ב
ס"ד
מה
נלמד
מפרשת
השבוע?
כתב
וערך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג
"למה כולנו צריכים לסבול בגללה?
למה אנחנו אשמים?"
אמרתי בכעס.
"היא חלק מהכיתה,
וצריך להתחשב בה"
ענתה המורה.
"אבל זה ממש לא צודק.
טיול לנחל כזיב לא הסכמת,
כי יש לנו בכיתה ילדה שהיא נכה,
שקשה לה ללכת.
אמרת שצריך דווקא מסלול שמתאים לנכים במצבה.
עכשיו שמצאתי מקום כל כך יפה,
שמתאים גם לנכים,
את ראש הנקרא,
את לא מוכנה,
כי זה עולה הרבה כסף.
אולי פשוט נעשה שני טיולים.
טיול אחד לילדים ממשפחות עשירות שיכולות לשלם הרבה כסף,
שבו יוכלו להשתתף רק ילדים בריאים שיכולים ללכת ולהתאמץ,
וטיול אחר – לכולם.
טיול שלא עולה הרבה כסף,
טיול נגיש לכולם,
טיול שכולם יוכלו להשתתף בו.
סתם טיול פשוט ומשעמם"
אמרתי.
דני קם ממקומו ללא אומר ודברים,
ורץ החוצה.
חנה הנכה התחילה לבכות.
"הקב"ה העניש אותי,
ועשה אותי נכה,
גם אתה רוצה לתת לי עונש?
להוציא אותי רק לטיול משעמם!?"
היא זעקה.
שקט השתרר בכיתה.
"לך תקרא לדני שיחזור לכיתה"
אמרה לי המורה.
"למה אני?"
שאלתי.
"כי אתה פגעת בו,
ועליך למצוא את הדרך להרגיע אותו"
ענתה המורה.
יצאתי החוצה.
לא ראיתי את דני.
חיפשתי אותו.
מצאתי אותו יושב מאחורי אחד השיחים ובוכה.
"אני לא מאחל לך להרגיש יום אחד מה שאני עובר כל חיי"
אמר דני.
"למה אתה מתכוון?"
שאלתי.
"אתה מדבר על טיול לעשירים,
ואני צריך לחיות בבית שאני חוזר הביתה רעב,
ואני לא בטוח כי אוכל לקבל ארוחה"
ענה דני.
"למה לא?
אז תיקח לבד,
אם ההורים שלך בעבודה?"
שאלתי.
"הלוואי שהם היו בעבודה"
ענה דני בבכי.
"לאבא שלי אין עבודה,
ואמא שלי נכה,
והיא לא יכולה לעבוד.
אני מדבר על כך שאני חוזר הביתה,
והמקרר ריק,
אין לנו כסף לקנות אוכל,
ואני נשאר רעב"
אמר דני.
"אני מקנא בכם כל פעם.
אתם באים עם ממתקים,
לחמניה טרייה,
ממרחים יקרים,
כאשר אני מתפלל לקב"ה שיהיה לנו אוכל בבית,
שיוכלו לתת לי סנדביץ,
אפילו מלחם ישן,
העיקר שלא אהיה רעב"
אמר דני,
ופתח בריצה.
"עצור,
אני רוצה לדבר איתך"
צעקתי.
דני עצר.
"מה אתה רוצה להגיד,
שוב לצחוק עלי?"
שאל דני.
"לבקש סליחה"
עניתי.
חזרתי לכיתה יחד עם דני.
פניתי לחנה.
"אני מבקש סליחה,
לא התנהגתי כראוי,
פגעתי בכם!"
אמרתי.
"נחפש מסלול יפה שמתאים לכולם,
אני מאמין שנמצא"
אמרתי.
"בפרשת השבוע שלנו אנו קוראים על המצווה לתת מתנות עניים – לקט,
שיכחה ופאה.
כל יהודי שיש לו שדה,
שיש לו אוכל,
הקב"ה אומר לו שיזכור את העני,
את הבודד,
את הגר,
את השונים מרוב האנשים.
לדאוג גם למי שלא יכול להגיע למה שאולי רובנו יש,
לדברים שלרובנו זה נראה ברור ופשוט,
כמו לאכול ארוחת צהריים וערב.
בזמן שהחקלאי מגיע לנקודה המאושרת בעבודתו,
לזמן איסוף הפרות,
אומר לו הקב"ה לדאוג לעזור לעניים.
נלמד גם אנחנו,
לחשוב כיצד נוכל לעזור למי שקשה לו, שירגיש טוב בעזרתנו!!!
;
מפסקי
הרב חיים דוד הלוי– קצוש"ע.(צ'
י"ב)
-
ספירת העומר הם ימי שמחה – מצד אחד,
הכנה למתן תורה.
וימי אבל מצד שני – על מות תלמידי רבי עקיבא.בתקופתנו,
נוספו שני ימים שמחים שנוספו לספירת העומר.יום העצמאות – ה'
באייר – יום הקמת מדינת ישראל.יום ירושלים – כ"ח אייר – יום שחרור ירושלים והכותל המערבי במלחמת ששת הימים.
ימים אלו נקבעו כימי שמחה והודיה לקב"ה.
בשני ימים אלו אנחנו צריכים להודות לקב"ה על הקמת המדינה,
ועל שחרור ירושלים.בימים אלו,
אנחנו צריכים להתפלל לקב"ה לזכות בגאולה השלמה,
ובביאת המשיח במהרה בימינו אמן!.
