ב
"ה
עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג
מה
נלמד
מפרשת
השבוע?
השבוע?
"למה אני צריך את כל זה?"
שאלתי את אבא.
הכל התחיל לפני שבוע,
דוד החבר שלי פנה אלי,
וביקש שאעזור לו לנקות מחסן ליד הבית שלו.
מאוד רציתי לעזור לו,
ולכן הסכמתי.
אבל … כאשר הגעתי לביתו,
ניגשתי למחסן,
ופשוט נבהלתי.
הוא היה מלא לכלוך,
ציוד רב היה מפוזר בתוכו.
הכל היה מלא אבק.
הבאתי מריצה שאוכל לזרוק לתוכה את כל הדברים הישנים המקולקלים,
ולהעבירם לפח אשפה גדול בסביבה.
קראתי לדוד לבוא לעבוד איתי,
אבל הוא התחמק ואמר שאין לו זמן,
והוא יבוא עוד חצי שעה.
האמנתי לו,
והתחלתי לעבוד לבד.
חלפה מחצית השעה,
אך דוד לא הגיע …
הלכתי לקרוא לו,
אבל … "אני לא מרגיש טוב,
כואב לי הראש"
ענה דוד.
"אז אולי נמשיך מחר?"
שאלתי.
"אבל אני צריך את המחסן נקי עד לערב"
ענה דוד.
"אבל קשה לי לעשות זאת לבד!"
אמרתי פגוע במקצת מחוצפתו של דוד,
שחושב שאני אמור להסכים לנקות את המחסן לבד,
על חשבון הכוח והזמן שלי,
כאשר הוא סתם מתחמק מהעבודה הלא נעימה הזאת.
הסתכלתי מה דוד עושה,
ואז כבר באמת כעסתי.
הוא שכב במיטה וקרא ספר…
החלטתי לחזור הביתה.
סיפרתי הכל לאבא,
והוא הציע כי כן אחזור לעשות את המלאכה,
וכן להאמין לדוד שקשה לו לעשות זאת בעצמו.
"אני חושב שאני יודע למה הוא רוצה לנקות את המחסן.
זה דבר חשוב!"
אמר לי אבא.
"למה?"
שאלתי.
"זה עדיין סוד"
ענה אבא בשקט.
חזרתי למחסן.
הרגשתי שאני עושה דבר מאוד לא נעים,
אבל האמנתי לאבא שזה מאוד חשוב.
עבדתי עד שמונה בערב.
עד שמונה – לבדי!
לפתע שמעתי רכב נעצר ליד הבית.
דוד יצא מהבית,
ניגש אלי,
הביט במחסן הנקי,
ואמר "תודה!
עכשיו תבין למה זה חשוב,
ולמה לא עזרתי לך".
הוא ניגש לרכב,
והוא והנהג התחילו להוריד ממנו ארגזים של אוכל,
פרות וירקות,
בשק וקופסאות שימורים.
"אנחנו אורזים הכל לעניים.
הייתי חייב לנוח בבית,
כי אני מתכונן לעבוד עוד שעות רבות בחלוקה.
אבל אם אתה לא היית מכין את המקום,
אנחנו לא יכולנו לעזור לעניים…"
אמר דוד.
שמחתי שהמשכתי וסיימתי את העבודה,
אכן זה היה חשוב מאוד!
אבא צדק!
יעקב אבינו פחד לרדת למצריים,
הוא ידע כי בני ישראל צריכים להיות עבדים,
ולכן לא רצה לרדת.
אבל הקב"ה הסביר לו כי לפעמים צריך לסבול,
כדי שאחר כך יצא דבר טוב וחשוב.
כדי שיהיה עם ישראל,
חייבים לעבור את עבדות מצרים.
זה קשה,
אבל בסוף זה משתלם….
מי אני?
-
הייתי מוכן להוציא לעצמי עין?
(מ"ד 21). -
לא יכולתי להתאפק יותר.
(מ"ה 1). -
הבן שלי היה גדול ממני.
(מ"ה 8). -
היה לי יותר מצוואר אחד.
(מ"ה 14). -
קיבלתי פי 5
בגדים.
(מ"ה 22). -
פחדתי לרדת למצרים.
(מ"ו 3).
בהצלחה!!!
