בע"ה
נושא:שאלת גשמים
מיועד לכיתה: ז
נכתב ע"י:
אילה ברנע
הזכרת
גשמים ובקשתם
נערך
על ידי הרב
מוקדש
לעלוי נשמת
יעקב
בן בכורה
הזכרת
גשמים ושאלתם
בתקופת
החורף אנו מזכירים את הגשם פעמיים בתפילה.
בתחילה
אנו מזכירים את הגשם כדי לשבח את ה'
המוריד
אותו,
ואח"כ
אנו מבקשים מה'
שיברך
אותנו בטל ומטר.
בברכה
השניה,
היא
ברכת "מחיה
המתים",
אנו
משבחים "משיב
הרוח ומוריד הגשם".
ותקנו
להזכיר את שבח הגשם בברכת "מחיה
המתים",
מפני
שהגשמים מביאים חיים לעולם.
בברכה
השמינית,
היא
ברכת השנים,
אנו
מבקשים על הגשם.
למנהג
ספרדים,
כל
נוסח ברכת השנים משתנה מהחורף לקיץ,
בחורף
פותחים ב"ברך
עלינו",
ואילו
בקיץ פותחים ב"ברכנו
ה'
א–להינו".
ולמנהג
אשכנזים,
נוסח
ברכת השנים בקיץ ובחורף שווה,
אלא
שבחורף אומרים "ותן
טל ומטר"
ואילו
בקיץ אומרים "ותן
ברכה",
ואף
שגם הזכרת הגשמים וגם בקשת הגשמים נאמרות
בחורף,
ישנו
הבדל ביניהם,
שהזכרת
גשמים נאמרת בזמן הראוי לגשמים,
ואילו
התפילה על הגשם נאמרת רק בשעה שאנו רוצים
שהגשם יתחיל לרדת.
תחילת
זמן הזכרת הגשם בשמיני עצרת.
אמנם
היה מקום להזכיר את הגשם מתחילת חג הסוכות,
שכבר
אז מתחיל זמן הגשמים,
אלא
הואיל והגשם נחשב לסימן קללה בחג הסוכות,
שכשהוא
יורד אי אפשר לקיים את מצוות הישיבה בסוכה,
לפיכך
אין מזכירים אותו בחג הסוכות,
לכן
קבעו להתחיל להזכירו בתפילת המוסף של
שמיני עצרת,
שאז
כל הציבור נמצא בבית הכנסת,
ויכולים
להכריז בפני כולם להתחיל להזכיר את הגשם.
אבל
לתפילת ערבית לא כולם באים,
ולפני
תפילת שחרית אי אפשר להכריז,
שאין
להפסיק בין גאולה לתפילה (ב"י
ושו"ע
או"ח
קיד,
א–ב).
אבל
את תחילת הבקשה
על הגשם דחו בחמישה עשר יום,
לליל
שביעי בחודש מרחשוון,
וזאת
כדי שאחרון עולי הרגל,
שבא
מנהר פרת,
יספיק
לחזור לביתו בלא שירד עליו גשם בדרכו
(שו"ע
קיז,
א).
ואף
אחר החורבן לא נתבטל המנהג,
מפני
שכל מנהג שמזכיר את הימים הגדולים בהם
בית המקדש עמד על מכונו,
חביב
עלינו מאוד ואיננו רוצים לבטלו.
ורק
אחר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו,
תוכל
הסנהדרין להחליט אם לשנות את זמן תחילת
שאלת הגשמים,
בהתחשב
באמצעי התחבורה החדשים.
ממשיכים
להזכיר גשמים עד יום ראשון של חג הפסח,
בשחרית
עדיין מזכירים גשמים,
ובמוסף
כבר מזכירים את הטל.
ולגבי
בקשת גשמים,
מכיוון
שהבקשה נאמרת רק בימות החול,
ממילא
יוצא ששואלים גשמים בפעם האחרונה בתפילת
מנחה של ערב חג הפסח.
הטועה
בהזכרת גשמים
טעה
והזכיר גשם
בקיץ,
כיוון
שבאותו זמן אין בכך שבח,
חייב
לחזור ולתקן.
אם
עדיין לא סיים את הברכה,
יחזור
לתחילתה ויאמר "מוריד
הטל"
כפי
שאומרים בקיץ.
ואם
כבר סיים את הברכה,
הפסיד
אותה,
וכיוון
ששלוש הברכות הראשונות נחשבות כברכה אחת,
צריך
להתחיל את התפילה מחדש כדי לאמרה כראוי
(שו"ע
קיד,
ד).
טעה
ולא
הזכיר גשם
בחורף,
אם
הזכיר טל,
כפי
שאנו אומרים בקיץ "מוריד
הטל",
כיוון
שאמר שבח מסוים שקשור למים,
אינו
צריך לחזור.
אבל
אם לא הזכיר גם את הטל,
כיוון
שהחסיר שבח כל כך חשוב –
צריך
לחזור (שו"ע
קיד,
ה)
טעה
וביקש גשם
בקיץ,
כיוון
שביקש בקשה שאינה ראויה,
קלקל
את ברכת השנים וחייב לחזור ולתקן.
לפיכך,
אם
עדיין לא סיים את תפילתו,
יחזור
לברכת השנים,
ויאמרנה
כראוי,
וממנה
ימשיך כסדר עד סוף התפילה.
ואם
כבר סיים את תפילתו,
יחזור
ויתפלל כראוי (שו"ע
קיז,
ג).
ואם
טעה ולא
ביקש על
הגשמים בחורף,
אם
עדיין לא הגיע לברכת "שומע
תפילה",
ימשיך
בתפילתו וכשיגיע לברכת "שומע
תפילה",
שבה
מותר לבקש כל בקשה,
יבקש
על הגשמים,
ויתקן
בכך את טעותו.
אבל
אם כבר עבר את ברכת "שומע
תפילה",
הפסיד
את המקום שבו יכל לתקן את עצמו,
והפסיד
גם את כל הברכות שאמר אחר ברכת השנים,
ועליו
לחזור לברכת השנים ולאומרה כהלכה,
וממנה
ימשיך להתפלל כסדר.
ואם
כבר סיים את תפילתו והתכוון לפסוע לאחריו,
כיוון
שלא ביקש גשם –
תפילתו
חסרה,
ועליו
לחזור ולהתפלל כראוי (שו"ע
קיז,
ד–ה)
עצה
כנגד טעויות
הטעות
השכיחה ביותר בתפילה,
היא
טעות בהזכרת גשמים ושאלתם,
שכן
בכל חצי שנה מחליפים את הנוסח,
וכיוון
שבמשך חצי שנה מתרגלים לנוסח מסוים,
שגרת
הלשון מושכת לומר כנוסח השגור.
וכפי
שלמדנו,
שלוש
מתוך ארבע הטעויות האפשריות בזה,
מחייבות
חזרה (ועיין
בהערה 4).
מי
שהסתפק אם אמר כראוי,
כל
זמן שלא עברו שלושים יום מאז החלפת הנוסח,
בתחילת
הקיץ או החורף,
מן
הסתם טעה,
שכן
שגרת לשונו עדיין מורגלת לנוסח הקודם.
ואם
זו אחת משלוש הטעויות שמחייבות חזרה,
עליו
לחזור להתפלל כראוי.
אבל
אם כבר עברו שלושים יום,
לשונו
כבר התרגלה לחילוף הנוסח,
ומן
הסתם אמר כראוי,
ואינו
צריך לחזור ולהתפלל.
כדי
להינצל מהספק הזה,
שבעטיו
פעמים רבות צריכים לחזור ולהתפלל,
טוב
שכל אדם ירגיל את עצמו ביום ההחלפה לנוסח
החדש,
ויחזור
עליו תשעים פעם כדי שיהיה שגור על לשונו
ולא יטעה.
וגם
אם יתעורר לו ספק אם אמר כראוי,
כיוון
שכבר הרגיל את לשונו תשעים פעם לומר כהלכה,
מן
הסתם התפלל כראוי ואינו צריך לחזור (שו"ע
קיד,
ח–ט).
לפיכך,
כשיגיע
לליל שביעי בחשון,
למנהג
הספרדים שכל נוסח ברכת השאלה משתנה,
ירגיל
את עצמו לפתוח את הברכה כראוי,
ויאמר
תשעים פעם:
"רופא
חולי עמו ישראל,
ברך
עלינו".
ולמנהג
אשכנזים יאמר:
"ואת
כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה".
וכשיגיע
לתפילת מוסף של ראשון של פסח,
יאמר
תשעים פעם:
"מחייה
מתים אתה רב להושיע מוריד הטל".
ובמוצאי
החג,
לפני
תפילת ערבית של חול המועד,
למנהג
ספרדים יאמר:
"רופא
חולי עמו ישראל,
ברכנו";
ולמנהג
אשכנזים יאמר:
"ואת
כל מיני תבואתה לטובה ותן ברכה"
(מ"ב
קיד,
מ;
כה"ח
ס) 1 .