נושא הדף: משנה,
מצוות לא תעשה – דף הסבר
מיועד לכתות: י'
המחבר:
אפרת ליפשיץ
בס"ד
מצוות לא תעשה =
לאו
מצוות
לא
עשה היא הגדרה למכלול המצוות בתורה שציווין הוא בשב ואל תעשה.
אדם שעבר על מצוות לא עשה לוקה.
מניין מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג (613)
המצוות הוא שס"ה (365).
תרי"ג מצוות התורה מתחלקות לשני סוגים,
האחד צווי לעשות את המצוּוה לעשות,
והשני צווי להמנע מלעשות את המצוּוה שלא לעשות.
מוני המצוות (הרמב"ם,
הסמ"ג ודומיהם)
חילקו על פי המקובל בידינו את המצוות לשני סוגים אלו,
כשרמ"ח צווים –
נקראים מצוות עשה,
ושס"ה צווים משתייכים –
נקראים מצוות לא תעשה.
רוב מצוות הלא תעשה,
בשונה ממצוות עשה,
גוררות אחריהן בדרך כלל בנוסף לתמורה השמימית של שכר ועונש,
גם עונש גשמי של מלקות,
קיימים מספר מקרים שבהן לא לוקים על הלאו הרגיל בגלל שמצטרף אליו עונש אחר המפורש בתורה,
אחד מארבע מיתות בית דין או חיוב תשלומין.
כמו כן חיוב כרת לדעה אחת בגמרא פוטר מעונש מלקות ולדעה השניה לא כיוון שאינו בידי אדם.
לאו
הניתק
לעשה
לאו
הניתק
לעשה הוא מצוות לא תעשה שלאחר שעברו עליה,
נצטוו במצוות עשה שיכולה לתקן את הלאו,
במקרה כזה לא לוקים על מצוות הלא תעשה,
כיוון שיכול לתקנה.
לאו
שאין
בו
מעשה
לאו
שאין
בו
מעשה הוא לאו שעשייתו אינה כרוכה במעשה פיזי,
ולא לוקים גם עליו,
כיוון שעונש מלקות נלמד מלאו של חסימת שור,
ושם יש מעשה,
ממילא כל שאין בו מעשה לא לוקים עליו.
אפילו דיבור אינו נחשב מעשה לעניין זה,
מלבד שלושה מקומות שחכמים דרשו שנחשב מעשה.
לאו
הניתן
לאזהרת
בית
דין
לאו
הניתן
לאזהרת
בית
דין הוא לאו שיש בו צורך לאזהרה על עונש אחר של מיתת בית דין,
ואפילו שלא נהרג בפועל,
וגם עליו לא לוקין שהרי כבר נלמד ממנו דבר אחר (האזהרה),
ואי אפשר ללמוד שני הלכות מפסוק אחד.