ב
ס"ד
מה
נלמד
מפרשת
השבוע?
כתב
וערך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג
"תן לי את האופניים שלך בבקשה"
ביקש אורי.
"למתי?"
שאלתי.
"למחר.
אנחנו יוצאים לטיול אופניים כל המשפחה,
ובן דוד שלי בא אתנו.
אני רוצה אופניים טובות בשבילו"
ענה אורי.
"אתם עושים טיול בשבילי עפר?"
שאלתי.
"לא,
אנחנו נוסעים רק על שבילי אופניים מסודרים,
אין לך לחשוש,
אנחנו נשמור על האופניים"
ביקש אורי להרגיע אותי,
כדי שאסכים לתת לו את האופניים.
"ומה יקרה אם חס וחלילה האופניים יפגעו?"
שאלתי.
"כמובן שאנחנו אחראים להחזיר לך אופניים תקינות"
ענה בבטחון מלא.
"אם כך,
בסדר"
אמרתי.
אורי לקח את האופניים,
אמר לי תודה,
ונעלם במורד הכביש,
בדרך לביתו.
שמחתי בליבי שיכולתי לעזור להם,
לאפשר לבן דוד להצטרף לטיול אופניים.
למחרת,
בערב,
חיכיתי שאורי יחזיר לי את האופניים,
אבל הוא לא בא…
התקשרתי אליו,
והוא לא ענה.
חיכיתי עוד קצת,
ושוב התקשרתי.
אורי לא ענה.
צלצלתי אליו הביתה.
אורי ענה.
הוא שמע את הקול שלי,
ומיד ניתק…
"מה קרה?"
הרהרתי.
סיפרתי לאמא.
"למה שלא תלך ותראה?"
שאלה אמא.
"אלך,
אבל זה לא נשמע לי טוב"
אמרתי.
"תחשוב חיובי,
תחשוב שיהיה בסדר,
ואז בע"ה יהיה בסדר"
חייכה אמא.
הגעתי לבית של אורי.
דפקתי על הדלת.
אבא של אורי פתח את הדלת.
"היכן אורי?"
שאלתי.
"הלך לישון!"
ענה אביו.
"והיכן האופניים שלי?"
שאלתי.
"אלו אופניים?!"
שאל האבא של אורי מתמם…
"האופניים שלי שהשאלתי לו לטיול המשפחתי שהבן דוד הצטרף"
עניתי.
"לא היה לנו שום טיול,
ושום בן דוד לא היה אצלנו,
תחזור הביתה,
ותלך לישון,
אתה מדבר שטויות"
הוא אמר.
"אני רוצה את האופניים שלי!"
זעקתי.
"הם לא אצלנו,
תלך כבר,
אתה מעיר את אורי"
הוא ענה בקול כועס.
לפתע שמעתי את הקול של אורי המשחק עם ילד אחר.
"אני שומע את אורי"
אמרתי.
"אבל אתה לא יכול לדבר אתו"
אמר האבא.
החלטתי כי אין לי ברירה,
אלא לבקש מאבא או אמא לבוא אתי.
סיפרתי הכל לאבא.
הוא כעס.
"בא ניגש אליהם מיד".
הלכנו אל אורי הביתה.
אבא דפק על הדלת.
אורי (שהלך לישון???)
פתח את הדלת.
"היכן האופניים של יהודה הבן שלי?"
שאל אבא.
"הם נשברו"
ענה אורי.
"אז תתקנו אותם"
אמר אבא לאבא של אורי.
"הם היו מקולקלות לפני כן,
אנחנו לא אשמים!"
ענה יצחק,
אבא של אורי.
"אבא זה ממש שקר"
זעקתי.
"זו האמת"
ענה אורי.
"תביא לי לראות אותם"
ביקשתי.
אורי הביא את האופניים,
הגלגל הקדמי היה עקום…
אבא אמר "ניקח את האופניים,
אנחנו נתקן אותם"
אמר אבא,
ולקח את האופניים.
"רואים שהאופניים נסעו בשבילי עפר"
אמר אבא.
"אבל לא נריב אתם"
המשיך ואמר.
אבא תיקן את האופניים,
ואני הרגשתי מרומה,
ולא רציתי לדבר עם אורי.
אורי ניגש אלי,
וביקש ממני שוב את האופניים,
סתם לשחק.
התנגדתי.
אורי הביא לי כסף על התיקון של האופניים,
אבל לא רציתי לקבל.
הוא פנה אל הרב.
"אתה יודע,
גם לאחר שהמרגלים חטאו,
ולא אצו להיכנס לארץ,
הקב"ה העניש אותם.
אבל מענין שמיד לאחר מכן מופיע הפסוק "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם"
למה להזכיר להם את זה שהם יכנסו לארץ ישראל?
הרי הם רק עכשיו קיבלו עונש להשאר במדבר 40 שנים?
אלא הקב"ה אומר לבני ישראל,
אני יודע שחטאתם,
שנתתי לכם עונש,
אבל לבסוף אסלח לכם,
ובניכם יכנסו לארץ ישראל!
צריך ללמוד מהקב"ה לסלוח,
להסכים להתחיל דף חדש".
"אני מוכן"
עניתי.
;
מפסקי
הרב חיים דוד הלוי– קצוש"ע.(ס')
-
הדלקת
נרות
שבת.חובה להוסיף ולהאריך את השבת.
אפשר לקבל את השבת רגע לפני שקיעת השמש.
אבל המצווה היא להאריך את השבת יותר.
זמני כניסת ויציאת השבת המופיעים בלוח השנה (ובדף הזה)
כוללים את התוספת שבת.
בנים המדליקים נרות,
ורוצים להמשיך לעשות דברים שיש בהם חילול שבת,
לאחר הדלקת הנרות,
יגידו שהם לא מקבלים את השבת בהדלקת הנרות האלו,
יברכו על הדלקת נרות,
ידליקו נרות,
ומותר להם להמשיך לעשות מלאכה עד זמן קצר לפני השקיעה,
או עד שיגידו בקבלת שבת את המזמור "מזמור שיר ליום השבת",
(הראשון מהם.
אם לא אמר "מזמור שיר"
והשמש כמעט שוקעת,
זה כבר שבת בכל מקרה.
