שם הכותב:
ארז משה
כיתות יעד:
ז–ט
נושא:
סיכום הלכות שבת
בס"ד
תפילת ערבית של ערב שבת
עמוד 39
2)א)
את "ויכולו"
אומרים 2
בתפילה ופעם אחת בקידוש.
אומרים "ויכולו"
בתפילת עמידה כדי להראות שאנו שותפים לבריאת העולם ומעידים שה'
ברא את העולם.
הסיבה לאמירת ויכולו לאחר העמידה היא:
*) אמירת ויכולו בקול רם לאחר עמידה נועדה להוציא ידי חובה את אלו שאינם
יודעים להתפלל כראוי
*) ביו"ט שחל להיות בשבת מתפללים תפילת עמידה של יום טוב ואין אומרים "ויכולו"
וכי לא להפסיד אמירת "ויכולו"
בשבתות תקנו לומר אותו לאחר העמידה.
.
|
הביטוי בברכת שבע |
הברכה בתפילת עמידה |
|
מגן אבות בדברו |
ברכת אבות |
|
מחיה מתים במאמרו |
ברכת מחיה המתים |
|
האל הקדוש שאין כמוהו |
ברכת האל הקדוש |
|
המניח לעמו ביום שבת קודשו כי בם רצה להניח להם |
ברכת קדושת היום |
|
לפני נעבוד ביראה ופחד |
ברכה העבודה (רצה בעמך ישראל) |
|
ונודה לשמו בכל יום תמיד מעין הברכות וההודאות ,אל ההודאות |
ברכת ההודאה |
|
אדון השלום |
ברכת השלום |
לדעת את עמוד 40
התרשים
עמוד 41
5) א)
אדם שהתחיל לומר בתפילת שחרית של שבת "אתה חונן לאדם דעת"
ונזכר ששבת היום אז הוא מסיים את הברכה ואז מתחיל תפילת שבת כי מלכתחילה גם בשבת היו צריכים לומר 18
ברכות כמו בחול.
ב)
מי שהתחיל "אתה חונן לאדם דעת"
בתפילת מוסף של שבת צריך להפסיק מיד את ברכתו ולהתפלל תפילת מוסף של שבת כי במוסף לא שייך כלל 18
ברכות ונמצא שמעולם לא נתחייב בברכות אלו.
בס"ד
עמוד 44 שניים מקרא ואחד תרגום
1) א) 2 המעלות שיש לתרגום (אונקלוס)
על פני פירוש רש"י הם:
*)יש לו מעלה שנתנה לו בהר סיני
*) יש לו מעלה שהוא מפרש כל מילה ומילה
ב) המעלה של פירוש רש"י על פני התרגום (אונקלוס)
הוא:
שהוא מפרש את העניין עפ"י מדרשי חז"ל יותר מהתרגום(=מפרט יותר מהתרגום)
ג) אדם שיש לו חומש בלי תרגום ובלי פירוש רש"י יקרא רק מקרא
וכשיזדמן לו יקרא את התרגום.
2) עפ"י מסכת ברכות דף ח'
מי שקורא שניים מקרא ואחד תרגום מובטח לו
אריכות ימים ושנים.
זמן שניים מקרא ואחד תרגום
4)


לפי כמה אחרונים
שהובאו במשנה ברורה:
לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בערב שבת
ל
לפי השולחן ערוך סימן רפה סעיף ד
ישלים את קריאת הפרשה קודם שיאכל ארוחת שחרית
כתחילה

מנהג הגר"א:
לקרוא כל יום קצת מפ"ש עד שבערב שבת מסיים

אם לא השלים קודם אכילה



עדיפות ראשונה:
ישלים לאחר אכילה
עד מנחה
עדיפות שנייה :
עד יום רביעי
עדיפות שלישית:
עד שמיני עצרת (=שמחת תורה)
בס"ד
הקידוש
עמוד 49-54 מקור המצווה וטעמה
-
לדברי הרמב"ם מקור מצוות הקידוש הוא מהתורה ,
לעומת זאת החיוב לקדש דווקא על היין הוא מדברי סופרים
-
א) לפי הרמב"ם את יום השבת צריך לזכור בכניסתו וביציאתו.
ב) לדעתי הקידוש של ליל שבת יותר חשוב מקידוש של יום שבת כי כתוב:
בכניסתו (ליל שבת) וביציאתו (הבדלה)
ולא מזכיר חשיבותו של קידוש של יום שבת.
ג)קידוש של שבת נקרא "קידושה רבה" מלשון סגי נהור (לשון הפוכה) כאילו "הקידוש הגדול", שבעצם הקידוש הגדול הוא קידוש של ליל שבת.
-
א)הברכה הראשונה שמברכים על היין הוא: "בורא פרי הגפן"
והברכה האחרונה היא "על הגפן ועל פרי הגפן".-
יברך בורא פרי הגפן ברכה ראשונה, וברכה אחרונה "
על הגפן ועל פרי הגפן"
כי היין פוטר את המשקים. -
3 אירועים שקבעו חכמים לשתות בהם יין הם:
-
חופה , 7 ברכות לש החתן,
בברית.
-
עפ"י תהילים יין ישמח לבב אנוש ולכן שתיית היין בשבת גורמת לנו להיות בשמחה בשבת.
6) א) הטעם לקידוש הוא כי זה גורם לאדם להתעוררות רוחנית
ב) אנו מקדשים על היין כי היין מעורר את האדם,
והאדם הכי תאב ליין.
ג) כן אפשר לקדש על הלחם אם אדם תאב לזה (רוצה את זה)
יותר, אם הלחם זה מה שמעורר אותו.
ד) במוצ"ש מבדילים דווקא על היין ולא על הפת כי רוב העולם יתאוו לשתייה במוצ"ש ולא לאכלה כי הם כבר אכלו סעודה גדולה בשבת.
עמודים 54-55 נוסח הקידוש
-
א) תוכן הקידוש הוא שבח
ב) השורש החוזר על עצמו מס'
פעמים בקידוש הוא:
ק.ד.ש
ג.
תוכן הברכה של קדושת היום

שבח לה'




בחר בנו
קידשנו במצוותיו
ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו
זיכרון למעשה בראשית
תחילה למקראי קודש
זכר ליציאת מצרים



הסבר:
הקידוש הוא זכר לעולם שנברא ב6 ימים וביום השבת סיים הקב"ה מלאכתו.
בויקרא פרק כ"ג מדובר על מועדים
והמועד הראשון המוזכר היא השבת.

זכר ליציאת מצרים שכל עוד והיינו במצרים לא היינו יכולים לנוח ומשיצאנו ממצרים בזכות ה',
נתן לנו את המנוחה.
עמודים 56- 58 סדר ברכות הקידוש בליל שבת
-
נושא המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי הוא מה קודם למה?
האם ברכת הגפן קודמת לברכת היום? או ההפך.
-
בעניין הקידוש נוהגים אנו כבית הלל.
-
כאשר כתוב "מברך על היום"
הכוונה היא: לברכת "קדושת היום" הנאמרת בליל שבת -
דעתם של בית שמאי:מברך קודם על היום ואח"כ מברך על הגפן
הטעם:
שקודם קידש על היום ,ואח"כ הביא את היין בשביל היום
וכשם שקודם לכניסה כך קודם לברכה
-
דעתם של בית הלל: מברך על היין או על הפת תחילה ואח"כ מברך קדושת היום.
הטעם:
שהיין או הפת גורמים לקידוש לבוא שאם אין לו יין או פת לא יקדש.
-
ה
תדיר ושאינו תדיר –תדיר קודם
טעם הנוסף הוא :