נושא הדף: דברים,
פרק ז
מחבר:
שרית מאיר
מיועד לכיתות: ט–יב
דברים פרק ז'
גם בפרק זה, כפי שעבר עשינו בעבר אחלק לכן "קלוז"
על תוכנו של פרק ז'. הקלוז הפעם יכלול גם קטעי פרשנות מסוימים שעליכן לדעת.
פס'
א'-
ה'
מדברים על החובה להתרחק מיושבי הארץ.
בפסוקים הללו ישנה מצווה להחרים (= להרוג)
את 7 העממים.
ישנו איסור לכרות ברית עם ז'
העממים וישנו איסור:
"לא תחנם".
לאיסור זה נותן רש"י שני פירושים:
1. אסור לו לאדם לומר כמה נאה/
מלא חן גוי זה.
2. אסור לתת לגויים אפשרות לחנות בארץ,
בקרקע.
כמו כן מופיע בפס'
ג–
ד'
איסור להתחתן עם הגויים.
ובפסוק ה' ישנו ציווי להרוס כל זכר של עבודה זרה.
סוגי הע"ז המופיעים בפסוק הנם:
מזבח,
מצבה , אשרה,
ופסלים.
(על פי רש"י מזבח הנו:
בנין המיועד לע"ז.
מצבה הנה:
אבן אחת המיועדת לע"ז.
אשרה הנה:
עץ שעובדים אותו.)
פס'
ו'-
י"א מדברים על בחירת עם ישראל והשלכותיה.
בפסוקים מוסבר שעם ישראל נבחר כעם סגולה לא בגלל שהוא רב,
אלא בגלל:
1. שה'
אוהב את עמ"י.
2. שהוא מקיים את שבועתו לאבות.
(שמנה לב:
על פי הפשט ה'
לא בחר בעמ"י בגלל הכמות שלהם,
אך על פי רש"י בפירושו השני:
"רובכם"
אין הכוונה כמות כי אם תכונה בעם:
אתם לא מגדילים את עצמכם (מרבים את עצמכם),
אלא אתם המעט–
ממעטים את עצמכם–
ועל כן ה'
בחר בכם).
שימי לב:
המילה "כי"
מופיעה בחטיבת פסוקים שלנו הן בפס'
ז',
והן בפס'
ח',
ובכל מקום רש"י מפרש את המילה הזו באופן שונה.
בפס'
ז'
הוא מפרש אותה בתור:
"דהא",
כלומר:
שהרי.
ובפס'
ח'
הוא מפרש אותה בתור "אלא".
קראי את שני הפסוקים הללו,
והחליפי את המילה "כי"
בפירוש שמעניק להן רש"י,
ונסי להבין את משמעות הפסוקים על פי הסבר זה.
בפס'
ט'
– י'
מדובר על יחסו של ה'
לאוהביו ולשומרי מצוותיו,
לעומת יחסו של ה'
לשונאיו.
על פי רש"י ישנן שתי מדרגות שונות של אנשים להן ה'
גומל טוב:
סוג אחד הנו סוג של אנשים העושים את המצוות מאהבה (מרומז במילה:
"לאהביו"),
וסוג שני של אנשים העושים את המצוות מתוך יראה (מרומז במילים:
"ולשמרי מצוותיו").
על פי רש"י מי שעושה מצוות מתוך יראה הזכות על המצוות שעשה נשמרת לו לאלף דור,
ואילו מי שעושה מצוות מתוך אהבה,
הזכות על המצוות שעשה נשמרת לו לאלפיים דור.
לעומת זאת לשונאיו ה'
נותן להם בחייהם את הגמול הטוב,
ולא נותן להם לזכות בחיים בעוה"ב.
פסוקים י"ב–
ט"ז מדברים על השכר על שמירת המצוות
פסוקים אלו פותחים במילים:
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה…".
על פי הפשט הכוונה:
בעקבות זה שתשמעו אל המצוות תקבלו שכר טוב.
רש"י מסביר שמדובר על שמירה על מצוות קלות שהאדם דש בעקביו (= לא מתייחס אליהן ברצינות).
משמעות הפסוק על פי רש"י הנו:
והיה אם תשמעו אפילו את המצוות שהאדם דש בעקביו,
(וכל שכן שאתם שומרים גם על המצוות החמורות,
אם אתם מקפידים על הקלות),
אז מובטח לך השכר המתואר בפסוקים שלאחר מכן.
השכר על שמירת המצוות על פי הפסוקים הנו:
-
פס'
י"ב:
ה'
ישמור לך את ההבטחה שהבטיח לאבות (הרשב"ם:
הוא יקיים בכם את הבטחת האבות,
ולא יחכה לדור אחר)
(ספורנו:
מדובר על הברית שה'
יהיה הא–לוקים של עמ"י לעולם.
ומדובר על החסד של הברית על ירושת הארץ). -
פס'
י"ג:
ה'
יאהב אותך יברך אותך,
וירבה את:
פרותיך,
ירקותיך,
הוולדות של הבקר שלך (= " שגר אלפיך")
ואת הצאן שלך,
בארץ ישראל. -
פס'
י"ד:
עמ"י יהיה ברוך יותר מכל העמים,
ולא יהיה בו או בבהמותיו עקר/
עקרה. -
פס'
ט"ו:
ה'
יסיר מעמ"י מחלות,
ויתן אותן לשונאי עמ"י. -
פס'
ט"ז:
עמ"י יכבוש עמים אחרים.
כאן המקום לציין שהראב"ע לא רואה את פסוק הבטחה לשכר על קיום המצוות אלא רואה בפסוק זה מצווה,
והיא:
לכבוש את עמי הארץ.
הראב"ע כותב "והעד"
כלומר:
ההוכחה לפירושו שהפסוק אינו הבטחה אלא ציווי הנו המשך הפסוק שכתוב בלשון ציווי:
לא לרחם על העמים.
מכאן משמע שגם תחילת הפסוק הנו ציווי.
בהקשר של כיבוש העמים האחרים מופיעה האזהרה:
לא לעבוד את אלוהי העמים שאתם כובשים,
והנימוק:
"כי מוקש הוא לך".
כלומר האלוהים של העמים האחרים הם מכשול עבור עמ"י.
(שימי לב:
בפס'
ישנו קושי לשוני היות ומדובר על אלוהים–
לשון רבים,
ואח"כ הפסוק ממשיך בלשון יחיד:
"כי מוקש הוא לך",
ולכן מסביר הראב"ע שכתוב בלשון יחיד כי הכוונה:
כל אחד ואחד מאלוהיהם.
)
פס'
י"ז–
כ"ו מדברים על כך שהקב"ה יעזור לעמ"י בכיבוש הארץ.
פסוקים אלו פותחים בחשש של עם ישראל שהוא:
הגויים האלו כל כך רבים,
אין לי סיכוי לנצח אותם ולכבוש אותם.
(הפסוקים אומרים "כי תאמר בלבבך"
ורש"י מסביר שמשמעות המילה כי היא:
"דילמא"
כלומר:
שמא)
נוכח חשש זה מזכיר ה'
לעמ"י את כל מה שעשה למצרים,
ואומר שכך גם יעשה לכל עמי הארץ שעמ"י מפחד מהם.
בנוסף אומר ה'
שישלח את הצרעה לכבוש את גויי הארץ (הראב"ע מפרש שהצרעה הנה חולי בגוף,
שקשור לצרעת).
ה'
גם מקדים ואומר שעמ"י לא יכלה את הגויים במהירות כיוון שישנו חשש שאם עמ"י יכבוש במהירות הארץ תהפך לשממה,
וחיות השדה יהלכו בה.
פסוקים כ"ה–
כ"ו שמסיימים את החטיבה עוסקים באזהרות על עבודה זרה.
הרמב"ן סובר שישנה הדרגה בציוויים על ע"ז בפסוקים הללו–
הפסוקים מתחילים מהדברים החמורים שיש להיזהר מפניהם בעבודה זרה,
ועוברים לדבר על דברים יותר קלים בעבודה זרה שגם מהם יש להישמר.
(מבנה מדורג מהחמור אל הקל):
תחילה מופיע הציווי:
"פסילי אלהיהם תשרפון"
כלומר:
יש לשרוף את העבודה הזרה עצמה.
לאחר מכן מופיע הציווי:
"לא תחמוד כסף וזהב עליהם",
כלומר:
אסור לחמוד את הכסף והזהב שנמצאים ע"ג הע"ז–
אסור לרצות את נויי הע"ז,
ולא רק את הע"ז עצמה,
ולבסוף מופיע הציווי:
"ולא תביא תועבה אל ביתך",
כלומר:
אסור בכלל להנות מכל ענייני עבודה זרה.
לאחר שהבנות סיימו לענות על הקלוז, אני מתחילה לקרוא פסקה פסקה,
ומעירה על כל פסקה מספר הערות.
פס'
א'-
ה':
בפס'
ג'-
ד'
ישנה בעיה לשונית.
מהי?
ישנה אי התאמה בין המילה "בתו"
לבין המילה "יסיר"
מבחינת זכר נקבה.
עייני ברש"י לפס' ד'
ד"ה:
"כי יסיר את בנך מאחרי"
וכתבי:
1. כיצד רש"י מיישב את הקושי?
יסיר–
הכוונה לבנו של הגוי שישא את בנך, כלומר:
"כי יסיר"
מוסב לתחילת פס' ג',
ולא לסופו.
2. את מי יסיר המסיר,
וכיצד?
בנו של הגוי יסיר את בנך= נכדך מאחרי ה'. כלומר:
האב הגוי יסית את נכדך לעבוד ע"ז..
3. מה למד רש"י מפס' ד'?
שהבן של בתך שיצא מאבא גוי נקרא "בנך",
אך הבן של בנך שיצא מגויה אינו נחשב "בנך".
פס'
ו'-
י"א:
פס'
ו':
הביטוי
"עם
סגולה"
מופיע
בפרק
זה–
להזכיר
את
אגרת
תקנ"ה
של
הרב
קוק.
לחזור
לפרקנו:
האם
מדובר
על
הסגולה
הפנימית,
או
על
הצד
הבחירי?
תוכחנה… בפרקנו מתואר עניין הסגולה שבעמ"י,
ולא עניין הבחירה!
ה'
אוהב אתכם ונשבע לאבותיכם.
זה לא קשור למעשים.
אז
אולי
אין
ערך
למעשים?
אין צורך להתאמץ?
ה'
בחר וזהו?
ולכן באים פס' ט'-
י':
שלא תגידו כיוון שה' נשבע לאבות אין צורך להתאמץ (מסקנה שיכולה לעלות מפס' ח'),
אלא תדעו שקיום השבועה לאבות הוא רק בדור שראוי לכך– לאלף דור= ה'
מחכה עד אלף דורות כדי לראות איזה דור ראוי יהיה לקיים בו את הברית שנשבע ה' לאבות.
כך מסביר הרשב"ם,
אם כי הבנתו את המונח אלף דור שונה מהבנת רש"י את המושג. אך גם רש"י אומר: יש ערך למעשים,
כיוון שה' משלם לכל אדם כראוי לו (אם כי במישור הכלל– עמ"י תמיד יהיה עם ה' גם ללא קשר למעשיו).
רש"י מסביר:
לצדיק העושה מאהבה–
ה'
שומר את הזכות לאלפים,
ולצדיק שעושה מיראה ה'
שומר את הזכות לאלף דור.
(להזכיר:
רש"י פותר בכך קושי תוכני פעם כתוב אלפים–
פרק ה',
ופעם כתוב אלף–
אצלינו.
כמו כן:
רש"י מסביר "לשומרי מצוותי"-
העושים מיראה–
להזכיר את הרב דובי זינגר:
שומרים על המצוות שלא יברחו….)
פס'
ז'-
ח':
לתת לבת לקרוא את הפסוקים בקול ולהחליף את המילה "כי"
במילה אחרת.
להסביר גם על פי הפשט,
וגם על פי פירושו השני של רש"י.
על פי הפשט ועל פי רש"י יש לפרש את המילה "כי אתם המעט"
במשמעות שונה.
על פי פשט: כי=
שהרי.
על פי רש"י בפירושו השני: כי=
אלא.
כמו כן רבים על פי פירושו השני של רש"י אינו מתפרש במשמעות הרגילה שלו, כי אם במשמעות של התרברבות.
בהקשר
הזה
להביא
את
דברי
ריש
לקיש
במסכת
תענית
דף
ט'
ע"א.
(לאחר ששואלת איזה משמעויות הן מכירות למילה "כי"
בתורה).
"דאמר
ריש
לקיש,
כי
משמש
בארבעה
לשונות:
אי,
דלמא,
אלא,
דהא"
אי=
אם.
דלמא=
שמא/
פן
אלא.
דהא=
שהרי/
מפני
(לפעמים יש "כי"
במשמעות של כאשר/
אשר.)
נתקל במשמעויות השונות גם בהמשך הפרק.
עיינה בפס'
א,
ד',
ה',
ו',
(ז',
ח'),
ט"ז,
י"ז,
כ"א וכתובנה מהי המשמעות של המילה "כי"
בכל אחד מהפסוקים הללו.
א':
כאשר.
ד':
מפני.
ז':
מפני.
ח':
אלא.
כמו כן: דברים י"ז,
ב'-
אם.
דברים ז', י"ז–
פן/
שמא.
בראשית י"ח,
ט"ו:
אלא ולאחר מכן: מפני.
את פס' י'
מסביר רש"י שה' נותן לרשע את גמולו הטוב בעוה"ז כדי להאבידו מחיי העוה"ב.
עיינה בפירושו של הרשב"ם.
האם פירושו שונה/ דומה מרש"י?
שונה.
הרשב"ם מדבר על כך שה' משלם לרשע את הגמול הרע, ורש"י מדבר על הגמול הטוב.
פס'
י"א:
"ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשתם"
לתת להן שאלה: עיינה בראב"ע וברמב"ן לפס' זה וכתובנה:
לאיזה פסוק קשור פסוק י"א לפי הראב"ע?
נמקי.
לאיזה פסוק קשור פס' י"א,
לפי הרמב"ן?
נמקי.
ראב"ע לפס' י"א:
"ושמרת.
הטעם כאשר השם שומר הברית שמור אתה מצוותיו."
רמב"ן לפס' י"א:
"והחזיר ושמרת את המצווה וגו', לומר לכן תשמור את המצווה ואת החוקים ואת המשפטים,
שלא תהיה משונאיו האובדים,
אבל תהיה מאוהביו ושומרי מצוותיו הנזכרים לטובה ולחיים".
ראב"ע:
קושר לפס' ט'
שם נכתב על שמירת הברית ע"י ה'.
רמב"ן קושר לחציו השני של פס' ט'
ולפס'
י'.
פס'
ט"ז–
מצווה
או
הבטחה?
מה אתן אומרות?
נמקנה.
לעיין ברמב"ן בדפי הפרשנות לפס' זה.
מה הוא חושב, כיצד מנמק?
לשים
לב
איתן
למשפט
החשוב:
ברחמנות
הטפשים
יאבד
כל
משפט.
מזכיר את חז"ל:
כל המרחם על אכזרים,
סופו שיתאכזר על רחמנים.
וכמה הדבר אקטואלי לצערינו…
פס'
י"ז:
הרלוונטיות
להיום:
לא
לפחד,
ה'
אתנו
והוא
מסוגל
לעשות
הכל
גם
למעצמות
הגדולות ביותר כפי שעשה למעצמת מצרים…
פס'
כ':
הצרעה–
רש"י:
על פי חז"ל:
שרץ העוף שהיה עוקץ אותם,
ומסרסת אותם ומעוורת אותם.
פירוש נוסף ראיתן בהשלמת מילים–
מחלה שה' שולח בהם.
לאחר שמסיימת הכל מראה את הרצף של הפרק:
כשאתה בא לארץ אל תתקרב לגוים ולאלוהיהם,
אלא תשמיד את הגוים ואת אלוהיהם,
ומדוע?
כיוון שאתה עם קדוש, וה'
בחר בכם מסיבות שונות. אבל אל תחשבו: אין צורך לעבוד,] ה'
בחר בנו וזהו: ה'
שומאר חסד לאוהביו,
ומשלם כראוי לשונאיו.
ואם תשמרו את המששפטים מובטח לך עתיד מזהיר.
ועליך מוטלת החובה להרוג את העמים, ולא לעבוד את אלוהיהם.
ואל תפחד מכמותם–
ה'
אתך ויסייע לך. ולאחר שתנצח, אל תחמוד את הפסלים ואביזריהם שנמצאים בשלל.
בס"ד
דברים פרק ז'-
תכני הפרק
עליך להשלים את ה "קלוז"
שלפנייך שעוסק בתוכנו של פרק ז'.
ה"קלוז"
כולל גם קטעי פרשנות מסוימים שעליך לדעת.
פס'
א'-
ה'
מדברים על החובה להתרחק מיושבי הארץ.
בפסוקים הללו ישנה מצווה להחרים (= _______) את 7 העממים.
ישנו איסור לכרות _____ עם ז'
העממים וישנו איסור:
"לא תחנם".
לאיסור זה נותן רש"י שני פירושים:
1. _________________________________.
2. __________________________________________________________.
כמו כן מופיע בפס'
ג–
ד'
איסור ______________________.
ובפסוק ה' ישנו ציווי להרוס כל זכר של עבודה זרה.
סוגי הע"ז המופיעים בפסוק הנם:
מזבח,
_____ , ______, ופסלים.
(על פי רש"י מזבח הנו:
________________.
______ הנה:
___________________.
______ הנה:
___________________.)
פס'
ו'-
י"א מדברים על בחירת עם ישראל והשלכותיה.
בפסוקים מוסבר שעם ישראל נבחר כעם סגולה לא בגלל שהוא ___, אלא בגלל:
1. _________
____________ 2.
_____________________________.
(שמנה לב:
על פי הפשט ה'
לא בחר בעמ"י בגלל הכמות שלהם,
אך על פי רש"י בפירושו השני:
"רובכם"
אין הכוונה _____ כי אם __________: אתם לא מגדילים את עצמכם (מרבים את עצמכם),
אלא אתם המעט–
ממעטים את עצמכם–
ועל כן ה'
בחר בכם).
שימי לב:
המילה "כי"
מופיעה בחטיבת פסוקים שלנו הן בפס'
ז',
והן בפס'
ח',
ובכל מקום רש"י מפרש את המילה הזו באופן שונה.
בפס'
ז'
הוא מפרש אותה בתור:
"______", כלומר:
_____.
ובפס'
ח'
הוא מפרש אותה בתור "______".
קראי את שני הפסוקים הללו,
והחליפי את המילה "כי"
בפירוש שמעניק להן רש"י,
ונסי להבין את משמעות הפסוקים על פי הסבר זה.
בפס'
ט'
– י'
מדובר על יחסו של ה'
ל_______
ול__________,
לעומת יחסו של ה'
ל________.
על פי רש"י ישנן שתי מדרגות שונות של אנשים להן ה'
גומל טוב:
סוג אחד הנו סוג של אנשים העושים את המצוות _______ (מרומז במילה:
"_______"), וסוג שני של אנשים העושים את המצוות ____________ (מרומז במילים:
"_____________").
על פי רש"י מי שעושה מצוות מתוך יראה הזכות על המצוות שעשה נשמרת לו ל_____
דור,
ואילו מי שעושה מצוות מתוך אהבה,
הזכות על המצוות שעשה נשמרת לו ל________
דור.
לעומת זאת לשונאיו ה'
נותן להם בחייהם את _________, ולא נותן להם לזכות __________.
פסוקים י"ב–
ט"ז מדברים על השכר על שמירת המצוות
פסוקים אלו פותחים במילים:
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה…".
על פי הפשט הכוונה:
________________________. רש"י מסביר שמדובר על שמירה על מצוות ________ שהאדם _______ (= לא מתייחס אליהן ברצינות).
משמעות הפסוק על פי רש"י הנו:
והיה אם תשמעו אפילו את המצוות שהאדם ___________, (וכל שכן שאתם שומרים גם על המצוות החמורות,
אם אתם מקפידים על הקלות),
אז מובטח לך השכר המתואר בפסוקים שלאחר מכן.
השכר על שמירת המצוות על פי הפסוקים הנו:
-
פס'
י"ב:
ה'
ישמור לך את ההבטחה שהבטיח ל_______
(הרשב"ם:
הוא יקיים בכם את הבטחת האבות,
ולא יחכה לדור אחר). -
פס'
י"ג:
ה'
יאהב אותך יברך אותך,
וירבה את:
_______, _______, הוולדות של הבקר שלך (= " ________") ואת ____________, בארץ ישראל. -
פס'
י"ד:
עמ"י יהיה ברוך יותר מ__________,
ולא יהיה ___ או ב_________
עקר/
עקרה. -
פס'
ט"ו:
ה'
יסיר מעמ"י ________, ויתן אותן ל_____________. -
פס'
ט"ז:
עמ"י _________ עמים אחרים.
כאן המקום לציין שהראב"ע לא רואה את הפסוק כהבטחה לשכר על קיום המצוות אלא רואה בפסוק זה ______, והיא:
______________. הראב"ע כותב "______" כלומר:
ההוכחה לפירושו שהפסוק אינו הבטחה אלא ______ הנו המשך הפסוק שכתוב בלשון ציווי:
לא לרחם על העמים.
מכאן משמע שגם תחילת הפסוק הנו ציווי.
בהקשר של כיבוש העמים האחרים מופיעה האזהרה:
לא ________________________,
והנימוק:
"_______________". כלומר האלוהים של העמים האחרים הם מכשול עבור עמ"י.
פס'
י"ז–
כ"ו מדברים על כך שהקב"ה יעזור לעמ"י בכיבוש הארץ.
פסוקים אלו פותחים בחשש של עם ישראל שהוא:
_________________________(הפסוקים אומרים "כי תאמר בלבבך"
ורש"י מסביר שמשמעות המילה כי היא:
"______" כלומר:
____) נוכח חשש זה מזכיר ה'
לעמ"י את כל מה שעשה ל______,
ואומר שכך גם יעשה ל__________
_______________.
בנוסף אומר ה'
שישלח את ה______
לכבוש את גויי הארץ (הראב"ע מפרש שה_____
הנה _______, שקשור לצרעת).
ה'
גם מקדים ואומר שעמ"י לא יכלה את הגויים ב_______
כיוון שישנו חשש שאם עמ"י יכבוש במהירות הארץ תהפך לשממה,
ו___________
יהלכו בה.
פסוקים כ"ה–
כ"ו שמסיימים את החטיבה עוסקים באזהרות על _________.
בס"ד
רשימת
פרשנות
לבגרות
לפרק
ז'
(פרט לפרשנים שהובאו ב"קלוז")
רש"י לפס' ד':
כי יסיר את בנך מאחרי.
(קידושין סח)
בנו של כותי כשישא את בתך יסיר את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי . למדנו שבן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך אבל בן בנך הבא מן הכותית אינו קרוי בנך אלא בנה שהרי לא נאמר על בתו לא תקח כי תסיר את בנך מאחרי אלא כי יסיר את בנך וגו':
בפס'
ג'-
ד'
ישנה בעיה לשונית,
והיא,
שישנה אי התאמה בין המילה "בתו"
לבין המילה "יסיר"
מבחינת זכר נקבה.
עייני ברש"י שלעיל וכתבי:
1. כיצד רש"י מיישב את הקושי?
2. את מי יסיר המסיר,
וכיצד?
3. מה למד רש"י מפס' ד'?
רמב"ן לפס' ז':
בך בחר ה'
אלהיך להיות לו לעם סגלה.
שאין לך קצין שוטר ומושל בכל מלאכי מעלה,
אבל אתה סגולת ה' תחת ידו,
ולכך לא תטעה לעבוד ע"ז מאלהי העמים,
וכבר הזכרתי זה פעמים רבות:
וזה טעם לא מרבבם מכל העמים,
כי היה ראוי שיהיו הרבים למלך כענין שכתוב (משלי יד כח)
ברב עם הדרת מלך,
ויפקיד שרי צבאות בראש הנשארים,
ואתם המעט ואע"פ כן חשק בכם ויבחר בכם:
וטעם חשק.
שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפרד מכם לעולם,
מלשון וחשוקיהם כסף (שמות כז י).
ויבחר בכם,
מכל העמים שתהיו אתם סגולה ונחלה לו, כי הבחירה בכל מקום ברירה מן האחרים:
ואמר
הטעם,
כי
מאהבת
ה'
אתכם
בחר
בכם,
שראה
אתכם
ראויים
להתאהב
לפניו
ונבחרים
לאהבה
יותר
מכל
העמים.
השלימי:
בפסוק ו'
כתוב כי יש ______ את כל אמצעי העבודה הזרה.
ופסוק ז'
פותח במילה:
"___", וממשיך:
כי עמ"י הוא עם קדוש,
עם _____, ובו הקב"ה ______.
הרמב"ן מסביר בראשית דבריו כיצד פס'
ז'
מנמק את הציוויים להשמדת עבודה זרה המופיעים בפס'
__', והוא מסביר,
שהעובדה שה'
בחר בעמ"י משמעותה היא שה'
משגיח על עמ"י _____– ללא מתווכים,
ועל כן אין סיבה לעמ"י לטעות אחרי עבודות זרות למיניהן שכל עניינן–
תיווך.
(את הכיוון הזה של הרמב"ן שלעמ"י ישנה השגחה ישירה,
ועל הגויים ה'
שולט באופן עקיף דרך מלאכים ושרים,
כבר הזכרנו בלימודנו בפרק ד',
פס'
י"ט "אשר חלק…"-
עייני במחברת…).
הרמב"ן גם מסביר שבחירת עמ"י הנה בחירה מתוך מכלול כל ה______.
הרמב"ן מוסיף ואומר שהמשמעות שה' חושק בעמ"י (ביטוי המופיע בפסוק)
משמעותו שעמ"י והקב"ה קשורים בקשר חזק, שלא יינתק לעולם.
והרמב"ן מסביר שהסיבה לכך שה'
בחר בעמ"י,
ושעמ"י והקב"ה מחוברים מופיעה בפס'
___' : "כי מאהבת ה'
אתכם…"
כלומר:
ה'
ראה שעמ"י יותר ראויים לאהבתו מאשר _________.
רמב"ן לפס' ט':
וידעת.
מיציאת מצרים,
כי ה'
א–להיך הוא הא–להים,
שברא שמים וארץ כאשר פירשתי (לעיל ו כ).
ועוד תדע מזה שהוא הא–ל הנאמן,
שלא ישוב דברו ריקם,
והוא שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו,
יראי שמו,
לאלף דור,
בזרעם,
כאשר שמר לך ברית אבותיך.
ותדע כי הוא משלם לשונאיו רשעם,
אל פני כל אחד מהם,
להאבידו,
כאשר האביד את המצרים ולא אחר להם:
והמדה הזאת אשר הזכיר אמת לעולם,
אע"פ שיש רשע מאריך ברעתו,
לא יהיה לו כן רק מפני המדה הזאת הנזכרת שהוא שומר החסד,
והנה עשה שום טובה שצריך לשלם לו. אם כן,
אין במדותיו של הקב"ה אלא שתי מדות הללו,
משלם טובה תחת טובה ומשלם רעה תחת רעה:
ויתכן כי שונאיו המוחלטים מכחישים בא–להותו (ו)אין להם זכות כלל.
וכמו שאמרו (קהלת רבה ז לב)
אמר רבי יאשיה מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך אפים לרשעים בעולם הזה,
שמא יעשו תשובה,
או עשו מצות שהקב"ה ישלם שכרן בעולם הזה,
או שמא יצאו מהן צדיקים,
שכך מצינו שהאריך אפים לאחז ויצא ממנו חזקיהו וגם לאמון ויצא ממנו יאשיהו וגם לשמעי ויצא ממנו מרדכי.
וכל אלו אינם בכלל שונאיו.
השלימי:
הרמב"ן מקשר את הידיעה שבפסוק __', ליציאת מצרים שבפס'
__'. על פי הרמב"ן ממה שקרה ב__________
ניתן להגיע למסקנות שבפס'
ט'
שהן:
-
שה'
ברא את העולם.
מרומז בפסוק במילים:
"__________________". -
. שה'
מקיים את הבטחותיו (מרומז בפסוק במילים:
"__________" ). -
ה'
נותן את הגמול הראוי ל"_______"
ול"_______":
– ה'
שומר את זכותם של אוהביו לזרעם אחריהם לאלף דור (כפי שכתוב בפסוק __'),
ואת זה ראינו ב_______
שהיא בעצם הקיום של הברית לאבות,
שהם אוהבי ה'
(ה'
שילם להם על מעשיהם בזרעם אחריהם).
– ה'
מעניש את שונאיו (= את ה_________)
והורג אותם–
וגם את זה נוכחנו לראות ב____________,
שכן ה'
האביד את המצרים.
על פי הבנת הרמב"ן בפס'
ט':
ה'
גומל טוב למי שעושה טוב,
ומעניש את מי שעושה רע.
או בלשונו של הרמב"ן:
"_________________________________________________________
___________________"
וממילא עולה השאלה:
כיצד מסבירים את "רשע וטוב לו", בכל זאת לא כל הרשעים מיד נענשים ומתים?
לרמב"ן ישנם שלושה הסברים למציאות זו (את הסברים הרמב"ן מצטט מקהלת רבה):
-
ה'
לא מעניש את הרשעים מיד מכיוון שאולי אותם רשעים ____________. -
אולי אותו רשע בכל זאת עשה _________ שיש לגמול לו עליהם,
ועל כן כרגע אנו רואים שלרשע הזה טוב. -
אולי יצאו מצאצאיהם של אותם רשעים ________, ועל כן הקב"ה לא מענישם מיד.
בס"ד
פרשת עקב
רמב"ן לפס' י"ב:
חלק
א':
טעם
עקב.
כמו
בעבור,
וכן
עקב
אשר
שמע
אברהם
בקולי
(בראשית
כו
ה).
וכתב רש"י אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון,
ישמור לך השם הבטחתו.
והזכיר הכתוב המשפטים,
אולי יזהיר במשפטים הקלים כדיני ממונות שלא יבזו אותם:
והמפרשים
אמרו
כי
טעם "עקב"
שכר
באחרית,
וכן
בשמרם
עקב
רב
(תהלים
יט
יב),
יאמר
והיה
אחרית
תשמעון
המשפטים
ותשמרו
אותם
שישמר
השם
לך
את
הברית
והחסד
ואהבך.
ונכון
הוא…
ואונקלוס
תרגם
חלף,
כמו
חלף
עבודתכם
(במדבר
יח
לא),
עשאו
לשון
סבוב,
נגזר
מן
והיה
העקוב
למישור
(ישעיה
מ
ד)
הדרך
המעוקל
ההולך
סביב
סביב…
יאמר,
והיה
סבת
שמעכם
המשפטים
ועשותכם
אותם,
שישמור
השם
לכם
בריתו,
ויפה
פירש.
השלימי:
בחלק א' הרמב"ן נותן ארבעה פירושים שונים למילה "עקב"
המופיעה בפסוק (עייני בפסוק במילואו על מנת להבין את המשך הדברים!):
-
"והיה עקב תשמעון"=
והיה בעבור שתשמעו אל המצוות אז ה'
ישמור לך את ה____
וה_____
וכו'… -
רש"י:
"והיה עקב תשמעון"=
והיה אם תשמעו אפילו למצות ה_____
שאדם דש
בעקביו
אזי ה'
ישמור לך את _______. -
הפירוש השלישי מתחיל במילים:
"והמפרשים אמרו כי טעם "עקב"
______ באחרית."
עוד לפני שמנסים להבין את הפירוש,
חשוב מאוד לזכור ולהפנים,
שהמילה טעם פירושה הפירוש.
הטעם=
הפירוש.
וכעת לפירוש השלישי:
עקב=
שכר באחרית.
"והיה עקב תשמעון"=
והיה אחרית השמיעה אל החוקים ואל המשפטים שה'
ישמור לך את ה_____
ואת ה_______… -
האונקלוס:
עקב=
חלף.
כלומר:
מה שיהיה מסובב=
נגרם מכך שתשמרו את המשפטים הוא שה'
ישמור לכם את ה______
ואת ה_______.
רמב"ן לפס' י"ב:
חלק
ב':
והזכיר
את
המשפטים
האלה.
להזהיר
מאד
במשפטים,
כי
לא
יהיה
עם
רב
כלו
נזהר
במצות
כלן
שלא
יחטאו
בהן
כלל,
רק
במשפטים
יעמידו
התורה,
כמו
שנאמר
בהן
(להלן
כא
כא)
וכל
ישראל
ישמעו
ויראו.
ועוד כי רבים ירחמו מלסקול האיש ולשרוף אותו אחרי שנעשת העבירה,
כמו שנאמר (להלן יט יג) לא תחוס עינך.
ועוד
שייראו
מן
התקיפים
ומן
המטעים,
כמו
שאמר
(לעיל
א
יז)
לא
תגורו
מפני
איש
כי
המשפט
לאלהים
הוא…
בחלק ב'
הרמב"ן מסביר מדוע התורה מזהירה דווקא לשמור את ה______
(כדברי הפסוק:
"והיה עקב תשמעון את ה________")?
על פי הרמב"ן משמעות המילה משפטים הנה הענשת החוטאים בבית הדין.
הרמב"ן מונה _____ סיבות שונות בגללן התורה מדגישה ומחזקת אותנו לשמור דווקא את המשפטים,
ולהעניש כל אדם כראוי לו:
-
כי העונשים הללו (= "המשפטים")
הם אלו שגורמים לעם לשמור ______, ולא לחטוא. -
(שימי לב:
הסיבה השניה מתחילה בפירוש הרמב"ן במילה "____").
כי הרבה אנשים ________ על החוטא ולא רוצים לבצע בו את גזר הדין שנגזר לו.
והתורה מדגישה שלמרות רחמינו נבצע את גזר הדין. -
(שימי לב:
הסיבה השניה מתחילה בפירוש הרמב"ן במילה "____").
כי הרבה אנשים מתקיפים ומתנגדים ל_______
שנפסק,
והתורה מדגישה שלמרות זאת עלינו לבצע אותו.
ספורנו לפס' י"ב:
וְהָיָה
עֵקֶב
תִּשְׁמְעוּן.
הִנֵּה
הַמֶּלֶךְ
צִוָּה
אֶת
כָּל
אֵלֶּה,
כְּדֵי
שֶׁתִּזְכּוּ
שֶׁיִּשְׁמר
לָכֶם
"הַבְּרִית
וְהַחֶסֶד",
וְזֶה
שֶׁאַתֶּם
תִּשְׁמְרוּ
"הַיּוֹם"
לַעֲשׂוֹת
מֵאַהֲבָה
שֶׁלּא
עַל
מְנָת
לְקַבֵּל
פְּרָס
וְהוּא
בִּשְׁבִיל
זֶה
יִשְׁמר
לָכֶם
הַבְּרִית
וְהַחֶסֶד.
…
וְשָׁמַר ה'
אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת–הַבְּרִית.
שֶׁנִּשְׁבַּע בְּאָמְרוֹ "וְנָתַתִּי אֶת–בְּרִיתִי וּבֵינֶךָ,
וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדרתָם לִבְרִית עוֹלָם,
לִהְיוֹת לְךָ לֵא–לֹקִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ"
(בראשית יז,
ז).
וְאֶת–הַחֶסֶד.
כְּאָמְרוֹ אָז "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ"
(בראשית יז,
ח).
כִּי אָמְנָם הַטּוֹב הַהוֶה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא חֶסֶד בִּלְבַד,
לֹא גְּמוּל מַעֲשֵׂיהֶם.
השלימי:
בפסוק י"ב נאמר שבעקבות זה שבנ"י ישמרו את ה_____
הקב"ה ישמור להם את הברית ואת החסד שנשבע ל_______.
הספורנו מסביר שהקב"ה ציווה אותם לשמור את ה______
כדי שה'
ישמור להם את הברית ואת החסד.
אך הספורנו מדגיש:
כשעמ"י מקיימים את המצוות עליהם לקיימן מ______,
ולא על מנת שהקב"ה ישמור להם את הברית והחסד (=לא על מנת לקבל _____), ואם עמ"י יקיים את המצוות מ______,
התוצאה תהיה שהקב"ה ישמור להם את ה_____
ואת ה_______.
מהי אותה "ברית"
ומהו אותו "חסד"
שמובטחים לעמ"י?
על פי הספורנו הברית עליה מדובר היא הברית שהקב"ה יהיה תמיד הא–לוקים של _______.
והחסד שמובטח לעמ"י הנו _______________.
אם כן,
תמה הספורנו (זוהי התמיהה העומדת מאחורי פירושו),
מדוע הבטחת הארץ מכונה "______", והרי לכאורה הבטחת הארץ זהו גמול לאבות על מעשיהם?
והספורנו עונה:
הטוב הניתן בעוה"ז לצדיקים הנו חסד ולא גמול על ________. (ככל הנראה הספורנו מבין שהגמול על המעשים ניתן רק בעולם ה____).
רמב"ן לפס' ט"ו:
והסיר ה' ממך כל חולי.
הנהוג לבא בעולם.
והזכיר כל מדוי מצרים הרעים,
להבטיח ונתנם בכל שונאיך.
או שירמוז,
כי בעשותם המשפטים ינצלו מהם ואם לא יעשו אותם יבואו עליהם כאשר באו על המצרים,
כאמור בתוכחות (להלן כח ס)
והשיב בך את כל מדוי מצרים וגו',
וכבר פירשתי זה בסדר ויהי בשלח (שמות טו כו):
והזכיר תחלה במשפטים לכלות ולהכרית עובדי ע"ז,
ולכך אמר ואכלת את כל העמים,
שתכריתם,
כענין שנאמר כי לחמנו הם (במדבר יד ט), כי אכל את יעקב (תהלים עט ז)
ואכלוהו ויכלוהו (ירמיה י כה),
וכן רבים.
ואמר לא תחוס עינך עליהם,
כאשר הזכרתי (בפסוק יב) כי ברחמנות הטפשים יאבד כל משפט:
אחת ההבטחות שמובטחת אם עמ"י יקיימו את המצוות הנה שהקב"ה יסיר מעמ"י כל חולי (פס'
____). הרמב"ן מסביר שמדובר על מחלות רגילות–
כלומר ה'
יגרום לכך שעמ"י יהיו בריאים,
ולא חולים במחלות הרגילות.
אך הפסוק ממשיך ומדבר על "__________" הרעים שה'
לא ישים אותם בעמ"י אלא בשונאיהם.
לשם מה מזכיר הפסוק את "___________"?
הרמב"ן נותן לכך שני הסברים:
-
כדי להבטיח לעמ"י שה'
ייתן מכות קשות באויבים שלהם כפי שנתן ל________. -
כדי לרמוז לעמ"י שאם הם לא יקיימו את המצוות–
המחלות שבהם הוכו ה_______
יבואו גם _________. (כפי שנאמר באופן ישיר בדברים בפרק כ"ח פס'
__': "והשיב בך את כל מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם ודבקו ____").
כמו כן הרמב"ן מסביר שפס'
ט"ז אינה ______ נוספת לעמ"י כתוצאה משמיעה אל המשפטים,
אלא יש פה ______ ראשון בתחום ה"משפטים"
אותם מזהירה הפרשה שאותנו לשמור (כדברי הפסוק:
"והיה עקב תשמעון אל המשפטים…).
כפי שראינו ברמב"ן לפס'
י"ב,
הרמב"ן מסביר ש"משפטים"
הכוונה הענשת החוטאים.
והדוגמא הראשונה אותה הפסוקים מזכירים למשפטים שעלינו לעשותם היא כיבוש העמים עובדי העבודה זרה והשמדתם.
והפסוק מדגיש:
"לא _____ עינך עליהם"
, כיוון שישנה סכנה שאנשים בגלל ______ יימנעו מלהרוג ולהעניש את החוטאים.
(כפי שהזכיר הרמב"ן לפס'
י"ב).
ושימי לב לביטוי החריף של הרמב"ן:
"כי ברחמנות ה_______
יאבד כל משפט"!
ראב"ע לפס' ט"ז:
כי מוקש הוא לך. כל אחד מאלהיהם:
שימי לב:
בפס'
ישנו קושי לשוני היות ומדובר על ________– לשון רבים,
ואח"כ הפסוק ממשיך בלשון יחיד:
"_________" (ישנה אי התאמה בין "_____" לבין "_____" מבחינת יחיד–
רבים.
או:
איך
יכול
להיות
שכתוב בלשון יחיד:
"כי מוקש ____ לך"
והרי מדובר על "_______" שהם רבים),
הראב"ע מיישב את הקושי באומרו שכתוב בלשון יחיד כי הכוונה:
כל אחד ואחד מ_______
יכול להיות מוקש עבורך.
רמב"ן על פס' כ"ה–
כ"ו:
לא תחמד כסף וזהב עליהם.
יחסר "אשר",
לא תחמוד כסף וזהב אשר עליהם,
והוא נויי ע"ז.
צוה תחלה לשרוף ע"ז עצמה שהיא "פסילי אלהיהם",
ואסר גם כן הנויין שעליהן.
והזהיר עוד ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו,
לאסור בהנאה כל עניני ע"ז,
היא ומשמשיה ותקרובת שלה והנויין:
פסוקים כ"ה–
כ"ו שמסיימים את החטיבה עוסקים באזהרות על ____________.
הרמב"ן סובר שישנה _________ בציוויים על ______ בפסוקים הללו–
הפסוקים מתחילים מהדברים ה___________
שיש להיזהר מפניהם בעבודה זרה,
ועוברים לדבר על דברים יותר ______ בעבודה זרה שגם מהם יש להישמר.
(מבנה מדורג מהחמור אל הקל):
תחילה מופיע הציווי:
"_________________" כלומר:
יש לשרוף את העבודה הזרה עצמה.
לאחר מכן מופיע הציווי:
"_______________", כלומר:
אסור לחמוד את הכסף והזהב שנמצאים על גבי הע"ז–
אסור לרצות את נויי הע"ז,
ולא רק את הע"ז עצמה,
ולבסוף מופיע הציווי:
"______________________", כלומר:
אסור בכלל להנות מכל ענייני עבודה זרה.
בס"ד
תשובון
לרשימת
פרשנות
לבגרות
לפרק
ז'
(פרט לפרשנים שהובאו ב"קלוז")
רש"י לפס' ד':
כי יסיר את בנך מאחרי.
(קידושין סח)
בנו של כותי כשישא את בתך יסיר את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי . למדנו שבן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך אבל בן בנך הבא מן הכותית אינו קרוי בנך אלא בנה שהרי לא נאמר על בתו לא תקח כי תסיר את בנך מאחרי אלא כי יסיר את בנך וגו':
בפס'
ג'-
ד'
ישנה בעיה לשונית,
והיא,
שישנה אי התאמה בין המילה "בתו"
לבין המילה "יסיר"
מבחינת זכר נקבה.
עייני ברש"י שלעיל וכתבי:
1. כיצד רש"י מיישב את הקושי?
יסיר–
הכוונה לבנו של הגוי שישא את בנך, כלומר:
"כי יסיר"
מוסב לתחילת פס' ג',
ולא לסופו.
2. את מי יסיר המסיר,
וכיצד?
בנו של הגוי יסיר את בנך= נכדך מאחרי ה'. כלומר:
האב הגוי יסית את נכדך לעבוד ע"ז..
3. מה למד רש"י מפס' ד'?
שהבן של בתך שיצא מאבא גוי נקרא "בנך",
אך הבן של בנך שיצא מגויה אינו נחשב "בנך".
רמב"ן לפס' ז':
בך בחר ה'
אלהיך להיות לו לעם סגלה.
שאין לך קצין שוטר ומושל בכל מלאכי מעלה,
אבל אתה סגולת ה' תחת ידו,
ולכך לא תטעה לעבוד ע"ז מאלהי העמים,
וכבר הזכרתי זה פעמים רבות:
וזה טעם לא מרבבם מכל העמים,
כי היה ראוי שיהיו הרבים למלך כענין שכתוב (משלי יד כח)
ברב עם הדרת מלך,
ויפקיד שרי צבאות בראש הנשארים,
ואתם המעט ואע"פ כן חשק בכם ויבחר בכם:
וטעם חשק.
שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפרד מכם לעולם,
מלשון וחשוקיהם כסף (שמות כז י).
ויבחר בכם,
מכל העמים שתהיו אתם סגולה ונחלה לו, כי הבחירה בכל מקום ברירה מן האחרים:
ואמר
הטעם,
כי
מאהבת
ה'
אתכם
בחר
בכם,
שראה
אתכם
ראויים
להתאהב
לפניו
ונבחרים
לאהבה
יותר
מכל
העמים.
השלימי:
בפסוק ו'
כתוב כי יש להרוס את כל אמצעי העבודה הזרה.
ופסוק ז'
פותח במילה:
"כי",
וממשיך:
כי עמ"י הוא עם קדוש,
עם סגולה,
ובו הקב"ה בחר.
הרמב"ן מסביר בראשית דבריו כיצד פס'
ז'
מנמק את הציוויים להשמדת עבודה זרה המופיעים בפס'
ו',
והוא מסביר,
שהעובדה שה'
בחר בעמ"י משמעותה היא שה'
משגיח על עמ"י ישירות–
ללא מתווכים,
ועל כן אין סיבה לעמ"י לטעות אחרי עבודות זרות למיניהן שכל עניינן–
תיווך.
(את הכיוון הזה של הרמב"ן שלעמ"י ישנה השגחה ישירה,
ועל הגויים ה'
שולט באופן עקיף דרך מלאכים ושרים,
כבר הזכרנו בלימודנו בפרק ד',
פס'
י"ט "אשר חלק…"-
עייני במחברת…).
הרמב"ן גם מסביר שבחירת עמ"י הנה בחירה מתוך מכלול כל העמים.
הרמב"ן מוסיף ואומר שהמשמעות שה' חושק בעמ"י (ביטוי המופיע בפסוק)
משמעותו שעמ"י והקב"ה קשורים בקשר חזק, שלא יינתק לעולם.
והרמב"ן מסביר שהסיבה לכך שה'
בחר בעמ"י ושעמ"י והקב"ה מחוברים מופיעה בפס'
ח'
: "כי מאהבת ה'
אתכם…"
כלומר:
ה'
ראה שעמ"י יותר ראויים לאהבתו מאשר שאר העמים.
רמב"ן לפס' ט':
וידעת.
מיציאת מצרים,
כי ה'
א–להיך הוא הא–להים,
שברא שמים וארץ כאשר פירשתי (לעיל ו כ).
ועוד תדע מזה שהוא הא–ל הנאמן,
שלא ישוב דברו ריקם,
והוא שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו,
יראי שמו,
לאלף דור,
בזרעם,
כאשר שמר לך ברית אבותיך.
ותדע כי הוא משלם לשונאיו רשעם,
אל פני כל אחד מהם,
להאבידו,
כאשר האביד את המצרים ולא אחר להם:
והמדה הזאת אשר הזכיר אמת לעולם,
אע"פ שיש רשע מאריך ברעתו,
לא יהיה לו כן רק מפני המדה הזאת הנזכרת שהוא שומר החסד,
והנה עשה שום טובה שצריך לשלם לו. אם כן,
אין במדותיו של הקב"ה אלא שתי מדות הללו,
משלם טובה תחת טובה ומשלם רעה תחת רעה:
ויתכן כי שונאיו המוחלטים מכחישים בא–להותו (ו)אין להם זכות כלל.
וכמו שאמרו (קהלת רבה ז לב)
אמר רבי יאשיה מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך אפים לרשעים בעולם הזה,
שמא יעשו תשובה,
או עשו מצות שהקב"ה ישלם שכרן בעולם הזה,
או שמא יצאו מהן צדיקים,
שכך מצינו שהאריך אפים לאחז ויצא ממנו חזקיהו וגם לאמון ויצא ממנו יאשיהו וגם לשמעי ויצא ממנו מרדכי.
וכל אלו אינם בכלל שונאיו.
השלימי:
הרמב"ן מקשר את הידיעה שבפסוק ט',
ליציאת מצרים שבפס'
ח'.
על פי הרמב"ן ממה שקרה ביציאת מצרים ניתן להגיע למסקנות שבפס'
ט'
שהן:
-
שה'
ברא את העולם.
מרומז בפסוק במילים:
"וידעת כי ה'
א–לוקיך הוא הא–לוקים". -
. שה'
מקיים את הבטחותיו (מרומז בפסוק במילים:
"הא–ל הנאמן"
). -
ה'
נותן את הגמול הראוי ל"אוהביו"
ול"שונאיו":
– ה'
שומר את זכותם של אוהביו לזרעם אחריהם לאלף דור (כפי שכתוב בפסוק ט'),
ואת זה ראינו ביציאת מצרים שהיא בעצם הקיום של הברית לאבות,
שהם אוהבי ה'
(ה'
שילם להם על מעשיהם בזרעם אחריהם).
– ה'
מעניש את שונאיו (= את הרשעים)
והורג אותם–
וגם את זה נוכחנו לראות ביציאת מצרים,
שכן ה'
האביד את המצרים.
על פי הבנת הרמב"ן בפס'
ט':
ה'
גומל טוב למי שעושה טוב,
ומעניש את מי שעושה רע.
או בלשונו של הרמב"ן:
"אין במדותיו של הקב"ה אלא שתי מדות הללו,
משלם טובה תחת טובה ומשלם רעה תחת רעה"
וממילא עולה השאלה:
כיצד מסבירים את "רשע וטוב לו", בכל זאת לא כל הרשעים מיד נענשים ומתים?
לרמב"ן ישנם שלושה הסברים למציאות זו (את הסברים הרמב"ן מצטט מקהלת רבה):
-
ה'
לא מעניש את הרשעים מיד מכיוון שאולי אותם רשעים יחזרו בתשובה. -
אולי אותו רשע בכל זאת עשה מעשים טובים שיש לגמול לו עליהם,
ועל כן כרגע אנו רואים שלרשע הזה טוב. -
אולי יצאו מצאצאיהם של אותם רשעים צדיקים,
ועל כן הקב"ה לא מענישם מיד.
פרשת עקב
רמב"ן לפס' י"ב:
חלק
א':
טעם
עקב.
כמו
בעבור,
וכן
עקב
אשר
שמע
אברהם
בקולי
(בראשית
כו
ה).
וכתב רש"י אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון,
ישמור לך השם הבטחתו.
והזכיר הכתוב המשפטים,
אולי יזהיר במשפטים הקלים כדיני ממונות שלא יבזו אותם:
והמפרשים
אמרו
כי
טעם (טעם=
הפירוש.
חשוב מאוד לזכור!!!)
"עקב"
שכר
באחרית,
וכן
בשמרם
עקב
רב
(תהלים
יט
יב),
יאמר
והיה
אחרית
תשמעון
המשפטים
ותשמרו
אותם
שישמר
השם
לך
את
הברית
והחסד
ואהבך.
ונכון
הוא…
ואונקלוס
תרגם
חלף,
כמו
חלף
עבודתכם
(במדבר
יח
לא),
עשאו
לשון
סבוב,
נגזר
מן
והיה
העקוב
למישור
(ישעיה
מ
ד)
הדרך
המעוקל
ההולך
סביב
סביב…
יאמר,
והיה
סבת
שמעכם
המשפטים
ועשותכם
אותם,
שישמור
השם
לכם
בריתו,
ויפה
פירש.
השלימי:
בחלק א' הרמב"ן נותן ארבעה פירושים שונים למילה "עקב"
המופיעה בפסוק (עייני בפסוק במילואו על מנת להבין את המשך הדברים!):
-
"והיה עקב תשמעון"=
והיה בעבור שתשמעו אל המצוות אז ה'
ישמור לך את הברית והחסד וכו'… -
רש"י:
"והיה עקב תשמעון"=
והיה אם תשמעו אפילו למצות הקלות שאדם דש
בעקביו
אזי ה'
ישמור לך את הבטחתו. -
הפירוש השלישי מתחיל במילים:
"והמפרשים אמרו כי טעם "עקב"
שכר באחרית."
עוד לפני שמנסים להבין את הפירוש,
חשוב מאוד לזכור ולהפנים,
שהמילה טעם פירושה הפירוש.
הטעם=
הפירוש.
וכעת לפירוש השלישי:
עקב=
שכר באחרית.
"והיה עקב תשמעון"=
והיה אחרית השמיעה אל החוקים ואל המשפטים שה'
ישמור לך את הברית ואת החסד… -
האונקלוס:
עקב=
חלף.
כלומר:
מה שיהיה מסובב=
נגרם מכך שתשמרו את המשפטים הוא שה'
ישמור לכם את הברית ואת החסד.
רמב"ן לפס' י"ב:
חלק
ב':
והזכיר
את
המשפטים
האלה.
להזהיר
מאד
במשפטים,
כי
לא
יהיה
עם
רב
כלו
נזהר
במצות
כלן
שלא
יחטאו
בהן
כלל,
רק
במשפטים
יעמידו
התורה,
כמו
שנאמר
בהן
(להלן
כא
כא)
וכל
ישראל
ישמעו
ויראו.
ועוד כי רבים ירחמו מלסקול האיש ולשרוף אותו אחרי שנעשת העבירה,
כמו שנאמר (להלן יט יג) לא תחוס עינך.
ועוד
שייראו
מן
התקיפים
ומן
המטעים,
כמו
שאמר
(לעיל
א
יז)
לא
תגורו
מפני
איש
כי
המשפט
לאלהים
הוא…
בחלק ב'
הרמב"ן מסביר מדוע התורה מזהירה דווקא לשמור את המשפטים (כדברי הפסוק:
"והיה עקב תשמעון את המשפטים")?
על פי הרמב"ן משמעות המילה משפטים הנה הענשת החוטאים בבית הדין.
הרמב"ן מונה שלוש סיבות שונות בגללן התורה מדגישה ומחזקת אותנו לשמור דווקא את המשפטים,
ולהעניש כל אדם כראוי לו:
-
כי העונשים הללו (= "המשפטים")
הם אלו שגורמים לעם לשמור מצוות,
ולא לחטוא. -
(שימי לב:
הסיבה השניה מתחילה בפירוש הרמב"ן במילה "ועוד").
כי הרבה אנשים מרחמים על החוטא ולא רוצים לבצע בו את גזר הדין שנגזר לו.
והתורה מדגישה שלמרות רחמינו נבצע את גזר הדין. -
כי הרבה אנשים מתקיפים ומתנגדים לגזר הדין שנפסק,
והתורה מדגישה שלמרות זאת עלינו לבצע אותו.
ספורנו לפס' י"ב:
וְהָיָה
עֵקֶב
תִּשְׁמְעוּן.
הִנֵּה
הַמֶּלֶךְ
צִוָּה
אֶת
כָּל
אֵלֶּה,
כְּדֵי
שֶׁתִּזְכּוּ
שֶׁיִּשְׁמר
לָכֶם
"הַבְּרִית
וְהַחֶסֶד",
וְזֶה
שֶׁאַתֶּם
תִּשְׁמְרוּ
"הַיּוֹם"
לַעֲשׂוֹת
מֵאַהֲבָה
שֶׁלּא
עַל
מְנָת
לְקַבֵּל
פְּרָס
וְהוּא
בִּשְׁבִיל
זֶה
יִשְׁמר
לָכֶם
הַבְּרִית
וְהַחֶסֶד.
…
וְשָׁמַר ה'
אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת–הַבְּרִית.
שֶׁנִּשְׁבַּע בְּאָמְרוֹ "וְנָתַתִּי אֶת–בְּרִיתִי וּבֵינֶךָ,
וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדרתָם לִבְרִית עוֹלָם,
לִהְיוֹת לְךָ לֵא–לֹקִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ"
(בראשית יז,
ז).
וְאֶת–הַחֶסֶד.
כְּאָמְרוֹ אָז "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ"
(בראשית יז,
ח).
כִּי אָמְנָם הַטּוֹב הַהוֶה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא חֶסֶד בִּלְבַד,
לֹא גְּמוּל מַעֲשֵׂיהֶם.
השלימי:
בפסוק י"ב נאמר שבעקבות זה שבנ"י ישמרו את המצוות הקב"ה ישמור להם את הברית ואת החסד שנשבע לאבות.
הספורנו מסביר שהקב"ה ציווה אותם לשמור את המצוות כדי שה'
ישמור להם את הברית ואת החסד.
אך הספורנו מדגיש:
כשעמ"י מקיימים את המצוות עליהם לקיימן מאהבה,
ולא על מנת שהקב"ה ישמור להם את הברית והחסד (=לא על מנת לקבל פרס),
ואם עמ"י יקיים את המצוות מאהבה,
התוצאה תהיה שהקב"ה ישמור להם את הברית ואת החסד.
מהי אותה "ברית"
ומהו אותו "חסד"
שמובטחים לעמ"י?
על פי הספורנו הברית עליה מדובר היא הברית שהקב"ה יהיה תמיד הא–לוקים של עמ"י.
והחסד שמובטח לעמ"י הנו ירושת הארץ.
אם כן,
תמה הספורנו (זוהי התמיהה העומדת מאחורי פירושו),
מדוע הבטחת הארץ מכונה "חסד",
והרי לכאורה הבטחת הארץ זהו גמול לאבות על מעשיהם?
והספורנו עונה:
הטוב הניתן בעוה"ז לצדיקים הנו חסד ולא גמול על מעשיהם.
(ככל הנראה הספורנו מבין שהגמול על המעשים ניתן רק בעולם הבא).
רמב"ן לפס' ט"ו:
והסיר ה' ממך כל חולי.
הנהוג לבא בעולם.
והזכיר כל מדוי מצרים הרעים,
להבטיח ונתנם בכל שונאיך.
או שירמוז,
כי בעשותם המשפטים ינצלו מהם ואם לא יעשו אותם יבואו עליהם כאשר באו על המצרים,
כאמור בתוכחות (להלן כח ס)
והשיב בך את כל מדוי מצרים וגו',
וכבר פירשתי זה בסדר ויהי בשלח (שמות טו כו):
והזכיר תחלה במשפטים לכלות ולהכרית עובדי ע"ז,
ולכך אמר ואכלת את כל העמים,
שתכריתם,
כענין שנאמר כי לחמנו הם (במדבר יד ט), כי אכל את יעקב (תהלים עט ז)
ואכלוהו ויכלוהו (ירמיה י כה),
וכן רבים.
ואמר לא תחוס עינך עליהם,
כאשר הזכרתי (בפסוק יב) כי ברחמנות הטפשים יאבד כל משפט:
אחת ההבטחות שמובטחת אם עמ"י יקיימו את המצוות הנה שהקב"ה יסיר מעמ"י כל חולי (פס'
ט"ו).
הרמב"ן מסביר שמדובר על מחלות רגילות–
כלומר ה'
יגרום לכך שעמ"י יהיו בריאים,
ולא חולים במחלות הרגילות.
אך הפסוק ממשיך ומדבר על "מדווי מצרים"
הרעים שה'
לא ישים אותם בעמ"י אלא בשונאיהם.
לשם מה מזכיר הפסוק את "מדווי מצרים"?
הרמב"ן נותן לכך שני הסברים:
-
כדי להבטיח לעמ"י שה'
ייתן מכות קשות באויבים שלהם כפי שנתן למצרים. -
כדי לרמוז לעמ"י שאם הם לא יקיימו את המצוות–
המחלות שבהם הוכו המצרים יבואו גם עליהם.
(כפי שנאמר באופן ישיר בדברים בפרק כ"ח פס'
ס':
"והשיב בך את כל מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם ודבקו בך").
כמו כן הרמב"ן מסביר שפס'
ט"ז אינה הבטחה נוספת לעמ"י כתוצאה משמיעה אל המשפטים,
אלא יש פה ציווי ראשון בתחום ה"משפטים"
אותם מזהירה הפרשה שאותנו לשמור (כדברי הפסוק:
"והיה עקב תשמעון אל המשפטים…).
כפי שראינו ברמב"ן לפס'
י"ב,
הרמב"ן מסביר ש"משפטים"
הכוונה הענשת החוטאים.
והדוגמא הראשונה אותה הפסוקים מזכירים למשפטים שעלינו לעשותם היא כיבוש העמים עובדי העבודה זרה והשמדתם.
והפסוק מדגיש:
"לא תחוס עינך עליהם"
, כיוון שישנה סכנה שאנשים בגלל רחמנותם יימנעו מלהרוג ולהעניש את החוטאים.
(כפי שהזכיר הרמב"ן לפס'
י"ב).
ושימי לב לביטוי החריף של הרמב"ן:
"כי ברחמנות הטפשים יאבד כל משפט"!
ראב"ע לפס' ט"ז:
כי מוקש הוא לך. כל אחד מאלהיהם:
שימי לב:
בפס'
ישנו קושי לשוני היות ומדובר על אלוהיהם–
לשון רבים,
ואח"כ הפסוק ממשיך בלשון יחיד:
"כי מוקש הוא לך"
(ישנה אי התאמה בין "אלוהיהם"
לבין "הוא"
מבחינת יחיד–
רבים.
או:
איך
יכול
להיות
שכתוב בלשון יחיד:
"כי מוקש הוא לך"
והרי מדובר על "אלוהיהם"
שהם רבים),
הראב"ע מיישב את הקושי באומרו שכתוב בלשון יחיד כי הכוונה:
כל אחד ואחד מאלוהיהם יכול להיות מוקש עבורך.
רמב"ן על פס' כ"ה–
כ"ו:
לא תחמד כסף וזהב עליהם.
יחסר "אשר",
לא תחמוד כסף וזהב אשר עליהם,
והוא נויי ע"ז.
צוה תחלה לשרוף ע"ז עצמה שהיא "פסילי אלהיהם",
ואסר גם כן הנויין שעליהן.
והזהיר עוד ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו,
לאסור בהנאה כל עניני ע"ז,
היא ומשמשיה ותקרובת שלה והנויין:
פסוקים כ"ה–
כ"ו שמסיימים את החטיבה עוסקים באזהרות על עבודה זרה.
הרמב"ן סובר שישנה הדרגה בציוויים על ע"ז בפסוקים הללו–
הפסוקים מתחילים מהדברים החמורים שיש להיזהר מפניהם בעבודה זרה,
ועוברים לדבר על דברים יותר קלים בעבודה זרה שגם מהם יש להישמר.
(מבנה מדורג מהחמור אל הקל):
תחילה מופיע הציווי:
"פסילי אלהיהם תשרפון"
כלומר:
יש לשרוף את העבודה הזרה עצמה.
לאחר מכן מופיע הציווי:
"לא תחמוד כסף וזהב עליהם",
כלומר:
אסור לחמוד את הכסף והזהב שנמצאים על גבי הע"ז–
אסור לרצות את נויי הע"ז,
ולא רק את הע"ז עצמה,
ולבסוף מופיע הציווי:
"ולא תביא תועבה אל ביתך",
כלומר:
אסור בכלל להנות מכל ענייני עבודה זרה.