יום הזיכרון לשואה ולגבורה: מקורות

נושא: יום
הזיכרון לשואה ולגבורה: מקורות

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

כיתות: ה–יב

יום
הזכרון לשואה ולגבורה
–
כז'
ניסן

ישעיה פרק נו'

(ה)
וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת:

רד"ק

(ה)
ונתתי בביתי ובחומותי – כתרגומו: בבית מקדשי ובארע בית שכינתי,
ר"ל: בבתי ההיכל ובחומותי תוך חומות העזרה כי שם ימצאו החכמים תמיד ויזכרו מעשי החסידים שהם בזמנם ושעברו:

יד –
מקום כמו ויד תהיה לך,
אבל זה אינו מקום גופני אלא במקום מעלה ושבח,
וכן ברוך ה'
ממקומו,
וכענין הנמצא בדברי רז"ל ממלא מקום אבותיו והדומים לו:

ושם –
שאמשיך שמו לדורו'
הבאים כמו שאמר שם עולם אתן לו אשר לא יכרת,
ומה שאמר: ונתתי, ואת,ן כמו שאמר לדוד: ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ. כי אף על פי שמעשי האדם הישרים והטובים ממשיכים שמו – כן הוא. אבל בהיות האדם טוב לפני הא–להים ומעשיו בכונה טובה, הא–ל נותן בלבות בני אדם להזכירו לטוב כל הימים, כמו שישמעו מעשיו בן מפי אב,
וזה קצת גמולו הטוב אחרי מותו מלבד הגמול הגדול השמור לנשמתו…

מצודות דוד

שם עולם אתן לו –
ר"ל עד עולם יזכר לטובה אשר לא יכרת זכרון שמו:

(1961) פתיחת נאום התביעה במשפט אייכמן

במקום זה בו אני עומד לפניכם,
שופטי ישראל,
ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן –
אין אני עומד יחידי;
עמדי ניצבים כאן,
בשעה זו,
ששה מליון קטיגורים.
אך אין הם יכולים לקום על רגליהם,
לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם:
אני מאשים.
מפני שעפרם נערם בין גבעות אושביץ ושדות טרבלינקה,
נשטף היערות פולין וקבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה .ולרוחבה.
דמם זועק,
אך קולם לא יישמע.
אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את דבר האישום הנורא.

[היועץ המשפטי לממשלה,
מר גדעון האוזנר]

תפלה לעילוי נשמות המומתים על קידוש השם:

יִזְכּוֹר אֱ–לֹהִים נִשְׁמַת (פב"פ)
וְנִשְׁמוֹת כָּל קְרוֹבַי וּקְרוֹבוֹתַי.
הֵן מִצַּד אָבִי וְהֵן מִצַּד אִמִּי.
שֶׁהוּמְתוּ שֶׁנֶהֱרְגוּ שֶׁנִשְחֲטוּ וְשֶׁנִשְׂרְפוּ וְשֶׁנִטְבְּעוּ וְשֶׁנֶּחְנְקוּ עַל קִדוּשׁ הַשֵּׁם.
בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר אֶתֵּן צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמוֹתֵיהֶם.
וּבִּשְׂכַר זֶה תִּהְיֶינָה נַפְשׁוֹתֵיהֶם צְרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן.
וְנֹאמַר אָמֵן:

חייב אדם
לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה

תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף נד/א

משנה : … על הגשמים ועל בשורות טובות אומר:
"ברוך הטוב והמטיב",
על בשורות רעות אומר "ברוך דיין האמת"…

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר:
– דברים ו'
ה'-
" ואהבת את ה'
אלהיך בכל לבבך"
וגו'
"בכל לבבך"
– בשני יצריך,
ביצר טוב וביצר הרע.
"בכל נפשך"
– אפילו הוא נוטל את נפשך,
"ובכל מאדך"
– בכל ממונך,
דבר אחר:
"בכל מאודך"
– בכל
מידה
ומידה
שהוא
מודד
לך.

רש"י

ועל הטובה מעין על הרעה.
הטוב והמטיב ובגמרא מפרש היכי דמי

גמרא תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף ס/ב

חייב אדם לברך כו':
מאי "חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה"
? אילימא:
כשם שמברך על הטובה "הטוב והמטיב",
כך מברך על הרעה "הטוב והמטיב"
?! והתנן:
" על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב,
על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת"
! אמר רבא:
"לא
נצרכה,
אלא
לקבולינהו
בשמחה"…
ורבנן אמרי מהכא:
"ה'
נתן וה'
לקח יהי שם ה'
מבורך".

רש"י מסכת ברכות דף ס/ב

לקבולינהו בשמחה.
לברך על מדת פורענות בלבב שלם:

הסיבות ל– "חובה
לברך על הרעה"

1. "כל דעביד רחמנא לטב עביד"
   – מה שעושה הקב"ה,
   לטובה הוא עושה.

2. בעולם הבא אנו עתידים לקבל שכר על הצער הנגרם לנו בעולם הזה.

3. הדברים הרעים שקורים לנו מכפרים על עוונותינו.

4. ברכת
   "דיין
   האמת",
   אינה
   ברכת
   הודאה.
   אין
   אנו
   מודים
   לקב"ה,
   אלא
   מצדיקים
   עלינו
   את
   הדין
   –
   צידוק
   הדין.

בבא בתרא דף טז/ב

[איוב]
לא
בדעת
ידבר
ודבריו
לא
בהשכל
(וכתיב
כי
לא
דברתם
אלי
נכונה
כעבדי
איוב)
אמר
רבא: מכאן
שאין אדם נתפס בשעת צערו
!!!
וישמעו
שלשת
רעי
איוב
את
כל
הרעה
הזאת
הבאה
עליו
ויבאו
איש
ממקומו,
אליפז
התימני,
ובלדד
השוחי
וצופר
הנעמתי,
ויועדו
יחדו
לבוא
לנוד
לו
ולנחמ.ו
מאי
ויועדו
יחדו
?
אמר
רב
יהודה
אמר
רב:
מלמד
שנכנסו
כולן
בשער
אחד,
ותנא
בין
כל
אחד
ואחד
שלש
מאות
פרסי.
מנא
הוו
ידעי
?
איכא
דאמרי:
כלילא
הוה
להו.
ואיכא
דאמרי:
אילני
הוה
להו,
וכיון
דכמשי
–
הוו
ידעי.
אמר
רבא:
היינו
דאמרי אינשי או חברא כחברי דאיוב או מיתותא
!

רש"י

שאין
אדם
נתפס.
להתחייב
על
שהוא
מדבר
קשה
מחמת
צער
ויסורין,
דקאמר:
לא
בדעת
ידבר
!
לא
אמר:
לא
ברשע
ידבר,
אלא
–
לא
בדעת:

כלילי
הוו
להו.
כתרים,
ובכל
כתר
שלשה
פרצופים,
ואיש
את
שמו
מחוקק
על
פרצופו,
וכשבאין
יסורין
על
אחד
מהן
–
פרצופו
משתנה.
וכן
אילני:

תלמוד בבלי,
מסכת ברכות דף ס/ב

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר,
וכן תנא משמיה דרבי עקיבא:
"לעולם
יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב
עביד",
כי הא דרבי עקיבא,
דהוה קאזיל באורחא,
מטא לההיא מתא,
בעא אושפיזא,
לא יהבי ליה.
אמר:
"כל דעביד רחמנא לטב".
אזל ובת בדברא,
והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא.
אתא זיקא,
כבייה לשרגא.
אתא שונרא,
אכליה לתרנגולא.
אתא אריה,
אכליה לחמרא.
אמר:
" כל דעביד רחמנא לטב ביה".
בליליא אתא גייסא,
שבייה למתא.
אמר
להו:
" לאו
אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא,
הכל
לטובה"
?!

מסכת תענית דף כא/א

אמרו עליו על נחום איש גם זו, שהיה סומא משתי עיניו, גידם משתי ידיו, קיטע משתי רגליו, וכל גופו מלא שחין. והיה מוטל בבית רעוע, ורגלי מטתו מונחין בספלין של מים – כדי שלא יעלו עליו נמלים.

פעם אחת [היתה מטתו מונחת בבית רעוע]
בקשו תלמידיו לפנות מטתו, ואחר כך לפנות את הכלים. אמר להם: בניי ! פנו את הכלים, ואחר כך פנו את מטתי, שמובטח לכם שכל זמן שאני בבית –
אין הבית נופל ! פינו את הכלים, ואחר כך פינו את מטתו, ונפל הבית.

אמרו לו תלמידיו: רבי ! וכי מאחר שצדיק גמור אתה, למה עלתה לך כך?
אמר להם:
בניי אני גרמתי לעצמי,
שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי,
והיה עמי משוי שלשה חמורים,
אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים,
בא עני אחד ועמד לי בדרך,
ואמר לי:
רבי פרנסני!
אמרתי לו:
המתן עד שאפרוק מן החמור.
לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו.
הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי:
עיני שלא חסו על עיניך יסומו!
ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו!
רגליי שלא חסו על רגליך יתקטעו!
ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יהא מלא שחין!

אמרו
לו:
אוי
לנו שראינוך בכך.
אמר
להם:
אוי
לי אם לא ראיתוני בכך!

ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו ?
דכל
מילתא דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה!

העיירה
בוערת –
מנגינה
ומלים:מ.גבירטיג

יג
–
אֲנִי
מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה.
שֶׁתִּהְיֶה
תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה
רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ
שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד
וּלְנֵצַח נְצָחִים:

הרב שמואל רוזנברג