ויקרא, פרשת אחרי מות – שאלות ברש"י

נושא:
ויקרא,
פרשת
אחרי
מות
–
שאלות
ברש"י

מחבר:
שנדורפי יגאל

1. מיועד לכיתות ד–ט

רש"י – פרשת אחרי מות

פרק טז

פסוק א

וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו', מה ת"ל היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מן הראשון לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן:

פסוק ב

ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא, שלא ימות כדרך שמתו בניו:

ולא ימות, שאם בא הוא מת:

כי בענן אראה,
כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולפי שגלוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא זהו פשוטו, ומדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ:

פסוק ג

בזאת,
גימטריא שלו ד'
מאות ועשר רמז לבית ראשון:

בזאת יבא אהרן וגו',
ואף זו לא בכל עת כי אם ביוה"כ כמו שמפורש בסוף הפרשה בחדש השביעי בעשור לחודש:

פסוק ד

כתנת בד וגו',
מגיד שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ שיש בהם זהב לפי שאין קטיגור נעשה סניגור (ר"ה כו) אלא בד' ככהן הדיוט וכולן של בוץ:

קדש ילבש, (ת"כ)
שיהיו משל הקדש:

יצנף,
כתרגומו יחית ברישיה יניח בראשו כמו (בראשית לט) ותנח בגדו ואחתתיה:

ורחץ במים, אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו (יומא ל'), וחמש פעמים היה מחליף מעבודת פנים לעבודת חוץ ומחוץ לפנים ומשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב ובכל חליפה טעון טבילה ושני קדושי ידים ורגלים מן הכיור:

פסוק ו

את פר החטאת אשר לו,
האמור למעלה ולמדך כאן שמשלו הוא בא ולא משל צבור:

וכפר בעדו ובעד ביתו, (יומא לו ת"כ)
מתודה עליו עונותיו ועונות ביתו:

פסוק ח

ונתן אהרן על שני השעירים גרלות, מעמיד א' לימין וא' לשמאל ונותן ב'
ידיו בקלפי ונוטל גורל בימין וחברו בשמאל ונותן עליהם את שכתוב בו לשם הוא לשם ואת שכתוב בו לעזאזל משתלח לעזאזל:

עזאזל,
(יומא ס"ז ת"כ)
הוא הר עז וקשה צוק גבוה שנא'
ארץ גזרה, חתוכה:

פסוק ט

ועשהו חטאת, (ת"כ)
כשמניח הגורל עליו קורא לו שם ואומר לה' חטאת:

פסוק י

יעמד חי, כמו יועמד חי על ידי אחרים ותרגומו יתקם כד חי, (ת"כ)
מה ת"ל לפי שנא'
לשלח אותו לעזאזל ואיני יודע שילוחו אם למיתה אם לחיים לכך נאמר יעמד חי עמידתו חי עד שישתלח מכאן ששליחותו למיתה:

לכפר עליו, שיתודה עליו כדכתיב והתודה עליו וגו':

פסוק יא

וכפר בעדו וגו',
(ת"כ)
וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים שהם כלם קרוים ביתו שנ'
(תהלים קלה) בית אהרן ברכו את ה'
וגו'
מכאן שהכהנים מתכפרים בו (ת"כ)
וכל כפרתן אינה אלא על טומאת מקדש וקדשיו כמו שנא' וכפר על הקדש מטומאות וגו':

פסוק יב

מעל המזבח, יא החיצון (יומא מה):

מלפני ה', מצד שלפני הפתח והוא צד מערבי:

דקה,
(יומא מו) מה ת"ל דקה והלא כל הקטורת דקה היא שנאמר (שמות ל) ושחקת ממנה הדק אלא שתהא דקה מן הדקה שמערב יום הכפורים היה מחזירה למכתשת:

פסוק יג

על האש, שבתוך המחתה:

ולא ימות, הא אם לא עשאה כתקנה חייב מיתה:

פסוק יד

והזה באצבעו, הזאה אחת במשמע:

ולפני הכפרת יזה שבע, הרי אחת למעלה ושבע למטה:

פסוק טו

אשר לעם, מה שהפר מכפר על הכהנים מכפר השעיר על ישראל והוא השעיר שעלה עליו הגורל לשם:

כאשר עשה לדם הפר, אחת למעלה ושבע למטה:

פסוק טז

מטמאת בני ישראל,
(ת"כ)
על הנכנסין למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף שנאמר לכל חטאתם וחטאת היא שוגג:

ומפשעיהם,
אף הנכנסין מזיד בטומאה:

וכן יעשה לאהל מועד ,
(יומא נז) כשם שהזה משניהם בפנים אחת למעלה ושבע למטה כך מזה על הפרוכת מבחוץ משניהם אחת למעלה ושבע למטה:

השכן אתם בתוך טמאתם, אע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם:

פסוק יח

אל המזבח אשר לפני ה',
זה מזבח הזהב שהוא לפני ה' בהיכל ומה ת"ל ויצא לפי שהזה ההזאות על הפרוכת ועמד מן המזבח ולפנים והזה ובמתנות המזבח הזקיקו לצאת מן המזבח ולחוץ ויתחיל מקרן מזרחית צפונית (יומא נח):

וכפר עליו, ומה היא כפרתו ולקח מדם הפר ומדם השעיר מעורבין זה לתוך זה:

פסוק יט

והזה עליו מן הדם, אחר שנתן מתנות באצבעו על קרנותיו מזה ז' הזאות על גגו (ת"כ):

וטהרו,
ממה שעבר:

וקדשו,
לעתיד לבא:

פסוק כא

איש עתי, (יומא סו) המוכן לכך מיום אתמול:

פסוק כג

ובא אהרן אל אהל מועד,
אמרו רבותינו שאין זה מקומו של מקרא זה ונתנו טעם לדבריהם במסכת (יומא דף לב)
ואמרו כל הפרשה כולה אמור על הסדר חוץ מביאה זו שהיא אחר עשיית עולתו ועולת העם והקטרת אימורי פר ושעיר שנעשים בחוץ בבגדי זהב וטובל ומקדש ופושטן ולובש בגדי לבן:

ובא אל אהל מועד, להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר בה הקטרת לפני ולפנים:

ופשט את בגדי הבד, אחר שהוציאם ולובש בגדי זהב לתמיד של בין הערבים וזהו סדר העבודות, תמיד של שחר בבגדי זהב ועבודת פר ושעיר הפנימים וקטרת של מחתה בבגדי לבן, ואילו ואיל העם ומקצת המוספין בבגדי זהב,
והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן,
ושירי המוספין ותמיד של בין הערבים וקטורת ההיכל שעל מזבח הפנימי בבגדי זהב,
וסדר המקראות לפי סדר העבודות כך הוא,
ושלח את השעיר במדבר, ורחץ את בשרו במים וגו'
ויצא ועשה את עולתו וגו'
ואת חלב החטאת וגו', וכל הפרשה עד ואחרי כן יבא אל המחנה ואחר כך ובא אהרן:

והניחם שם, מלמד שטעונין גניזה ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר:

פסוק כד

ורחץ את בשרו וגו', (יומא לב) למעלה למדנו מורחץ את בשרו ולבשם שכשהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן טעון טבילה (שבאותה טבילה פשט בגדי זהב שעבד בהן עבודת תמיד של שחר ולובש בגדי לבן לעבודת היום) וכאן למדנו שכשהוא משנה מבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה:

במקום קדוש ,
(ת"כ,
יומא שם) המקודש בקדושת עזרה והיא היתה בגג בית הפרוה וכן ד' טבילות הבאות חובה ליום אבל הראשונה היתה בחיל:

ולבש את בגדיו,
שמנה בגדים שהוא עובד בהן כל ימות השנה:

ויצא,
מן ההיכל אל החצר שמזבח העולה שם:

ועשה את עולתו,
איל לעולה האמור למעלה בזאת יבא אהרן וגו':

ואת עולת העם,
(יומא ע"ג)
ואיל לעולה האמור למעלה ומאת עדת בני ישראל וגו':

פסוק כה

ואת חלב החטאת,
אימורי פר ושעיר:

יקטיר המזבחה, על מזבח החיצון דאלו בפנימי כתיב לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה (שמות ל):

פסוק כז

אשר הובא את דמם, להיכל ולפני ולפנים:

פסוק לב

וכפר הכהן אשר ימשח וגו',
(ת"כ)
כפרה זו של יוה"כ אינה כשרה אלא בכ"ג לפי שנאמר כל הפרשה באהרן הוצרך לומר בכהן גדול הבא אחריו שיהא כמוהו:

ואשר ימלא את ידו, (ת"כ)
אין לי אלא המשוח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין ת"ל ואשר ימלא את ידו וגו' והם כל הכהנים גדולים שעמדו מיאשיהו ואילך שבימיו נגנזה צלוחית של שמן המשחה:

לכהן תחת אביו , (ת"כ)
ללמד שאם בנו ממלא את מקומו הוא קודם לכל אדם:

פסוק לד

ויעש כאשר צוה ה' וגו',
כשהגיע יום הכפורים עשה כסדר הזה ולהגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזירת המלך (ת"כ):

פרק יז

פסוק ג

אשר ישחט שור או כשב,
כז במוקדשין הכתוב מדבר שנאמר להקריב קרבן:

במחנה,
(זבחים קו) חוץ לעזרה:

פסוק ד

דם יחשב, כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו:

דם שפך, (תורת כהנים) לרבות את הזורק דמים בחוץ:

פסוק ה

אשר הם זבחים,
אשר הם רגילים לזבוח:

פסוק ז

לשעירם,
לשדים כמו (ישעיה יג) ושעירים ירקדו שם:

פסוק ח

אשר יעלה עולה,
לחייב על המקטיר איברים בחוץ (עי'
ברא"ם)
כשוחט בחוץ שאם שחט אחד והעלה חבירו שניהם חייבין (תורת כהנים חולין כט):

פסוק ט

ונכרת,
זרעו נכרת וימיו נכרתין:

פסוק י

כל דם, לפי שנאמר בנפש יכפר יכול לא יהא חייב אלא על דם המוקדשים ת"ל כל דם:

ונתתי פני, (ת"כ)
פנאי שלי פונה אני מכל עסקי ועוסק בו:

פסוק יא

כי נפש הבשר,
של כל בריה בדם היא תלויה ולפיכך נתתיו על המזבח לכפר על נפש האדם, תבוא נפש ותכפר על הנפש:

פסוק יב

כל נפש מכם,
להזהיר גדולים על הקטנים:

פסוק יג

אשר יצוד ,
(ת"כ חולין פד)
אין לי אלא ציד, אווזין ותרנגולין מנין ת"ל ציד מ"מ א"כ למה נאמר אשר יצוד שלא יאכל בשר אלא בהזמנה זאת:

אשר יאכל, פרט לטמאים:

פסוק יד

דמו בנפשו הוא,
דמו הוא לו במקום הנפש שהנפש תלויה בו:

כי נפש כל בשר דמו הוא, הנפש היא הדם,
דם ובשר ל'
זכר,
נפש לשון נקבה:

פסוק טו

אשר תאכל נבלה וטרפה, בנבלת עוף טהור דבר הכתוב שאין לה טומאה אלא בשעה שנבלעת בבית הבליעה ולמדך כאן שמטמאה באכילתה ואינה מטמאה במגע וטרפה האמורה כאן לא נכתבה אלא לדרוש וכן שנינו יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בבית הבליעה ת"ל טרפה מי שיש במינו טרפה יצא עוף טמא שאין במינו טרפה:

פסוק טז

ונשא עונו, אם יאכל קדש או יכנס למקדש חייב על טומאה זו ככל שאר טומאות:

ובשרו לא ירחץ ונשא עונו,
על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כבוס בגדים במלקות:

פרק יח

פסוק ב

אני ה' אלהיכם,
אני הוא שאמרתי בסיני (שמות כ) אנכי ה' אלהיך וקבלתם עליכם מלכותי מעתה קבלו גזרותי,
ר'
אומר גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא לפיכך בא עליהם בגזירה אני ה'
אלהיכם דעו מי גוזר עליכם,
דיין להפרע ונאמן לשלם שכר:

פסוק ג

כמעשה ארץ מצרים,
(ת"כ)
מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל:

אשר אני מביא אתכם שמה,
מגיד שאותן עממין שכבשו ישראל מקולקלים יותר מכולם (ת"כ):

ובחקתיהם לא תלכו,
מה הניח הכתוב שלא אמר אלא אלו נמוסות שלהן דברים החקוקין להם כגון טרטיאות ואצטדיאות,
רמ"א אלו דרכי האמורי שמנו חכמים:

פסוק ד

את משפטי תעשו,
אלו דברים האמורים בתורה במשפט שאלו לא נאמרו היו כדאי לאומרן:

ואת חקותי תשמרו,
דברים שהם גזירת המלך שיצה"ר משיב עליהם למה לנו לשומרן ואו"ה ע"א משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וטהרת מי חטאת לכך נא'
אני ה' גזרתי עליכם אי אתם רשאים להפטר:

ללכת בהם, אל תפטר מתוכם שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות:

פסוק ה

ושמרתם את חקותי,
לרבות שאר דקדוקי הפרשה שלא פרט הכתוב בהם (ת"כ)
ד"א ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים לפי שלא נתן אלא עשייה למשפטים ושמירה לחוקים:

וחי בהם, לעוה"ב שאם תאמר בעוה"ז והלא סופו הוא מת:

אני ה', נאמן לשלם שכר:

פסוק ו

לא תקרבו, להזהיר הנקבה כזכר לכך נאמר לשון רבים:

אני ה', נאמן לשלם שכר:

פסוק ז

ערות אביך, (סנהדרין נד) זו אשת אביך או אינו אלא כמשמעו נאמר כאן ערות אביך ונאמר להלן (ויקרא כ') ערות אביו גלה מה להלן אשת אביו אף כאן אשת אביו:

וערות אמך, להביא אמו שאינה אשת אביו:

פסוק ח

ערות אשת אביך,
לרבות לאחר מיתה:

פסוק ט

בת אביך, אף בת אנוסה במשמע:

מולדת בית או מולדת חוץ,
(יבמות כז) בין שאומרים לו לאביך קיים את אמה ובין שאומרים לו הוצא את אמה כגון ממזרת או נתינה:

פסוק י

ערות בת בנך וגו', (יבמות צז) בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר ובתו ובת בתו מאשתו אנו למדין מערות אשה ובתה שנאמר בהן לא תגלה בין שהיא ממנו ובין שהיא מאיש אחר:

ערות בת בנך,
ק"ו לבתך אלא לפי שאין מזהירין מן הדין למדוה מגזרה שוה (במסכת יבמות ג,
סנהדרין עה):

פסוק יא

ערות בת אשת אביך, לימד שאינו חייב על אחותו משפחה ונכרית לכך נאמר בת אשת אביך בראויה לקידושין:

פסוק יד

ערות אחי אביך לא תגלה,
ומה היא ערותו אל אשתו לא תקרב:

פסוק טו

אשת בנך היא,
לא אמרתי אלא בשיש לבנך אישות בה פרט לאנוסה ושפחה ונכרית (סנהדרין עה):

פסוק יז

ערות אשה ובתה , (יבמות צז) לא אסר הכתוב אלא ע"י נשואי הראשונה לכך נאמר לא תקח ל' קיחה וכן לענין העונש אשר יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ) לשון קיחה אבל אנס אשה מותר לישא בתה:

שארה הנה, קרובות הן זו לזו:

זמה,
עצה כתרגומו עצת חטאין שיצרך יועצך לחטוא:

פסוק יח

אל אחותה ,
(קידושין נ) שתיהן כאחת:

לצרר,
לשון צרה לעשות את זו צרה לזו:

בחייה,
למדך שאם גרשה לא ישא את אחותה כל זמן שהיא בחיים:

פסוק כא

למלך,
ע"א היא ששמה מולך וזו היא עבודתה שמוסר בנו לכומרים (סנהדרין סד) ועושין שתי מדורות גדולות ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש:

לא תתן, זו היא מסירתו לכומרים:

להעביר למלך, זו העברת האש:

פסוק כג

תבל הוא, לשון קדש וערוה וניאוף וכן ואפי על תבליתם (ישעיה י), ד"א תבל הוא לשון בלילה וערבוב זרע אדם וזרע בהמה:

פסוק כח

ולא תקיא הארץ אתכם, משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס שאין עומד במעיו אלא מקיאו כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה ותרגומו ולא תרוקן לשון ריקון מריקה עצמה מהם:

פסוק כט

הנפשת העשת, הזכר והנקבה במשמע:

פסוק ל

ושמרתם את משמרתי,
להזהיר בית דין על כך:

ולא תטמאו בהם אני ה'
אלהיכם,
הא אם תטמאו איני אלהיכם ואתם נפסלים מאחרי ומה הנאה יש לי בכם ואתם מתחייבים כלייה לכך נאמר אני ה' אלהיכם:
חסלת פרשת אחרי: