דף לימוד לפרשת חוקת-תשע"ב

בס"ד

עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג

מה
נלמד
מפרשת
השבוע?

"אני מתבייש, איך אכנס אליו?
"מה אכפת לי מה יקרה לה?" צעק דני למורה.
"אם היא עשתה את זה,
אז מגיע לה מה שקרה לה" המשיכה דינה. "מה קרה למידת הרחמים שלכם?
היכן מידת האהבה?
איך אתם יכולים לראות אותה במצב כזה,
ולהגיב כך?" שאלה המורה. "אבל אני לא מבין!" אמרתי.
אם היא גנבה לילד אחר שעון, ושברה אותו, היא צריכה לשלם לו, או להחזיר לו את השעון.
למה עלי לרחם על ילדה שמודה שגנבה?"
שאלתי בכל הרצינות.
"אתה צודק כי אכן היא לא בסדר שגנבה את השעון, ועל פי הדין חובתה להחזיר את השעון"
אמרה המורה. "אבל …. נסית לחשוב למה היא גנבה את השעון?"
המשיכה המורה ושאלה.
"מהיכן לי לדעת?
ולמה זה אמור לעניין אותי?"
שאלתי

גם כאשר נראה לנו שאנחנו יודעים הכל,
מיומנים ומנוסים, חשוב שמישהו מעלינו יבדוק שאנחנו פועלים נכון.
"אל תדין אדם עד שתגיע למקומו" זוכר את המשנה הזאת?" שאלה המורה. "זוכר….
אבל האם אני צריך להצדיק גנב, גם הוא גנב כי הוא הרגיש שאין לו ברירה?"
שאלתי.
"לא!"
אמרה המורה. "בכל מקרה מעשה הגניבה איננו בסדר. אבל מה נעשה בעקבות הגניבה?
את זה כן צריך לשקול לאור השאלה למה היא עשתה את זה?" אמרה המורה. "ילדים,
זה ממש הגיוני"
אמר אורי. "למה???"
שאלנו.
"בואו אתן לכם שני מקרי גניבה. ילד אחד שאין לו אוכל בבית גנב לילד אחר חצי כריך,
כי היה מאוד רעב. וילד שני שלא חסר לו כלום בבית,
לאחר שהביא אתו ארוחת בוקר טובה עם ממתקים. וגנב רק כדי לעצבן את הילד שהכריך היה שלו.
האם זה נכון לתת לשניהם את אותו העונש?" שאל אורי. "ברור שלא!" צעק דוד. "לילד העני צריך לדאוג לאוכל.
אולי לעשות תורנות בין כל הילדים, כך שכל ילד יביא בתורו ארוחת בוקר גם לילד העני. אבל זה שסתם רצה להרגיז,
לו מגיע עונש רציני. זה לא רק גניבה, הוא גם רצה לפגוע בשני.
אז מגיע לו שני עונשים"
המשיך דוד. "אז אתם רואים כי כן צריך לשאול למה היא עשתה מה שעשתה?" אמר דוד. "נו אז למה היא גנבה את השעון?"
שאלתי.
"אולי נשאל אותה?"
הצעתי.
"אני חוששת שהיא תתבייש לספר למה" אמרה דינה חברתה.
"ואת יודעת למה?"
שאלנו במקהלה. "היא פחדה" אמרה דינה. "פחדה ממה?" שאלנו.
"אבא שלה אמר לה שאם היא לא תקבל 100
במבחן,
היא תקבל עונש.
היא כל כך פחדה. היא רצתה לדעת כמה זמן נותר לה עד לסוף המבחן, כדי שלא תבזבז הרבה זמן על שאלה שהיא לא יודעת. אלא תעבור לשאלה אחרת שהיא כן יודעת"
סיפרה דינה. "אני לא מבין את אבא שלה! ואם היא תקבל ציון נמוך,
או גבוה, אבל לא 100,
זו סיבה לאיים עליה, עד שהיא תסכים לגנוב בשביל זה?!" שאלתי.
"זה המצב, גם אם זה עצוב" ענתה דינה ועצב רב ניכר בקולה, כחברה טובה שלה.
"אני מוכן לגשת לאבא שלה ולשוחח אתו!"
אמרתי.
"למה שהוא יקשיב לך? אתה בסך הכל ילד קטן!"
שאלה דינה. "אבל אם נלך כולנו יחד,
נבקש לשוחח אתו.
נספר לו מה עשתה בתו,
אולי אז הוא יבין את הטעות שלו,
וישתנה"
עניתי.
"שמתם לב כי במקום לצעוק עליה על הגניבה, עברתם לדון בשאלה האם ומי ייגש לאבא,
ויסביר לו למה הוא טועה,
ופוגע בבת שלו"
אמרה לנו המורה.

"את ממש צודקת"
אמרנו.
"אכן כן חשוב להבין את האדם ולשאול למה עשה מה שעשה"
אמר יצחק. התקשרנו לאבא שלה.
ביקשנו להגיע כולנו.
ברגע הראשון הוא הגיב בזעם "אתם לא תגידו לי איך לחנך את הילדה שלי!"
אמר בשקט, אך הכעס ניכר בקולו. אבל כאשר הוא ראה שלכולנו זה כואב,
כי כל הכיתה התאחדה כדי עזור לה,
הוא שינה את קולו וגישתו.
"אני אוהב אותך,
ולא אכעס גם אם לא תצליחי במבחן.
לא התכוונתי לגרום לך לגנוב"
אמר אבא לביתו בשקט, תוך כדי שהוא מחבק אותה חיבוק אב אוהב. "אתם יודעים, רק בזכות זה שראיתי שזה כואב לכולכם,
הבנתי את הטעות שלי. ממש כמו בפרשה.
עם ישראל נלחם בכנעני, והכנעני לוקח בשבי שפחה אחת.
עם ישראל לא אומר "שטויות,
זה קורה במלחמה,
ובטח זה מגיע לה. הם כולם כאיש אחד "וידר
ישראל
נדר"
מבקשים מהקב"ה שיעזור להם להציל אותה,
והקב"ה אכן שומע בקול העם,
והם מצליחים להחזיר אותה, ולנצח את הכנעני.
תחי האחדות".

חידות לפרשת השבועחידוןות לפרשת השבוע – מי אני?.

1. המכין את המטהר נעשה טמא.
   (י"ט 8).

2. בעקבות מותה,
   לא היו מים.
   (כ'
   1-2).

3. לדבר אל הדומם,
   והוא יעשה מה שיגידו לו.
   (כ'
   8).

4. אח שיצא להילחם באחיו.
   (כ'
   14).

5. הפשיט את האב,
   והלביש את הבן.
   (כ'
   25).

6. הנחש שהציל חיים.
   (כ"א 9).גם טובי

ם בהצלחה!!!