נושא הדף: תושבע – הלכה – מצוות התלויות בארץ
מחבר:
דב זהבי
מיועד לכיתות: ג–ו
בס"ד
ט"ו בשבט– מצוות התלויות בארץ.
יום ראשון, ז'
שבט
יום חמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילנות, משום שבתקופה זו מלבלבים רוב פירות האילן בארץ– ישראל,
וכבר נראים פקעות הפירות שחנטו.
המשמעות ההלכתית של ט"ו בשבט נוגעת להלכות: ערלה,
נטע רבעי, תרומות ומעשרות וכלל מצוות התלויות בארץ.
יום שני, ח'
בשבט
לגבי ערלה ונטע רבעי– ט"ו בשבט הוא התאריך הקובע למניין שנות פירות האילן.
הפרי אסור 3
שנים,
ובשנה הרביעית להעלותו לירושלים ולאוכלו שם. ט"ו בשבט הוא התאריך הקובע לאיזו שנה משתייך הפרי,
ואיזו מערכת דינים מתייחסת אליו:
ערלה,
נטע רבעי. לפעמים שנות הערלה רק שנתיים וחצי ולפעמים שלוש וחצי שנים.
יום שלישי, ט'
בשבט
ערלה–
בת שנתיים וחצי.
עץ ניטע לפני ט"ו באב שנת תשנ"ו.
1) ט"ו באב תשנ"ו עד רה"ש תשנ"ז–
שנה אחת/ בפועל חודש וחצי.
(14 יום להשרשת השתיל באדמה+ 30 יום שנחשבים כשנה=44
יום).
2) רה"ש תשנ"ז עד רה"ש תשנ"ח–
שנה שניה.
3) רה"ש תשנ"ח עד רה"ש תשנ"ט–
שנה שלישית.
4) רה"ש תשנ"ט עד ט"ו בשבט תשנ"ט–
ארבעה וחצי חודשים.
יוצא בפועל היו שנתיים וחצי ערלה.
עץ שניטע יום אחרי ט"ו באב תשנ"ו–
שנות ערלה שלוש וחצי שנים.
יום רביעי, י'
שבט
כל הפירות שחנטו עד ט"ו בשבט דינם כדין ערלה ואסורים באכילה.
פירות שחנטו אחר ט"ו בשבט הופכים הם להיות "נטע רבעי"
ומותרים באכילה בירושלים.
שנה לאחר מכן מסיים האילן את שנתו הרביעית, והחל מהשנה החמישית ואילך– כל הפירות שחנטו עד אז מותרים באכילה בכל מקום וללא הגבלה,
כדין פירות חולין.
יבולי השנה הרביעית יש לפדותם ולברך: "בא"ה אמ"ה אקב"ו על פדיון נטע (או כרם) רבעי".
יום חמישי, י"א שבט
לגבי מעשרות קובעת התורה:
"עשר תעשר את כל תבואת זרעך,
היוצא השדה שנה שנה"
(דברים י"ד).
מכאן דרשו חז"ל כי יש להפריש מעשרות של כל יבול השנה רק מפירות אותה השנה.
היות ואין "תאריך לידה"
לכל אילן ואילן,
לכן קבעו את ט"ו בשבט כתאריך הולדת כללי לאילנות.
יום שישי, י"ב שבט
כשם שט"ו בשבט הוא תאריך קובע למעשרות, כך הוא גם התאריך המכריע לגבי סוג המעשר שיש להפריש.
שנות א,ב,ד,ה לשמיטה:
מעשר ראשון ומעשר שני.
שנות ה,ו
לשמיטה:
מעשר ראשון ומעשר עני.
בפירות האילן ט"ו בשבט הוא התאריך בו חלים החילופים ממעשר שני למעשר עני.