משנה, מסכת אבות פרק ב משנה טו בתוספת מקורות

נושא הדף:
משנה,
אבות,
פרק ב,
משנה טו –
בתוספת מקורות

מיועד לכיתות:
ד–ח

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

משנה מסכת אבות פרק ב'

(טו)
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה,
וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים,
וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה,
וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק:

רבי
טרפון

תנא ממשפחת כוהנים בדור שאחרי המרד הגדול (הדור השני),
מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי,
חבר ובר פלוגתא לרבי עקיבא.
כשמות חכמים אחרים גם מקור שמו של רבי טרפון הוא יווני ופירושו:
מורה,
מדריך.
בית מדרשו של רבי טרפון היה בעיר לוד.

אין תמימות דעים לגבי נסיבות מותו של רבי טרפון.
במדרש איכה רבה כתוב כי נמנה עם עשרת הרוגי מלכות,
אחרים סבורים כי נמלט סמוך לפרוץ מרד בר כוכבא לחוץ לארץ ושם נפטר.

אבות דרבי נתן פרק שמונה עשר

(א)
ולנגדן היה ר'
יהודה הנשיא מונה שבחן של חכמים. של רבי טרפון, של ר"ע, ושל ר"א בן עזריה, ושל ר'
יוחנן בן נורי ושל ר'
יוסי הגלילי.
לרבי טרפון קרא לו: גל אבנים. וי"א: גל של אגוזים. כיון שנוטל אדם אחד מהן כולן מתקשקשין ובאין זה על זה. כך היה ר'
טרפון דומה, בשעה שת"ח נכנס אצלו וא"ל: שנה לי ! מביא לו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות, כיון שיצא מלפניו היה יוצא מלא ברכה וטוב.

מסכת נדרים דף סב/א

הֻקְפְּלוּ רֹב הַמַּקְצוּעוֹת,
מֻתָּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשְׂרוֹת.
רַבִּי וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר רַב יְהוּדָה אִיקְלְעוּ לְהַהוּא אַתְרָא בִּזְמַן שֶׁהֻקְפְּלוּ רֹב הַמַּקְצוּעוֹת.
רַבִּי הֲוָה קָא אָכִיל,
רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה לָא אָכִיל.
אָתָא מַרְהוֹן,
אָמַר לְהוּ: אַמַאי לָא אָכְלֵי רַבָּנָן,
הֻקְפְּלוּ רֹב הַמַּקְצוּעוֹת הוּא ?
וְאַף עַל פִּי כֵן לָא אָכִיל רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה,
קָסָבַר: מִשּׁוּם סַנְיוֹת מִילְתָא הוּא דְּקָאָמַר הַדֵּין גַּבְרָא.
רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אִיקְלַע לְהַהוּא אַתְרָא בִּזְמָן שֶׁהֻקְפְּלוּ רֹב הַמַּקְצוּעוֹת,
הֲוָה קָאָכִיל,
יָהִיב לְשַׁמְעֵיהּ –
לָא אָכִיל.
אָמַר לֵיהּ,
אֵכוֹל !
כָּךְ אָמַר לִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם אָבִיו,
הֻקְפְּלוּ רֹב הַמַּקְצוּעוֹת מֻתָּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשֵׂר].

רַבִּי טַרְפוֹן,
אַשְׁכְּחֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא בִּזְמַן שֶׁהֻקְפְּלוּ (רוֹב)
הַמַּקְצוּעוֹת –
דְּקָא אָכִיל,
אַחְתֵּיהּ בְּשַׂקָא,
וְשַׁקְלֵיהּ,
וְאַמְטֵייהּ לְמִשְׁדֵייהּ בְּנָהֲרָא.
אָמַר:
"אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ".
שָׁמַע הַהוּא גַּבְרָא,
שַׁבְקֵיהּ וְעָרַק.
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָה בֶּן גַּמְלִיאֵל,
כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק,
הָיָה מִצְטַעֵר עַל דָּבָר זֶה.
אָמַר: אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה. דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה,
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה,
נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם. קַל –
וָחֹמֶר,
וּמַה בֵּלְאשַׁצַּר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי קֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ [כְּלֵי]
חֹל,
שֶׁנֶּאֱמַר:
(יחזקאל ז)
"וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהֻ"
כֵּיוָן שֶׁפְּרָצוּם נַעֲשׂוּ חֹל –
נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם,
דִּכְתִיב,
(דניאל ה)
"בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁאצַר".
הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָה שֶׁל תּוֹרָה,
שֶׁהוּא קַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד,
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
וְרַבִּי טַרְפוֹן,
כֵּיוָן דְּכִי אָכִיל,
הֻקְפְּלוּ רֻב הַמַּקְצוּעוֹת הֲוָה,
אַמַאי צַעֲרֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא ?
[מִשּׁוּם דְּהַהוּא]
– הֲווּ גַנְבֵי לֵיהּ עִנְבֵי כּוּלָהּ שַׁתָּא,
וְכֵיוָן דְּאַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי טַרְפוֹן,
סָבַר: הַיְינוּ דְּגַנְבָן.
אִי הָכִי,
אַמַאי צִעֵר נַפְשֵׁיהּ ?
מִשּׁוּם דְּרַבִּי טַרְפוֹן עָשִׂיר גָּדוֹל הֲוָה,
וַהֲוָה לֵיהּ לְפִיּוּסֵיהּ בְּדָמִים:

מסכת כלה פרק א'

אמרו עליו על ר"ט שהיה עשיר גדול ולא היה נותן מתנות לאביונים. פעם אחת מצאו רבי עקיבא, אמר לו: רבי ! רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים ?
[אמר לו: הן !]
מיד עמד ר"ט ונתן לו ארבעה אלפים דינרי זהב נטלו ר"ע וחלקו לעניים. לימים מצאו ר"ט, א"ל: היכן העיירות שלקחת לי ? תפסו בידו והביאו לבית המדרש, והביא ספר תהלים והניחו בפניהן ,והיו הולכין וקורין עד שהגיעו לפסוק זה: פזר נתן לאביונים וגו'. א"ל: זו העיר שקניתי לך ! עמד ר"ט ונשקו ואמר לו: רבי אלופי ! רבי בחכמה, ואלופי בדרך ארץ, והוסיף לו ממון לבזבז. שוב מעשה בר"ט שהיה אוכל קציעות מפרדס (שלו), בא האריס שלו ומצאו הכהו מכה רבה, ולא אמר לו שהוא ר"ט, עד שעמד אותו אריס והכיר בו. כיון שהכירו קרע בגדיו ותלש בשערו היה צועק ובוכה ומתנפל לפני רגליו, אמר לו: אדוני מורי מחול לי !
וכל כך למה ? שלא רצה להשתמש בכתר תורה, שכל המשתמש בכתר תורה אין לו חלק לעולם הבא.

מסכת קידושין דף לא/ב

רַבִּי טַרְפוֹן הֲוָה לֵיהּ הַהִיא אִמָּא,
דְּכָל אֵימַת דַּהֲוָת בַּעְיָא לְמֵיסַק לְפוּרְיָא,
גָּחִין וְסָלִיק [לָהּ. וְכָל אֵימַת דַּהֲוָת נָחִית –
נָחְתַּת עִלָוּיֵהּ]. אָתָא וְקָא מִשְׁתַּבַּח בֵּי מִדְרָשָׁא.
אַמְרֵי לֵיהּ: עֲדַיִין לֹא הִגַעְתָּ לַחֲצִי כִּבּוּד.
כְּלוּם זָרְקָה אַרְנְקִי בְּפָנֶיךָ לַיָּם,
וְלֹא הִכְלַמְתָּהּ ?

תוספות קידושין דף לא/ב

ר'
טרפון הויא ליה אמא –
יש בירושלמי: פעם אחת אמיה דר'
טרפון אבדה פזמקי דידה בחצירה ויצאתה ממטתה לבקשו, ושם ר'
טרפון ידו תחת רגליה על הקרקע שלא תטנף רגליה, והייתה דורסת על ידיו. ועוד איתא בירושלמי דאמיה דר'
ישמעאל כל שעתא ושעתא דהוה אתי רבי ישמעאל מבי מדרשא, היתה רוחצת את רגליו והייתה שותה את המים כששמע רבי ישמעאל שהיתה עושה כך היה מסרב בדבר עד שבאת לפני חכמים והיתה קובלת על ר'
ישמעאל בנה שלא היה מקיים מצות כיבוד, ונבהלו חכמים בדבר, ושאלו לרבי ישמעאל וספר להם המעשה. וצוו לו שיניחנה לעשות רצונה, ובענין זה הוא כיבוד:

מדרש רבה איכה פרשה ב'
פסקה ד'

בלע ה'
ולא חמל את כל נאות יעקב, את כל נאותיו של יעקב. כגון: ר'
ישמעאל, ורבן גמליאל, ור'
ישבב, ור'
יהודה בן בבא, ור'
חוצפית המתורגמן, ורבי יהודה הנחתום, ור'
חנניה בן תרדיון, ור'
עקיבא, ובן עזאי, ור'
טרפון. ואית דמפקין ר'
טרפון ומעיילין ר'
אלעזר חרסנה.

הַיּוֹם
קָצֵר

רמב"ם פירוש המשניות

(טו)
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה,
וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים,
וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה,
וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק –
זה משל לקוצר השנים ורוב החכמות ועצלות בני אדם לבקשם עם רוב השכר עליהם, ועם רוב התראות התורה ואזהרותיה לבקש חכמה ולמוד:

רע"ב

(טו)
הַיּוֹם קָצֵר –
חיי העולם הזה קצרים הם:

המאירי

(יט)
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַיּוֹם קָצֵר כו'
בא להעיר לאדם להיותו חרוץ וממהר לתלמוד תורה כי זמן חיי האדם הוא קצר …

מסכת עירובין דף סה/א

אַמְרָן לֵיהּ בְּנַתֵּיהּ דְּרָב חִסְדָּא לְרָב חִסְדָּא: לָא בָעִי מַר נִינוּם פּוּרְתָא ?
אָמַר לָהוּ: הַשְׁתָּא אַתּוּ יוֹמִי דַּאֲרִכֵי וְקָטִינֵי וְנֵינָם טוּבָא.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַנָּן פּוֹעֲלֵי דִּימָמָא אָנַן.
רַב אַחָא בַר יַעֲקֹב יָזִיף וּפָרַע:

רש"י

יומי דאריכי –
ימים שהוא בקבר אריכי לישן,
וקטיני לעסוק בתורה ובמצות: ונינום טובא –
ונישן הרבה: יזיף ופרע –
היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום,
והיה רגיל לעסוק ביום,
ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום,
ופורע קביעות עתו בלילה:

ריטב"א

שם אַנָּן פּוֹעֲלֵי דִּימָמָא אָנַן.
כלומר: ואין משנתנו אלא ביום. כלומר: ודי לו לאדם שיקבע עת כל שהוא לתורה בלילה. כדכתיב: והגית בו יומם ולילה:

רב אחא בר יעקב יזיף ופרע.
גרסי'
בירושלמי אנן אגירו דיממא אנן, מה דיזפי'
ביממא פרעי'
בלילא. ואמרי רבנן: דלא איתמר הא אלא בלילה תקופת תמוז שהלילות קצרות, אבל מכאן ואילך דמוסיף – יסיף כדאיתא בפ"ק דתעניות, והא דאמרי'
שאין רנה של תורה אלא בלילה:

מדרש רבה שמות פרשה מז'
פסקה ז'

(ז)
ד"א: ויאמר ה'
אל משה כתב לך את הדברים האלה. הה"ד:
(תהלים קיט)
טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך. לטובתו של משה נתענה ק"כ יום שקבל את התורה, ומאין היה משה אוכל ?
מזיו השכינה. שנאמר:
(נחמיה ט)
ואתה מחיה את כולם. ד"א: מאין היה אוכל ?
מן התורה. שנאמר:
(יחזקאל ג)
בן אדם את אשר אתה תמצא אכול ואוכלה, למה שהתורה מתוקה. שנאמר:
(תהלים יט)
ומתוקים מדבש ונופת צופים. ד"א: מלחמה של תורה. כדכתיב:
(משלי ט)
לכו לחמו בלחמי. מנין שלא ישן ולא נתנמנם ? משל למלך שהיה אוהב לתיסומן, אמר לו: מדוד לך דינרי זהב, משמחתו לא בקש לא לאכול ולא לשתות, ביקש לישן, אמר: אם אישן – אני מפסיד אלו. כך משה מודד התורה שכח ולא אכל ולא שתה. ביקש לישן, אמר: אם אישן – אני מפסיד ! שלא אמר לי אלא מ'
יום בלבד. אמר הקב"ה: נצטערת, חייך אין אתה מפסיד ! בלוחות הראשונות לא היו אלא י'
הדברות בלבד, עכשיו שנצטערת אני נותן לך הלכות מדרשות ואגדות. שנאמר: כתב לך את הדברים האלה. למה אמר הקב"ה: כתב לך ? והכתיב:
(שמות לב)
והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות. וכתיב:
(שם לד)
ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון. אלא כך אמר לו הקב"ה: כתוב לך תורה נביאים וכתובים שיהיו בכתב, אבל הלכות ומדרש ואגדות והתלמוד יהיו על פה. כיון שידע משה, התחיל אומר:
(תהלים קיט)
טוב לי כי עניתי טוב לי תורת פיך:

מדרש רבה שמות פרשה מז'
פסקה ה'

(ה')
ויהי שם עם ה'. וכי אפשר לו לאדם להיות מ'
יום בלא מאכל ובלא משתה ? ר'
תנחומא בשם ר"א ב"ר אבין בשם ר'
מאיר אומר, המשל אומרף אזלת לקרתא – הלך בנימוסיה ! למעלה שאין אכילה ושתיה, עלה משה ונדמה להם. למטה שיש אכילה ושתיה – ירדו מלאכי השרת ואכלו ושתו. שנאמר:
(בראשית יח)
והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. אמר רבי יוחנן: נראין כאוכלין ראשון ראשון מסתלק. דבר אחר: ויהי שם עם ה'. מעשה ברבי יוחנן שהיה עולה מטבריא לציפורי, היה רבי חייא תלמידו אצלו, והיה רבי יוחנן רואה כרם. אמר לרבי חייא: אין אתה רואה כרם זה שהיה שלי ומכרתי אותו בכך וכך ?! אותה שעה בכה רבי חייא בר אבא ואמר לו: לא הנחת לעת זקנותך כלום. אמר לו: וכי קלה היא בעיניך שמכרתי דבר שנברא בששה ימים, וקניתי דבר שניתן לארבעים יום ?! עולם כולו ומלואו נברא בו'
ימים, אבל התורה ניתנה לארבעים יום.

לחם לא אכל – אבל מלחמה של תורה אכל. ומים לא שתה – אבל מימיה של תורה שתה. והיה למד תורה ביום, ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה. ולמה היה עושה כך ?
אלא, ללמד את ישראל שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה. רשב"ל היה אומר לתלמידיו: בואו ולמדו תורה דשחירין ודקרין בלילה. ורבי יוחנן היה אומר לתלמידיו: בואו ולמדו תורה דאימטין. אלא אעפ"כ מודה היה ר'
יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה. שנא':
(איכה ב)
קומי רוני בלילה. וכה"א:
(משלי לא)
ותקם בעוד לילה. רבנן אמרי: ביום ובלילה. שנאמר: ויהי שם עם ה'
ארבעים יום וארבעים לילה. לכך התקינו חכמים שיהיו המשנין יושבין בבקר ובערב לקיים מה שנאמר:
(יהושע א)
לא ימוש ספר התורה הזה וגו'. ד"א: ויהי שם עם ה'
לחם לא אכל ומים לא שתה, בעולם הזה אבל לעולם הבא הוא אוכל מלחמה של תורה, והוא שותה מימיה, לפיכך לחם לא אכל. אלא מאין היה אוכל ? מזיו השכינה היה ניזון. ואל תתמה החיות שנושאות את הכסא מזיו השכינה הן ניזונות:

וְהַמְּלָאכָה
מְרֻבָּה

רע"ב

וְהַמְּלָאכָה
מְרֻבָּה –
התורה ארוכה מארץ מדה:

המאירי

(יט)
… ומלאכת הלימוד מרובה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים

מסכת עירובין דף כא/א

אָמַר רָב חִסְדָּא,
דָּרַשׁ מָרִי בַר מַר,
מַאי דִּכְתִיב:
(תהלים קיט)
"לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ,
רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד"
? דָּבָר זֶה אַמָרוֹ דָּוִד וְלֹא פִּירְשׁוֹ,
אַמָרוֹ אִיוֹב וְלֹא פִּירְשׁוֹ,
אַמָרוֹ יְחֶזְקֵאל וְלֹא פִּירְשׁוֹ,
עַד שֶׁבָּא זְכַרְיָה בֶן עִדּוֹ וּפִירְשׁוֹ.
אַמָרוֹ דָּוִד וְלֹא פִּירְשׁוֹ – דִּכְתִיב:
"לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ"
וְגוֹ'.
אַמָרוֹ אִיוֹב וְלֹא פִּירְשׁוֹ – דִּכְתִיב:
(איוב יא)
"אֲרוּכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם".
אַמָרוֹ יְחֶזְקֵאל וְלֹא פִּירְשׁוֹ – דִּכְתִיב:
(יחזקאל ב)
"וַיִפְרוֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי,
וְהִיא כְּתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר,
וְכָתוּב [אֵלֶיהָ]
קִינִים וָהֶגֶה וָהִי"
– זוּ פּוּרְעָנוּתָם שֶׁל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר:
(יחזקאל לב)
"קִינָה הִיא וְקוֹנְנוּהָ"
וְגוֹ'.
"וָהֶגֶה"
– זוֹ מַתָּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר:
(תהלים צב)
"עֲלֵי עָשׂוֹר,
וַעֲלֵי נָבֶל,
עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנוֹר".
"וָהִי"
– זוֹ פוּרְעָנוּתָם שֶׁל רְשָׁעִים לַעֲתִיד לָבֹא.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר:
(יחזקאל ז)
"הֹוָה עַל הֹוָה תָּבֹא"
וְגוֹ'.
עַד שֶׁבָּא זְכַרְיָה בֶן עִדּוֹ וּפִירְשׁוֹ,
דִּכְתִיב:
(זכריה ה)
"וַיֹאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רוֹאֶה ?
וַאוֹמַר: אֲנִי רוֹאֶה מְגִילָּה עָפָה,
אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאָמָּה,
וְרָחְבָּה עֶשֶׂר בַּאָמָּה".
וְכִי פְּשַׁטְתְּ לָהּ,
(כמה)
הַוְיָא [לָהּ]
עֶשְׂרִים בְּעֶשְׂרִים.
וּכְתִיב:
"וְהִיא כְּתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר",
וְכִי קַלַפְתְּ לָהּ,
כַּמָּה הַוְיָא [לָהּ] ? – אַרְבָּעִין בְּעֶשְׂרִין.
וּכְתִיב:
(ישעיה מ)
"מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מָיִם,
וְשָׁמַיִם בַּזֶרֶת תִּכֵּן"
וְגוֹ'.
נִמְצָא כָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ –
אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם בַּתּוֹרָה:

רש"י

לכל תכלה ראיתי קץ –
דסוף כל דבר יש קץ,
למצוא סופו,
אבל מצוותך רחבה מאד,
ואין קץ לתכלה שלה: לא פירשו –
איזהו קץ שיעורה: ויפרוש אותה לפני –
מגילת תורה שבעל פה הראהו: וכן הוא אומר –
דקינים לשון פורענות הוא: והגה –
לשון שמחה: עשרים באמה –
אמה של הקדוש ברוך הוא: ורחבה עשר –
כשהיא עפה,
היינו כפולה: כי פשטת –
לכפילתה,
הויא עשרים בעשרים: כי קלפת לה –
דתשים קליפה זו בראש חבירתה,
שיהא כל כתיבה מצד אחד: הויא לה ארבעים –
אורך,
ברוחב עשרים: ושמים בזרת תכן –
מדת עולם חצי אמה על חצי אמה,
צא וחשוב כמה חצי אמה על חצי אמה יש במגילה,
ותמצא שלשת אלפים ומאתים. כיצד ? עשה מעשרים אמה רוחב רצועות של רוחב חצי אמה הרי כאן ארבעים רצועות,
וכל אחת ארבעים אמה לאורכה של מגילה הרי אלף ושש מאות אמה אורך,
שהן שלשת אלפים ומאתים זרתות:

ריטב"א על מסכת עירובין דף כא/א

לכל תכלה ראיתי קץ.
פי'
לכל דבר שנתת לו תכלית וקצבה ידעתי וראיתי קץ אותו השיעור כמה הוא אבל רחבה מצותיך מאד שלא ידעתי שיעורה:

(תוספות עירובין דף כא/א

אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה –
בסלוק אז ראית וספרת, יסד רבי אליעזר הקליר אלפים וארבע מאות בעולם מאריכה, וזהו לפי שעושה זרת שליש אמה, כמו שיסד, והזרת מותחת עד שנים בסיט, וארבעה אצבעות הוא הטפח והסיט, ולפי חשבון דשמעתא הוי זרת חצי אמה, וכל אמה כשתחלקנה לשתי וערב, יש בה ארבע זרתות. אך תימה: כי לפי חשבונו היה לו לחלק אמה לתשעה חלקים, ואז יהיה בכל חלק זרת על זרת, כי העולם זרת על זרת, ואז יעלה לשבעת אלפים ומאתים, והוא עושה העולם זרת על אמה, וזה מנין לו ?
וגם סובר: דוכל בשליש עפר הארץ, היינו שליש אמה, והוא עצמו יסד, גיא וכל עפרה בצרדה הכילו, משמע: דאצבע שלישי, היינו: אצבע הקרוי אמה, קרי ליה: צרדה ! ורצה לפרש: וכל בשליש, באצבע שלישי. ובמסכת יומא (ד'
יט🙂
קרי: צרדה, אצבע שאצל הגודל. וצרדה היינו: צרה דדא של אגודל(

מדרש משלי פרשה י'

אמר רבי ישמעאל: בא וראה כמה קשה יום הדין,
שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט.
וכיון שתלמיד חכם בא לפניו,
אומר לו: כלום עסקת בתורה ? אמר: הן.
אומר לו הקב"ה: הואיל והודית, אמור לפני מה שקרית ומה ששנית.
מכאן אמרו: כל מה שקרא אדם יהא תפוס בידו,
ומה ששנה תהא תפוס בידו,
שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין.
היה רבי ישמעאל אומר: אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה.
ועל זה בקש דוד מלך ישראל בתפלה ובתחנונים לפני המקום,
ואמר:
(תהלים ה,
ד)
ה'
בקר תשמע קולי וגו'.
בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה.
הקב"ה הופך את פניו ממנו,
ומצירי גיהנם מתגברין בו כזאבי ערב,
והם נוטלין אותו ומשליכין אותו לגיהנם.
בא מי שיש בידו שני סדרים או שלשה.
הקב"ה אומר לו: בני,
כל ההלכות למה לא שנית אותם ? אם אומר להם: הניחוהו,
מוטב.
ואם לאו,
עושין לו כמדרשו ראשון ראשון.
בא מי שיש בידו הלכות.
אומר לו: בני,
תורת כהנים למה לא שנית ? שיש בו טומאת שרצים,
טומאה וטהרה,
טומאת נגעים וטהרת נגעים,
טומאת נתקים וטהרת נתקים,
טומאת בתים וטהרת בתים,
טומאת זבין וטהרת זבות,
טומאת לידה וטהרת לידה,
טומאת מצורע וטהרת מצורע,
סדר וידוי של יום הכפורים,
וגזירה שוה,
ודיני ערכים,
וכל דיני ישראל שהן דנין בתוכו.

בא מי שיש בידו תורת כהנים.
הקב"ה אומר לו: חמשה חומשי תורה למה לא שנית ? שיש בהן קריאת שמע תפילין ומזוזה.
בא מי שיש בידו חמשה חומשי תורה.
אומר לו הקב"ה: למה לא למדת אגדה ולא שנית ? שבשעה שהחכם יושב ודורש –
אני מוחל ומכפר עונותיהן של ישראל. ולא עוד,
אלא שבשעה שהן עונין: אמן יהא שמיה רבה, אפילו אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהן.

בא מי שיש בו אגדה.
הקב"ה אומר לו: בני,
תלמוד למה לא למדת: שנאמר:
(קהלת א,
ז)
כל הנחלים הולכין אל הים והים איננו מלא.
ואיזה ? זה תלמוד.

בא מי שיש בידו תלמוד.
הקב"ה אומר לו: בני,
הואיל ונתעסקת בתלמוד,
צפית במרכבה,
צפית בגאוה,
שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבין ועוסקין בדברי תורה ומציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה.

כסא כבודי האיך הוא עומד ? רגל ראשון במה הוא משתמש.
שני במה הוא משתמש.
שלישי במה הוא משתמש.
רביעי במה הוא משתמש.
חשמל האיך הוא עומד,
וכמה פנים הוא מתהפך בשעה אחת.
לאיזה רוח הוא משמש.
הברק האיך הוא עומד,
כמה פנים של זוהר נראין בין כתפיו.
לאיזה רוח הוא משמש.
כרוב האיך הוא עומד.
לאיזה רוח הוא משמש.
גדולה מכולן עיון כסא הכבוד האיך הוא עומד.
עגולה הוא כמין מלבן.
מתוקן הוא כמין גשרים.
כמה יש בו.
כמה הפסק יש בין גשר לגשר.
וכשאני עובר באיזה גשר אני עובר,
באיזה גשר האופנים עוברין.
באיזה גשר גלגלי המרכבה עוברין.
גדולה מכולן מצפרני ועד קדקדי האיך אני עומד.
כמה שיעור בפיסת ידי.
כמה שיעור אצבעות רגלי.

גדולה מכולן כסא כבודי האיך הוא עומד.
לאיזה רוח הוא משמש.
בשלישי בשבת לאיזה רוח הוא משמש.
ברביעי בשבת לאיזה רוח הוא משמש.
וכי לא זהו הדרי,
זהו גדולתי,
זהו הדר יופיי,
(שבני אדם)
מכירין את כבודי במדה הזאת,
עליו אמר דוד:
(תהלים קד,
כד)
מה רבו מעשיך ה'.
מכאן היה רבי ישמעאל אומר: אשרי תלמיד חכם שמשומר למודו בידו כדי שיהא לו פתחון פה להשיב להקב"ה ליום הדין.
לכך נאמר: ארח לחיים שומר מוסר.
שלא יאמר אדם,
הואיל ונתחכמתי בתורה בתחלה,
אלך מעכשיו ואתעסק בממון ובנכסים,
והוא אינו יודע שאינן מועילים לו כלום,
שנאמר: לא יועילו אוצרות רשע.
ומהו שיועיל לו,
דברי תורה שנמשלו בחיים.
שנאמר: אורח לחיים שומר מוסר.
וצדקה תציל ממות.
תציל מדינה של גיהנם.

וְהַפּוֹעֲלִים
עֲצֵלִים

המאירי על מסכת אבות פרק ב'
משנה יט'

(יט)
… וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים ר"ל: שהלומדים טבעם [כאן לרוב הטורח והצריכות לזמן רב …

מדרש רבה דברים פרשה ח'
פסקה ו'

(ו)
ד"א: כי המצוה וגו'
לא בשמים היא. אמר להן משה, שלא תאמרו: משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים, כבר אני מודיע אתכם, לא
בשמים היא שלא נשתייר הימנה בשמים ! ד"א: אמר רבי חנינא: היא וכל כלי אומנותה ניתנה ענותנותה צדקה וישרותה ומתן שכרה. ד"א: מהו לא בשמים היא ?
שמואל אמר: אין התורה מצויה באיסטרולוגין שאומנותן בשמים. אמרו לשמואל: הרי אתה איסטרולוגין וגדול בתורה ! אמר להן: לא הייתי מביט באיסטרולוגין אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה. אימתי ? כשהייתי נכנס לבית המים. ד"א: לא בשמים היא. אמרו לו: רבינו משה ! הרי אתה אומר לנו: לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, והיכן היא ? אמר להן: במקום קרוב היא, בפיך
ובלבבך לעשותו ! אינה רחוקה מכם, קרובה היא לכם.

ד"א: בפיך ובלבבך לעשותו. רבנן אמרי: ז'
דברים אמר שלמה על העצל, ומה שאמר משה היה גדול מכולם. כיצד ? אמרו לעצל: רבך בעיר, לך ולמוד תורה ממנו ! והוא משיב אותן ואומר להן: מתיירא אני מן הארי שבדרך. מנין ?
שנאמר:
(משלי כו)
אמר עצל שחל בדרך. אמרו לו: הרי רבך בתוך המדינה, עמוד ולך אצלו ! אמר להן: מתיירא אני שלא יהא ארי בתוך הרחובות. שנאמר: ארי ברחובות. אמרו לו: הרי הוא דר אצל ביתך. אמר להן: והארי בחוץ. שנאמר: אמר עצל ארי בחוץ. א"ל :בתוך הבית !
השיב להןף ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול – אני מחזר ובא ! אמרו לו: פתוח הוא !
מנין ? שנאמר:
(שם)
הדלת תסוב על צירה, ועצל על מטתו. לסוף שלא היה יודע מה להשיב, אומר להן: או הדלת פתוח או נעול, מבקש אני לישן עוד מעט.
מנין ? שנאמר:
(שם)
עד מתי עצל תשכב ? וגו'.
עמד משנתו בבוקר, נתנו לפניו לאכול, הוא מתעצל לתת לתוך פיו. מנין ? שנאמר:
(שם כו)
טמן עצל ידו בצלחת, נלאה להשיבה אל פיו ( מלבי"ם על משלי פרק כו פסוק טו –
חלק באור הענין (טו)
טמן עצל ידו בצלחת –
ר"ל: שגם אם יתנו לו לאכול יושיט ידו אל הכלי שבו המאכל,
ונלאה להשיבה אל פיו –
לתת אוכל לפיהו,
והנמשל שגם אם יתנו לו מזון הנפש ההכרחי יטמון ידו בכלי שבו המזון ולא יקח את המזון עצמו למשל שיתנו לו ספורי התורה ההכרחיים לדעתם,
יאכל הלבוש החיצון וספורי המעשיות,
ולא יקח את התוך והמוסר והחכמה אשר תחת הכלי והלבוש ) ואיזה שביעי ?
(שם כ;)
(ד)
מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ יְשָׁאַל {וְשָׁאַל}
בַּקָּצִיר וָאָיִן:
( מלבי"ם על משלי פרק כ פסוק ד –
חלק באור הענין (ד)
מחרף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין –
זמן החרישה הוא בחורף ואז האויר קר,
והעצל –
שאינו אוהב לעשות מלאכה גם בעת נכון לזה,
כ"ש שיתעצל בסבת החורף –
ואח"כ בבוא הקציר –
שהאויר טוב שואל –
לאכול ואין –
והוא משל על האיש המתעצל לאסוף חכמה בימי נעוריו,
שאז הזמן לחרוש חלקת הנפש מן הקוצים והדרדרים וציורי התאוה,
ולזרוע בה זרע החכמה ודעת,
אבל אז רתיחת הבחרות ותאותיו ימנעוהו מזאת ויתעצל,
ואח"כ בימי זקנותו שאז נחו רתיחות הילדות,
אבל אחר שלא הכין אדמת הנפש לחכמה בזמנו לא ימצא פרי,
וכן ימליץ החורף על ימי חיי הנפש בגויה,
שאז זמן החרישה והזריעה,
ובעת תתפשט הנפש מלבוש החומר אז זמן הקצירה,
ומי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת:)
מהו מחורף עצל לא יחרוש ? אר"ש בן יוחאי: זה שאינו למד תורה בנערותו, ומבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול. וזהו: ושאל בקציר ואין. ומה שאמר משה היה גדול מכולן מניין ?
כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, הוצא דבר מתוך פיך:

וְהַשָּׂכָר
הַרְבֵּה

המאירי על מסכת אבות פרק ב'
משנה יט'

(יט)
… וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה וראוי לו שישתדל עליו להרויחו

משנה מסכת מכות פרק ג'

(טז)
רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל,
לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת,
שֶׁנֶּאֱמַר:
(ישעיה מב)
יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:

רע"ב

(טז)
לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת – כגון: פרשת שקצים ורמשים, כדי להרבות שכר כשהן בדלים מהם, אף על פי שבלאו הכי לא היו אוכלין אותן – שנפשו של אדם קצה בהן:

למען צדקו –
להצדיק את ישראל.
ולזכות אותן:

קול הרמ"ז

הרע"ב ד"ה לפיכך וכו'
– כגון: פרשת וכו'.
תורה לימוד המצות בתורה,
ומצות קיומן בפועל.
ובהכי דייק ויאדיר,
שהרי בגודל התורת שקצים,
מתאדרת כל התורה שיש הק"ו המחזיק אמתות שכר המצות:

סמ"ג –
חלק מצות עשה –
מצוה ריד

תניא בת"כ (ויקרא פ"כ)
רבי יוסי הגלילי אומר :הרי ענש הכתוב את מי שלא ידע, על אחת כמה וכמה שיענוש את מי שידע. רבי יוסי אומר: אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים, צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטווה אלא במצות לא תעשה – ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו עליו ועל תולדותיו. וכי איזו מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות ?
הוי אומר: זו מדה טובה. החושך עצמו מן הפיגולין ומן הנותרות והמתענה ביום הכיפורים על אחת כמה וכמה שזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות,

תוספתא מסכת פאה פרק ג'

מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדהו ואמר לבנוף צא והקריב עלי פר לעולה ופר לשלמים. אמר לו: אבא, מה ראית לשמוח בשמחת מצוה זו [יותר]
מכל מצות שבתורה ? אמר לו: כל מצות שבתורה נתן [להם המקום]
לדעתנו, זו שלא לדעתנו. שאילו [עשינוהו ברצון לפני המקום לא באת מצוה זו לידינו.
[אלא]
הרי הוא אומר:
(דברים כד)
כי תקצור, וגו'
קבע לו הכתוב ברכה. והלא דברים קל וחומר, מה אדם שלא נתכוין לזכות וזכה – מעלין עליו כאילו זכה, המתכוין לזכות וזכה על אחת כו"כ…

משנה מסכת חולין פרק יב'

(ה)
לֹא יִטּוֹל אָדָם אֵם עַל בָּנִים,
אֲפִלּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְּצוֹרָע.
וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְאִסָּר,
אָמְרָה תוֹרָה (דברים כב),
לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים,
קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה:

מסכת סנהדרין דף ק/א

דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן: כָּל הַמַּשְׁחִיר פָּנָיו עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה,
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְהִיק זִיווֹ לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר:
(שה"ש ה)
"מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים".
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חַנִילָאִי: כָּל הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה,
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׂבִּיעוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר:
(תהלים לו)
"יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ,
וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַּשְׁקֵם".
כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק מְלֹא עֻמְסוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר:
(שם סח)
"בָּרוּךְ ה'
יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה".
אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי: וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר:
(ישעיה מ)
"מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן" ? אָמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא שְׁכִיחַת בְּאַגַּדְתָּא,
דְּאַמְרֵי בְּמַעֲרָבָא,
מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה בַּר מָרִי: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִתֵּן לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר:
(משלי ח)
"לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ"
וְגוֹ'.
"יֵשׁ"
– בְּגִימַטְרִיָּא,
תְּלַת מְאָה וְעַשְׂרֵי הֲוֵי.

תַּנְיָא,
א]
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד –
מוֹדְדִין לוֹ. דִּכְתִיב:
(ישעיה כז)
"בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה".
(אמר לו רבי יהודה)
[אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ]: וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן ?
– אָדָם נוֹתֵן מְלֹא עֻמְסוֹ לֶעָנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה,
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ מְלֹא עֻמְסוֹ לָעוֹלָם הַבָּא ?
וְהָא כְּתִיב:
(שם מ)
"וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן".
וְאַתָּה,
אִי אוֹמֵר כֵּן ?
– אֵי זוֹ הִיא מִדָּה מְרֻבָּה,
מִדַּת טוֹבָה מְרֻבָּה,
אוֹ מִדַּת פֻּרְעָנוּת ?
[שם ע"ב]
הֱוֵי אוֹמֵר: מִדַּת טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת.
בְּמִדָּה טוֹבָה כְּתִיב:
(תהלים עח)
"וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל,
וְדַּלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח,
וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל,
וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ".
וּבְמִדַּת פֻּרְעָנוּת הוּא אוֹמֵר:
(בראשית ז)
"וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ".
בְּמִדַּת פֻּרְעָנוּת כְּתִיב:
(ישעיה סו)
"וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי,
כִּי תּוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵּרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר".
וַהֲלֹא אָדָם מוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בְּאוּר עוֹלָם הַזֶּה,
מִיָּד נִכְוֶה?
אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁנּוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ בָּרְשָׁעִים לְקַבֵּל פֻּרְעָנוּתָן,
כָּךְ נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים,
לְקַבֵּל טוֹבָתָן:

רש"י סנהדרין דף ק/א

מלא עומסו –
מלא חופנו של הקדוש ברוך הוא טובה: וכי אפשר לומר כן –
היאך אדם יכול לקבל מלא עומסו של הקדוש ברוך הוא,
והרי אין לו מקום ליתן,
דכל העולם כולו אינו אלא כמזרת ועד אגודל,
באותן עולמות יתן לצדיק את העומס: במדה שאדם מודד –
אם מדד ונתן לצדקה לעני מלא חפניו הקדוש ברוך הוא מודד בחפניו ונותן לו: וכי אפשר לומר כן –
שיהא הקדוש ברוך הוא נותן לאדם מלא חפניו ? והלא אינו יכול לסבול כל כך:
הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות –
דבמידה טובה כתיב: דלתות ובמדת פורענות כתיב: ארובות,
ודלת גדול מארובה,
דארבע ארובות יש בדלת,
במסכת יומא בפרק יום הכפורים (עו,
א),
אלמא מדה טובה מרובה,
ומעכשיו אין לתמוה היאך יש באדם כח לקבל שכר כל כך,
שהרי למדת פורענות נותן הקדוש ברוך הוא כח באדם לקבלו כל שכן שנותן כח באדם לקבל מדה טובה:

מדרש תהילים מזמור ט'

בקש שלמה לעמוד על מתן שכרן של תורה,
כמה דאמר:
(משלי ג,
טו)
יקרה היא מפנינים.
אמר לו הקדוש ב"ה,
וכתוב יושר.
כבר כתבתי לך בספרו של יושר,
(ישעיה סד,
ג)
עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו.
דבר אחר,
בקש לעמוד על מתן שכרן של צדיקים,
כמה דכתיב,
(מלאכי ג,
יב)
כי תהיו אתם ארץ חפץ.
וכל הענין ומה רב טובך.
דבר אחר,
בקש לעמוד על מתן שכרן של מצוות,
כמה דאמר,
(הושע ו,
ו)
כי חסד חפצתי.
וכל הענין מה רב טובך,
יקרה היא מפנינים.
אמר לו הקב"ה,
וכתוב יושר.
כבר כתבתי לך בספרו של יושר,
(ישעיה סד,
ג)
עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו.

מדרש רבה שמות פרשה ל'
פסקה כד'

משל לסוחר מבקש ללכת בדרך שמע שלסטים בדרך מה עשה לקח פרקמטיא שלו ועשאה אבנים טובות ומרגליות יצא לדרך ותפשוהו לסטים אמרו לו מה בידך אמר להם כלי זכוכית אמרו לו מכמה זו אמר להם שתים בסלע ושלש בסלע אמרו זה לזה בשביל אלו אנו הורגים אותו הניחוהו נכנס למדינה התחיל פותח הגלוסקאות וישב למכור נכנסו אותן הלסטים וראו אותו יושב ומוכר א"ל בכמה זו אמר להם זו בעשרים זהובים וזו בשלשים אמרו לו אין אתה הוא שאמרת לנו בדרך שתים בסלע שלש בסלע אמר להם הן אלא אותה שעה הייתי במקום המות עכשיו אם אין אתם נותנין לי דמיה אין אתם נוטלין אותה כך ישראל בעולם הזה מי שהוא עושה מצות אינו יודע מתן שכרן אבל לעולם הבא כשיראו מתן שכרן של מצות הם תמהים שאין העולם כולו יכול לקבל את השכר שנאמר (ישעיה סד)
ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה וכי מעולם לא שמעו אלא אין העולם יכול לשמוע מהו מתן שכרן של מצות לכך נאמר כי קרובה ישועתי לבא…

וּבַעַל
הַבַּיִת דּוֹחֵק

המאירי

(יט)
… ובעל הבית דוחק ר"ל מצוה ומזרז ומתרה ולהפליגו עוד בהערה ולהזהיר על התרשלות חזר ואמר:

מסכת סנהדרין דף צט/ב

זַמֵּר בְּכָל יוֹם !
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִימִי: מַאי קְרָא ?
שֶׁנֶּאֱמַר:
(משלי טז)
"נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ,
כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ"
– הוּא עָמֵל בַּמָּקוֹם הַזֶּה,
וְתוֹרָתוֹ עוֹמֶלֶת לוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר,
[כָּל]
אָדָם לְעָמָל נִבְרָא,
שֶׁנֶּאֱמַר,
(איוב ה)
"כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד",
אֵינִי יוֹדֵעַ,
אִם לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא,
אִם לַעֲמַל מְלָאכָה נִבְרָא.
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר:
"כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ",
הֱוֵי אוֹמֵר,
לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא.
וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ,
אִם לַעֲמַל תּוֹרָה,
אִם לַעֲמַל שִׂיחָה,
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר,
(יהושע א)
"לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ",
הֱוֵי אוֹמֵר,
לַעֲמַל תּוֹרָה נִבְרָא, וְהַיְנוּ דְּאָמַר רָבָא: כּוּלְהוּ גּוּפֵי,
דְּרוּפְתְקִי נִינְהוּ;
טוּבֵיהּ לִדְזָכִי,
וַהֲוֵי דְּרוּפְתְקִי דְּאוֹרַיְתָא.

רש"י

דרופתקי –
טרחנין,
כלומר: כל הגופין לעמל נבראו: טוביה לדזכי –
אשריו למי שזכה והיה עמלו וטרחו בתורה,
לשון אחר: דרפתקי כיס ארוך שמשימין בו מעות,
כל הגופין נרתקין הם לקבל ולהכניס דברים,
אשריו למי שזכה ונעשה נרתק לתורה:

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין דף יג/א

וכותב ספר תורה לשמו.
שלא יהא ניאות לא בשל אביו ולא בשל רבו.
ומניחין אותו מספר עזרה על פי בית דין של שבעים ואחד.
יוצא למלחמה והיא עמו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.
והרי דברים קל וחומר ומה אם מלך ישראל שהיה עסוק בצרכי ישראל נאמר בו וקרא בו כל ימי חייו ההדיוט על אחת כמה וכמה.
כיוצא בו נאמר ביהושע והגית בו יומם ולילה.
והלא דברים ק"ו ומה אם יהושע שעוסק בצורכי ישראל נאמר בו והגית בו יומם ולילה הדיוט לא כל שכן:

מדרש רבה ויקרא פרשה יט'
פסקה ב'

(ב)
ר'
חנין דציפורין פתר קרא בתלולית זו של עפר מי שטפש מהו אומר מי יכול לקצות את זו מי שפקח מהו אומר הריני קוצץ שתי משפלות היום שתי משפלות למחר עד שאני קוצץ את כולה כך מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה נזיקין ל'
פרקים כלים ל'
פרקים מי שפיקח מהו אומר הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה א"ר אמי (משלי כד)
ראמות לאויל חכמות א"ר יוחנן לככר תלוי באוירו של בית מי שטיפש אומר מי יכול להוריד את זה מי שפיקח אומר ולא אחר תלאו אלא מביא שני קנים ומספקן זה לזה ומורידו כך מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד תורה שבלבו של חכם מי שפיקח אומר והוא לא מאחר למדה אלא הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומד את כל התורה כולה אמר רבי לוי משל לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאתו מי שטיפש מהו אומר מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו מי שפיקח מהו אומר ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל…