דף לימוד לפרשת קרח -תשע"ב

בס"ד

עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג

מה
נלמד
מפרשת
השבוע?

"אני מתבייש,
איך אכנס אליו?
"הצילו!"
נסתי לצעוק, אבל בקושי הצלחתי.
המים הגיעו לפה שלי. הרגשתי נורא, חשבתי שאלו רגעי חיי האחרונים.
אני נמצא רחוק מהחוף, לבדי,
נסחף בגלים לתוך הים הפתוח.
"מה אעשה?" חשבתי.
"הרי גם אם אצעק, מי ישמע אותי?
הרגשתי כי כוחותיי אוזלים במהירות.
"למה לא שמעתי בקול ההורים?
אמא אמרה לי שהים סוער,
ושזה לא היום המתאים לגלישה,
במיוחד לא לבד.
אבל אני הרגשתי שאני מכיר את הגלישה,
גלשתי בעבר בים סוער הרבה יותר, אני לא יודע מה קרה.
אבל מה אעשה עכשיו?" החלטתי לשכב על הגלשן, ולחכות לנס, בתקווה שלא אתהפך ממנו. בשארית כוחי טיפסתי עליו. נשכבתי,
ונרדמתי.
לפתע ראיתי בחלומי את אמא עומדת בבית בוכה. "מה אעשה בלי הילד שלי?
למה לא עצרתי אותו בכוח?"
האשימה את עצמה.
"בפעם הבאה הוא כבר ישמע בקולך" שמעתי את אבא בחלומי עונה לאמא. "אבל כבר לא תהיה פעם נוספת" צעקה אמא. "אני מצטער! בפעם הבאה אקשיב בקולך, אני מוכן לוותר על החוג לגלישה, אני רוצה לחזור הביתה בריא ושלם" בכיתי בחלומי. לפתע התעוררתי לקול רעש מנוע של סירה.
הייתה זו סירה של חיל הים. הם התקרבו אלי במהירות, הם נעצרו לידי,
תוך כדי שהם מכוונים את הנשקים כלפי.
"מי אתה?" הם שאלו. "אני ילד שלא שמע בקול הוריו, יצא לגלוש בים ונסחף לתוך הים, תצילו אותי, אל תכוונו כלפי את הרובים,
אני מפחד" בכיתי.
"זה בסדר, הוא לא מחבל"
אמר המפקד של הסירה. הם העלו אותי לסירה שלהם,
ופתחו בשיט מהיר לכיוון הבסיס שלהם. "קודם נחקור אותך,
אחר כך, אם נראה שאתה דובר אמת,
נדאג להעביר אותך להוריך" אמר לי המפקד.
איזו הרגשה נוראית,
כמעט לטבוע, עכשיו להיות חשוד כילד מחבל,
שרצה לבצע פיגוע,
אבל המטען שלו נפל לים.
כמה דברים רעים עוד יכולים לקרות לי בגלל שלא שמעתי בקול אמא?" חשבתי.
למזלי החקירה הייתה קצרה. הם התקשרו להורי,
אמא פרצה בבכי.
תוך זמן קצר הורי כבר הגיעו לבסיס לקחת אותי.
"אני מצטער" אמרתי להורי. סיפרתי להם על החלום שלי.
"אני מפסיק את ההשתתפות שלי בחוג" אמרתי.
"למה?"
שאל אבא. "למה?"
שאלתי בתדהמה יחד עם אמא.
"אחרי מה שקרה לי, לאחר שראיתי את המוות מול עיני, ברור שאני לא חוזר לים!"
אמרתי.
"אתה לא צריך לפחד מהים.
עליך רק לנהוג בכללי הזהירות הנכונים, ללמוד להקשיב למי שיש להם ניסיון גדול משלך" אמר אבא. "אני מפחד!" אמרתי.
"למה מה קרה?
עד היום הלכת לחוג, גם בים סוער הרבה מהיום,
לא פחדת!! אסור להיבהל סתם.
צריך ללמוד להיזהר,
במקום ללמוד לפחד"
אמר אבא. "מה ההבדל? אני עכשיו מרגיש שהזהירות הנכונה היא להפסיק לשחק עם חיי בים"
אמרתי.
אבא שתק. המשכנו בנסיעה. "אבא תיזהר מהרכב שבא ממולך,
הוא נוהג בצורה לא זהירה!"
צעקתי.
"מה קרה?" שאל אבא. "הוא בסדר גמור".
"אני לא יודע,
אני מרגיש כי כל דבר כל כך מפחיד אותי"
אמרתי ופרצתי בבכי.
אמא הסתכלה עלי ברחמים. "נראה לי כי כל כך נבהלת ממה שקרה לך בים, שאתה מפחד מכל דבר, גם אם אין לך סיבה לפחד" אמרה אמא. "אני חושב שאת צודקת, כך אני מרגיש"
עניתי לאמא.

למחרת,
פניתי אל הרב שלנו בבית הספר. ספרתי לו הכל.
הוא הקשיב ברצינות רבה, ולבסוף פנה אלי ואמר "האם אתה זוכר את מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"
הרי אסור לעשות דברים מסוכנים,
אבל את זה,
נראה לי כי אתה מבין היום טוב מאי פעם.
אבל נראה לי כי בעזרת הסיפור שלך הבנתי את סיפור פרשת השבוע, דבר שלא הבנתי עד היום.
לאחר שבני קורח נבלעים באדמה,
ואון בן פלת וחבריו מתים במגפה, באים בני ישראל בשאלה למשה "כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות.
האם תמנו לגווע"?
לא הבנתי את שאלת בני ישראל, אבל בזכותך אני מבין. לאחר מה שקרה לקורח ועדתו – בני ישראל כבר מפחדים להתקרב לבית המקדש,
שלא ימותו, מפחדים מהכל. הקב"ה אומר להם שלא ידאגו,
הכהנים ישגיחו עליהם שלא יעשו דברים שאסור להם לעשות.
גם לך" אמר הרב, "כדאי לשמוע בקול ההורים, ולא לפחד".

גם כאשר נראה לנו שאנחנו יודעים הכל,
מיומנים ומנוסים, חשוב שמישהו מעלינו יבדוק שאנחנו פועלים נכון

חידות לפרשת השבועחידות בכפל משמעות לפרשת השבוע.

1. בן השמן נכדו של לוי.
   (ט"ז 1)

2. מספרת מה קרה בעם.
   (ט"ז 3).

3. יותר מידי מורה הלכות.
   (ט"ז 7).

4. מטעי הענבים והזיתיםגם טובים . (ט"ז 14).

5. יהיו סימן של אחד מחלקי המילה.
   (י"ז 3).

6. מתלוננים שלא נתנו את השכר.
   (י"ז 20).

בהצלחה!!!