בס"ד
נושא : ויקרא פרק ב: קרבן מנחה
מחבר:
ישראל שלו
כתות יעד: ז–ט
סיום
קורבן
מנחה
–
פרק
ב'
איסור הקרבת שאור ודבש
פסוק יא': "
כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' "
-
הסבר מהו שאור
-
דבש = מיץ הפירות (רש"י)
-
מדוע האיסור ? א.
שאור = גאווה.
דבש = מותרות.
(יצר הרע)
ב. מנהג עבודה זרה להקריב דבש ושאור (רמב"ם)
פסוק יב': "
קרבן ראשית תקריבו אתם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח "
-
קרבנות שכן מביאים משאור ודבש, אך לא קרבים למזבח, ונקראים "ראשית":
-
שאור: שתי הלחם של עצרת (שבועות)
אפויות חמץ. -
דבש: ביכורים ("מראשית כל פרי האדמה")
-
רש"י הנ"ל
מנחת ביכורים
פסוק יג': "ואם תקריב מנחת ביכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת ביכוריך"
להכתיב:
"מנחת בכורים" היא מנחת העומר הקריבה ביום ט"ז בניסן ומתירה את התבואה החדשה אשר נזרעה לאחר ט"ז בניסן של השנה שעברה. בזמן שבית המקדש קיים מנחת העומר מתירה את החדש, ואילו בזמן הזה עיצומו של יום מתיר.
(לקרוא את המשנה בה מתואר העסק הגדול שעשו בזמן הבאת העומר + הקדמה למשנה א')
-
נעיין במקבילה בויקרא כ"ג
-
איסור חדש כולל חמשת מיני דגן
-
לחם (אפוי)
קלי (גרעינים קלויים) וכרמל (גרעינים טריים)
-
-
" ואם תקריב" – רש"י,
חובה. -
אביב = שיבולת מבשילה נקראת אביב
-
גרש = גרוס. כרמל = פרי טרי (טחינת גרעיני השעורה הטריה)
-
מיקום מנחת ביכורים בין המנחות:
-
מנחה של הציבור ולא של היחיד
-
מיקומה העיקרי בפרק כג' בפירוט קורבנות המועדים
-
נמצאת בפרק ב' כיוון שדומה בדיניה לשאר המנחות