בס"ד
שם – נתנאל שטראוס
נושא –מבוא והעשרה לגמרא מסכת מכות דף יא:
סוגיית "כיבוד סבא"
כיתות יעד – ט–י"ב
כיבוד
סבא
(יא🙂
-
מדוע לדעתך צריך לכבד סבא?
והרי הוא לא נותן לך כלום?
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
-
את
מי
לדעתך
צריך
לכבד
יותר
את
האבא
או
את
הסבא?
פרט
את
ההתלבטות?
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
*
"על
אבא
ועל
סבא"(חיים
מרטין)
בפרשת
'ויגש',
מסופר
שלאחר שיוסף נתוודע לאחים הוא אומר להם
לחזור אל יעקב אביהם ולהביאו מצרימה בכדי
שיוסף יוכל לטפל ביעקב ובמשפחתו בזמן
הרעב הכל כך קשה.
יעקב
אבינו מחליט אכן לעזוב את ארץ ישראל ולרדת
למצרים:
"ויסע
ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע,
ויזבח
זבחים לאלהי אביו יצחק".
השאלה
שצריכה להישאל היא מדוע הכתוב החליט
להדגיש שהקב"ה
הוא אלקי יצחק ולא אלוקי אברהם?
ועל
כך עונה רש"י:
"חייב
אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך
תלה ביצחק ולא באברהם".
משתמעים
מדברי רש"י
שני דברים:
א.
אדם
מחוייב לכבד גם את אביו וגם את סבו.
ב.
את
אביו הוא מחוייב לכבד יותר!
מקור כיבוד
סב
כיבוד
אב ואם היא מצווה ידועה שנמנית בעשרת
הדיברות שנאמר "כבד
את אביך ואת אמך…"
אבל
מניין לנו שאדם בכלל מצווה לכבד את סבו.
הגמרא
במסכת קידושין בדף ל.
אומרת
שכשם שאדם מחוייב ללמד את בנו תורה כך
הוא מחוייב ללמד את בן בנו תורה:
"בני
בניכם מניין?
ת"ל
'והודעתם
לבניך ולבני בניך".
וכן
פוסק הרמב"ם
להלכה (הל'
תלמוד
תורה פרק א'
הלכה
ב').
ממילא
חייב אדם לכבד את סבו שהרי איך נאמר שהנכד
נחשב בן לעניין לימוד תורה אבל הסבא לא
נחשב אבא לעניין כבוד.
מקום
נוסף שממנו ניתן ללמוד שאדם חייב בכבוד
סבו הוא שנאמר ליעקב אבינו על 'אברהם
אביו'-
"אני
ה'
אלוקי
אברהם אביך…"
ועוד
רבים הם המקורות.
עיין
במקור
שלפניך:
סכם:
כיצד
ניתן
להגדיר
את
מחויבותנו
כלפי
סבנו?
____________________________________________________
____________________________________________________
מדוע לדעתך ילדים מכבדים את הסבא יותר מהאבא?
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
עיין
בגמרא שלפניך:
(מכות
יא🙂
תני חדא:
אב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם
ותניא אידך:
אין בנו נעשה לו גואל הדם
לימא הא רבי יוסי הגלילי והא ר"ע!
ותסברא בין למ"ד מצוה בין למ"ד רשות מי שרי?!
והאמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי רבי ישמעאל:
לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו חוץ ממסית שהרי אמרה תורה (דברים יג)
לא תחמול ולא תכסה עליו?
אלא לא קשיא הא בבנו והא בבן בנו:
1.
באיזה
נושא דנים בגמרא?
_______________________________________
2.
הקושי
באפשרות העמדה שהבן יפגע באביו בהיתר?
______________________
__________________________________________________________
3.
מקרה
הפגיעה המופיעה למסקנה?
__________________________________
__________________________________________________________
עיין
בדברי רש"י
על גמרתנו:
"והא דתניא בנו נעשה לו גואל הדם,
בבנו של הרוג קאמר שהוא בן בנו של רוצח,
ואינו
מוזהר
על כבודו".
1.
מדוע
לרש"י
מותר לנכד לפגוע בסבו?
________________________________________
2.
מה
הקושי המתעורר מדברי רש"י
אלו?
______________________________________
__________________________________________________________________
-
כיצד לדעתך ניתן ליישב את הסתירה ב"דין כבוד הסבא"?
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
בס"ד
עיין
במקור הבא
(מתוך
דף קשר ישיבת הר עציון –
הרב
משה טרגין)
לתירוץ הסתירה ברש"י יש לומר,
דחיוב כבוד אבי–אביו לא הוי מצוה נפרדת,
אלא
הוי מדין
כבוד
אביו. וכמו שלמשל, אדם חייב בכבוד אשת אביו,
שאינה אמו, מדין כבוד אביו – הוא הדין דחייב בכבוד זקניו כחלק ממצות כיבוד אב ואם. לפי זה, מובן למה חייב בכבוד אביו יותר מאבי–אביו:
דכל הדין של אבי–אביו,
הוא רק מכח כבוד אביו,
ואין הטפל חמור מן העיקר.
על
פי זה
יש לומר,
דכל
דין כבוד
אבי–אביו
הוא רק
בחיי
אביו, שעדיין
הבן חייב
בכבוד
אביו. מה
שאין כן
לאחר
מיתת
אביו, דאינו
חייב עוד
בכבודו, ממילא
נפטר
מחיוב
כבוד
זקנו. יוצא אם כן דלהלכה, בן נעשה גואל הדם לאבי–אביו שהרג את אביו, משום שבמיתת אביו נפטר מחיוב כבוד זקנו.
כוונת רש"י בפירושו לגמרא במכות במילים "ואינו מוזהר על כבודו" היא שלאחר מיתת האב, כבר נפטר הבן ממצות כבוד זקנו.
על הבנה זאת יש להקשות,
דהלא
אדם חייב
בכבוד
אביו גם
אחרי
מותו. דיעויין בגמרא קידושין (לא🙂
דחייב אדם בכבוד אביו אפילו אחר מותו:
"כיצד?
היה אומר דבר שמועה מפיו,
לא יאמר 'כך אמר אבא',
אלא 'כך אמר אבא מארי, הריני כפרת משכבו'…".
ואם כבוד זקנו הוי חלק מכבוד אביו,
לא בהכרח תפקע המצוה לאחר מיתת אביו.
בדרך אחרת יש לתרץ את הקושיה מהגמרא במכות ולומר,
דאף על פי שאדם חייב בכבוד זקנו גם לאחר מיתת אביו,
(כי עדיין מצות כיבוד אב נמשכת), מכל מקום המצוה נדחית בפני מצוה אחרת.
ניתן
לומר
דמצות
כיבוד
אב מחייבת
אותו
להיות
גואל הדם
על רציחת
אביו, ודוחה
מצות
כבוד
זקנו. המצוה
של כיבוד
אב ואם
מחייבת
אותו
להיות
גואל הדם
על רציחת
אביו, ומכיון
שחייב
אדם בכבוד
אביו
יותר, ממילא נעשה גואל הדם, ופטור ממצות כיבוד אבי–אביו.
לפי זה, כוונת רש"י "ואינו מוזהר על כבודו" היא שאכן המצוה של כבוד זקנו נדחית מפני המצוה של כיבוד אב.
-
מה
האפשרות הראשונה המובאת לישב את דין
"כיבוד
הסבא"?
________________________________________________________________________________________________________________________ -
הקושיה
על אפשרות זו?
____________________________________________________________
-
מהי
האפשרות השניה המובאת ליישב את דין "כיבוד
הסבא"
?
________________________________________________________________________________________________________________________
בס"ד
*
מה
אנו יכולים אנו ללמוד מסוגיה זו?
כמדומני שבשגרת החיים קורה שאדם נוטה לעתים למעוד במצוות כיבוד הורים (ויכוחים,
מריבות,
זלזול וכו'),
ודווקא בכבוד הסב אנו נוהגים להדר בכל כוחינו.
ואכן נכון הדבר להדר בכבוד הסב שגידל את האב והוא אחד השותפים באבא והאב הוא אחד השותפים באדם.
אבל באה התורה ואומרת לנו שאנו מצווים לכבד דווקא את אבא ואמא ברמה הגבוהה ביותר שניתן,
שהרי הם שמשקיעים בנו יום יום,
שעה שעה את מיטב כוחם וזמנם.
יהי רצון שנזכה,
ולו במעט,
לקיים מצוות כיבוד הורים כהלכתה.
(סיום דברי חיים מרטין)
-
ולקינוח
על קצה המזלג:
כיבוד
אב ואם
נחשבת למצוות
יסוד ביהדות,
כשהיא
הדיברה החמישית מעשרת
הדיברות:
"כַּבֵּד
אֶת–אָבִיךָ,
וְאֶת–אִמֶּךָ—לְמַעַן,
יַאֲרִכוּן
יָמֶיךָ,
עַל
הָאֲדָמָה,
אֲשֶׁר–יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך"
(שמות
פרק כ'
י"א).
ציווי
זה מתפרש בשני אופנים:
-
כבד
את הוריך וחייך יתארכו;
מי
שכיבד את הוריו חייו היתארכו.
-
כבד
את הוריך ויהיו לך ימים ארוכים כלומר
תספיק יותר.
מצווה
זו מתחלקת לשני חלקים:
החלק
החיובי–עשייתי
של כיבוד ההורים,
לעשות
פעולות שמכבדות אותם:
"כַּבֵּד
אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ,
כַּאֲשֶׁר
צִוְּךָ ה'
אֱלֹהֶיךָ,
לְמַעַן
יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ,
וּלְמַעַן
יִיטַב לָךְ,
עַל
הָאֲדָמָה,
אֲשֶׁר
ה'
אֱלֹהֶיךָ,
נֹתֵן
לָךְ"
(דברים
פרק ה'
ט"ז)
וחלק
ה"לא
תעשה"
המורה
להתייחס אליהם ביראת כבוד ולא לעבור על
דברם:
"אִישׁ
אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ,
וְאֶת
שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ,
אֲנִי
ה'
אֱלֹהֵיכֶם:"
(ויקרא
פרק י"ט
ג')
בחוק
המקראי היה מוטל עונש
מוות
על בן שמקלל את הוריו (ויקרא
כ',
ט')
או
מכה אותם (שמות
כ"א,
ט"ו).
כמו
כן,
במקרא
ישנו המושג בן
סורר ומורה
שמתואר כצעיר פורק עול "שזולל
וסובא"
(ספר
דברים
כ"א,
י"ח
–
כ"א)
והוא
אב טיפוס לאדם שעובר על מצווה בסיסית זו,
של
כיבוד אב ואם,
ולפי
החוק המקראי עונשו היה מוות.
על
פי חז"ל,
חובת
כיבוד ההורים הוסמכה לחובת כיבוד האלוהים –
"הוקש
כבוד אב לכבוד המקום".
המצווה
מטילה חובה על הילד
לכבד את הוריו (לא
לבזות אותם,
לא
לזלזל בהם,
לא
לסתור את דבריהם בפומבי וכו')
ולא
לגרום להם צער כמו גם לטפל בהם לעת זקנה
–
לזון
אותם,
לדאוג
לרווחתם,
לסעוד
אותם במידת הצורך ולאחר פטירתם להביא
אותם לקבר
ישראל.
במקרה
של התנגשות בין כבוד האב לכבוד האם,
על
פי ההלכה גובר כבוד האב,
שכן
אף האם חייבת בכבודו.
לפי
דעת רוב הפוסקים,
אין
כיבוד ההורים מחייב את הילד לציית להם
בעניינים שאינם קשורים לכבודם ואין מוטלת
עליו חובה לנהוג בענייניו הפרטיים לפי
הוראתם.
כיבוד
הורים זו אחת המצוות היחידות ביהדות ששכרן
כתוב וידוע –
אריכות
ימים.
עם
זאת,
התלמוד
משנה את פשטו של הכתוב:
"למען
יאריכון ימיך –
בעולם
שכולו ארוך",
דהיינו
בעולם
הבא.
את
המצווה משלימים מצוות ואיסורים נוספים
כמו מצוות
מורא אב ואם
ואיסור
קילול אב ואם (שעונשו
מוות).
שורשי
המצווה הם,
לפי
הרמב"ם,
בהכרת
התודה שכל ילד צריך להרגיש כלפי הוריו על
הבאתו לעולם (מתוך
ויקיפדיה)
