משנה, בבא מציעא, פרק ג, שאלות

המחבר:
משה ירקוני

הנושא:
משנה בבא מציעא פרק ג

לבית הספר העל יסודי

תפארת ישראל –
הקדמה:

ארבעה שומרים הם:

שומר חינם,
שומר שכר,
שוכר ושואל.

שומר חינם אינו חייב לשלם כשיפסד החפץ,
רק אם פשע או שלח בה יד,
דהיינו שהשתמש בפיקדון.

שומר שכר והשוכר חייבים גם בגניבה ואבידה.

שואל חייב גם בנאנסה,
ופטור רק במתה מחמת מלאכה.

כל השומרין כשפטורים מלשלם חייבים להישבע שבועת השומרים,
שהבהמה נגנבה או נאנסה או מתה מחמת מלאכה.
ונשבע על ידי גלגול,
שלא פשע בה,
ושלא שלח בה יד.
אפילו כשהשוכר משלם,
צריך על כל פנים להשבע מדרבנן שהחפץ אינו ברשותו.

משנה א

1. עיין היטב בשמות כב ורש"י והסבר מהן השבועות שחייב השומר להישבע לבעל הפיקדון?
עיין גם ברע"ב,
ובהקדמת ת"י.

2.
איזהו השומר אשר מדובר בו במשנתנו?

3. "שלם ולא רצה להישבע"
– מנין לברטנורא שאם הבטיח השומר לשלם,
זכה בתשלומי ד וה גם אם טרם שלם?

4. מדוע הביאה המשנה גם דוגמה של מפקיד בהמה וגם דוגמה של מפקיד כלים?
(ת"י ב).

5. מדוע מזכירה המשנה נגנבו או שאבדו,
הרי אם תמצא האבדה לא תתעורר שאלה:
למי שייך הרווח כמו בתשלומי ד וה?
(עתוי"ט ב).

6. מדוע שייך הכפל לשומר ששלם לפנים משורת הדין?
(עתוי"ט ג).

7. הסבר ונמק למי שייכים תשלומי כפל במקרים הבאים:

(א)
נשבע ולא רצה לשלם.

(ב)
נשבע ושילם.

(ג)
לא נשבע,
והבטיח לשלם.

(ד)
לא נשבע –
ושילם.

משנה ב

דיני שומר שכר –
עיין:
שמות כב 9
– 11.

דיני שואל –
עיין:
שמות כב 13.

8.
מניין שהמשכיר נתן רשות לשוכר להשאיל?
מה מוסיף לעניין זה עתוי"ט (ה);
רע"ב?

משנה ג

9. מה הדין במקרים השונים (הבחן בין:
חייב;
קנסוהו חכמים;
לצאת ידי שמים):

(א)
אמר לשנים גזלתי אחד מהם.

(ב)
שנים תבעוהו והודה שגזל אחד מהם.

(ג)
שנים תבעוהו פיקדון של אביהם,
ואמר אחד מאבותיכם הפקיד אצלי.

משנה ד–ו

10. הסבר את המחלוקת בין ר'
יוסי וחכמים במשנה ד.

11. מדוע במשנה ג חייב השומר ואלו במשנה ד פטור י

12. "השאר יהא מונח",
היכן?
עד מתי?
(תפארת ישראל יט–כ).

13. מדוע ניתן לחשוב שבפיקדון כלים ולא מעות יודו חכמים לר'
יוסי?

4. "לא יגע בהם"
(משנה ו).
ומדוע לא ימכור השומר את הפירות מיד בתחילת הריקבון?

משנה ז

15. האם מותר לניפקד לערבב את פירות הפקדון עם פירותיו?
(ת"י כו).

16. הסבר:
"לפי המדה ולפי הזמן".

17. הסבר את מחלוקת ר'
יוחנן בן נורי וחכמים.
(עתוי"ט טו).

18. הסבר את מחלוקת ר'
יהודה וחכמים בשאלה אם מוציא לו חסרונות ליותר מ–
10
כורים.
שים לב לעונת השנה.

19. ר'
יהודה סובר כר'
יוחנן
בן נורי
ולכן הגיע למסקנתו, ואילו חכמים החולקים על ר'
יוחנן חולקים גם על ר'
יהודה.
הסבר.
(ת"י לו).

משנה ח

20. האם חולקים ר'
יהודה וחכמים?

21. מדוע מנכה לו שמן בכמות פחותה מזו שמנכה לו יין?
(ת"י לז–לט).

22. מדוע מנכה לו את השמרים והבלע?
(ת"י מ).

משנה ט

להבנת משנתנו יש להקדים:
מי שהפקד אצלו דבר,
ונטלו להשתמש בו,
נעשה גזלן והתחייב באחריותו.
אם החזירו אח"כ –
נחלקו חכמים:

א)
רבי ישמעאל אומר –
כיון שהחזירו חדל להיות שומר.

ב)
רבי עקיבא אומר:
– כל זמן שלא הודיע לבעלים –
חייב באחריותו,
שמשעה ששלח בה יד כלתה השמירה,
ודינו כגזלן.

23. הסבר את המושגים:

• "יחד לה מקום"
  

• "לצרכו"
  

• "לצרכה"

24. מלא את הטבלה בלי לחלק את המשנה רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא:

	מתוך ידו		משהניחה
	לצרכו	לצרכה	לצרכו	לצרכה
לא ייחד לה מקום
ייחד לה מקום

25. מלא את הטבלה שנית,
כאשר רישא לפי ר'
ישמעאל,
האומר שאם החזיר למקומו –
גם אם לא הודיע לבעליו פטור.
לשיטת ר'
ישמעאל,
מדוע אין המשנה משמיעה את הדין במקרה שיחד לה מקום?

26. מלא את הטבלה בשלישית,
כאשר סיפא רבי עקיבא,
האומר שחייב להודיע לבעלים שהחזיר למקומו.
מדוע לר'
עקיבא אין המשנה משמיעה את הדין במקרה שלא ייחד לה מקום?

משנה י

27..
הסבר מדוע חייב השומר במקרים הבאים:

• צררן והפשילן לאחוריו

• מסרם לבנו ולבתו הקטנים

• נעל בפניהם שלא כראוי

מהי השמירה הנדרשת בכל אחד מהמקרים הללו?

28. הסבר מדוע מותר לשומר להפקיד את הכספים בידי בני ביתו,
שעה שאסור לו למסור את הפיקדון לשומר אחר?

משנה יא

29. מדוע לשולחני מותר להשתמש במעות שאינן צרורות,
ואלו לבעל הבית אסור?
(עתוי"ט כה).

30. הסבר את מחלוקת ר'
מאיר וחכמים אם רשאי החנוני להשתמש במעות.

31. מאיזו שעה מתחייב השלחני על המעות?
(ת"י נט).

משנה יב

32. כיצד ישלם השולח יד בפיקדון במקרים הבאים:
(עיין ת"י סד)

	הוציאה מעוברת וילדה בבית הבעלים	הוציאה ריקנית ונתעברה אצלו וילדה	הייתה ריקנית בשעת התביעה	הייתה מעוברת בשעת התביעה
בית שמאי
בית הלל
רבי עקיבא

33. הסבר את מחלוקת ב"ש וב"ה בעניין החושב לשלוח יד בפקדון.

34. כיצד יסבירו בית שמאי את הפסוק "אם לא שלח ידו"
וכיצד יסבירו בית הלל את הפסוק "על כל דבר פשע"?
(ת"י סו סז).

35. מדוע הטה את החבית,
משלם על מה שהוציא ממנה;
ואילו הגביה,
ואפילו לא הספיק ליטול כלום,
חייב על כולה?
עיין ת"י עב.

36.
מדוע הטה ונטל רביעית והחמיצה חייב על כולה,
אעפ"י שנטל ממנה רביעית בלבד.