ג'

(כג)
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:

תרגום ירושלמי

(כג)
וצלית ובעית רחמין מן קדם יי אמר משה בשעתא ההיא למימר:

רש"י

(כג)
ואתחנן – אין חנון בכל מקום – אלא לשון מתנת חנם.
אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים,
אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם ! לפי שאמר לו:
וחנותי את אשר אחון.
אמר לו,
בלשון:
ואתחנן.
ד"א:
זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה כדאיתא בספרי:
בעת ההוא –
לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג,
דמיתי שמא הותר הנדר:
לאמר – זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום:
איני מניחך,
עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו:

מדרש רבה דברים פרשה ב'
פסקה א'

א"ר יוחנן: עשרה לשונות נקראת תפלה, ואלו הן: שועה,
צעקה,
נאקה,
רנה,
פגיעה,
ביצור,
קריאה,
ניפול ופילול ותחנונים.
שועה,
צעקה – שנאמר:
(שמות ב) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'.
נאקה – דכתיב:
(שם)
וישמע אלקים את נאקתם. רנה ופגיעה – דכתיב: (ירמיה ז) אל תתפלל בעד העם הזה,
ואל תשא בעדם רנה ותפלה,
ואל תפגע בי.
ביצור וקריאה – דכתיב: (תהלים יח) בצר לי אקרא ה'. ניפול – דכתיב:
ואתנפל לפני ה'.
פילול – דכתיב:
(שם קו) ויעמוד פנחס ויפלל.
ותחנונים – דכתיב:
ואתחנן אל ה'.
ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים.
אמר רבי יוחנן:
מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראו שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים.