נושא:
דברים,
פרק ח: הבנה ברש"י

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

כיתות:
ד–ט

הבנה ברש"י

(א)
כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם:

תרגום אונקלוס

(א)
כל תפקדתא די אנא מפקדך יומא דין…

רש"י

(א)
כל המצוה –
כפשוטו.
ומ"א:
אם התחלת במצוה – גמור אותה,
שאינה נקראת המצוה אלא על שם הגומרה.
שנאמר:
ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם.
והלא משה לבדו נתעסק בהם להעלותם,
אלא לפי שלא הספיק לגומרה וגמרוה ישראל – נקראת על שמם:

(ד)
שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה:

רש"י

(ד)
שמלתך לא בלתה – ענני כבוד היו שפין בכסותם,
ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים,
ואף קטניהם כמו שהיו גדלים – היה גדל לבושן עמהם,
כלבוש הזה של חומט שגדל עמו:
לא בצקה –
לא נפחה כבצק,
כדרך הולכי יחף שרגליהם נפוחות:

אבן עזרא

(ד)
שמלתך – יש אומרי':
דרך אות.
ואחרים אומרים:
כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים.
ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה:
לא בצקה – מגזרת:
ויאפו את הבצק.
כי מנהג רגל האורח שהלך רגלי דרך רב – שינפחו רגליו.
ויתכן שנתן להם השם כח או הוליכם אט:

רמב"ן

(ד)
שמלתך לא בלתה מעליך –
ענני כבוד היו שפין בכסותן ומגהצים אותם,
כמו כלים המגוהצים,
וכן קטניהם כשהיו גדלין גדל לבושן עמהם,
לשון רש"י.
ודברי אגדה (מדרש תהלים כג)
אבל ר"א כתב ואחרים אמרו:
כי הוציאו מלבושים רבים.
ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה,
וכן אמר:
ורגלך לא בצקה.
שנתן להם כח או הוליכם לאט ואין דבריו נכונים,
כי משה יזכיר להם זה,
לאמר:
כי בעשיית המצוה יהיה להם מזון וכסות ויחליפו כח,
כאשר חיו במן ארבעים שנה והיו להם השמלות וארח ברגלם לא יבא,
והכל ממעשה הנס,
כי על כל מוצא פי ה'
יחיה האדם ויתפרנס.
ואם תכסה את הקורה בשמלה חדשה בארבעים שנה תבלה אע"פ שאין בה זיעה,
אף כי אנוש רמה:

(ט)
אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת:

תרגום יונתן

(ט)
ארעא דלא בחוסרנא תיכלון בה לחמא…

תרגום ירושלמי

(ט)
די אבנהא ברירין כפורזלא וטוריא חכימין (נ"א חסימין) כנחשא:

אבן עזרא

(ט)
במסכנות – בדלות ועניות, וכן:
ילד מסכן וחכם:

רמב"ן

וטעם אשר אבניה ברזל כי במקום אשר תחשוב ששם אבנים שם תמצא ברזל,
כי מעפרה יוקח ובשרם כי בארץ ישראל מחצב נחשת וברזל,
שהם צורך גדול ליושבי הארץ,
ולא תחסר כל בה.
אבל מוצא הכסף והזהב איננו חסרון בארץ.
ובתרגום ירושלמי ראיתי:
דאבנהא ברירן היך פרזלא וכו',
ר"ל:
שהכתוב משבח הארץ שימצאו בה מחצבים,
מן אבנים גדולות אבנים יקרות אבני גזית לבנות מהם בתים וחומות ומגדלים,
לא כארץ מצרים וארצות רבות שהם שוכני בתי חומר – ונעשים ליושביהם קבריהם:

רשב"ם

(ט)
אשר לא במסכנת תאכל בה לחם – כלומר:
לא תאכל פת חריב'
כדרך עני ומסכן,
שהרי מלבד החטה והשעורה שהוא לחם,
יהיה לך גפן ותאנה ורמון וגו'
ודבש:

ספורנו

(ט)
תחצוב נחשת. הוא הברזל הטוב,
שהוא בהיר ונאות לבנין וכלים:

(כ)
כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְהֹוָה מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹּאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

תרגום אונקלוס

…
חלף דילא קבלתון במימרא דיי אלהכון:

רשב"ם

(כ)
עקב לא תשמעון – זהו סיום כל תחילת הפרשה.
והיה עקב תשמעון – תנחלו את הארץ.
ועקב לא תשמעון – תאבדו ממנה.: