ויקרא, דף לימוד לפרשת שמיני ויום השואה והגבורה תשע"ג

בס"ד

עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג

מה
נלמד
מפרשת
השבוע
ויום
השואה
והגבורה?

אני ממש נרגש,
לא רק אני מתרגש,
כל המשפחה שלי,
כל השבט שלי,
ובעצם כל העם.

היום זו הפעם הראשונה שבה נזכה להקריב קורבנות במשכן.
איזו קדושה תהיה שם.
אני מחכה שכבר אוכל לחוש את הקב"ה כל כך קרוב אלי.
כולם יעמדו לראות את הנסים שיש במשכן,
כולם יראו בע"ה את הענן יורד על המשכן,
ובתוכו – הקב"ה שידבר עם משה.

גם בני כל כך התרגשו.
בלילה הם עשו איתו חזרות על כל ההלכות,
על מה מותר ומה אסור לעשות,
מה עושים מתי והיכן?
בקושי הצלחנו להירדם לפנות בוקר מרוב התרגשות.

בבוקר הכל היה כל כך מרגש ונפלא.
שמנו את הקורבן על המזבח,
ואז קרה נס.
אנחנו לא הדלקנו אש כדי להקריב את הקורבן.
אש ירדה משמים ושרפה את הקורבן.
ואז…

שני בני כל כך שמחו,
כל כך רצו להגיד תודה לקב"ה,
וגם לעשות ריח טוב במשכן,
נגשו,
לקחו בשמים טובים,
שמו אותם על מזבח הקטורת,
הדליקו אש שהקורבן יישרף,
והרחות של הבשמים יתפזרו במשכן,
ולכולם יהיה ריח טוב.
אבל אז…
ירדה אש משמים,
והפעם היא לא שרפה את הקורבן על המזבח,
אלא היא נכנסה לאף של שניהם,
ושרפה אותם כאילו הם בעצמם היו הקורבן.
כולנו ראינו זאת.
משה ניגש לאבא אהרון,
ואמר לו כי הקב"ה לוקח לעצמו את מי שהוא אוהב באמת

אהרון האבא,
לא עונה.
הוא פשוט שותק.
"וידם אהרון".
למה?
למה הוא שתק?
אני חושב שאני מאוד מבין את אהרון.
זה היה מאוד לא קל לשתוק באותו הרגע.
אבא ששני בניו מתים יחד ברגע אחד,
באמצע שיא ההתרגשות,
השמחה והקדושה,
לא יכול שלא לזעוק ולבכות על שני בניו שמתו לו יחד,
אבל הוא מתגבר על עצמו,
הוא לא צועק,
כי הוא מאמין למה שמשה אמר לו "בקרובי אקדש",
הקב"ה לוקח אליו את הכי טובים,
את אלו שהוא הכי אוהב.
ועכשיו,
לנדב ואביהו בני אהרון,
ממש לא רע.
אפילו מאוד טוב להם.
הם נמצאים אצל הקב"ה,
יושבים ליד כיסאו,
נהנים מזיו השכינה.
הם צדיקים,
להם נהדר,
הם זכו להגיע ישר אל הקב"ה,
ולכן,
אני אהרון שאוהב את ילדי,
צריך לשמוח שכל כך טוב להם עכשיו.
אבל אני אבא,
אני רוצה אותם איתי.
אז מה אעשה?
אשמח כי טוב להם?
או אבכה כי הם לא איתי?
ולכן הוא שתק,
לא היה מסוגל לשמוח,
אבל הבין שלא צריך להצטער כי להם זה טוב מאוד.

בזמן השואה הרבה פעמים למות זה היה כיף,
להפסיק לסבול את הכאבים,
הרעב,
הקור וההשפלות.
לנו זה נראה נורא,
אבל למי שהיה שם,
ורצה למות,
האם לא נבין אותו?

אלי!

סעו

אלי!

סעו

שמות פרק יח

וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:

חפשו
את ההגדרות בתפזורת:

חכמי (ישראל) (ט' 1)	פ	ש	כ	ר	ט	מ
נוזל החיים האדום (ט' 12)	ר	ב	כ	מ	ז	צ
וישמחו (ט' 24)	ז	ק	נ	י	נ	ו
נתן תרומה (י' 1)	ב	מ	צ	ב	ח	ת
אח של אבא (י' 4)	מ	צ	ו	ת	ל	ה
שתיה חריפה (ט' 9)	ו	י	ר	נ	ו	פ
בחוף ולא שבת (ט' 9)	ר	ש	מ	כ	נ	ר
לחם עניים (י' 12)	ס	פ	ר	ד	ד	מ
ביטוי לפחדן (י"א 5)	ז	נ	ר	ב	ב	פ