נחמיה פרקים ג-ד

נושא:
נחמיה פרקים ג–ד

כיתות:
חט"ב–תיכון

מחברת:
יהודית אפרתי

שיעור על פרקים ג–ד

לבדוק מה הן הבינו מהדף על הסיור הלילי בפרק ב.
תכונות המנהיגות של נחמיה היו:

1. אי כניעה לתחושות של ריפיון וייאוש.

2. ביטחון בה'.

3. החלטיות ודבקות במשימה.

4. אי הבלטת השררה כסממן למנהיגות.

לשאול:
בעצם מה היה מעמדו של נחמיה?

פרק ה פס'
יד:
גַּם מִיּוֹם אֲשֶׁר–צִוָּה אוֹתִי,
לִהְיוֹת פֶּחָם בְּאֶרֶץ יְהוּדָה,
מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְעַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ,
שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה—אֲנִי וְאַחַי,
לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַלְתִּי.

ש:
אם נחמיה מונה להיות פחה בארץ יהודה – מדוע לא נכתב כבר בהתחלה?

ת:
יש בתנך תופעה שנקראת "השלך לאחור",
תופעה זו קיימת גם בסיפור יוסף בסיפור עצמו (בראשית לז)
לא כתוב שיוסף בכה והתחנן,
אך בדברי האחים בפרק מ"ב הם אומרים שהתחנן.

לפני הכניסה לפרק ג:

נלמד יחידה אחת מספר זכריה

זכריה בן ברכיה בן עידו היה נביא מירושלים בתקופת בית שני.
הנבואה שונה מספר כתובים בכך שהיא מכילה את דבר ה'
ישירות.
בספרים חגי זכריה ומלאכי הנביאים חייבים להתאמץ מאוד שיאמינו לדבריהם אחרי הגלות.
ולכן אומרים רבות:
נאום ה,
אמר ה,
כה אמר ה.

פרק ב פס'
ה–ט:

ה וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא,
וְהִנֵּה–אִישׁ;
וּבְיָדוֹ,
חֶבֶל מִדָּה.
ו וָאֹמַר,
אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ; וַיֹּאמֶר אֵלַי,
לָמֹד אֶת–יְרוּשָׁלִַם,
לִרְאוֹת כַּמָּה–רָחְבָּהּ,
וְכַמָּה אָרְכָּהּ.
ז וְהִנֵּה,
הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי—יֹצֵא;
וּמַלְאָךְ אַחֵר, יֹצֵא לִקְרָאתוֹ.
ח וַיֹּאמֶר אֵלָו—רֻץ דַּבֵּר אֶל–הַנַּעַר הַלָּז,
לֵאמֹר:
פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם,
מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ.
ט וַאֲנִי אֶהְיֶה–לָּהּ נְאֻם–ה',
חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב;
וּלְכָבוֹד,
אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ.
{פ}

מילים קשות:

חבל מידה – חבל שבו ניתן למדוד אורך ורוחב.

למוד – למדוד.

הנער הלז – הנער הזה.

פרזות – ראי בסוף.

קראו את הפסוקים בזכריה וחשבי מה הקשר לנושא בנחמיה?

יש כאן 3
דוברים,
סמני את דבריהם.

לשם מה לקח האיש חבל מידה?

כשכתוב "פרזות תשב ירושלים"
– למה הכוונה?

1. זכריה (הנער הלז)

2. איש ובידו חבל מידה (הפרשנים אומרים שהוא מלאך – "המלאך הדובר בי")

3. מלאך אחר (שמלווה את זכריה בכל הספר שלו)

זכריה שאמר נבואה זו בימי יהושוע וזרובבל,
לפני שנים רבות.
הוא רואה בנבואתו איש המנסה למדוד את ירושלים,
מלאך מגיע ואומר לאיש (שהיה מלאך)
לומר לזכריה שפרזות תשב ירושלים.

פרזות=עיר גדולה שהינה ההיפך מעיר בצורת חומה גבוהה.

אנו רואים התיחסות לגודל של ירושלים גם בפיוט "לכה דודי"
– ימין ושמאל תפרוצי.

יש סתירה בנבואה:
פרזות תשב ירושלים (ללא חומה)

"ואני אהיה לה חומת אש סביב"

אם כך,
מדוע בונה נחמיה חומת אבן?
(ביטחון והשתדלות)

ביחידה של פרקים ג–ד ניתן לראות את תחילת התגשמות הנבואה של זכריה.

יש 2
נושאים:

1.פרק ג פס'
א–לב:
שמות בוני החומה למשפחותיהם או לפי מקומות יישוביהם וקטע החומה שבנו.

2.
פס'
לג–
פרק ד:
הקשיים שהערימו שונאי היהודים בפני הבונים ועל התחבולות של נחמיה לעידוד העם לסיים את הבניה.