מתוך החוברת:
עיונים בספר דברים

מאת:
יהודה איזנברג

נושא:
שאלות לעיון בספר דברים,
ממוינים לפי פרקים

פרשת ראה

שאלה 7

מתוך תרי"ג (613) מצוות שבתורה מצויות בספר דברים 200 מצוות.
פרשיות ראה עד כי תבוא (פרקים י"ב – כ"ו)
כוללות 176 מצוות.
תן כותרת לפסוקים י"א 26 – 32
בהתחשב עם מספר המצוות שבפרשות.

שאלה 8

מנה לפי הסדר את הענינים שפרשת ראה עוסקת בהם.
נסה למצוא קו מקשר בין המצוות.

שאלה 9

"ונתת את הברכה על הר גרזים"
(29). כיצד פרש רש"י את הביטוי,
ומה טוען נגדו רמב"ן?
מה מפרש רמב"ן?

שאלה 10

היכן הר גריזים והר עיבל?
מה הסמל בקללה בהר עיבל ובברכה בהר גריזים?
העזר ברמב"ן.

שאלה 11

אילו פרטים נאמרו לעניין הקללה והברכה בפרשת "כי תבוא"
(כ"ז,
11 ואילך)?

פרק י"ב

שאלה 1

"לא תעשו כן לה'
אלקיכם"
(4). עיין בשני הפירושים ברש"י . איזה מהפירושים קושר את הפסוק לפסוקים הקודמים לו,
ואיזה לעניין שאחריו?

שאלה 2

בפרקנו מצויות חזרות:
(א)
14-8 חוזר ב 18-17
וחוזר שוב ב 27-26.
(ב)
16-15 חוזר ב 25-20.
סכם את החזרות בטבלה בה תציב מול כל עניין את המקביל לו.
נמק את החזרות

לפי רש"י.

שאלה 3

השווה את דברי התורה על בשר תאווה בויקרא י"ז,
לדברי התורה בפרקנו.
התוכל להסביר מדוע הוטל האיסור בויקרא,
ומדוע הוסר כאן?
הסתמך בתשובתך על הכתוב!

שאלה 4

"והיה המקום אשר יבחר ה'"
(11).

רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
מ"ה:

אשר לא התבאר בתורה [מקום בית המקדש]
ולא נזכר בפרט,
אבל רמז אליו,
ואמר "אשר יבחר ה'"
– יש בו אצלי שלש חכמות:
האחת מהן – שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה,
כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה.
והשנית – שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם.
והשלישית,
והיא החזקה שבכולם – שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו,
והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה,
כמו שנפל בבקשת הכהונה.
ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך,
עד שתהיה המצוה לאחד ותסתלק המחלוקת.

א.
מהן שלש הסיבות שהתורה לא הזכירה במפורש את מקום המקדש?

ב.
מהו "המקום אשר יבחר"
ביהושע ט'
27? ראה גם יהושע י"ח 1.

שאלה 5

מהו הקשר בין היתר בשר תאווה לאיסור אכילת דם?
העזר ברמב"ן לפסוק 22, וברש"י לפסוק 16.

שאלה 6

פרש את פסוק 17 – מהם הדברים האסורים להאכל מחוץ לירושלים?
(רש"י:
א"ע).

שאלה 7

לעניין מה דומים,
ולעניין מה שונים בשר–תאוה וצבי–איל?
(פסוק 22, רש"י ורמב"ן).

שאלה 8

מה בין רש"י לרמב"ן בבאור הפסוקים 29 – 31, ומי מהם מובן לך יותר לפי העניין?
עיין בדברי הימים ב'
כ"ה 14 – 15,
ובפסוק 31 בפרקנו.
את מי משני הפרשנים מחזק כל אחד מהפסוקים?

שאלה 9

הסבר את המונחים:
מזבח,
מצבה,
בשר תאווה.

פרק י"ג

שאלה 1

לפי חלוקת המסורה שייך פסוק י"ג 1 לפרק הקודם.
(פרשה פתוחה באה אחרי פסוק 1). במה

מסיים הפסוק את הקטע י"ב 29 – 31?

שאלה 2

לעניין נביא שקר,
פסוקים 2 – 6:

רמב"ם,
הקדמה לפרוש המשנה:

מי שיאמר היה אלי דבר ה'
לעבוד הבעל פלוני…
והעידו עליו עדים (שאמר כן)
דינו שיהרג בחנק.
כמו שאמר הקב"ה "והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת".
ואין לנו להביט להתיחסו לנבואה ולא נבקש ממנו אות.
ואילו יעשה מן האותות והמופתים לקיים לו הנבואה,
מה שלא שמענו מופלאים מהם –
יחנק !
ואין להביט לאותותיו,
שטעם קיום האותות ההם הוא שאמר הכתוב "כי מנסה ה'
אלקינו אתכם".
ועוד:
השכל המכחיש עדותו יותר נאמן מעין שהוא רואה אותותיו,
שכבר נתבאר במופת אצל בעלי השכל שאין לכבד ולעבוד זולתי האחד הממציא כל הנמצאים והמאוחד בכלל השלמות.

א.
במה מנמקת התורה את הצווי לא להאמין לנביא,
ומה מוסיף רמב"ם על נימוק זה?

ב.
מתי אין אנו מאמינים לנביא שעשה אות?

שאלה 3

מדוע מכנה התורה את האיש בשם "נביא"?
(ברמב"ן,
פסוק 2).

שאלה 4

"ונתן אליך אות או מופת"
(2).

רמב"ם,
הקדמה לפרוש המשנה:

…וכבר שגו כל המון האדם … שהם מדמים בנפשם שהנבואה לא תתקיים לכל המתיחס אליה,
עד עשותו אות מופלא,
כגון אות מאותות משה רבינו ז"ל,
וישנה מנהג כמו שעשה אליהו ז"ל בהחיותו בן האישה האלמנה.
וזה אינו עיקר אמת,
שכל מה שעשו אליהו ואלישע וזולתם מהנביאים מהאותות לא עשאום כדי לקיים נבואתם,
שהנבואה כבר נתקיימה להם קודם לכן,
אבל עשו האותות ההם לצרכיהם,
ולרוב קרבתם אל הקב"ה השלים חפצם,
כמו שהבטיח הצדיקים:
"ותגזור אומר ויקם לך"
(איוב כ"ב).

א.
מהו "אות"
ומהו "מופת"?
ראה רש"י ורמב"ן.

ב.
מדוע עושה הנביא אות?

ג.
איך אפשר להבחין בנביא אמת אם אין האות סימן בוחן?
ראה ברמב"ם ספר המדע הלכות יסודי התורה פרק י',
וכן בדברים י"ח 21 – 22:
שמואל א'
ג'
10 – 19: מלכים ב'
י'
10 (לפי מלכים א'
כ"א 21 – 24):
יחזקאל ל"ג 30 – 33.

ד.
מה מוסיף ירמיהו כ"ח 7 – 9 על ההבחנה בין נביא אמת ונביא שקר?

ה.עיין ברמב"ם,
ספר המדע,
יסודי התורה ח',
והסבר מדוע האמין העם לנבואת משה,
ומדוע עשה משה אותות.

רבי יוסף אלבו,
עיקרים א',
י"ח:

עשית האותות והמופתים יש בהם ספק שאפשר שיעשו כמותן באיזו חכמה או תחבולה טבעית.
אבל כשיתאמת שליחותו על דרך שנתאמת שליחות משה,
אי אפשר שיכנס בו הכזב בשום פנים,
לא מצד בחירת עצמו ולא מצד אחר.
לא מצד בחירת עצמו:
כי לא יקיים אליו השם יתברך השליחות על זה הדרך אם היה עתיד לכזב,
ולא מצד אחר,
כי אחר שנתאמת שליחותו אימות עצמי נסתלק ממנו כל מין מהספק.
… האותות שיעשו הנביאים … אינן ראיות עצמיות לנבואה,
כי כבר אפשר הגדת העתידות על ידי הוברי השמים או בעלת אוב,
וכן עשיית האותות כבר אפשר שיעשו קצתם לצדיקים או על ידי חסידים אף על פי שאינם נביאים,
כרבי פנחס בן יאיר וחברו,
או על ידי איזו תחבולה טבעית … או אפשר שיעשו בלהט או בכשוף,
כמו שהיו עושים חרטומי מצרים.

ו.
מה מוסיף רבי יוסף אלבו על דברי רמב"ם בנימוקיו שלא להאמין לאות?

שאלה 5

"כי מנסה ה'
אלקיכם אתכם"
(4).

רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
כ"ד:

דע,
כי כל נסיון בתורה אין כונתו וענינו אלא שידעו בני אדם מה שצריך להם לעשותו ומה שראוי להאמינו.
ואמרו:
"לדעת הישכם אוהבים"
– אין פרושו,
שידע האלוה זה,
כי הוא כבר ידעו.
אלא הוא כאמרו:
" לדעת כי אני ה'
מקדשכם",
אשר ענינו – שידעו האומות,
כן אמר:
כי כשיקום מתפאר בנבואה ותראו אותותיו המביאות לחשוב אמת בדבריו – דעו שהוא עניין שרצהו האלוה להודיע באומות שעור האמינכם באמיתת תורתו יתברך,
והשגתכם אמתתו,
ושאינכם נפתים להסתתמסית ולא תפסק אמונתכם באלוה,
למען יכוון אליה כל מבקש אמת ויבקש מן האמונות מה שהוא קים זה הקיום,
אשר לא יביטו עמו לעשיית מופת.
הסבר:
האמונה החזקה,
שאינה נפסדת בגלל מופת,
מודיעה באומות את חוזק אמונתנו בה',
והיא הגורמת שכל מבקש אמת יאמץ את אמונתנו שקיומה כה חזק.

א.
מה תפקיד הנסיון לפי רמב"ם?
ראה גם דבריו בפרק ח'
שאלה 1.

רמב"ן,
שער הגמול:

הקב"ה מנסה,
ולא כל אדם,
אלא מנסה את חסידיו,
שנאמר ה'
צדיק יבחן.
ומהו הנסיון הזה?
שיבוא עליהם בעבודתו של הקב"ה ובעשיית מצוותיו טורח ועמל,
לפי שיש בני אדם שעושים מצוות ומעשים טובים כשידם משגת,
וכשהם בשלווה וברוח.
אבל מתוך הדוחק,
או כשהעבודה באה עליהם בטורח ועמל גדול,
אינם עושים.
לפיכך הקב"ה מטריח על יראיו בקצת נסיון,
כדי שיקבלו מצוות ויעשו אותם מתוך הטורח,
כדי שיהא שכרם באותן מצוות כפול ומכופל.
ולמה מנסה אותו,
והלא גלוי וידוע לפניו יתברך אם יקבל אותו חסיד עבודה וטורח זה?
אף על פי כן אין שכר האדם בכח אמונה שלו כשכר בפועל ובמעשה.
ונמצא מזכה אותו להוציא דרכיו הטובים לפועל ולמעשה.
ולמה נקרא נסיון,
והלא הכל צפוי לפניו יתברך?
אעפ"כ רשות האדם בידו,
אם ירצה יעשה,
ואם לא ירצה לא יעשה.
לפיכך נקרא נסיון מצד העושה ולא מצד המצווה יתברך שמו.

ב.
מה מהות הנסיון לפי רמב"ן?
ראה גם דבריו בפסוק 4 ובבראשית כ"ב 1, 12.

ג.
מה דעת אבן עזרא במהות הנסיון?

ד.
נסיונות נוספים מצויים במקרא במקומות אלה:
בראשית כ"ב 1: שמות ט"ז 4: שמות כ'
17: דברים ח'
2, 16: דברים י"ג 4: פרש 3 מנסיונות אלה לפי ההסברים השונים למהות הנסיון.

ה.
נסה להסביר את הנסיון המוזכר בשופטים ב'
20 ג'
6. (רמב"ן כותב על פסוקים אלה כי "הנסיון הזה לא בחפצו של הקב"ה נעשה,
והוא עומד ומצווה להם להורישם,
והם לא שמעו"
דהיינו:
אין זה נסיון מסוג הנסיונות שרמב"ן הסבירו).
הסבר במה שונה הנסיון בשופטים מיתר הנסיונות.

ספרי,
פיסקה ל"ב:

"ובא האות והמופת"
– אמר רבי יוסי הגלילי:
ראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף דעתם

של עובדי עבודה זרה:
ונתן להם ממשלה להעמיד אפילו חמה ולבנה כוכבים ומזלות –

אל תשמע להם.
מפני מה?
– כי מנסה ה'
אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים.
אמר רבי

עקיבא:
חס ושלום!
שמא יעמיד הקב"ה חמה ולבנה ומזלות לעובדי עבודה זרה?
הא אינו

מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת בתחילה וחזרו להיות נביאי השקר כחנניה בן עזור.

ו.
לפי מי גדול הנסיון יותר,
לפי רבי עקיבא או לפי ר'
יוסי הגלילי?

שאלה 6

את מי מדיח נביא השקר,
ואת מי המסית?

שאלה 7

פרש "לא תאבה"
(9) לפי רש"י,
ורמב"ן.
במה שונה,
לפי רמב"ן,
הצווי "לא תאבה…
לא

תשמע"
משאר הצוויים שבפסוק?

שאלה 8

סכם את דיני מסית ומדיח לפי רמב"ם,
ספר המדע הלכות עבודה זרה פרק ה'.
ציין את מקורם

של הדינים בתורה.

שאלה 9

מדוע מצווה הכתוב "ודרשת וחקרת ושאלת היטב"
בעיר נידחת,
ואינו מצווה כך במסית או

בנביא שקר?
עיין רמב"ן פסוק 15: רמב"ם עבודה זרה ה',
ד'.

שאלה 10

עיין ברמב"ם,
ספר המדע הלכות עבודה זרה פרק ד'
והשב:

א.
מהם התנאים בהם נהיית עיר "עיר נידחת"?

ב.
איזה בית דין דן את העיר הנידחת?

ג.
כיצד מתרים ביושבי העיר?

ד.
מה דין עיר שמיעוטה הודח:
שרובה הודח:
שהודחה כולה?

ה.
רכושם של יושבי העיר שלא הודחו,
מה דינו?

ו.
כמי פסק רמב"ם במחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא שהביא רמב"ן פסוק 16?

פרק י"ד

שאלה 1

מה הקשר בין פסוקים 1 – 2 לעיר נידחת,
ומה הקשר לאיסור מאכלות אסורים?
ראה אבן עזרא י"ג 18; י"ד 1.

שאלה 2

השווה פסוקים 1 – 2 לויקרא כ"ה 5. מה המשותף בפסוקים,
ומה מוסיף כל פסוק על משנהו?

מהי הסיבה לכפילות?
העזר ברש"י ורמב"ן.

שאלה 3

בנים אתם לה'
אלקיכם,
לא תתגודדו (1)

רבי יוסף אלבו,
עיקרים ד',
מ':

אמר להם משה לישראל "בנים אתם לה'".
וזה לפי הנראה דבר מתמיה,
כי איך יאמר "לא תתגודדו למת כי עם קדוש אתה לה'
אלקיך ובך בחר ה'
להיות לו לעם סגולה"?
והנה הדבר הוא בהפך,
כי בעבור זה ראוי להצטער ולהתאבל יותר על המת,
לפי שיותר ראוי להתאבל על בן מלך שמת,
מעל איש אחר,
והרי זה דומה לאומר לחברו:
אל תדאג על אבידת טבעת שלך,
כי מרגלית טובה הייתה בה!
אבל פירוש הפסוק כך הוא:
אחר שאתם בנים לשם,
ועם קדוש וסגולה מכל העמים,
אין ראוי לך להתאבל על המת מדי,
כי זה יורה שאתם חושבים שהמת ההוא נעדר ואבדה תקותו,
ולפיכך אתם מתאבלים עליו ככלי חרס שנשבר שאין לו תקנה.
ואינו כן,
אבל הוא ככלי כסף וכלי זהב שנשבר שיש לו תקנה,
כי אוצר ה'
יבוא.
ואין להצטער עליו יותר מדי,
אלא כאדם המצטער על פרדת אוהבו ממנו והולך בדרך רחוקה.
ולזה סיים "כי עם קדוש אתה לה'
אלקיך".
ובלתי ספק נפש המת ההוא תדבק עם השכלים הנבדלים…
והמלאכים קדושים משרתי עליון…
וזה יורה שיש השארות לנפש אחר המות.

א.
מדוע איסור התגודדות מנומק ב"בנים אתם לה'"?

ב.
היכן מרמז רמב"ן לפסוקנו את פרושו של רבי יוסף אלבו?

ג.
מהו הנמשל לטבעת ומה נמשל למרגלית במשל שהביא ר"י אלבו?

שאלה 4

אילו סוגי בעלי חיים נזכרו בויקרא י"א ולא הזכרו בפרשתנו?

שאלה 5

"לא תאכל כל תועבה"
(3).

א.
כיצד פרש רמב"ן "תועבה",
ומה טעם האיסור לפי פירושו?

רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
מ"ח:

כל מה שאסרתו התורה עלינו מן המאכלים,
מזונם מגונה.
ואין בכל מה שנאסר עלינו מה

שיסופק שאין היזק בו,
רק החזיר והחלב.
ואין העניין כן:
כי החזיר יותר לח ממה

שצריך ורב הפסולת והמותרות,
ורוב מה שמאסתו התורה,
לרב לכלוכו ומזונו בדברים

הנמאסים.
וכבר ידעת הקפדת התורה על ראות הלכלוכים,
ואפילו בשדות ובמחנה,

כל שכן בתוך המדינה.
ואילו הייתה מותרת אכילת החזיר,
היו השווקים עם הבתים יותר

מלוכלכים מבית הכסא,
כמו שתראה ארצות הצרפתים היום.
כבר ידעת אמרם "פי חזיר

כצואה עוברת"…
והטוב שבבשר הוא מה שהותר לנו לאכלו,
וזה מה שלא יסופק בו רופא.

ספר החינוך מצוה ע"ג:

משרשי מצוה זו,
לפי שהגוף כלי לנפש ובו תעשה פעולתה,
וזולתו לא תושלם מלאכתה

לעולם.
ועל כן באה בצלו לטובתה ולא לרעתה,
באמת,
כי האל לא ירע אבל ייטיב לכל

נמצא:
כי הגוף בידי הנשמה,
כמו צבת ביד הנפח,
אשר עמו יוציא כלי למעשהו.
וכמו

כן בהיות בגוף הפסד,
תתבטל פעולת השכל כפי אותו הפסד,
ועל כן הרחיקתנו תורתינו

השלמהמכל דבר הגורם לגוף הפסד.
ועל הדרך הזה – לפי הפשט – נאמר שבא לנו האסור

בתורה בכל מאכלות האסורות.
ואם יש מהן שלא נודע לנו,
ולא ולחכמי הרפואה נזקן

אל תתמה עליהם;
כי הרופא הנאמן שהזהירנו בהם חכם יותר ממך ומהם.
וכמה נסכל

ונבהל מי שיחשוב שאין בדברים נזק או תועלת אלא במה שהשיג הוא !! ויש לך לדעת,

כי לתועלנו לא נתגלה סבתן ונזקן,
פן יקומו אנשים מחזיקין עצמם כחכמים גדולים

ויתחכמו לאמר:
"נזק פלוני שאמרה התורה שיש בדבר פלוני איננו כי אם במקום פלוני

שטבעו כן ובאיש פלוני שטבעו כן",
ופן יתפתה לדבריהם אחד מן הפתאים,
על כן לא

נתגלה טעמן להועיל לנו מן המכשול הזה.
וידוע הדבר מדרכי הרפואה שבשר כל

הטריפות האסורות לנו מוליד הפסד אל הגוף האוכלו,
כי הטריפות מורה חולי בבהמה.

רבי יצחק עראמה,
עקדת יצחק,
פרשת שמיני:

ראוי שנדע,
כי לא לעניין בריאות הגוף וחליו נאסרו אלו המאכלות,
כמו שכתבו

קצת,
חלילה!
שאם כן נתמעטה מדרגת התורה האלוקית,
למדרגת ספר קטן מספרי

הרפואות הקצרים בדברים וטעמם,
וזה מגונה!
מלבד שכבר אפשר לתקן אותם במיני

טבולים או הרכבות בהם יתבטל כח ההיזק ההוא,
כמו שמבטלין כח הסמים

הממיתים אשר מהם נעשו התרופות כולם.
ואם כן לא ישאר האיסור על עמדו,

ותעשה התורה פלסתר!
גם שהגויים אוכלי בשר החזיר ושאר הבהמות והעופות

והדגים הטמאים,
הנה ראינו שהם חיים בבריאות ואין עייף ואין כושל בהם

לזאת הסבה.
אמנם מה שנאסרו לנו,
הוא לעניין חולאי הנפש ובריאותה,

כי הם מתועבים ומשוקצים ומזיקים אל הנפש המשכלת,
ומולידים בה האטימות

ורוע המזג וקלקול התאוות,
אשר מהם תתהוה רוח הטומאה המטמאה הדעות

והמעשים,
ומגרש רוח הטהרה והקדושה ממנה,
שעליו בקש דוד (תהלים נ"א)

"ורוח קדשך אל תקח ממני",
ואמר (שם):
"לב טהור ברא לי אלקים ורוח

נכון חדש בקרבי".
ולזה נקראו בתורה המאכלות האסורות והמותרות בשם

"טומאה וטהרה",
להורות כי טעם אסורם הוא מצד הרוח הרעה,
רוח זנונים

הנמשכת לאוכליהם.
והשומר עצמו ירחק מהם,
כמו שיזהר מן הדברים הממיתים.

מהר"ל מפראג,
תפארת ישראל,
ח':

… כל הנותן במצוות טעם על פי הטבע,
לומר לכך אסור החזיר משום שמוליד

מזג רע,
וכן הדם ושקצים ועופות טמאות,
בכולם נתנו טעם על פי הטבע כאילו

הייתה התורה ספר רפואות…
חס ושלום לומר כך,
והנה אמרו ב"חולין"
"בתים

מלאים כל טוב"
(ירשו בני ישראל בכניסתם לארץ)
אמר רבי ירמיה אמר רב:

כתלי חזיר (שהותר להם משלל יושבי הארץ),
ואם כדברי האיסור,
להיכן הלך

מזגו הרע?
אין התורה טבעית כלל,
רק השם יתברך חקק וסדר לאדם מעשיו כפי

מה שחייב השכל שכך יקח האדם לטהרתו,
והכל שכל אלקי,
ולאדם הוא חוק

וגזירה כשאינו עומד על הטעם שהוא שכל אלוקי…

ב.
מהן השיטות השונות בהסבר איסור מאכלים אסורים?

ג.
יש הטוענים כי המאכלים האסורים מזיקים לגוף.
מה טוען נגדם רבי יצחק עראמה,
ומה משיב על טענתו בעל החינוך?

ד.
האם מהר"ל מפראג ורבי יצחק עראמה מפרשים בדרך זהה?

ה.
למהר"ל מפראג ורבי יצחק עראמה אותה טענה נגד פרושו של רמב"ם.
מהי?

ו.
בדוק אם ההנחות הרפואיות של הפרשנים השונים שוות.
האם עובדה זו יכולה לחזק את גישתו של מהר"ל ל"פרשנות רפואית"?

ז.
להעמקה נוספת בנושא זה עיין במקורות הבאים:

1.
רמב"ן,
ויקרא י"א 11, 13. ד"ה "ואת נבלתם תשקצו".

2.
רשב"ם,
ויקרא י"א 3 ד"ה "מפרסת פרסה"
החל מ"ולפי פשוטו".

3.
אבן עזרא,
ויקרא י"א 43 – 45.

4.
רבי עובדיה ספורנו,
ויקרא י"א 43 – 45.

שאלה 6

מיין את בעלי החיים המוזכרים בפרקנו לקבוצות.
מדוע אין פסוק 20 סמוך לפסוק 11? ענה

לפי רש"י פסוק 20 ורמב"ן לפסוק 3 המצטט את רבי שמעון מספרי.

שאלה 7

עצה טובה:
קרא ברמב"ם,
ספר קדושה הלכות מאכלות אסורות פרק א',
שם מונה רמב"ם את

סימני הטהרה של בהמות חיות עופות חגבים ודגים.

שאלה 8

מצוות מעשר שני,
פסוקים 22 – 27:

א.
מה עושה אדם במעשר שני שלו?

ב.
איזה טעם נותנת התורה למצוות אכילת מעשר שני בירושלים?

ג.
אילו דברים מותר לקנות בכסף מעשר שני?

ד.
קרא ברמב"ם,
ספר זרעים,
הלכות מעשר שני פרק א'
הלכה א':
פרק ב'
הלכה א',
ה',
ו',
ח':
פרק ד'
הלכה א',
ג',
ט',
י',
י"א:
פרק ז'
הלכה י"ב,
וסכם את דיני מעשר שני ואת מקורם שבתורה.

ה.
למד את דיני מעשר שני בהפרשתו למעשה היום.
פרוט הדינים:
בספר ארץ ישראל לרב טיקוצינסקי:
בתוספת "הלכות התלויות בארץ"
לספר קיצור שלחן ערוך בהוצאת מוסד הרב קוק או בהוצאת אשכול.

ו.
באילו שנים מפרישים מעשר שני?
מה מפרישים השנה,
ומה יפרישו בשנה הבאה?

שאלה 9

למצוות ביעור מעשרות – פסוקים 28 – 29:

א.
איזו מצווה הוסיפה התורה על דין ביעור מעשרות בדברים כ"ו 12 – 15?

ב.
מתי מבערים את המעשרות?
באיזה תאריך תקיים מצוה זו בפעם הבאה?

ג.
קרא ברמב"ם,
ספר זרעים הלכות מעשר שני פרק י"ב את פרטי הדינים של וידוי מעשר.

פרק ט"ו

שאלה 1

מצוות שמיטת כספים (1 – 3).

מצוות שמיטת כספים היא אחת ממצוות השמיטה.
עיין בויקרא כ"ה:
שמות כ"ב 10 – 11:

דברים ל"א 10 – 12,
שמות ל"ד 21 (האם הפסוק שם מדבר בשמיטה?)
וציין את יתר דיני

השמיטה.

שאלה 2

מה בין פסוק 4 לפסוק 11? עיין ברש"י וא"ע לפסוק 3: ספורנו ורמב"ן לפסוק 11.

שאלה 3

סכם את דיני מצוות צדקה לפי פסוקים 4 – 11 ורש"י (העזר ברמב"ם,
מתנות עניים פרק ז').

שאלה 4

"נתון תתן לו"
(10).

רבי יוסף אלבו,
עקרים ג',
ל"ג:

הדבר הנותן שלמות אל המצווה,
כדי שיושג על ידה התכלית המכוון בה –
הוא השמחה.
כי השמחה נותנת גמר ושלמות אל הדבר הנפעל.
וכן נמצא הכתוב מייעד הגמול על עשיית הצדקה בשמחה.
אמר:
נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו,
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'
אלקיך",
תלה הברכה ב"ולא ירע לבבך":
ולא ב"נתון תתן לו".

"בגלל הדבר הזה"
– איזה?
האם רש"י מסכים עם ר'י אלבו?

שאלה 5

דיני עבדים מנויים,
בנוסף על פרקנו,
גם בשמות כ"א:
ויקרא כ"ה 39. ציין אילו הלכות נאמרו

בכל מקום.

שאלה 6

השוה פסוק 17 לשמות כ"א 6. היכן רוצעים?

שאלה 7

מה בין "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה"
לבין "ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך"?
עיין

ברש"י פסוק 1 ופסוק 12.

שאלה 8

סכם את מצוות הענקה לפי קוים אלה:
מה מעניקים:
מה טעם מצות הענקה:
מהו השכר

למקיים המצוה.
ענה לפי פסוקי המקרא,
רש"י ורמב"ם ספר קנין,
הלכות עבדים פרק ג'
הלכה

י"ג ואילך.

שאלה 9

"ואף לאמתך תעשה כן"
(17). מה תעשה?

שאלה 10

מדוע משלבת התורה את דין עבד נרצע בתוך דין הענקה?

שאלה 11

בדין בכור בהמה:

א.
הסבר את טעם מצוות בכור לפי שמות י"ג.

ב.
סכם את דיני בכור לפי פרקנו ולפי שמות י"ג.

פרק
ט"ז

שאלה 1

פרשת שלש רגלים חוזרת בפרקנו,
בויקרא כ"ג,
בשמות כ"ג ובשמות ל"ד,
השווה בטבלה את

הפרקים השונים וציין את הדינים שהבאו בכל מקום לדוגמה:
*פסח (עיין טבלה עמוד 28).

וכן המשך הלאה בחגים כולם.

שאלה 2

"לילה"
(1). עיין במקורות הבאים:
שמות י"ב 31 – 33,
שמות י"ב 41 – 42, אבן עזרא לשמות

י"ב 31, פסוק 6 בפרקנו ורש"י שם.
במדבר ל"ג 3.

א.
מאילו פסוקים משמע שיצאו ביום,
ומאילו משמע שיצאו בלילה?

ב.
איך פתר א"ע את השאלה,
ואיך רש"י?

שאלה 3

קרא בדברי הימים ב'
פרק ל"ה את פרוט הקרבנות שהובאו בפסח.
נסה להסיק לשם מה הביאו כבשים,
ולשם מה בקר.
השווה את מסקנותיך לדברי רש"י לפסוק 12.

שאלה 4

העתק פעמיים את פסוק 4, ופסקו לפי שני הפרושים שברש"י.

שאלה 5

מה בין המצוות שבפרשת ראה למצוות שבפרשת שפטים?
ראה ספורנו ט"ז 18.

שאלה 6

מה סמיכות הפרשיות בין פרשת ראה לפרשת שופטים?
ראה ר"ע ט"ז 18.

שאלה 7

רשום את הנושאים השונים שבפרשת ראה,
וציין את מקומו של כל נושא.