נושא:
האור השמחה והאמונה,
לימוד בחברותות
כיתה:
יסודי
מחבר:
יהודה רוזנברג
בס"ד
לימוד חברותות – האור, השמחה והאמונה.
אוהב ישראל במדבר פרשת בהעלותך
כתוב במשלי (פרק כ' פסוק כ"ז)
"נר ה' נשמת אדם" והטעם למה (הסיבה ש..) נקרא נשמת האדם בשם נר.
יש לומר, כמו כשהאדם מדליק את הנר בתוך בית חשך ואפל אז נתמלא כל הבית כולו אורה,
כך הנשמה מאירה לכל הגוף.
וכן בכללות נשמות ישראל (גם כאשר מסתכלים על כל האנשים ביחד,
יש מי שמאיר את העולם שלהם. ומי זה?…) נשמת הצדיק מאיר ובא על כל העולם כולו.
בס"ד
אז איך נמלא את השמן לנר? קראו את דברי רבי נחמן מברסלב.
מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד,
ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כחו.
וכל החולאת הבאין על האדם, כולם באין רק מקילקול השמחה.
(מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, גם כאשר משהו גורם לי להיות עצוב, אני צריך להתגבר על העצב,
ולהמשיך לשמוח.
וכל המחלות והכאבים שיש לנו, מתחילים מזה שאנחנו לא שמחים באמת מספיק).
(ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה כד ).
בס"ד
מה משמח אותי?
"אין לי כוח לקום!"
אמרתי לאמא כאשר הוא באה להעיר אותי לפנות ערב (….!). "אתה לא תישן בלילה.
ישנת כל כך הרבה אחר הצהריים,
איך תרדם בלילה?"
אמרה אמא.
"מה זה משנה.
היום זה חופש,
זה לא נורא.
חוץ מזה,
אין לי חשק לקום,
משעמם לי,
אז למה לקום?"
עניתי לאמא.
"אני
חושבת שיש
לך סיבות
טובות לקום"
אמרה
אמא.
"אם
תקום,
אני
מקווה שלא
תצטער".
"מה יש לי לעשות?
שוב תתני לי לסדר את החדר?"
שאלתי בכעס קל.
"אני רואה שאין לך מצב רוח.
מה קרה?"
שאלה אמא.
"רבתי עם דני.
הלכתי לשחק אתו,
והוא לא הסכים לשחק אתי.
הוא סתם נהנה להרגיז אותי"
אמרתי.
"היום חנוכה.
אנחנו צריכים להדליק חנוכיה.
בוא נזמין את דני.
תדליק את החנוכיה אתו.
הכנתי הפתעות.
הוא יוכל להצטרף"
אמרה אמא.
"אבל
למה לצרף
אותו אחרי
שהוא לא
הסכים לצרף
אותי?"
שאלתי.
"התורה מלמדת אותנו שאסור "להחזיר"
למי שפגע בי.
התורה מצווה "לא תקום ולא תטור את בני עמך,
ואהבת לרעך כמוך,
אני ה'
". צריך לאהוב כל אדם,
גם את מי שפגע בי.
הרב קוק אמר שבית שני נחרב בגלל שנאת חינם"
"ובית שלישי יבנה בזכות אהבת חינם"
השלמתי את המשפט שאמא התחילה להגיד.
"אבל אני כועס עליו!"
אמרתי.
"נזמין אותו,
תגיד לעצמך,
אני אוהב אותו,
אני אראה לו דוגמה איך להתנהג,
איך מקבלים חברים יפה,
ואז אני מקווה שתראה את הכל בצורה הרבה יותר טובה".
אמרה אמא.
"טוב אני אשתדל"
אמרתי,
והזמנתי את דני.
דני הגיע אלי.
אבא הושיב אותנו ועשה לנו חידון על חנוכה.
דרכו למדתי הרבה על חנוכה.
דני לימד אותי דברים שאני לא ידעתי,
ואני לימדתי אותו דברים שהוא לא ידע.
פתאום הרגשנו כל כך טוב יחד.
"איך זה קרה שרק לפני שעה רבנו דני ואני,
ועכשיו טוב לנו יחד?"
שאלתי את אבא.
אבא חייך ואמר:
"נאמר:
"פקודי ה'
ישרים,
משמחי לב".
מי שלומד תורה בשמחה,
מי שעסוק במצווה מתוך שמחה,
לבטח הקב"ה ייתן לו הרבה שמחה בלב.
ומי ששמח וטוב לו,
הוא יכול לשמח גם אחרים.
וכך נוצרים מעגלי שמחה,
מעגל קטן של שמחה מדביק בשמחה מעגל יותר גדול,
והוא מדביק בשמחה מעגל עוד יותר גדול…
עד שכולנו נהיה שמחים".
"אכן אני שמח כי הסכמתי שדני יבוא אלינו.
צדקתם,
המצווה לאהוב כל יהודי,
היא שבהתחלה הכריחה אותי להזמין את דני,
למרות שלא רציתי….
אבל לבסוף,
אני מאמין כי הקב"ה נתן לי שכר נפלא על המצווה שקיימתי,
ובזכותה,
שוב דני ואני חברים".
האם גם אתם ילדים חביבים מאמינים כי קיום המצוות והאמונה בקב"ה יכולים לשמח אותנו, ולהביא אותנו לתחושה כי באמת "כל ישראל חברים"
זה משפט שצריך לנסות לעשות אותו?
בס"ד
ציירו כאן ציור על מצווה אחת ששימחה אתכם במיוחד.
לימוד פורה ומהנה
יהודה – רב בית הספר.