נושא הדף:
ויקרא,
פרק יא –
מאכלות אסורים
מחבר:
עופר כהנא
מיועד לכיתה:
ט
מאכלות
אסורים
פרק יא/א–כג.
א.
טעמים.
האברבנאל
ניסח את השאלה:
'למה
התירה התורה לאכול הבהמה המפרסת פרסה
ושוסעת שסע ומעלת גרה ואסרה באכילה הבהמה
שאין בה התנאים האלה?
ומהו
הטוב והיושר שיש בתנאים אלה,
שבעבורם
תהיה הבהמה טהורה,
ובלתם
–
תהיה
טמאה?
מצאנו מספר שיטות בהסבר סוגיא
זו. עיין בראשונים הבאים
וענה על השאלות אחריהם.
שיטה א –
הרמב"ם
וסיעתו (בעל
ספר החינוך והרשב"ם)
'כל
מה שאסרתו התורה עלינו מן המאכלים –
מזונם
מגונה..(למשל)
החזיר..לרב
לכלוכו ומזונו בדברים הנמאסים.
..ואילו
היתה מותרת אכילת החזיר,
היו
השווקים עם הבתים יותר מלוכלכים מבית
הכסא,
כמו
שתראה ארצות הצרפתים היום..
ודע
שאלו הסימנים,
רצוני
לומר:
העלאת
גרה וכו',
אין
מציאותם סיבת ההיתר,
ולא
העדרם סיבת האיסור,
ואמנם
הם סימן
יוודע בו המין המשובח מן המין המגונה.
והטוב
שבבשר הוא מה שהותר לנו לאכלו'.
החינוך:
'לפי
שהגוף –
כלי
לנפש,
ובו
תיעשה פעולתה,
וזולתו
(=ובלעדיו)
לא
תושלם מלאכתה לעולם.
נמצא,
כי
הגוף בין ידיה (=בידי
הנשמה),
כמו
הצבת ביד הנפח,
אשר
עמו יוציא כלי למעשהו..
ואם
לא יהיה הצבת טוב,
לא
יבואו לעולם הכלים מכוונים ונאים,
וכמו
כן בהיות בגוף שום הפסד (=איזשהו
נזק)
– תתבטל
פעולת השכל…
ועל
כן הרחיקנו תורתינו השלימה מכל דבר הגורם
בו (=בגוף)
הפסד'.
מה סיבת האיסור לדעת
הרמב"ם?
________________________________________________________
מה פרוש:
'אין מציאותם
סיבת ההיתר..ואמנם
הם סימן יוודע בו המין'?
________________________________________________________________________________________________________________
מה מוסיף החינוך על
דברי הרמב"ם?
_________________________________________________________
לשיטה זו רבו
המתנגדים, ומתוכם
נביא את דברי בעל
עקידת יצחק:
כי
לא לענין בריאות הגוף וחליו נאסרו אלו
המאכלות..
שא"כ,
נתמעטה
מדרגת התורה האלקית להיותה במדרגת חיבור
קטן (=התורה
הפכה לספר פשוט)
מספרי
הרפואות הקצרים בדבריהם וטעמם,
וזה
מגונה. מלבד
שכבר אפשר לתקן אותם (=את
המאכלים האסורים) במיני
טיבולים או הרכבות,
בהם
יתבטל כח ההזק ההוא..
ואם
כן לא יישאר האיסור,
ותיעשה
התורה פלסתר.
(=דבר
חסר ערך, מגוחך). גם,
שהגויים
הבלתי נשמרים,
אוכלי
בשר החזיר ושאר הבהמות והעופות והדגים
הטמאים,
הנה
ראינום שהם חיים על הבריאות,
ואין
עייף ואין כושל בהם לזאת הסיבה'!
מהן שתי טענותיו של
בעל העקידה?___________
_______________________________________________________
________________________________________________________________________________________________________________
וטענה נוספת נגד
שיטת הרמב"ם
מביא האברבנאל: הסבר את הטענה.
'כי
יש בריות אחרות שהיזקם מפורסם,
כאפעה,
נחש,
שרף
ועקרב ולא נזכרו כאן בכלל האסורות.
וגם
יש מהעשבים והצמחים מזיקים מאד וממיתים
בארסיותם..ולא
אסרה התורה אכילתם,
וכל
זה יורה שלא באה התורה האלקית לרפאות את
הגופות ולבקש בריאותם'.
________________________________________________________
________________________________________________________
שיטה ב –
רמב"ן
וסיעתו (אברבנאל
וספורנו)
'והסימן
הגדול בעופות, הוא
הדריסה, שכל
עוף הדורס – לעולם
טמא. כי
התורה הרחיקתו מפני שדמו מחומם לאכזריותו..
ונותן אכזריות
בלב..
והנה טעם האיסור
בעופות – מפני
אכזריות תולדותם,
והבהמות יתכן
שיהיו כן, מפני
שאין בבעלי הגרה והפרסה השסועה דורס,
והשאר כולם
יטרופו'.
האברבנאל:
'אסרה
המאכלים לפי שהיו מתעבים ומשקצים הנפש
הטהורה והמשכלת,
ומולידים במזג
האנושי אטימות וקלקול התאוות.
ומפני זה אמר
יתברך: 'אל
תשקצו את נפשותיכם
בכל השרץ' להורות,
כי טעם איסורם
מפאת הנפש,
לא מפאת הגוף
ובריאותו'.
מהו טעמו של הרמב"ן?
מדוע לדעתך אומר
הרמב"ן
לגבי הבהמות 'יתכן'?
________________________________________________________________________________________________________________
מהי ראייתו של
האברבנאל לשיטה זו?
________________________________________________________________________________________________________________
שיטה ג –
בעל
עקידת יצחק.
(וכן
החתם–סופר
והרד"צ
הופמן)
'שיחיה
האדם חיי הזהירות והפרישות וקבלת עול
מלכות שמים,
בצמצם
עצמו בהרבה דברים שנפשו מתאוה להם ושאר
האומות מורגלות בהם,
וזה
משום מצוה או מניעה אלוקית'.
רעיון
דומה מצאנו במדרש:
'ולמה
ציוה אותו (את
אדם –הראשון)
ה',
שיאכל
מכל עץ הגן,
ומנע
ממנו אחד מהם?
כדי
שיהא רואה אותו תמיד וזוכר את בוראו ומכיר
שעול יוצרו עליו ושלא תהא רוחו גסה עליו'.
במה שונה טעם זה מכל
קודמיו?
________________________________________________________________________________________________________________
החת"ס
כותב:
'זאת
החיה אשר תאכלו'
– 'התחיל
תחילה בהיתר
המאכלים,
וכן
בדגים וחגבים.
משמע,
מהראוי
שלא לאכול שום בעל–חיים,
ולכן
הוצרך להתחיל (יא/ב)
'דברו
אל בנ"י
לאמר:
זאת
החיה אשר תאכלו'
– כי
ההיתר הוא חידוש'.
עיין ברש"י
בסוף פרק כ (פס'
כו)
בשם הספרי.
כיצד ניתן להביא
ראיה לשיטה זו מהספרִי?
________________________________________________________
________________________________________________________
ב.
דינים.
חלק את הקטע (א–כג)
לארבעה עניני
משנֶה.
1. ____________________________
2. ____________________________
3. ____________________________
4. ____________________________
סימני
טהרה בבהמות:
1. ____________________________
פירוש
סימן זה (מילולי
ועניני) לפי
רש"י:
____________________________
פירוש
סימן זה (כנ"ל)
לפי אב"ע:
____________________________
2. ____________________________
משמעות
סימן זה (רש"י
כאן ודברים יד/ו)
____________________________
3. ____________________________
דוגמאות התורה לבע"ח
האסורים:
|
העלאת |
סימן |
החיה |
|
|
|
|
|
א. |
|
|
|
|
ב. |
|
|
|
|
ג. |
|
|
|
|
ד. |
סימני
הטהרה בחיות המים (פס'
י)
: א.
__________. ב.
__________.
עיין בפס'
יג–יט.
מהם סימני הטהרה
בעופות? _____________.
רשום את 20
הפריטים האסורים
באכילה מהעופות.
|
5. |
4. |
3. |
2. |
1. |
|
10. |
9. |
8. |
7. |
6. |
|
15. |
14. |
13. |
12. |
11. |
|
20. |
19. |
18. |
17. |
16. |
סימני
הטהרה בעופות נמסרו
לחז"ל
ומובאים בגמרא חולין:
'כל
עוף הדורס –
טמא.
כל
שיש לו אצבע יתירה,
וזפק
וקורקבנו נקלף –
טהור.
ר'
אלעזר
בר'
צדוק
אומר:
כל
עוף החולק את רגליו –
טמא'.
גלוי
וידוע לפני מי שאמר והיה העולם,
שעופות
טהורים מרובין על הטמאים.
לפיכך
מנה הכתוב בטמאים…
עוף
טהור נאכל במסורת'.
עיין חולין נט.
במשנה ורש"י,
ובדף סג:
('גלוי וידוע'
– 4 שורות לפני
הרחבות), ברמב"ם
הלכות מאכלות אסורות פרק א ובשו"ע
יורה דעה סימן פב,
וענה:
מה פירוש 'חולק
את רגליו' ומדוע
טמא?
________________________________________________________
מה פרוש 'עוף
טהור נאכל במסורת'?
________________________________________________________
האם הסימנים הנ"ל
הם במקום 'מסורת'
או שהיא הכרחית?
(עבור מי?)
________________________________________________________
עיין ברש"י
פס' כא.
מהם 4
סימני הטהרה
בשרץ העוף ומדוע אין נהוג כלל לאכלם?
________________________________________________________
________________________________________________________
ג.
פרשנות.
בעל
ה'כלי
יקר'
מקשה:
'את
הגמל כי מעלה גרה הוא'
– היה לו לומר
'כי
פרסה איננו מפריס' ! כי
זה עיקר הטעם אל הטומאה !
וכן בשפן ובארנבת
.. וכן
בחזיר אמר: 'כי
מפריס פרסה'… והיה
לו לומר כי אינו מעלה גרה !
ולמה התחיל
בכולם בסימן הטהרה שלהם'?
הסבר קושייתו.
________________________________________________________
עיין בהמשך דבריו.
כיצד עונה
לקושייתו?
'וביאור
ענין זה, שסימן
הטהרה שבכולם – מוסיף
טומאה על טומאתן!
כדרך שאמרו
בעשו, שנמשל
לחזיר – שפושט
את טלפיו להראות כאילו הוא כשר,
ותוכו מלא מרמה
('היאך
מעשרין את המלח'?). וזה
מורה, על
כל מי שאין תוכו כברו כמידת הצבועים המראים
עצמם כשרים והמה בלי ספק גרועים מן הרשע
עצמו שתוכו וברו שוין לרעה.
כמו שפירש רש"י
על הפס' 'ולא
יכלו דברו לשלום' (שנלמד
מזה גם שבח לאחי יוסף).
על כן,
הפרסת פרסה
בחזיר הוא סימן טומאה,
לפי שבפרסה זו
הוא יכול להטעות את הבריות,
ולהראות כאילו
הוא כשר'.
מדוע נזכרו קודם
סימני הטהרה ורק אח"כ
סימני הטומאה ?
________________________________________________________
________________________________________________________
האם משתלב פרוש זה
של ה'כלי
יקר' עם
דרכו הכללית בפרשנות?
הסבר דבריך.
________________________________________________________
עיין ברש"י
לפס' ח,
המביא מדרש
הלכה. מה
יהיה יחסו לדרש של הכלי יקר ומדוע?
________________________________________________________
________________________________________________________