נושא הדף: פרשת ויקרא

מחבר:
דני לוי

מיועד לכיתות: ד–ז

בס"ד

פרשת ויקרא

שבת
החודש

מן
הפרשה

פרשתנו מתחילה:
"ויקרא
אל משה וידבר ה'
אליו מאהל מועד לאמר".
"ויקרא"
נכתבת עם א'
מוקטנת.
ומדוע ?

נאמר בספר משלי "גאות אדם תשפילנו,
ושפל רוח יתמך כבוד".
כל מי שרודף אחר שררה וכבוד,
הכבוד והשררה בורחים ממנו,
וכל מי שבורח מכבוד ושררה – הכבוד והשררה רודפים אחריו.

משה רבינו ברח מהשררה בשעה שאמר לו הקב"ה "ועתה לך ואשלחך אל פרעה".
7 ימים ניסה הקב"ה לשכנע את משה להוציא את בני ישראל ממצרים,
אך משה התנגד כיון שלא ראה את עצמו ראוי לשלוט,
אך לבסוף משה הוציאם ממצרים,
קרע להם את הים, נתן להם את התורה ובנה את המשכן.

ואז שאל משה את הקב"ה:
ומה עכשיו יש לי לעשות?
אמר לו הקב"ה:
יש לי מלאכה גדולה עבורך – עליך ללמד את עם ישראל טומאה וטהרה,
להזהירן כיצד הם יכולים להקריב קרבנות.

וזהו שנאמר:
"ויקרא
אל משה"
כיון שמשה הקטין את עצמו,
דוקא בגלל זה "רדף"
הקב"ה אחריו ובחר בו להיות מנהיג על עם ישראל.
ולכן ויקרא נכתבה עם א'
קטנה ללמד על גדולת משה שהקטין את עצמו ובזכות זה זכה למנהיגות.

מן הפרשה

"וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה'"

אם רוצה אדם לעשות מצוה, עליו לעשותה תיכף ובזריזות.
הדיבורים מסביב למצוה והשהיה הכרוכה בכך עלולים לגרום למעצורים ןמכשולים שימנעו את קיום המצוה.
("זריזים מקדימים למצוות").

לפיכך אמר הכתוב "וכל חכם לב בכם"
– מי שהוא באמת חכם,
וברצונו לקיים את מצוות הבורא אל ירבה בדברים,
כי אם "יבואו ויעשו"
מיד בזריזות.

וכך פירש הגר"א את הפסוק בספר משלי:

"חכם לב יקח מצוות ואויל שפתיים ילבט"
– החכם לוקח מיד את המצוה ומקיימה תיכף, אבל "אויל שפתיים"
שמרבה בדברים מסביב למצוה ומתמהמה מלקיימה עד אשר "ילבט"
(מלשון לבטים) –
לא מקיים את המצוה.

החכמה הגדולה ביותר היא לא להתחכם יתר על המידה,
כי אם לקיים את מצוות הבורא ללא שום חכמות.

בס"ד

סיפור השבוע

פרשתנו עוסקת בקרבנות שתפקידם לכפר על חטאי המקריב,
כמו יום כיפור שמכפר על חטאי החוזרים ועושים תשובה שלמה.

היה זה בברדיצ'ב בערב יום הכיפורים.
הצדיק ר' לוי יצחק ביקש מכל יהודי שברצונו שהצדיק יתפלל עליו שירשום על פתק את שמו ויתן 2 מטבעות לצדקה.

ומי לא ינצל הזדמנות כזו?
כולם החלו לזרום לביתו של הצדיק,
ושולחנו החל לאסוף שתי ערמות:
ערימה של פתקאות וערימה של מטבעות.

עוד שעה מתחיל הצום,
והנה נשמעת נקישה על הדלת,
ובפתח עומדת אחת מנשות העיר ששמה פתק עם שני שמות ושני מטבעות.
הביט ר' לוי יצחק ואמר לאשה:
"בפתק יש שני שמות ואת הנחת רק 2 מטבעות במקום 4". השפילה האשה את ראשה ואמרה:
"בפתק רשומים שמי ושם בני,
ולגבי הכסף – לא יכולתי ללוות יותר משני מטבעות,
מצטערת".

"תמורת 2 מטבעות אלו תצטרכי להחליט האם את רושמת את שמך או את שם בנך"
אמר הצדיק.

ענתה האשה ללא היסוס ואמרה:
"אני מעדיפה לרשום את שם בני והמעות יהיו לפדיון נפשו."

בזה הרגע קם הצדיק ממקומו ופניו קורנות,
ומיהר לבית הכנסת,
וליבו מלא שמחה ותפילה לקב"ה "בכוחה של האם האוהבת המוכנה להפקיר נפשה ובלבד שבנה ינצל ביום הקדוש.
רק בכוחה אני הולך לביהכ"נ לתפילת היום הקדוש .וכשם שחסה אם זו על נפש בנה, כך אתה אבינו שבשמים תחוס על בניך ותציל את נפשותיהם ותחתמם לחיים טובים".

שעשועי
תורה

מצא בתפזורת את שמות הקרבנות הבאים:

ג	ח	ש	ל	ת	ת	א	ק
י	ע	כ	ט	א	ח	ג	ר
ו	ה	ו	ט	מ	נ	מ	ו
ל	ל	ח	ל	צ	ק	א	ז
ת	ת	ס	נ	ה	ד	י	ה
מ	ע	מ	י	מ	ל	ש	ד
ש	ב	ש	י	נ	ר	ח	ו
א	ש	מ	ן	ד	א	י	ת

עולה,
שלמים,
תודה,
חטאת,

אשם תלוי, אשם ודאי, מנחה,

תמיד.

עולה,
שלמים,
תודה,
חטאת,
אשם תלוי, אשם ודאי, מנחה,
תמיד.

ליקט וערך:
דני לוי,
רב ביה"ס