נושא:
הלכה,
האם מותר לצאת לחו"ל?

מחבר:
איתיאל גולד

כית4ות:
יא–יב,
מתאים ללימוד החוברת:
"הארץ ומצוותיה"

יציאה
לחוץ לארץ –
דף
עבודה

הקדמה:

מאז
המצאת המטוס,
היציאה
לחו"ל
הפכה להיות מחזה שכיח מאוד,
שלא
כבעבר. אמנם
מבחינה טכנית הדבר נעשה פשוט וקל,
אך
מבחינה הלכתית זהו נושא בעייתי הדורש
ברור.

עבודה
זו עוסקת בשאלה שמעסיקה רבים מאוד – מהם
גדרי האיסור לצאת מהארץ ובאילו תנאים
מותר בכל זאת לצאת?

בעבודה
זו נלמד את המקורות הבסיסים העוסקים בנושא
כדי לנסות ולענות על שאלה מורכבת זו.
מעבר
לנושא עצמו,
נוכל
לראות כאן הדגמה כיצד ההלכה עובדת – כיצד
הפוסקים ניגשים לשאלה מסוימת ודנים בה,
וכך
נוכל להכיר טוב יותר את עולמה של התורה
שבעל פה.

בהצלחה
רבה!

הרב איתיאל.

************

• הדבר
  הראשון שיש לעשות כשניגשים לדון בנושא
  הלכתי כלשהו,
  הוא
  לבדוק מהו המקור שממנו נלמד האיסור.
  בנושא
  שלנו, ישנם
  כמה מקורות בגמרא שמהם ניתן ללמוד על
  האיסור לצאת לחו"ל:

מקור
א' –
מסכת
גיטין עו:
(תרגום
חופשי) –

"אמר
רב ספרא כשהיו נפרדים החכמים אחד מן השני,
בעכו
(שזהו
אזור הגבול של ארץ ישראל)
היו
נפרדים,
משום
שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ".

1. מהו
   הקושי ללמוד מגמרא זו שישנו איסור לצאת
   מחו"ל?

2. עייני
   בהסבר רש"י
   ובהסבר המהרי"ט
   לגמרא.
   כיצד
   הם ענו על הקושי?
   

רש"י
(שם)
–

שאסור–
לבני
ארץ ישראל לצאת לחוצה
לארץ:

מהרי"ט
(בסוף
חידושיו למסכת כתובות)-

מחמירין
היו על עצמן לצאת ללא דבר,
שאיך
יצאו אלו שהחכמים ליוו אותם,
האם
אלו חכמים ואלו לא?

• אם
  כן, אנו
  רואים כי ממקור זה קשה ללמוד שיש איסור
  גורף ומוחלט לצאת לחו"ל.
  ננסה
  לראות אם ישנם מקורות אחרים שמהם ניתן
  ללמוד איסור זה בפרוש.

מקור
ב' –
מסכת
כתובות דף קיא.
(תרגום
חופשי) –

אדם אחד,
נפלה
לו אישה לייבום בחו"ל¹.
בא
לפני רבי חנינא ואמר לו – האם לרדת כדי
ליבמה? אמר
לו – אחיך נשא גויה ומת – ברוך המקום
שהרגו! ואתה
תצא אחריו?

3) מה
ניתן ללמוד מגמרא זו?

מקור
ג' – מסכת
עבודה זרה דף יג.
–

הקדמה:
חז"ל
גזרו על הכוהנים איסור לצאת לחו"ל
בגלל שאסור להם להיטמא למתים ובחו"ל
לא ידוע היכן יש קברים,
בעוד
שבא"י
היה ברור היכן נמצאים קברים,
שכן
באותה תקופה הקפידו על דיני טומאה וטהרה.
הגמרא
כאן אומרת שגם לכהנים יש מצבים בהם מותר
לצאת לחו"ל
–

"ואם
היה כהן מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער
(במשפט)
עמהם
(=עם
הגויים)…ומטמא
ללמוד תורה ולישא אשה"

4. א.
   מתי
   מותר לצאת לחו"ל
   לפי דברי הגמרא?
   

ב.
מהי
הסתירה שיש בין הגמרא כאן לבין הגמרא
שראינו במקור ב'?
(רמז
– מה עושים בייבום?)

ג.
נסי
לחשוב על דרך ליישב את הסתירה בין הגמרות.

• התוספות
  על הגמרא שם,
  עמדו
  גם כן על הסתירה בין הגמרות וניסו ליישבה:

"ללמוד
תורה ולישא אשה –
פירוש
– ודעתו
לחזור לארץ ישראל שאם
אין דעתו לחזור,
אמר
בכתובות (דף
קיא.):
'אחיו
של זה נשא אשה ומת ברוך המקום שהרגו וזה
ירד אחריו לחוצה לארץ?'"
(תוספות
ע"ז
יג. ד"ה
ללמוד תורה).

5)
כיצד
עונה התוספות על הסתירה שבין הגמרות?
מתי
לדעתו מותר לצאת לחו"ל
כדי לישא אישה וללמוד תורה?

• אם
  כן, ראינו
  שמותר לצאת לחו"ל
  במצבים מסויימים,
  כמו
  שאומרת הגמרא במסכת עבודה זרה.
  אך
  נשאלת השאלה מהם אותם מצבים שבהם מותר.
  

כדי לענות
על כך נעיין בהמשך דברי התוספות:

"ודוקא
בהנך (=באלו)
מצות
(- לימוד
תורה ונשיאת אישה)
שהן
חשובות…אבל
לשאר מצות לא".

6. מדוע
   לפי התוספות התירה הגמרא לצאת לחו"ל
   כדי ללמוד תורה ולישא אישה?
   האם
   יהיה מותר לצאת גם לשם קיום מצוות אחרות?

   • התוספות
     מביא דעה נוספת בנושא:
     

"אבל
בספר השאלתות של רב אחא מפורש הנך דקילי
(=אלו
שקלות) וכל
שכן לשאר מצות שהם חשובות"

7)
לפי
דעת השאילתות,
מתי
מותר לצאת לחו"ל?
האם
מותר רק ללימוד תורה ונשיאת אישה?

• אם
  כן, המחלוקת
  של התוספות ושל השאילתות היא האם לימוד
  תורה ונשיאת אישה הן מצוות קלות ומכאן
  ניתן ללמוד שמותר לצאת לכל שאר המצוות,
  או
  שמא אלו מצוות חמורות ולכן ההיתר לצאת
  למטרות אלו בא להגיד שדווקא לשם כך מותר
  לצאת ולא לשם מטרות פחות חשובות.
  

עייני בדברי הגמרא במסכת מגילה,
העוסקת בשאלה לאיזה צורך מותר
למכור ספר תורה:

מסכת
מגילה כז. –

"דאמר
רבי יוחנן משום רבי מאיר –
אין
מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא
אשה"

8. לאיזו
   שיטה מתאימים יותר דברי הגמרא – לשיטת
   התוספות או לשיטת השאילתות?

עייני
בדברי הרמב"ם
בנושא:

"אסור
לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא
ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן הגויים
ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה אבל
לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם
הרעב…ואף
על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי
מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני
צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום"
(רמב"ם,
הלכות
מלכים פרק ה'
הלכה
ט').

8. בשאלה
   5 עסקנו
   בהסבר של התוספות לסתירה בין הסוגיות.
   האם
   הרמב"ם
   מסכים עם גישתו העקרונית של התוספות?

9. א.
   איזה
   תוספת יש בשיטת הרמב"ם
   בנוגע להיתר לצאת מן הארץ?

ב.
לאור
תוספת זו,
כמו
מי הרמב"ם
סובר – כמו שיטת השאילתות או כשיטת
התוספות?

• עייני
  בדברי הרב שאול ישראלי,
  בספרו
  'ארץ
  חמדה' (סימן
  י'):

"שהאיסור
שלא על מנת לחזור הוא מטעם האיסור הכללי
של יציאה לחוץ לארץ,
שבזה
יש מקום להבחין בין דעתו לחזור לשאין דעתו
לחזור, שכל
שדעתו לחזור ויציאתו אינה אלא ארעי,
אין
זה פוגע בישיבתו בארץ,
כי
עיקר הישיבה היא על שם הקביעות,
ויציאת
ארעי אינה פוגעת בישיבתו הקבועה שהיא
בארץ. דוגמא
לדבר – מצות ישיבת סוכה,
שביציאת
ארעי מחוצה לעשות צרכיו,
אין
משום ביטול המצוה.

אך
לפי זה, יש
להתיר יציאה על מנת לחזור לכל מיני צרכים
ולא רק לאלה שנתפרטו.
וזוהי
באמת שיטת הרמב"ם
שמתיר יציאה על מנת לחזור גם לסחורה ואין
איסור אלא יציאה לשם טיול סתם".

11)
כיצד
מסביר הרב ישראלי את שיטת הרמב"ם?

• עייני
  בפסק המשנה ברורה בנושא:
  

משנה
ברורה,
תקל"א,
יד'
–

"מארץ
ישראל לחו"ל
אינו מותר אלא ביצא להרויח (-
כסף)
או
לראות פני חבירו דהוא חשיב (שזה
נחשב) דבר
מצוה שמותר לצאת מארץ ישראל בשביל זה מה
שאין כן לטייל בעלמא דבכהאי גוונא (=בצורה
כזו) אסור
לצאת מארץ ישראל לחו"ל"

12. מהי
    שיטת המשנה ברורה?

13. כמו
    מי פוסק המשנה ברורה,
    כרמב"ם
    או כתוספות?

14)
ישנם
מפוסקי זמננו שטענו כי מותר לצאת אפילו
לטייל בחו"ל,
אם
הטיול נועד להרגיע את הנפש (הרב
עובדיה יוסף שליט"א)
או אם
היציאה לטיול נעשית ממניעים רוחניים –
כדי לראות את נפלאות הבורא (הרב
אהרן ליכטנשטיין שליט"א).

מהו
לדעתך ההגיון להיתרים הללו לאור המקורות
שראינו?

15)
האם
לדעתך יש קשר בין השאלה עד כמה מתירים
לצאת מן הארץ לשאלה האם קדושת הארץ היא
טבעית או לאומית?
נמקי!

מהרי"ט
(חידושים
לכתובות,
סוף
המסכת):

"וא"ת
והא אמרינן דמותר לצאת מארץ ישראל לחו"ל
לישא אישה.
ושם
תרצו בתוס',
דהתם
בדעתו לחזור.
וקשה
– דמאי
איריא ללמוד תורה ולישא אישה,
אפילו
לדברי הרשות ולסחורה מותר?
– ונראה
דהכא מיירי בשהיה לו אשה,
משום
מצות יבום לא התירו לו להשתקע בחו"ל
דאפשר בחליצה,
שתבוא
כאן אצלו.
ובכה"ג
לא אמרינן מצות יבום קודמת לחליצה…והא
דאמרינן ס"פ
מי שאחזו כי הוו מפטרי רבנן מהדדי…מחמירים
היו על עצמן לצאת ללא דבר,
תדע
דהיכי נפקי הנך דאזלי אינהו ללוותן,
אטו
הני רבנן והני לא רבנן?

מסכת
מועד קטן,
יד.
–

"ר'
יהודה
אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא
שלא ברשות אמר רבא לשוט דברי הכל אסור
למזונות דברי הכל מותר לא נחלקו אלא
להרויחא מר מדמי ליה כלשוט ומר מדמי ליה
כלמזונות"

רא"ש
שם (פ"ג,
א')
–

"והראב"ד
ז"ל
פירש,
דפלוגתא
דר' יהודה
ורבנן איירי ביוצא לחוצה לארץ…מסתבר
כהאי פרושא".

רמב"ם,
הל'
יו"ט
(ז:יח')
–

"והבא
ממדינת הים והוא שלא יצא לטייל אלא לסחורה
וכיוצא בה".