משנה, אבות: פרק ב משנה יד – בתוספת מקורות

משנה
מסכת אבות בתוספת מקורות ב'-
יד'
–
1
–

לע"נ א"מ ר'
יעקב קאפל בן ר'
יהושע דוד,
א"מ מרת אסתר פראדל בת ר'
שמואל הכ"מ

ולע"נ רבי אברהם בן רבי יוסף גז, ומרת אינס רבקה גז בת יוסף ורחל זברו ז"ל

נושא הדף:
משנה,
אבות,
פרק ב,
משנה יד –
בתוספת מקורות

מיועד לכיתות:
ד–ח

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

משנה מסכת אבות פרק ב'

(יד)
רַבִּי אֶלְעָזָר (בן ערך) אוֹמֵר: הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה,
(וְדַע)
מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס.
וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל.
וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ:

שתי מטרות עיקריות מדגיש רַבִּי אֶלְעָזָר ללומד:

1. לדעת להוכיח אמיתותה של תורה,
   ולהגן עליה בפני אפיקורסים

2. להגיע לידי הכרת הבורא מציאותו ואחדותו,
   ע"י כך תתחזק האמונה בה'
   ויעבוד את בוראו מתוך אהבה ויראה.
   כפי שרש"י מביא על אתר דברים פרק ו'
   (ה)
   וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: (ה)
   ואהבת –
   עשה דבריו מאהבה ! אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה. העושה אצל רבו מיראה – כשהוא מטריח עליו מניחו והולך לו.
   

הֱוֵי
שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה

רמב"ם פירוש המשניות

(יד)
רַבִּי אֶלְעָזָר (בן ערך) אוֹמֵר: הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה,
(וְדַע)
מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס.
וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל.
וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ–
ענין שקידה,
הוא מלשון הכתוב: כי שוקד אני על דברי.
כלומר מהר ומשתדל.
או יהיה ענינו הרגל ותמידות כמו לשקוד על דלתותי יום יום:

המאירי

ראב"ע אוֹמֵר: הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה. כלומר: הוי מתמיד ללמוד תורה

משנה מסכת סוטה פרק ט'

(טו)
…מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי,
בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים.…

רמב"ם פירוש המשניות –
מסכת סוטה פרק ט'
משנה טו'

שקדנין,
שקדו בקריאה ובלימוד,
וענין בן עזאי מבואר בבראשית רבה (וביבמות דף סג🙂
שלא נשא אשה לעולם,
ונשאל על זאת הסיבה ואמר: אני בתורה חשקה נפשי.

רע"ב על מסכת סוטה פרק ט'
משנה טו'

הַשַּׁקְדָּנִים –
שוקדים על דלתות בית המדרש לילה ויום,
כדאמרינן ביבמות [סג:]
דאמר בן עזאי מה אעשה ונפשי חשקה בתורה:

תוי"ט על מסכת סוטה פרק ט משנה טו

הַשַּׁקְדָּנִים לשון הר"ב: שוקדים על דלתות בית המדרש כו'
– וכן לשון רש"י.
ולשון הכתוב (משלי ח)
הוא: לשקוד על דלתותי יום יום. ומפרש בשרשי [ר'
דוד]
קמחי.
ענין המהירות וההשתדלות וההתמדה על הדבר:

תוי"ט על מסכת אבות פרק ב'
משנה יד'

(יד)
הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה,
מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס –
רבינו יונה ז"ל פירש: הוי שקוד ויגע בלמוד התורה – כדי שתדע להשיב לאפיקורוס.
כ"כ במדרש שמואל.
ונמצינו למדים דלא גרסינן: וְדַע. וכן נראה בפי'
הרמב"ם דל"ג וְדַע.
אבל בס"א גרסינן: וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב וכו'.
וכתב במדרש שמואל בשם הר"ם אלמו שנינו, שלכן אמר: וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב.
אמר מה שתשיב לאפיקורוס דעהו אתה בידיעה שלימה, ולא יהיה תשובתך אליו מקובלת אצלך או מלומדת, מאחר כי כן לא תנצח אותו.
ע"כ.
ובאמרו: מַה שֶּׁתָּשִׁיב הודיע שלא תלך אתה אצלם להקשות להם על סברתם, אלא אם יבואו אליך ויקשו לך – דע מה שתשיבם.
אמנם אתה לא תתחיל לשסות בך את הכלב.
מדרש שמואל:

מסכת שבת דף פג/ב

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶן עֲקַבְיָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ סְפִינַת הַיַּרְדֵּן טְמֵאָה ?
מִפְּנֵי שֶׁטּוֹעֲנִין אוֹתָה בַיַּבָּשָׁה וּמוֹרִידִין אוֹתָה לַמַּיִם.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ,
וַאֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת. שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ בְבֵית הַמִּדְרָשׁ,
וְלֹא נִתְגַּלָּה טַעְמָהּ,
עַד שֶׁבָּא רַבִּי חֲנִינָא בֶן עֲקַבְיָא וּפֵירְשָׁהּ.
אָמַר רַב יוֹנָתָן: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וּמִדִּבְרֵי תּוֹרָה,
וַאֲפִילּוּ בִשְׁעַת מִיתָה. שֶׁנֶּאֱמַר:
(במדבר יט)
"זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל"
– אֲפִילוּ בִשְׁעַת מִיתָה תְּהֵא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ,
שֶׁנֶּאֱמַר,
"זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל":

המאירי על מסכת שבת דף פג/ב

ולְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ,
ַאֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת. פעמים שיעלם עניין אחד כמה שנים וברוב הימים ימצאנו אם יתמיד עמידתו בבית המדרש…

תלמוד ירושלמי מסכת שבת דף ל/א

רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן:
לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מלילך לבית המדרש, שהרי כמה פעמים נשאלה הלכה זו ביבנה:
עריבת הירדן למה היא טמאה ? ולא אמר אדם דבר.
עד שבא רבי חנינה בן אנטיגנס ודרשה בעירו: עריבת הירדן למה היא טמאה.
מפני שממלין אותה פירות ומוליכין אותה מן הים ליבשה, ומן היבשה לים.

מסכת ביצה דף כד/ב

אמר מותרין הם (לגבי גוי שהביא דגים לרבן גמליאל ביו"ט):
מותרין למאי ? רב אמר: מותרין לקבל. ולוי אמר: מותרין באכילה. אָמַר
רַב:
לְעוֹלָם
אַל
יִמְנַע
אָדָם
עַצְמוֹ
מִבֵּית
הַמִּדְרָשׁ
אֲפִלּוּ
שָׁעָה
אֶחַת ! דַּאֲנָא וְלֵוִי הֲוֵינָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי,
כִּי אָמַרָהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא,
בְּאוֹרְתָּא אָמַר: מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה. בְּצַפְרָא אָמַר: מֻתָּרִין לְקַבֵּל. אֲנָא –
דַּהֲוָא בֵי מִדְרָשָׁא –
הַדְרֵי בִי. לֵוִי –
דְּלָא הֲוָה בֵי מִדְרָשָׁא –
לָא הֲדַר בֵּיהּ:

רש"י ביצה דף כד/ב

לקבל –
בטלטול,
דכולי האי לא אחמור מספק מוכן דלתסרו בטלטול,
אבל באכילה לא שרינהו רבן גמליאל: ולוי אמר מותרין באכילה –
קאמר רבן גמליאל,
ולאו דסבירא לרב ולוי כותיה,
אלא מלתיה הוא דמפרשי:

ילקוט שמעוני משלי –
פרק ח'
– רמז תתקמג'

אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי.
א"ר
יהושע
בן
לוי
לבניו:
אקדימו
עולו
אקדימו
וחשיכו
עולו
לבי
כנישתא
כי
היכי
דתוריכו
חיי,
ולמודייכו
תתקיים
בידייכו! א"ר חמא בר חנינא: מאי קראה ? אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום וגו'.

מדרש רבה דברים פרשה ז'
פסקה ב'

…ומהו (משלי ח'
(לד)) … לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי . א"ר יהודה בר סימא: וכי יש מזוזה בבתי כנסיות? אלא מה המזוזה הזו אינה זזה מהפתח – כך לא תהא זז מבתי כנסיות ומבתי מדרשות .אמר הקב"ה: אם תעשה כן,
דע שאתה מקבל פני השכינה. מה כתיב אחריו (שם): כי מוצאי מצא חיים. אמר הקב"ה: מי הוא זה שבא לבית הכנסת, ולא מצא את כבודי שם . א"ר איבו: ולא עוד, אלא שאתה עומד בבית הכנסת, והקב"ה עומד עליך. מנין .
שנא':
(תהלים פב)
אלקים נצב בעדת א–ל. אמר הקב"ה: ולא דייך שאת מקבל פני השכינה בבית הכנסת, אלא שאתה יצא משם טעון ברכות. מנין ?
שנאמר:
(משלי ח)
כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה', הוי: והיה אם שמוע תשמע וגו':

תנא דבי אליהו זוטא פרק יג'

וישא את עיניו ויסתכל אל השמים, ויאמר: מי ברא אלה שמים וארץ חמה ולבנה כוכבים ומזלות, שהן משכימין ומעריבין לעשות רצון בוראם בכל יום ויום תמיד ?! כך תשכים ותעריב לד"ת לעשות רצון בוראך בכל יום ויום תמיד. שנאמר:
(הושע ו)
(ג)
וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ.
ויסתכל אדם בעצמו ויודע שד"ת הן משולים במים ובלחם. וכי מה ענין תורה אצל לחם ומים ?
אלא ללמדך, שכשם שאי אפשר לו לאדם להיות בלא לחם ומים אפילו יום אחד, כך אי אפשר לו לאדם להיות בלא תורה אפילו שעה אחת. שנאמר:
(יהושע א)
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל !
והלא הדברים הם ק"ו: ומה יהושע בן נון שהיה עוסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו, אפילו הכי כתיב בו: לא ימוש ספר התורה וגו', שאר בני אדם עאכ"ו.

מסכת עבודה זרה דף טז/ב

תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁנִתְפַּס רַבִּ אֱלִיעֶזֶר לְמִינוּת,
הֶעֱלוּהוּ לַגַּרְדוֹם לִידּוֹן,
אָמַר לֵיהּ אוֹתוֹ הֶגְמוֹן: זָקֵן שֶׁכְּמוֹתְךָ יִתְעַסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים הַלָּלוּ ?
אָמַר לֵיהּ: נֶאֱמָן עָלַי הַדַּיָין,
כְּסָבוּר אוֹתוֹ הַהֶגְמוֹן –
עָלָיו הוּא אוֹמֵר,
וְהוּא לֹא אָמַר אֶלָּא כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
אָמַר לֵיהּ:
(האמנתי)
[הוֹאִיל וְהֶאֱמַנְתָּ עָלֶיךָ],
דִּימוּס פָּטוּר אַתָּה.
וּכְּשֶׁבָּא אֶל בֵּיתוֹ,
נִכְנְסוֹ תַּלְמִידָיו [אֶצְלוֹ]
לְנַחֲמוֹ,
וְלֹא קִבֶּל מֵהֶן תַּנְחוּמִין.
אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא:
[רַבִּי]
! הַרְשֵׁנִי לוֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד מִמַּה שֶׁלִּמַדְתַּנִי.
אָמַר לֵיהּ: אֱמוֹר ! אָמַר לֵיהּ: רַבִּי! שֶׁמַּא דְּבַר מִינוּת בָּא לְיָדְךָ [דף יז)
וְהִנְאָךָ הַדָּבָר,
וְעָלָיו נִתְפַּסְתָּ לְמִינוּת ?
אָמַר לֵיהּ: עֲקִיבָא הִזְכַּרְתָּנִי,
פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן שֶׁל צִפּוֹרִי,
וּמְצָאַנִי אָדָם אֶחָד,
[וְיַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר סִכְנַיָא שְׁמוֹ].
אָמַר לִי, כְּתִיב בְּתוֹרַתְכֶם:
(דברים כּג)
"לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה'
אֱלֹקיךָ"
וְגוֹ'.
מַהוּ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בֵית הַכִּסֵּא לְכֹּהֵן גָּדוֹל?
וְלֹא אָמַרְתִּי לוֹ כְּלוּם.
אָמַר לִי,
[כָּךְ לִימְּדָנִי]:
(מיכה א)
"כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה,
וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ",
מִמְקוֹם הַטִּנּוֹפֶת בָּאוּ,
לִמְקוֹם הַטִּנּוֹפֶת (ישובו)
[יֵלְכוּ].
וְהִנְאַנִי הַדָּבָר.
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְפַּסְתִּי לְמִינוּת,
וְעָבַרְתִּי עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה:
(משלי ה)
"הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ,
וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ".
"הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ"
– זוּ מִינוּת,
"וְאַל תִּקְרָב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ"
– זוֹ הָרָשׁוּת.
אִיכָּא דְּאַמְרִי:
"הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ"
– זוֹ הַמִּינוּת וְהָרָשׁוּת.
"וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ"
– זוֹ זוֹנָה.

רש"י

למינות –
מינין תפסוהו לכופו לעבודת כוכבים: עליו [הוא]
אומר – כלומר: הדין עמך דדברים בטילין הן: והוא לא אמר כן –
אלא נאמן עלי הדיין, האמת שבאמת דנני ליתן לי צרה שפשעתי לקוני: האמנתי –
במה שדנתני עליך: דימוס פטור אתה –
דימוס היא היתה שם יראתו ונשבע בה: והנאך –
ישר [הדבר]
בעיניך: לכהן גדול –
שפירש מביתו לפני יום הכפורים ללשכת פרהדרין ושם היו מתקנים לו כל צרכיו: והרשות –
שולטנות שנותנין עיניהן בבעלי ממון להרגן וליטול ממונן:

תוספות עבודה זרה דף יז/א

הרחק מעליה דרכך זו מינות –
והא דאמרי'
בפרק כל כתבי (שבת דף קטז.): דכמה אמוראי הוו אזלי לבי אבידן ?! זהו להתווכח עמם, ולא היה מקום מינות ממש, אלא מקום ויכוח. ומתקבצים שם חכמי עובדי כוכבים ונושאין ונותנים בדינים. ומאן דלא הוה אזיל ,היינו מיראה שלא יהרגום .וכן משמע דאמר רב נחמן: אלא מינייהו ומסתפינא מינייהו. ודלא כפ"ה :שפירש בסמוך שהוא מקום עבודת כוכבים:

ספר הירח –
פרק יב:

מצאתי תשובה לרבינו האי ז"ל ששלח לר'
שמואל הלוי הנגיד ששאל ממנו,
אם מותר ללמוד באותן החכמות ?
והשיב לו הרב ז"ל,
תקון הגוף ומישור הנהגת האדם הוא העסק במשנה ובתלמוד ואשר טוב לישראל,
כי למוד התורה יועיל לעצמו ולחכמים שכמותו,
ויועיל לעמי הארץ כי ימשכם לדרכי התורה והמצוה,
ואשר יסיר לבו מזה ויתעסק בדברים ההם,
יסיר מעליו עול תורה ויראת שמים,
ויפסיד מאותן העניינים כי יסלק מעליו כל דברי התורה לגמרי,
ומזאת ההנהגה יארע לאדם שישבש דעתו,
עד אשר לא יחוש לעזיבת התורה והתפלה,
אבל אותן שימסרו עצמן לתורה וליראת שמים,
יצא להם מזה כי ינהג ההמון ליראת שמים ולאחרית טוב בלי פקפוק,
ולא ישימו שום ספק בהקב"ה,
ואם תראה שאותן בני אדם המתעסקים באותן הדברים ודרכי הפלסופיא יאמרו לך שהיא דרך סלולה ובזה ישיגו ידיעת הבורא י"ת,
לא תאבה ולא תשמע להם,
ודע כי יכזבו באמת,
ולא תמצא יראת חטא וענוה וטהרה וקדושה,
אלא באותן המתעסקים במשנה ובתלמוד עכ"ל רבינו האי ז"ל אביהם של ישראל,
ועתה למי נאמין אם לא נאמין לדברי האבות הקדושים?
אשר עליהם באה ההזהרה בתורה,
לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל,
ובאה בו הקבלה האמתית,
אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל,
ומי לנו גדול מרבנו האי ?
כי מקובלים אנו שהיה שלם בכל חכמה,
ונתמנה גאון בן י"ח שנה:

באמת ובברור בקושי גדול ובהכרח התירו ללמוד מספרי החכמות,
ואפי'
לשבח המאמרים שלהם אע"פ שאין בהם דבר רע כלל,
כההיא דאמרינן בפ'
לפני אידיהן,
אמר לו ר'
שמא דבר מינות … ובאמת אע"פ שלא היה הדין כך אין זה דבר מינות,
וכ"ש שהדין כך הוא,
ואם משום קרא דלאו מהאי קרא נפקא לן,
הרי מצינו בדברי רז"ל כמה פסוקים רחוקים מן הענין באים ע"ד האסמכתות,
ואעפ"כ נענש,
וארז"ל בספרי,
ודברת בם,
עשה אותן עיקר ואל תעשם טפלה,
שלא יהיה משאך ומתנך אלא בהם,
שלא תערב בהם דברים אחרים,
שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות,
ת"ל ללכת בם ולא להפטר מתוכם,
וגרסינין במנחות פ'
שתי הלחם,
שאל בן דמא בן אחותו של ר'
ישמעאל את ר'
ישמעאל אני שלמדתי כל התורה מהו שאלמוד חכמת יונית ?
קרא עליו המקרא הזה,
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה,
צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה.
ולאותם שהם קרובים למלכות,
התירו להם ללמוד חכמת יונית,
מפני שהם קרובים למלכות:

(וְדַע)
מַה
שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס

רמב"ם יד החזקה –
הלכות תשובה פרק ג'

(ח)
שלשה הן הנקראים אפיקורסין. האומר: שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם. והמכחיש נבואתו של משה רבינו. והאומר: שאין הבורא יודע מעשה בני האדם. כל אחד משלשה אלו הן אפיקורוסים.

רמב"ם פירוש המשניות

מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס.
אמר צריך שתלמד דברים שתשיב בהם לאפיקורסים ותחלוק עליהם ותשיבם אם יקשו לך,
ואמרו:
(סנהדרין שם)
לא שנו אלא אפיקורס עובד כוכבים אבל אפיקורס ישראל כ"ש דפקר טפי,
ר"ל: שיוסיף לבזות. ומפני זה אין צריך לדבר עמו כלל שאין לו תקנה ואין לו רפואה כלל ועיקר שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים,
ואמרו: אף על פי שתלמד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם.
השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם,
ודע שמי שתעמוד לפניו יודע צפון לבך,
והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל.
רצה לומר שיכוין לבו באמונת השם יתברך:

המאירי

וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס.
כלומר: דמוסף על מה שצריך לך בה בביאור המצות ובתלמוד צריך שתלמד בה מן הדברים העיונים מה שתשיב בהם את אפיקורוס החולק על התורה במופתים כוזבים או בלתי חותכים עד שתדע להכזיב מופתיו במה שיבא להרוס בהם מן הפינות התוריות וכן שתדע לאמת לו מופתים חותכים אם בא להרהר בפינות המושכלות

רע"ב

(יד)
לָאַפִּיקוֹרוֹס –
לשון הפקר המבזה את התורה ומחשיבה כאילו היא הפקר.
א"נ משים עצמו כהפקר ואינו חס על נפשו לחוש שמא תבא עליו רעה על שמבזה את התורה או לומדיה:

תוי"ט

לָאַפִּיקוֹרוֹס –
פירש הר"ב לשון הפקר שמבזה את התורה וכן המבזה לומדיה.
וכדמסיים בפי'
השני וכך פי'
בהדיא פ'
חלק [צ"ט ע"ב]:

מסכת סנהדרין דף לח/ב

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,
הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה,
וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן,
לֹא שָׁנוּ,
אֶלָּא אֶפִּיקוֹרוֹס גּוֹי עוֹבֵד כּוֹכָבִים,
אֲבָל אֶפִיקוֹרוֹס יִשְׂרָאֵל –
כָּל שֶׁכֵּן דְּפָקַר טְפֵי.

רש"י

שקוד –
מהיר וזריז: כדי שתדע להשיב לאפיקורוס –
הבא להביא ראיה מן התורה לדברי המינים: כל שכן דפקר טפי –
שהרי הכיר וכפר ומתוך כך מדקדק ולא תוכל להשיבו דבר המקובל לו:

תלמוד ירושלמי מסכת שבת דף עט/ב

הגיליונים וסיפרי מינין.
אית תני: קורא אזכרותיהן ושורפן.
אית תניי תני: שורפין הן ואזכרותיהן.
א"ר טרפון: אקפח את בניי שאם יבואו לביתי שאני שורפן הן ואזכרותיהן.
שאם יהיה הרודף רודף אחריי שאני נמלט לתוך בתיהן של ע"ז, ואיני נמלט לתוך בתיהן של מינין.
שעכו"ם אינן מכירין אותו וכופרין בו.
אבל המינין מכירין אותו וכופרין בו.
ועליהן אמר דוד:
הלא משנאיך ה'
אשנא וגו'.
זה מדרש דרשו: ומה אם להטיל שלום בין איש לאשתו אמר הכתוב השם שנכתב בקדושה ימחה על המים ? סיפרי מינין שמטילין איבה ותחרות ומחלוקת בין ישראל לאביהן שבשמים אינו דין שישרפו הן ואזכרותיהן ?!

וְדַע
לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל

רמב"ם פירוש המשניות

והוא אמרו: וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל.
רצה לומר שיכוין לבו באמונת השם יתברך:

רע"ב

וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל –
בתשובה זו שאתה משיב לאפיקורוס.
שלא יפתה לבך לנטות לדעתו:

תוי"ט

וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל –
פי'
הר"ב בתשובה זו שאתה משיב לאפיקורוס שלא יפתה לבך לנטות אחר דעתו.
לכאורה לפירושו לפני מי מוסב על האפיקורוס.
אבל נראה שדבריו מועתקים מפירוש הרמב"ם.
והוא מפרש דלפני מי מוסב אל הש"י.
וז"ל הרמב"ם ואמר אע"פ שתלמוד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם.
השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל ר"ל שיכוין לבו באמונת הש"י.
ע"כ:

המאירי

…ואמר אח"כ: וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל.
ובא הנה ידיעה במקום התבוננות כלומר שלא יבהילך טורח לימוד זה עד שתשאר נבוך ופוסח לקצת דעותיהם אבל תחשוב כי כוה וכזה מן הטורח וההתלמדות ראוי לך להארתו ולכבודו יתברך וכן שתדע שבעל מלאכתך ר"ל המזקיקך לכך ישלם לך שכר פעולתך:

אבות דרבי נתן פרק שבעה עשר

…דַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל ומי הוא בעל בריתך

וְנֶאֱמָן
הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם
לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ

רמב"ם פירוש המשניות

וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ–
ענין שקידה,
הוא מלשון הכתוב כי שוקד אני על דברי.
כלומר מהר ומשתדל.
או יהיה ענינו הרגל ותמידות כמו לשקוד על דלתותי יום יום:

תוי"ט

וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם וכו'
– כתב במדרש שמואל בסוף פירקין בשם הר"ר יונה ז"ל שמה שאמר ר"א ונאמן וכו'
לא פליג על מאמר אל תהיו כעבדים במ"ג דפ"ק וכבר כתבתי בזה בריש פירקין בדבור והוי מחשב ומ"מ אין ענין זה מקושר לדבריו הראשונים ומצאתי בנא"י מוגה דגרס ומי הוא בעל מלאכתך ותו לא מידי:

המאירי

… וכן שתדע שבַּעַל מְלַאכְתְּךָ ר"ל: המזקיקך לכך – ישלם לך שכר פעולתך:

אבות דרבי נתן פרק שבעה עשר

…
[ונאמן הוא בעל בריתך שישלם לך שכר פעולת פעולתך.