מתוך החוברת:
עיונים בספר דברים
מאת:
יהודה איזנברג
נושא:
שאלות לעיון בספר דברים,
ממוינים לפי פרקים
פרשת כי תצא
שאלה 7
בטעם דין יפת תואר
רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
מ"א:
….
ידעת אומרים "
דיברה תורה אלא כנגד היצר".ועם זה יש בכלל זאת המצווה מן המידות הטובות שצריך שיתנהגו בהם החשובים מה שאעיר עליו.
והוא:
שאף על פי שגבר יצרו עליו,
ולא יוכל לסבול ולכוף את יצרו,
צריך שייחדנה במקום נסתר.
והוא אמרו:
"אל תוך ביתך".
ואין מותר לו שילחצנה במלחמה,
כמו שבארו שם שאין מותר לבועלה פעם שניה עד שינוח אבלה ותשקוט דאגתה.
ואין מונעים אותה מההתאבל ומן הבכי,
ולא מההמנע מן הרחיצה.
כמו שכתוב "ובכתה את אביה ואת אמה…"
כי לבעלי האבל מנוחה בבכיים,
ועוררם אבל עד שיחלשו כוחותיהם הגופניים מסבול המקרה ההוא הנפשי,
כשם שלבעלי השמחה מנוחה במיני השחוק.
ומפני זה חמלה התורה עליה,
ושמה רשות בידה מכל זה,
עד שתלאה מן הבכי ומן האבל.
וכבר ידעת שהוא בעלה בגויותה.
וכן כל השלושים יום תחזיק בתורתה בפרהסיה,
ואפילו בעבודה זרה.
ולא יחלקו עליה באמונה כל הזמן ההוא ועם זה,
אם לא ישיבנה אל חוקי התורה,
לא תמכר,
ולא יעבד בה.
א.
תן לפי הרמב"ם טעם לדינים אלה:
הרשות לקחת יפת תואר:
הציווי להביאה לבית,
האבל חודש ימים.
ב.
לאיזה מן הטעמים שכתבת בשאלה 7 א.
מתנגד רמב"ן ולמה?
איזה טעמים אחרים נותן רמב"ן לענינים שהזכרו?
שאלה 8
סכם בטבלה אתה מעשי האישה ואת טעמם לפי רמב"ם,
רמב"ן,
רש"י,
ואבן עזרא.
שאלה 9
ההגבלות שבהן מוגבל הרוצה ביפת תואר,
רבות מאד.
עיין ברמב"ם,
ספר משפטים הלכות
מלכים,
פרק ח'
ורשום את כל ההגבלות הללו.
לאחר מכן מצא את מקורן של ההגבלות בתורה
–
בפירוש או ברמז.
שאלה 10
מה דין יפת תואר אם היא מסרבת להתגייר לאחר ירח הימים?
עיין ברמב"ם הנ"ל.
שאלה 11
מתי מותר לאדם לא להוריש לבנו הבכור פי שניים?
העזר ברמב"ן.
שאלה 12
בדין בן סורר ומורה:
רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
ל"ג:
מכלל כוונת התורה שלימה גם כן,
להרחיק התאוות ולבוז בהם ולמעטן בכל יכולת ושלא יכוון בהם אלא ההכרחי…
ולזה עשה אלוה תחבולה בתתו לנו מצוות … ומנע מכל מה שמביא לרוב תאוה ולהנאה לבד.
וזה כוונה גדולה מכוונות זאת התורה.
הלא תסתכל דברי התורה,
איך שציוותה להרוג מי שנראה מעניינו שהוא מרבה בבקשת הנאת המאכל והמשתה,
והוא – "בן סורר ומורה",
והוא אמרו "זולל וסובא"
וציוותה לרגום אותו באבנים ולמהר לבערו מן העולם קודם שיגדל עניינו וימת רבים ויפסיד ענייני אנשים טובים ברוב תאוותו.
א.
מה טעם דין בן סורר,
ואיך קשר זאת הרמב"ם עם מצוות אחרות?
תן דוגמה למצוות אחרות שהרמב"ם התכוון אליהן.
ב.
מה מדברי הרמב"ם אומר גם רש"י?
רבי יוסף אלבו,
עיקרים א',
י"ט:
לפי שאי אפשר לדת האלקית להתקיים זולתה של הקבלה מאב לבן,
ציווה עליה הכתוב ואמר:
"שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"
וחייבה מיתה לעובר על דברי קבלת החכמים.
אמרה:
"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע…
ומת האיש ההוא".
והזהירה על כבוד ההורים וציוותה להעניש בן סורר ומורה,
לפי שקבלת האב קרובה למה שהושג בחוש,
שהאמונה בו מחוייבת אף על פי שירחיקהו השכל.
ועל זה הדרך תפול האמונה בכל זמן בדברים שלא הושגו אז בחוש ולא באימות שכלי,
אלא בקבלה הנמשכת.
ג.
ר"י אלבו מקשר את דין בן סורר לקבוצת דינים אחרת מרמב"ם.
מהי?
ד.
מה חשיבותה של קבלת האבות,
ומדוע גדול כוחה גם לדברים שלא הושגו בחוש ולא באימות שכלי?
שאלה 13
עיין ברמב"ם ספר שופטים הלכות ממרים פרק ז'
ורשום:
א.
מה הם התנאים בהם יכול דין בן סורר ומורה לצאת אל הפועל.
סכם רק את הדינים המפורשים או הנלמדים ישירות מן התורה,
ואינם "הלכה מפי הקבלה"
(כלשון הרמב"ם).
ב.
איזה מהלכות אלו הביא רש"י בפרושו?
ג.
מדוע יש דעה בגמרא כי "בן סורר לא היה ולא נברא"?
ד.
נסה לתת טעם הגיוני (מן התחום החינוכי!)
להלכה י'
שברמב"ם.
פרק כ"ב
שאלה 1
בדוק אלו מן המצוות המופיעות בפרשתנו כתובות גם בשמות כ"ג.
עיון בפרשת "כי יקרא קן צפור לפניך".
שאלה 2
מה בין רש"י וא"ע בביאור "כי יפל הנופל ממנו"
(8)?
שאלה 3
השווה פסוקים 9 – 11
לויקרא י"ט 19. אילו מיני כלאיים הוזכרו רק בויקרא,
אילו בשני
המקומות,
ואילו רק בפרקנו?
העזר ברמב"ן לפסוק 8.
שאלה 4
מה בין כלאי הכרם לכלאי זרעים (או כלאי אילן)?
עיין רמב"ם,
זרעים , כלאיים פרק א',
א'
– ז'
ופרק ה',
ז'
– ח'.
שאלה 5
איזה איסור שעטנז הוא איסור מהתורה,
ואיזה איסור חכמים?
עיין ברש"י וברמב"ם,
ספר
זרעים הלכות כלאיים פרק י'.
שאלה 6
סכם בטבלה את דיני כלאיים השונים:
מתי אסור לערב אתשני מרכיבי הכלאיים אבל תוצרתם
מותרת,
מתי אסורים הערוב והתוצרת,
ומתי מותר לערב ואסורה התוצרת.
מקורות:
רמב"ם
זרעים,
כלאיים פרק א'
ז',
פרק ה'
ז',
פרק י',
י"ב.
שאלה 7
מה למדנו מסמיכות הפרשיות בין איסור שעטנז ומצוות ציצית?
למרות דברי רש"י אין אנו נוהגים לעשות ציצית של פשתן כלל.
(רמ"א באו"ח ט').
שאלה 8
בדין מוציא שם רע
רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
מ"ט:
אין ספק כי זה האיש הרע לא אהב אשתו אשר הוציא עליה שם רע,
ולא מצאה חן בעיניו,
ואילו היה רוצה לגרשה,
כדין כל מגרש אשתו,
לא היה לו מונע מזה,
אך היה מתחיב לתת לה חוקה הראוי לה.
ושם לה עלילות דברים,
כדי להפטר ממנה בלא תשלומים והוציא עליה דבה ודבר שקר,
להחזיק בחוקה שיש לה עליו,
והוא חמישים כסף,
כי זהו מוהר הבתולות הקצוב בתורה.
ומפני זה גזר עליו יתברך לשלם מאה כסף,
נמשך אחר העיקר "אשר ירשיעון אלקים ישלם שנים לרעהו"
(שמות כ"ב 8 )… כן המוציא שם רע,
חשב להפסידה החמישים הראויים לה עליו,
ישלם מאה.
זהו ענשו על שהיה כובש חוקה הראוי לה,
והשתדלו להחזיק בו.
והיה ענשו על שפיחת מעלתה והוציא עליה קול הזנות – שהיו פותחים מעלתו כשהכוהו בשוט,
כאמרו "ויסרו אותו".
והיה עונש על בחירתו התאווה ובקשו ההנאה לבד – שנתחייב להחזיק בה עולמית:
"לא יוכל שלחה כל ימיו":
כי לא הביאו אל כל זה רק היותה כעורה בעיניו.
א.
הראה כי פרטי עונשו של מוציא שם רע מתאימים לחטאו.
ב.
מה הקשר בין מוציא שם רע לדין כפל של גנב?
ג.
רמב"ן מביא רעיון אחד מאלה שהביא רמב"ם.
איזהו?
ד.
מה טוען הבעל נגד אשתו?
ה.
אם טענתו שקר,
הוא חייב שלשה דברים.
מהם?
ו.
אם טענתו אמת – מה חייבת האשה?
מדוע?
שאלה 9
השווה בטבלה הבאה את דין אונס,
מפתה ומוציא שם רע לפי פרקנו ולפי שמות כ"ב 15 – 16.
|
|
מפתה |
אונס מאורסה |
אונס לא מאורסה |
מוציא שם רע |
|
תשלומים |
|
|
|
|
|
מלקות |
|
|
|
|
|
מיתה |
|
|
|
|
|
חובה לשאתה |
|
|
|
|
|
איסור לגרשה |
|
|
|
|
שאלה 10
בדין אונס ומפתה
רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
מ"ט:
ומפני שכל נערה בתולה עומדת להנשא לכל מי שיזדמן,
לא חייב המפתה אותה רק שישאנה.
כי הוא הטוב לה בלא ספק,
ויותר רופא מחצה (=פצעה)
משישאנה זולתו.
ואם לא תרצה בו,
היא או אביה,
יתן המוהר.
והוסיף בעונש האונס:
"לא יוכל שלחה כל ימיו".
א.
בדוק אם דברי רמב"ם זהים לתשובתך בשאלה 9.
ב.
טובת מי רצתה התורה בצוותה את האונס לשאת את אנוסתו?
פרק כ"ג
שאלה 1
לא יבוא ממזר בקהל ה'
(3).
רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
מ"ט:
להתרחק מעריות,
אסור לבעול ממזר בישראל:
להודיע הנואף והנואפת,
שאם יעשו יפסידו בזרעם הפסד שאין לו תקנה לעולם.
ולפחיתות בני הזנונים גם כן תמיד בכל אומה ולשון,
פאר זרע ישראל מהתערב בהם ממזרים.
א.
מהי ההגדרה ההלכתית של ממזר?
עיין ברמב"ם ספר קדושה הלכות איסורי ביאה ט"ו,
א'.
ב.
מהם שני הטעמים שאסרה תורה לממזר לבוא בקהל ה'?
מהי הסתירה בין פרקנו לפרק ב'
28 – 29? איך יישבו שם את הסתירה רשב"ם ואבן עזרא?
כיצד מיישב כאן רמב"ן את הקושי,
ובמה אין הוא מסכים עם אבן עזרא?
שאלה 2
מהי הסתירה בין פרקנו לפרק ב'
28 – 29? איך יישבו שם את הסתירה רשב"ם ואבן עזרא?
שאלה 3
לא תתעב אדומי … לא תתעב מצרי (8).
רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
מ"ט:
… האדם צריך לישא פנים לקרוביו,
ולקרב מאוד כל מי שיש לו עמו אחווה,
ואפילו חטא לו וחמסו,
ואפילו היה בקרוב ההוא בתכלית ההפסד … אמר יתברך:
"לא תתעב אדומי כי אחיך הוא"
וכן כל מי שהצטרכת אליו יום אחד,
וכל מי שקבלת ממנו תועלת ומצאת בעת צרה,
ואף על פי שהרע לך אחר כן,
צריך שתזכור לו מה שקדם.
אמר יתברך:
לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.
וכבר התפרסם רוב מה שהרעו לנו מצרים אחר כן.
ראה:
כמה מידות טובות למדנו מאלה המצוות!
א.
מה פירוש "לשיא פנים לקרוביו"?
ב.
אילו מידות טובות למדים אנו ממצוות אלו?
ג.
סכם את אלה האסורים לבוא בקהל לפי דרגת איסורם.
העזר ברש"י!
ד.
קרא בנחמיה פרק י"ג את ההדים שעוררה קריאת פרשתנו בין שבי ציון.
שאלה 4
דיני מחנה –
רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
מ"ט:
…
מכוונת זאת התורה …
הנקיות והזהר מן הלכלוכים והמאוסים ושלא יהיה האדם כבהמות.
ובזאת המצווה גם כן חיזוק האמנת הנלחמים באלו המעשים,
שהשכינה שורה בתוכם,
כמו שאמר בסיבת זה:
"כי ה'
אלקך מתהלך בקרב מחניך".
וגלגל עניין אחר ואמר:
"ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך"
– להזהיר ולהפחיד ממה שהוא ידוע,
מזנות אנשי החיל במחנה כשיאריך עומדם חוץ לבתיהם.
וצוונו יתברך בפעולות שיזכירו אתנו שהשכינה שורה בתוכנו,
כדי שננצל מן המעשים ההם …
וכבר הודעתיך שאני אמנם אתן סבת הנראה מן הכתוב.
א.
מהי הסכנה המיוחדת במחנה צבא?
עיין גם ברמב"ן.
ב.
איזה מהטעמים שמונה רמב"ם מזכיר גם רמב"ן?
שאלה 5
"ויתד תהיה לך על אזנך"
בגמרא נאמר:
"תני בר קפרא…
אל תקרי "אזנך"
אלא "אוזנך"-
מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה ייתן אצבעו על אזנו".
(האצבע משולה ליתד).
מצא קשר בין תוכן הפסוק לרעיון שבר קפרא הסמיך לו.
שאלה 6
לא תסגיר עבד אל אדוניו –
רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
ל"ט:
אמרו "לא תסגיר עבד אל אדוניו"
– עם היותו רחמנות,
יש בזאת המצווה תועלת גדולה,
והיא שנתנהג בזאת המידה הנכבדת,
והוא שנעזור מי שייעזר בנו ונשמרהו ולא נסגירהו ביד מי שברח ממנו.
ולא די שתעזור מי שייעזר בך,
אלא שאתה חייב לעיין בתיקוניו,
ותיטיב לו ולא תכאיב לבבו בדברים,
והוא אמרו יתברך:
"עמך ישב בקרבך…
באחד שעריך בטוב לו,
לא תוננו".
ועוד:
שחייב זה הדין בפחות שבבני אדם,
והוא עבד,
כל שכן אם ייעזר בך איש נכבד,
שראוי לך לעשות מה שראוי לו.
א.
מהי התועלת החינוכית ממצווה זו?
(2 מטרות!)
ב.
איזו תועלת מעשית מוסיף רמב"ן לעניין?
שאלה 7
למי מכוון פסוק 20 בפרקנו,
למי הכתוב בויקרא כה 37, ומה טעם בריבוי האזהרות?
העזר
ברש"י וברמב"ן.
שאלה 8
מה מיוחד באיסור ריבית שהתורה התירה לתת אותו ולגבות אותו מן הגוי,
וגם תלתה בו
ברכה "למען יברכך ה'
אלקיך בכל משלח ידך"?
העזר ברמב"ן.
שאלה 9
פרש "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך"
לפי ספורנו,
רש"י ורמב"ן בפרק ט"ו 3 ורמב"ם ספר
משפטים הלכות מלוה ולווה פרק ה',
א'.
שאלה 10
תאר את התוצאות השליליות של הלוואה בריבית לפי נחמיה פרק ה',
ואת שכרו של הנמנע
מלהלוות בריבית לפי תהילים ט"ו ה'.
שאלה 11
סכם ברשימה את המצוות המנויות בפרקים כ"ב – כ"ג,
ונסה למצוא קשר בין המצוות
הסמוכות.
העזר בספורנו.
פרק כ"ד
שאלה 1
מהו הטעם ההגיוני לאיסור לחזור ולשאת גרושתו שנשאה לאחר?
עיין בספורנו וברמב"ן.
שאלה 2
הנושא של פסוקים 1 – 4 הוא איסור להחזיר גרושתו שנישאה.
רק דרך אגב מזכיר הכתוב כי
גירושין הם ב"ספר כריתות".
מדוע אין הכתוב כותב באופן ישיר על המצווה שהמגרש יגרש
בגט?
שאלה 3
ונתן בידה ספר כריתות:
|
תרגום עברי |
|
בשני בשבת בשני ימים לירח סיוון חמשת אלפים ושבע מאות ושתיים לבריאת עולם למניין שאנו מונים כאן בעיר ירושלים היושבת על מי שילוח ועל מי בורות אני ….. בן ….. |
א.
שים לב כי מספר השורות בגט הוא "גט".
ב.
רבותינו למדו כי "ספר",
לשון ספור דברים.
הכתב יכלול דברים המספרים על גירושין.
א.
(גטין כ"א)
מה נאמר בגט בעניין זה?
ג.
כיצד מגדיר הגט את שלטונה של האישה על עצמה?
ד.
עיין ברמב"ם ספר נשים הלכות גירושין פרק א',
סכם את 10 הדברים שהם עיקר גירושין א.
והראה מקורם בתורה.
שאלה 4
לעניין גט כריתות –
רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
מ"ט:
פעמים שלא יהיה בניהם אהבה ושלום,
ולא יסודר עניין ביתם,
והותר לו לגרשה.
ואילו הייתה מתגרשת בדיבור לבד,
או בהוציאה מביתו,
הייתה האישה מחזרת
אחר פשיעה ויוצאת ואומרת כי גרושה היא,
או,
כשתזנה עם אדם,
תאמר,
היא
והנואף,
שכבר נתגרשה.
ולזה נצטווינו שלא יתכן לגרש רק בספר שיעיד עליו :
"וכתב לה ספר כריתות …"
א.
מדוע הגירושין בגט ולא בעל פה?
שאלה 5
מה בין המשוחרר מגיוס בפסוק 5 לזה המוזכר בפרק כ'
7 ?
שאלה 6
השמר בנגע הצרעת –
רמב"ם,
טומאת צרעת ט"ז,
י'
:
הצרעת היא שם האמור בשותפות כולל עניינים הרבה שאין דומים זה לזה.
שהרי
לובן עור האדם קרוי צרעת,
ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת,
ושינוי
עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת.
וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו
תורה צרעת בשותפות השם,
אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל
כדי להזהירן מלשון הרע.
שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו.
אם חזר בו –
יטהר הבית.
אם עמד ברשעו – עד שהותץ הבית – משתנים כלי העור שבביתו שהוא
יושב ושוכב עליהן.
אם חזר בו – יטהרו.
ואם עמד ברשעו עד שישרפו – משתנים
הבגדים שעליו.
אם חזר בו – יטהרו,
ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו
ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים,
שהוא
הליצנות ולשון הרע,
ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר "השמר בנגע הצרעת –
זכור את אשר עשה ה'
אלקיך למרים בדרך".
הרי הוא אומר:
התבוננו מה אירע
למרים הנביאה שדיברה באחיה שהייתה גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה
וסכנה עצמה להצילו מן הים.
והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשותו לשאר
נביאים.
והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו,
שנאמר "והאיש משה עניו מאוד".
ואע"פ כן מיד נענשה בצרעת.
קל וחומר לבני אדם הרשעים והטיפשים שמרבים
לדבר גדולות ונפלאות.
לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו להתרחק
מישיבתן ומלדבר עימהם כדי שלא ייתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם.
א.
מהו הקשר בין פסוקים 8 ו–
9?
ב.
מדוע איסור לשון הרע נלמד ב"קל וחומר"
ממרים?
עיין גם ברמב"ן.
ג.
מה "עשה ה'
למרים"?
היכן מפורט הדבר?
ד.
מה משותף לפסוקים הבאים בספר דברים:
ד'
9 – 10; ט"ז 3; כ"ד 9; כ"ה 17?
שאלה 7
דיני לווה ושכיר (10
– 15).
א.
לאילו פסוקים בקטע מקבילים הפסוקים שמות כ"ב 25 – 26;
ויקרא י"ט 13; מלאכי ג'
5?
ב.
סכם לפי רש"י ורמב"ן פסוק 14, אילו דינים נלמדים מכל אחד מהפסוקים.
ג.
עיין ברמב"ם ספר משפטים הלכות שכירות פרק יא וציין:
על אילו לאוין עובר המשהה ג.
שכר שכיר;
אילו חובות כספיים יש בהם "לא תלין";
ומתי צריכה עקרת הבית לשלם את ג.
שכר עבודתה של העובדת בביתה?
ד.
"ואליו הוא נושא את נפשו".
אל מה?
ה.
מה בין "לא תשכב בעבוטו"
(12) לבין "ושכב בשלמתו"
(13)?
שאלה 8
"ולך תהיה צדקה לפני ה'
אלקיך"
–
רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
נ"ג:
מילת צדקה נגזרת מ"צדק",
והוא היושר.
והיושר הוא – להגיע כל בעל חוק לחוקו,
ולתת לכל נמצא מן הנמצאות כפי הראוי לו.
ולפי העניין הראשון לא יקראו
בספרי הנבואה החוקים שאתה חייב בהם לזולתך,
כשתשלמם,
צדקה,
כי כשתפרע
לשכיר שכרו או תפרע חובך – לא יקרא זה "צדקה".
אבל החוקים הראויים עליך
לזולתך מפני מעלת המידות כרפואת מחץ על מחוץ – יקרא "צדקה".
ומפני זה אמר
בהשבת משכון "ולך תהיה צדקה",
כי כשתלך בדרך מעלות המידות כבר עשית
צדק לנפשך המשכלת,
כי שלמת לה חוקה.
א.
באר את המילה "צדקה".
האם אבן עזרא מסכים לפירוש רמב"ם?
ב.
כאשר בעל העבוט מקבל את עבוטו ללילה – למי עושה המחזיר צדק,
ולמי צדקה?
ג.
פרש את הפסוק בדברים ו'
25.
שאלה 9
עיין בפסוק 16, ירמיהו ל"א 28 – 29,
ויחזקאל י"ח.
מול פסוקים אלה ראה:
שמות כ'
5;
דברים ה'
9.
א.
מהו הרעיון בקבוצת הפסוקים הראשונה,
ומה בשניה?
ב.
רמב"ן בשמות כ'
5 כותב כי יחזקאל פרש את הפסוק שבשמות.
כיצד?
ג.
איך יישב רש"י בשמות כ'
5 את עניין "פוקד עוון אבות על בנים"?
ד.
איך פרש ספורנו כאן את הפסוק,
ומה ראייתו ממלכים ב',
י"ד 6?
שאלה 10
מתנות עניים מפורטות בפסוקים 19 – 22
בפרקנו,
בויקרא י"ט 9 – 10, כ"ג 22. עיין בפסוקים
אלה ברש"י,
ברמב"ם ספר זרעים,
הלכות מתנות עניים פרק א',
ז'
– וציין בטבלה אילו
מתנות נוהגות בכל מין.
|
|
לקט |
שכחה |
פאה |
פרט |
עוללות |
|
תבואה |
|
|
|
|
|
|
אילנות |
|
|
|
|
|
|
כרם |
|
|
|
|
|
שאלה 11
סכם ברשימה את כל המצוות המופיעות בפרקנו.
פרק כ"ה
שאלה 1
לעניין מלקות –
רמב"ם,
הלכות סנהדרין י"ח,
א':
אלו הן הלוקין:
כל העובר על לא תעשה שחייבין עליו כרת ואין בו מיתת בית
דין,
כגון אוכל חלב ודם וחמץ בפסח.
וכן כל העובר על לא תעשה שחייבין עליו
מיתה בידי שמים,
כגון אוכל טבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה.
וכן כל העובר
על לאו שיש בו מעשה כגון אוכל בשר בחלב,
או לובש שעטנז.
א.
כמה קבוצות יש בחיובי מלקות,
ומהם?
ב.
נסה לתת דוגמאות נוספות לכל קבוצה.
(תוכל להיעזר ברמב"ם,
שם,
פרק י"ט).
הערה:
מספר העבירות שחייבים עליהן מלקות הוא 207. (סימן:
ילקו זרים!)
שאלה 2
מה משמעות המספר 40 במלקות?
העזר ברמב"ן!
שאלה 3
ארבעים יכנו לא יוסיף –
רב סעדיה גאון,
אמונות ודעות ז'
ב':
… אנחנו כל בני ישראל מאמינים כי כל אשר בספרי הנביאים,
הוא אשר נראה
ממשמעו,
והידוע ממלותיו.
אלא מה שהנראה ממנו (=פרט למקרה שהמשמעות
הרגילה ושטחית של הפסוק)
מביא אל אחד מארבע דברים [ואז אין משמעות
הפסוק מה שנראה ממשמעו].
העניין הרביעי בו אין מקבלים פסוק כפשוטו הוא
כאשר פשטו בא להכחיש מה שקיבלוהו קדמוננו,
כמו שאמר "ארבעים יכנו לא
יוסיף"
ואמרו רבותינו שהם שלשים ותשע מכה …
…ומצאנו לאמרו "ארבעים
יכנו",
הוא שווה למה שהעתיקו רבותינו ז"ל שהוא שלשים ותשע – והוא שנאמר
להשלים הל"ט ושמם ארבעים כמו שהשלים הל"ט שנה שהלכו במדבר ושמם
ארבעים,
כמו שאמר.
"במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום,
יום לשנה
תשאו את עוונותיהם ארבעים שנה",
והשנה הראשונה עברה בלי העונש ההוא!
א.
איזה קושי עמד בפני רס"ג,
וכיצד יישבו?
ב.
איך הסביר רש"י את העובדה שמכים רק 39 מלקות?
ג.
מצא עניין דומה בויקרא,
פרשת אמור,
פרק כ"ג 15 – 16.
שאלה 4
מהו הנימוק לדין משקולות אמת בפרקנו,
ומהו בויקרא י"ט 35 – 37?
שאלה 5
"זכור את אשר עשה לך עמלק"
– איך פרש רמב"ן "זכור"?
מתי אנו מקיימים מצווה זו?
שאלה 6
"ולא ירא אלקים"
– מי?