הלכות ליל הסדר

מצוות
הסבה–

תיקנו
חכמים שיסב אדם בליל הסדר בעת אכילת המצה
ושתיית היין,
משום
שבכל דור צריך אדם להראות את עצמו כאילו
הוא עצמו יצא עתה לחירות משעבוד מצרים,
שנאמר
(דברים
ו, כג):
"ואותנו
הוציא משם".
וכדי
שהרגשת החירות תהיה ניכרת גם בהתנהגות
האדם, תיקנו
חכמים להסב.

ואימתי
חייב להסב?
בעת
שיאכל כזית מצה,
כזית
של כורך,
כזית
אפיקומן ושתיית ארבע כוסות,
ובשאר
הסעודה המסב הרי זה משובח,
ומי
שלא נוח לו להסב –
אינו
צריך.
ובעת
אכילת המרור אינו צריך להסב.
ובעת
אמירת ברכת המזון אין להסב,
מפני
שמצווה לאומרה באימה וביראה.
וכן
בשעת אמירת ההגדה נוהגים שלא להסב,
כדי
לאומרה במלא הריכוז וכובד הראש.

נשים–
לכתחילה
יסבו באכילת מצה ושתיית ארבע כוסות,
ואם שכחו
לא צריכות לחזור.

מתי צריכים להסב,
ומתי אין להסב?

_____________________________________________________________________________________________________________________________________________

כרפס–

טובלים
ירק במי מלח,
ויש
ליטול לפני כן ידיים בלי ברכה.

צריך
לאכול מהכרפס פחות משיעור נפח כזית,
כדי
לא להיכנס לספק ברכה אחרונה.

כמה כרפס יש לאכול?

____________________________________________

מגיד

המהרהר
את ההגדה בליבו,
לא
יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים,
שנאמר:
"והגדת",
הרי
שצריך להוציא את הסיפור בפיו.
אבל
אין צורך שכל אחד מהמסובים יאמר את ההגדה
בפיו, שהעיקר
הוא שעורך הסדר או אדם אחר יאמר בקול
והשאר ישמעו.

כדי
לצאת ידי מצוות סיפור יציאת מצרים,
צריכים
לכל הפחות לומר או לשמוע את עניין הפסח,
המצה
והמרור,
ובתוך
כך מתבאר שהיינו עבדים במצרים וה'
גאלנו.
לכן
אם רואים ההורים שילדיהם עייפים ואינם
מסוגלים להישאר,
צריכים
לומר להם שלושה דברים אלו:
פסח,
מצה
ומרור ומשמעותם.
וכן
כאשר אחד המסובים חולה יקפיד לומר שלושה
דברים אלו.

מצוות
אכילת מצה–

מצווה
מהתורה לאכול בליל ט"ו
בניסן מצה,
ומצה
זו צריכה להיות שמורה.

מהתורה
יש לאכול שיעור "כזית"
מצה.
ומדברי
חכמים מוסיפים ואוכלים עוד כשיעור שלושה
זיתים מצה.
באכילה
הראשונה שאחר ברכות "המוציא"
"ועל
אכילת מצה"
אוכלים
לכתחילה שיעור כשני זיתים,
כזית
אחד מהמצה העליונה לברכת "המוציא"
וכזית
אחד מהמצה האמצעית החצויה לברכת "אכילת
מצה".
אח"כ
אוכלים עוד כזית בכורך עם המרור,
ובסוף
הסעודה אוכלים כזית נוסף ל'אפיקומן'

מוסכם
ששיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה,
וכגודל
זה במצת יד.
אם
כן מיד לאחר ברכות "המוציא"
ו"על
אכילת מצה"
אוכלים
כשני שליש מצת מכונה.
ולאכילת
כורך אוכלים כשליש מצת מכונה,
וכן
לאכילת ה'אפיקומן'
אוכלים
כשליש מצת מכונה.

ואוכלים
את הכזית מצה ברציפות,
ואם
הפסיק באכילתו עד שאכילת הכזית ארכה יותר
מזמן "אכילת
פרס"
(זמן
אכילת חצי כיכר לחם שהיו אופים פעם,
ויש
בזה דעות רבות)
לא
יצא.

כמה מצה יש לאכול ל:

"מוציא"
ו"מצה"?

_______________

כורך?

_______________

אפיקומן?

_______________

על מה יש להקפיד בעת אכילת המצה?

______________________________

מצוות
אכיל מרור–

מן
התורה מצוות אכילת מרור בליל ט"ו
בניסן תלויה באכילת קרבן הפסח,
שנאמר
(במדבר
ט, יא):
"על
מצות ומרורים יאכלהו".
וכיוון
שאין אנו יכולים להקריב בזמן הזה קרבן
פסח, מצוות
אכילת מרור כיום מדברי חכמים (פסחים
קכ, א).
ומברכים
לפני אכילת המרור:
"אשר
קדשנו במצוותיו וצוונו על אכילת מרור".

כיום נוהגים
לאכול ל"מרור"
חסה.
וכיוון
שמצויים בחסה תולעים,
יש
לנקותה ולבודקה היטב בערב פסח,
וכיום
נמצאו שיטות לגידול חסה בלא תולעים,
ויש
להקפיד לקנות חסה כזו,
כדי
לצאת מחשש איסור אכילת תולעים.
יש
לאכול מן המרור שיעור כזית (27
גרם),
שהוא
כ3-4 עלים
(כמובן
תלוי בגודל העלים).

כמה מרור יש לאכול?

__________________________________________________

צפון–
אפיקומן

בסיום
הסעודה אוכלים שיעור כזית (כשליש
מצת מכונה)
מן
המצה החצויה ששמרו מתחילת הסדר,
והיא
נקראת 'אפיקומן'.
ואין
אוכלים אחר ה'אפיקומן'
דבר
עד השינה,
כדי
שישאר טעם המצה בפיו (שו"ע
תעז, א;
תעח,
א).
ואם
אין בחצי המצה שיעור נפח זית לכל אחד
מהמסובים,
ישתדל
לתת לכל אחד מהמסובים מעט מהמצה ששמר
ל'אפיקומן'
ויוסיף
עוד מצה שמורה לשיעור כזית.
ואם
אין במצה ששמר כדי לתת לכל המסובים,
יכול
לתת להם מצה שמורה ויאכלוה ל'אפיקומן'.
וכן
אם ה'אפיקומן'
אבד,
יכול
לקחת מצה שמורה אחרת ל'אפיקומן'.
שאכילת
ה'אפיקומן'
היא
זכר לקרבן הפסח,
ולכן
כשם שאכלו את קרבן הפסח
על השובע כן צריך לאכול את ה'אפיקומן'.
על השובע
פרושו שכבר יהיה שבע אך עדיין ירצה לאכול עוד.
לכתחילה
יש לאכול את האפיקומן לפני חצות הלילה.

מותר
לשתות מים לאחר אכילת ה'אפיקומן',
שכל
איסור האכילה אחר ה'אפיקומן'
הוא
כדי שטעם ה'אפיקומן'
ישאר
בפיו,
וכיוון
שאין למים טעם מותר לשתותם לאחר אכילת
ה'אפיקומן' 

הדגישי במרקר את ההלכות הנוגעות לאכילת האפיקומן.

(כמות המצה, זמן,
"על השובע", לא לאכול אח"כ)

מהרהר את ההגדה בליבו,
לא
יצ מצוות

בע"ה

ה

לכות ליל הסדר

קדש–
קידוש

את
ליל הסדר פותחים בקידוש שעניינו
לציין את קדושת ישראל ואת קדושת חג הפסח.
בליל
הסדר שחל בשבת,
מוסיפים
בקידוש את עניין שבת.

שלא
כמו בשאר הקידושים שבהם רק המקדש צריך
לקדש על הכוס ולשתות את רוב היין שבה,
בליל
הסדר מוזגים כוס יין לכל אחד מהמסובים,
ואחר
הקידוש כל אחד מהמסובים מיסב ושותה את
רוב היין שבכוסו.
וזו
הכוס הראשונה מארבע כוסות.

בכל
יום טוב אנו מברכים "שהחיינו
וקיימנו והגיענו לזמן הזה",
מפני
שיום טוב הוא מצווה המתחדשת מזמן לזמן,
ותיקנו
לומר את ברכת "שהחיינו"
בסוף
הקידוש,
שאחר
שעמדנו על קדושת היום ראוי לברך ולהודות
לה' שהגיענו
לזמן המקודש הזה.

במה שונה הקידוש של פסח משאר הקידושים?

________________________________________

איזו ברכה מוסיפים בסוף הקידוש ביום טוב?

____________________________________________________________

מצוות
שתיית ארבע כוסות

חכמים
תיקנו לשתות ארבע כוסות יין בליל הסדר.

שיעור
היין–

כדי
לקיים את מצוות ארבע כוסות או כל שתיית
כוס יין של מצווה,
כגון:
בקידוש,
הבדלה,
ברכת
המזון ונישואין,
צריך
שכמות היין שבכוס תהיה בעלת חשיבות.
וקבעו
חכמים שצריך להניח בכוס לכל הפחות רביעית
הלוג

רביעית
הלוג הוא שיעור נפח של ביצה ומחצה.
בשפת
המדידה שלנו הוא שיעור 86
מיליליטר. 

עוד
צריך להקפיד בכל מה שאמרו חכמים לגבי כוס
של ברכה:
שהכוס
תהיה שלמה ולא שבורה;
ושימלאנה
ביין, ואפילו
אם היא מכילה יותר משיעור רביעית (86
מ"ל),
ימלאנה
לכבוד המצווה.

וצריך
שהכוס תהיה נקייה,
שטופה
היטב מבחוץ ומבפנים.

לכתחילה
טוב להדר לשתות את כל היין שבכוס,
וכיוון
שהכוס צריכה להכיל שיעור רביעית (86
מ"ל
לשיעור הרגיל)
ישתה
שיעור רביעית.
ואם
לקח כוס גדולה שמכילה יותר מרביעית,
לכתחילה
טוב שישתה את כל היין שבכוס,
ואם
אינו רוצה ישתדל לשתות לפחות את רובה.

ולכל
הפחות צריך לשתות רוב רביעית וכ'מלא
לוגמיו'.

מהו
שיעור היין שצריך להיות בכוס,
וכמה
יין צריך לשתות?

__________________________________________________________________________________________________________________________________________________________