שם המחבר:
ארז משה
כיתות יעד:
ז–ט
נושא:
עבודת חקר – מפקדים
בס"ד

לספר במדבר ישנו שם נוסף:חומש פקודים"
ע"ש המפקדים המצויים בו.
בנוסף מפקדים נמצאים במספר מקומות בתנ"ך (כי תשא,במדבר,פינחס,שמואל,ירמיהו,עזרא)
בעבודה זו אגלה מהי החשיבות של המפקד אז וכיום.
שאלת החקר שלי הייתה איך ניתן להסביר את התופעה החוזרת ונשנית לפקוד את עם ישראל אם הדבר עלול לפגוע בו?.
בנוסף נתתי יחס לכל מפקד המופיע בתנ"ך ובאיזה דרך הוא בוצע.
במהלך העבודה אגלה מה היחס למפקד,
ואיך ספירה עלולה לפגוע בעם?
באיזה שיטות ניתן לבצע מפקד?
ומדוע דוד נענש על המפקד אשר עשה?
בסוף העבודה יופיעו נספחים שביניהם יופיע פסק ההלכה של הרב עובדיה לגבי מפקד האוכלוסין בימינו,
יופיע מאמר העוסק במפקד בימינו,וטעימה ממפקד האוכלוסין לשנת 1995.
אני מקווה שתיהנו מהעבודה,בעבודה הושקע הרבה מאמץ ואני מאוד מקווה שגם יניב פירות.
קריאה מהנה!!!
מפקדים בתורה
שלוש
פעמים בתורה מצינו שפקדו את בני ישראל:
במפקד
שבתחילת פרשת כי תשא
(ספר
שמות פרק ל)
וַיְדַבֵּר
ה' אֶל
מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
כִּי
תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר
נַפְשׁוֹ לַה'
בִּפְקֹד
אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד
אֹתָם: זֶה
יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ
עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית
הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה':
כֹּל
הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים
שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה':
הֶעָשִׁיר
לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט
מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת
ה' לְכַפֵּר
עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:
וְלָקַחְתָּ
אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת
אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה'
לְכַפֵּר
עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם
בפרשת
כי תשא ישנו מפקד,
המפקד
נעשה ע"י
מחצית השקל שזה היה סכום כסף מסוים אותו
כל אדם היה מחויב לתת פעם בשנה.
התורה אומרת
שרק אם יתנו בנ"י
מחצית השקל לא יהיה בהם נגף (=
כי אסור
לעשות מפקד אלא ע"י
דבר אחר שבמקרה שלנו זהו מחצית השקל).
מחצית השקל
נועדה כדי לכפר(כמו
שכתוב:לכפר
על נפשותיכם)
תוצאות
המפקד מגיעות בפרשת פקודי:" בֶּקַע
לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל–הַפְּקֻדִים
מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה
לְשֵׁשׁ–מֵאוֹת
אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת
אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:
בתחילת
ספר במדבר
(פרק
א)
וַיְדַבֵּר
ה' אֶל
מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל
מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי
בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם לֵאמֹר:
שְׂאוּ
אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם
בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר
לְגֻלְגְּלֹתָם:
מִבֶּן
עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא
צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם
לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן:
וְאִתְּכֶם
יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ
רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא:
בנ"י
נמצאים בשנה השנייה לצאתם ממצרים והם
מצווים לערוך מפקד.
ה'
מְצַווה
את משה למנות
את כל הגברים מגיל עשרים ומעלה (לא
כולל את בני שבט לוי).
משה,
אהרון
והנשיאים של כל שבט ושבט יוצאים למשימה,
והעם
מתפקד
לפי שבטים .
הלווים
שהם עובדי המשכן לא מתפקדים עם בנ"י
ולהם נערך מפקד בנפרד.
בפרשת
פנחס (ספר במדבר פרק כ"ו)
ויְהִי
אַחֲרֵי הַמַּגּפה
וַיֹּאמֶר ה'
אֶל
מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן
הַכֹּהֵן לֵאמֹר:
שְׂאוּ
אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה
לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא
בְּיִשְׂרָאֵל:
וַיְדַבֵּר
מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם
בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ
לֵאמֹר:
מִבֶּן
עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה כַּאֲשֶׁר
צִוָּה ה'
אֶת
מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים
מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
לאחר המגיפה הנוראית שבאה כעונש על עוון בעל פעור,
ה' מצווה את משה ואלעזר הכוהן לפקוד את בנ"י . כל אדם שמבן 20 שנה ומעלה נכלל במפקד. והתורה מציינת שהמפקד נערך
בדומה למפקד שנערך עם דור יוצאי מצריים.
("כאשר ציווה ה'
את משה ובנ"י היוצאים מארץ מצרים". המפקד בא גם לשם חלוקת הנחלות (לרב ירבה נחלתו ולממעיט ימעיט נחלתו)
מפקדים בנביאים:
בנביאים אנו רואים 4 מקומות בהם נפקדו בנ"י:
בספר שמואל א'
פרק י"א
וַיִּפְקְדֵם
בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵל
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ
יְהוּדָה
שְׁלֹשִׁים אָלֶף:
נחש בן עמון קורא תגר על ישראל.
שאול (לפני שהומלך למלך על ישראל)
צריך לארגן מלחמה נגדו .
הוא במהירות פוקד את העם כדי לדעת כמה אנשים יש לו כדי לצאת למלחמה.
המפקד נעשה ע"י בזק(-חרס)
כל אחד הניח חרס וכך ספרו את העם.
והתוצאה היא: בנ"י – 300,000
יהודה-30,000
ובסופו של דבר עמון נוחל תבוסה קשה ושאול נוחל את נצחונו הראשון שהופך אותו למלך!
בספר שמואל פרק ט"ו
וַיְשַׁמַּע
שָׁאוּל אֶת–הָעָם
וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם
אֶלֶף רַגְלִי
וַעֲשֶׂרֶת
אֲלָפִים אֶת–אִישׁ
יְהוּדָה:
הקב"ה מצווה את שאול לצאת למלחמה נגד עמלק.
שאול לפני היציאה למלחמה פוקד את העם כדי לראות מה כמות הצבא לפני היציאה למלחמה.
ישראל-200,000
יהודה-10,000
שאול פוקד את העם בעזרת טלאים (שהרי אסור לספור אפילו לדבר מצוה).
שאול מנצח במלחמה אבל מכיוון שלא ביצע את דבר ה' במלואו נענש ולעתיד תילקח מלוכה ממנו.
בספר שמואל ב פרק כ"ד
ב
וַיֹּאמֶר
הַמֶּלֶךְ
אֶל–יוֹאָב
שַׂר–הַחַיִל
אֲשֶׁר–אִתּוֹ
שׁוּט–נָא
בְּכָל–שִׁבְטֵי
יִשְׂרָאֵל
מִדָּן וְעַד–בְּאֵר
שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת–הָעָם
וְיָדַעְתִּי אֵת
מִסְפַּר
הָעָם:
ט
וַיִּתֵּן
יוֹאָב אֶת–מִסְפַּר
מִפְקַד–הָעָם
אֶל–הַמֶּלֶךְ
וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה–
מֵאוֹת
אֶלֶף
אִישׁ–חַיִל
שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ–מֵאוֹת
אֶלֶף אִישׁ
ה' מסית את דוד לפקוד את העם.
דוד פוקד את העם (אבל בניגוד לאחרים בצורה ישירה)
וסופו של דבר נענש על כך ושילם מחיר כבד,
העם ניגפו במכת הדבר.
בסופו של דבר המגפה נעצרה בגורן ארוונה היבוסי ע"י הקרבת עולות וזבחים.
בספר עזרא פרק ב
כָּל–הַקָּהָל
כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם
שְׁלֹשׁ–מֵאוֹת
שִׁשִּׁים
ספר ירמיהו– נבואה לעתיד לבוא
בְּעָרֵי
הָהָר בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי
הַנֶּגֶב וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן
וּבִסְבִיבֵי
יְרוּשָׁלַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה עֹד
תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל–יְדֵי
מוֹנֶה
אָמַר יְהֹוָה:
נבואה לעתיד לבוא , שבע"ה עם ישראל יתקבץ בארצו והקב"ה יספור אותנו כמו רועה המונה את צאנו.
סה"כ:
נמצא 7
מפקדים בתנ"ך +
מפקד שלעתיד לבוא ייערך בישראל

ה'
כועס על עם ישראל והוא גורם לדוד לספור את עם ישראל (והרי אסור לספור את ישראל אלא בצורה מסוימת,
לדוגמא – בעזרת שקלים וכד').
דוד מבקש מיואב לספור את בני ישראל ויואב לא מבין מדוע שהרי מספרם רב והוא מנסה להתנגד.
דוד מתעקש ויואב הולך לבצע שליחותו.
מספר בני ישראל באותו זמן – 800,000
איש חיילים ועוד 500,000
איש.
לאחר
הספירה,
דוד
מבין
שעשה
דבר
לא
טוב.
הוא
פונה
לה'
ואומר
:
"חטאתי"
ומבקש
מה'
שיסלח
לו.
למחרת,
ה'
שולח את גד הנביא והוא נותן לדוד 3
אפשרויות לעונש :
-
7 שנות רעב בארץ
-
3 חודשי בריחה מאויבים
-
3 ימי דבר
דוד בוחר בעונש הדבר שהוא מידי ה'
ואומר :
"צר לי מאוד.
נפלה נא ביד ה'
כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה".
ביום אחד מתים בדבר 70,000
איש מעם ישראל.
מלאך ה'
רוצה להמשיך ולהכות בעמ"י אך,
ה'
עוצר אותו כשמגיע לגורן ארונה.
דוד מבקש מהמלאך שלא יפגע בכל העם אלא דווקא בו ובמשפחתו,
כי הוא זה שחטא.
גד הנביא בא אל דוד ואומר לו להקים מזבח לה'
בגורן ארונה.
דוד הולך לבית ארונה ושם,
ארונה מתחבא מפני במלאך,
אך,
כשראה את דוד מתקרב – יצא אליו והשתחווה.
שואל ארונה את דוד מדוע בא.
עונה דוד – לקנות את הגורן לבנות מזבח לה'.
ארונה מסכים ורוצה לתת לדוד את הגורן בחינם,
אך,
דוד לא מסכים ורוצה לקנותו בכסף.
אכן,
דוד קונה את הגורן בחמישים שקלים.
דוד בונה שם מזבח ומקריב קרבנות,
ה'
מקבלם ועוצר את המגפה.
נשאלת השאלה:
מדוע הקב"ה הסית את דוד?
הגמרא במסכת ברכות דף ס"ב אומרת שהקב"ה השתמש בעונש של מידה כנגד מידה מול דוד.
וזו
לשון
הגמרא:
אם
ה'
הסיתך
בי ירח מנחה אמר רבי אלעזר אמר ליה הקב"ה
לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר
שאפי'
תינוקות
של בית רבן יודעים אותו דכתיב (שמות
ל)
כי
תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש
כפר נפשו וגו'
מיד
(דברי
הימים א כא)
ויעמוד
שטן על ישראל וכתיב (שמואל ב
כד)
ויסת
את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון
דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב
(שמואל ב
כד)
ויתן
ה'
דבר
בישראל מהבקר ועד עת מועד
בלשוננו:
כאשר דוד כרת את כנף מעילו של שאול ולאחר מכן הם נפגשים דוד אומר לשאול:
"אם
הסיתך
ה'
בי
ירח
מנחה"
אומר
רבי
אלעזר:
אמר
לו
הקב"ה
קראת
לי
"מסית"
אני
אכשיל
אותך
בדבר
שאפילו
תינוקות
של
בית
רבן
יודעין
אותו.
שכתוב
:"כי
תשא
את
ראש
בנ"י
לפקודיהם
ונתנו
איש
כופר
נפשו"
וכתוב
בספר
דברי
הימים
"ויעמוד
שטן
על
ישראל"
וכתוב
בספר
שמואל
פרק
כ"ד
"ויסת
את
דוד
בהם
לאמר
לך
מנה
את
ישראל
"
,
על המפקד שעשה דוד מסופר גם בספר דברי הימים א' לפרק כ"א
|
דברי הימים א'
פרק כ"א
|
שמואל ב' פרק כ"ד
|
|
א
וַיַּעֲמֹד
שָׂטָן עַל–יִשְׂרָאֵל
וַיָּסֶת
אֶת–דָּוִיד
לִמְנוֹת אֶת–יִשְׂרָאֵל:
ב
וַיֹּאמֶר
דָּוִיד
אֶל–יוֹאָב
וְאֶל–שָׂרֵי
הָעָם לְכוּ
סִפְרוּ
אֶת–יִשְׂרָאֵל
מִבְּאֵר
שֶׁבַע
וְעַד–דָּן
וְהָבִיאוּ אֵלָי וְאֵדְעָה
אֶת–מִסְפָּרָם:
ג
וַיֹּאמֶר
יוֹאָב יוֹסֵף–
יְהֹוָה
עַל–עַמּוֹ
כָּהֵם מֵאָה
פְעָמִים
הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם
לַאדֹנִי לַעֲבָדִים לָמָּה יְבַקֵּשׁ
זֹאת
אֲדֹנִי לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה
לְיִשְׂרָאֵל:
ד
וּדְבַר–הַמֶּלֶךְ
חָזַק עַל–יוֹאָב
וַיֵּצֵא יוֹאָב וַיִּתְהַלֵּךְ
בְּכָל–יִשְׂרָאֵל
וַיָּבֹא יְרוּשָׁלָם:
ה
וַיִּתֵּן
יוֹאָב
אֶת–מִסְפַּר
מִפְקַד–הָעָם
אֶל–דָּוִיד
וַיְהִי
כָל–יִשְׂרָאֵל
אֶלֶף אֲלָפִים–
וּמֵאָה
אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה
אַרְבַּע–
מֵאוֹת וְשִׁבְעִים
אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב:
ו
וְלֵוִי
וּבִנְיָמִן
לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי–נִתְעַב
דְּבַר–הַמֶּלֶךְ
אֶת–יוֹאָב:
ז
וַיֵּרַע
בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים עַל–הַדָּבָר
הַזֶּה
וַיַּךְ
אֶת–יִשְׂרָאֵל:
ח
וַיֹּאמֶר
דָּוִיד
אֶל–הָאֱלֹהִים
חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי
אֶת–הַדָּבָר
הַזֶּה וְעַתָּה
הַעֲבֶר–נָא
אֶת–עֲווֹן
עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד:
ט
וַיְדַבֵּר
יְהֹוָה אֶל–גָּד
חֹזֵה דָוִיד לֵאמֹר:
י
לֵךְ–
וְדִבַּרְתָּ
אֶל–דָּוִיד
לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה
שָׁלוֹשׁ
אֲנִי נֹטֶה עָלֶיךָ בְּחַר–לְךָ
אַחַת מֵהֵנָּה וְאֶעֱשֶׂה–לָּךְ:
יא
וַיָּבֹא
גָד אֶל–דָּוִיד
וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה–אָמַר
יְהֹוָה
קַבֶּל–לָךְ:
יב
אִם–שָׁלוֹשׁ
שָׁנִים רָעָב
וְאִם–שְׁלֹשָׁה
חֳדָשִׁים נִסְפֶּה מִפְּנֵי–צָרֶיךָ
וְחֶרֶב אוֹיְבֶיךָ
לְמַשֶּׂגֶת
וְאִם–שְׁלֹשֶׁת
יָמִים חֶרֶב יְהֹוָה וְדֶבֶר בָּאָרֶץ
וּמַלְאַךְ
יְהֹוָה
מַשְׁחִית בְּכָל–גְּבוּל
יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה רְאֵה מָה–אָשִׁיב
אֶת–שֹׁלְחִי
דָּבָר:
יג
וַיֹּאמֶר
דָּוִיד אֶל–גָּד
צַר–לִי
מְאֹד אֶפְּלָה–נָּא
בְיַד–יְהֹוָה
כִּי–רַבִּים
רַחֲמָיו מְאֹד
וּבְיַד–אָדָם
אַל–אֶפֹּל:
יד
וַיִּתֵּן
יְהֹוָה דֶּבֶר
בְּיִשְׂרָאֵל
וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים
אֶלֶף אִישׁ:
טו
וַיִּשְׁלַח–
הָאֱלֹהִים
מַלְאָךְ לִירוּשָׁלַם לְהַשְׁחִיתָהּ
וּכְהַשְׁחִית
רָאָה יְהֹוָה וַיִּנָּחֶם עַל–הָרָעָה
וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ
הַמַּשְׁחִית
רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ
יְהֹוָה עֹמֵד עִם–גֹּרֶן
אָרְנָן
הַיְבוּסִי:
טז
וַיִּשָּׂא
דָוִיד אֶת–עֵינָיו
וַיַּרְא
אֶת–מַלְאַךְ
יְהֹוָה עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין
הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה
בְּיָדוֹ
נְטוּיָה עַל–יְרוּשָׁלָם
וַיִּפֹּל דָּוִיד וְהַזְּקֵנִים
מְכֻסִּים
בַּשַּׂקִּים
עַל–פְּנֵיהֶם:
יז
וַיֹּאמֶר
דָּוִיד
אֶל–הָאֱלֹהִים
הֲלֹא–
אֲנִי
אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם וַאֲנִי–הוּא
אֲשֶׁר–חָטָאתִי
וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן
מֶה עָשׂוּ יְהֹוָה אֱלֹהַי
תְּהִי
נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי
וּבְעַמְּךָ לֹא לְמַגֵּפָה:
יח
וּמַלְאַךְ
יְהֹוָה אָמַר אֶל–גָּד
לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי
יַעֲלֶה
דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה
בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי:
יט
וַיַּעַל
דָּוִיד בִּדְבַר–גָּד
אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּשֵׁם
יְהֹוָה:
כ
וַיָּשָׁב
אָרְנָן וַיַּרְא אֶת–הַמַּלְאָךְ
וְאַרְבַּעַת
בָּנָיו עִמּוֹ מִתְחַבְּאִים וְאָרְנָן
דָּשׁ חִטִּים:
כא
וַיָּבֹא
דָוִיד עַד–אָרְנָן
וַיַּבֵּט אָרְנָן וַיַּרְא
אֶת–דָוִיד
וַיֵּצֵא מִן–הַגֹּרֶן
וַיִּשְׁתַּחוּ לְדָוִיד אַפַּיִם
אָרְצָה:
כב
וַיֹּאמֶר
דָּוִיד אֶל–אָרְנָן
תְּנָה–לִּי
מְקוֹם
הַגֹּרֶן
וְאֶבְנֶה–בּוֹ
מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה בְּכֶסֶף מָלֵא
תְּנֵהוּ לִי וְתֵעָצַר
הַמַּגֵּפָה
מֵעַל הָעָם:
כג
וַיֹּאמֶר
אָרְנָן
אֶל–דָּוִיד
קַח–לָךְ
וְיַעַשׂ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב
בְּעֵינָיו רְאֵה–
נָתַתִּי
הַבָּקָר לָעֹלוֹת וְהַמּוֹרִגִים
לָעֵצִים וְהַחִטִּים לַמִּנְחָה
הַכֹּל
נָתָתִּי:
כד
וַיֹּאמֶר
הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן לֹא
כִּי–קָנֹה
אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא כִּי לֹא–אֶשָּׂא
אֲשֶׁר–לְךָ
לַיהֹוָה
וְהַעֲלוֹת
עוֹלָה חִנָּם:
כה
וַיִּתֵּן
דָּוִיד
לְאָרְנָן
בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל
שֵׁשׁ מֵאוֹת:
כו
וַיִּבֶן–
שָׁם
דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיַּעַל
עֹלוֹת
וּשְׁלָמִים
וַיִּקְרָא אֶל–יְהֹוָה
וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ מִן–הַשָּׁמַיִם
עַל
מִזְבַּח
הָעֹלָה:
כז
וַיֹּאמֶר
יְהֹוָה לַמַּלְאָךְ
וַיָּשֶׁב
חַרְבּוֹ אֶל–נְדָנָהּ:
כח
בָּעֵת
הַהִיא
בִּרְאוֹת
דָּוִיד כִּי–עָנָהוּ
יְהֹוָה בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי
וַיִּזְבַּח
שָׁם:
כט
וּמִשְׁכַּן
יְהֹוָה אֲשֶׁר–עָשָׂה
מֹשֶׁה
בַמִּדְבָּר
וּמִזְבַּח הָעוֹלָה בָּעֵת הַהִיא
בַּבָּמָה בְּגִבְעוֹן:
ל
וְלֹא–יָכֹל
דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ
אֱלֹהִים כִּי
נִבְעַת
מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יְהֹוָה:
|
א
וַיֹּסֶף
אַף–יְהֹוָה
לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל
וַיָּסֶת
אֶת–דָּוִד
בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת–יִשְׂרָאֵל
וְאֶת–יְהוּדָה:
ב
וַיֹּאמֶר
הַמֶּלֶךְ אֶל–יוֹאָב
שַׂר–הַחַיִל
אֲשֶׁר–אִתּוֹ
שׁוּט–נָא
בְּכָל–שִׁבְטֵי
יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד–בְּאֵר
שֶׁבַע וּפִקְדוּ
אֶת–הָעָם
וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם:
ג
וַיֹּאמֶר
יוֹאָב
אֶל–הַמֶּלֶךְ
וְיוֹסֵף יְהֹוָה–
אֱלֹהֶיךָ
אֶל–הָעָם
כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה
פְעָמִים
וְעֵינֵי אֲדֹנִי–הַמֶּלֶךְ
רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה
חָפֵץ
בַּדָּבָר
הַזֶּה:
ד
וַיֶּחֱזַק
דְּבַר–הַמֶּלֶךְ
אֶל–יוֹאָב
וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב
וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי
הַמֶּלֶךְ
לִפְקֹד אֶת–הָעָם
אֶת–יִשְׂרָאֵל:
ה
וַיַּעַבְרוּ
אֶת–הַיַּרְדֵּן
וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר יְמִין הָעִיר
אֲשֶׁר
בְּתוֹךְ–הַנַּחַל
הַגָּד וְאֶל–יַעְזֵר:
ו
וַיָּבֹאוּ
הַגִּלְעָדָה
וְאֶל–אֶרֶץ
תַּחְתִּים חָדְשִׁי וַיָּבֹאוּ דָּנָה
יַּעַן וְסָבִיב
אֶל–צִידוֹן:
ז
וַיָּבֹאוּ
מִבְצַר–צֹר
וְכָל–עָרֵי
הַחִוִּי
וְהַכְּנַעֲנִי
וַיֵּצְאוּ אֶל–נֶגֶב
יְהוּדָה בְּאֵר שָׁבַע:
ח
וַיָּשֻׁטוּ
בְּכָל–הָאָרֶץ
וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה
חֳדָשִׁים
וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלָם:
ט
וַיִּתֵּן יוֹאָב
אֶת–מִסְפַּר
מִפְקַד–הָעָם
אֶל–הַמֶּלֶךְ
וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה–
מֵאוֹת
אֶלֶף אִישׁ–חַיִל
שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה
חֲמֵשׁ–מֵאוֹת
אֶלֶף אִישׁ:
י
וַיַּךְ
לֵב–דָּוִד
אֹתוֹ אַחֲרֵי–כֵן
סָפַר
אֶת–הָעָם
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל–יְהֹוָה
חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי
וְעַתָּה
יְהֹוָה
הַעֲבֶר–נָא
אֶת–עֲוֹן
עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד:
יא
וַיָּקָם
דָּוִד בַּבֹּקֶר וּדְבַר–יְהֹוָה
הָיָה אֶל–גָּד
הַנָּבִיא
חֹזֶה דָוִד לֵאמֹר:
יב
הָלוֹךְ
וְדִבַּרְתָּ
אֶל–דָּוִד
כֹּה אָמַר יְהֹוָה שָׁלֹשׁ אָנֹכִי
נוֹטֵל עָלֶיךָ בְּחַר–לְךָ
אַחַת–מֵהֶם
וְאֶעֱשֶׂה–לָּךְ:
יג
וַיָּבֹא–גָד
אֶל–דָּוִד
וַיַּגֶּד–לוֹ
וַיֹּאמֶר לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע
שָׁנִים רָעָב
בְּאַרְצֶךָ
אִם–שְׁלֹשָׁה
חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי–צָרֶיךָ
וְהוּא רֹדְפֶךָ
וְאִם–הֱיוֹת
שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ
עַתָּה דַּע וּרְאֵה מָה–אָשִׁיב
שֹׁלְחִי
דָּבָר:
יד
וַיֹּאמֶר
דָּוִד אֶל–גָּד
צַר–לִי
מְאֹד
נִפְּלָה–נָּא
בְיַד–יְהֹוָה
כִּי–רַבִּים
(רַחֲמָו)
[רַחֲמָיו]
וּבְיַד–אָדָם
אַל–אֶפֹּלָה:
טו
וַיִּתֵּן
יְהֹוָה
דֶּבֶר
בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד–עֵת
מוֹעֵד וַיָּמָת מִן–הָעָם
מִדָּן
וְעַד–בְּאֵר
שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ:
טז
וַיִּשְׁלַח–
יָדוֹ
הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלַם לְשַׁחֲתָהּ
וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה
אֶל–הָרָעָה
וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית
בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ
וּמַלְאַךְ
יְהֹוָה הָיָה עִם–גֹּרֶן
(הָאֲוַרְנָה)
[הָאֲרַוְנָה]
הַיְבֻסִי:
יז
וַיֹּאמֶר–
דָּוִד
אֶל–יְהֹוָה
בִּרְאֹתוֹ
אֶת–הַמַּלְאָךְ
הַמַּכֶּה בָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה
אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי
הֶעֱוֵיתִי
וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי
נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי:
יח
וַיָּבֹא–גָד
אֶל–דָּוִד
בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר
לוֹ
עֲלֵה הָקֵם לַיהֹוָה מִזְבֵּחַ
בְּגֹרֶן (אֲרַנְיָה)
[אֲרַוְנָה]
הַיְבֻסִי:
יט
וַיַּעַל
דָּוִד כִּדְבַר–גָּד
כַּאֲשֶׁר צִוָּה
יְהֹוָה:
כ
וַיַּשְׁקֵף
אֲרַוְנָה וַיַּרְא
אֶת–הַמֶּלֶךְ
וְאֶת–עֲבָדָיו
עֹבְרִים עָלָיו וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה
וַיִּשְׁתַּחוּ
לַמֶּלֶךְ
אַפָּיו אָרְצָה:
כא
וַיֹּאמֶר
אֲרַוְנָה
מַדּוּעַ
בָּא אֲדֹנִי–הַמֶּלֶךְ
אֶל–עַבְדּוֹ
וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ
אֶת–הַגֹּרֶן
לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וְתֵעָצַר
הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם:
כב
וַיֹּאמֶר
אֲרַוְנָה אֶל–דָּוִד
יִקַּח וְיַעַל
אֲדֹנִי
הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב (בְּעֵינָו)
[בְּעֵינָיו]
רְאֵה
הַבָּקָר לָעֹלָה
וְהַמֹּרִגִּים
וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים:
כג
הַכֹּל
נָתַן
אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ
וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל–הַמֶּלֶךְ
יְהֹוָה
אֱלֹהֶיךָ
יִרְצֶךָ:
כד
וַיֹּאמֶר
הַמֶּלֶךְ
אֶל–אֲרַוְנָה
לֹא כִּי–קָנוֹ
אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא
אַעֲלֶה לַיהֹוָה
אֱלֹהַי
עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד
אֶת–הַגֹּרֶן
וְאֶת–הַבָּקָר
בְּכֶסֶף
שְׁקָלִים
חֲמִשִּׁים:
כה
וַיִּבֶן–
שָׁם
דָּוִד
מִזְבֵּחַ
לַיהֹוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים
וַיֵּעָתֵר יְהֹוָה לָאָרֶץ
וַתֵּעָצַר
הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל:
|
עיינתי באתר כיפה במדור "שאל את הרב"
ועלתה שם השאלה הבאה:
רציתי בבקשה
לדעת למה אסור לספור אנשים במספרים
אלא
רק באותיות או לפי הפס´
"הושיעה
את עמך…."?
הרי גם צורת
הספירה של משה את העם במדבר היא במספרים?
ותשובת הרב הייתה:
|
ספירה
של אנשים גורמת קיטרוג ונחשבת לחטא.
דוד
המלך נענש על שספר את העם:
וַיִּתֵּן
יוֹאָב אֶת–מִסְפַּר
מִפְקַד–הָעָם,
אֶל–הַמֶּלֶךְ*
וַתְּהִי
יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף
אִישׁ–חַיִל,
שֹׁלֵף
חֶרֶב,
וְאִישׁ
יְהוּדָה,
חֲמֵשׁ–מֵאוֹת
אֶלֶף אִישׁ.
וַיַּךְ
לֵב–דָּוִד
אֹתוֹ,
אַחֲרֵי–כֵן
סָפַר אֶת–הָעָם*
וַיֹּאמֶר
דָּוִד אֶל–יְהוָה,
חָטָאתִי
מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי,
וְעַתָּה
יְהוָה הַעֲבֶר–נָא
אֶת–עֲוֹן
עַבְדְּךָ,
כִּי
נִסְכַּלְתִּי מְאֹד.
וַיָּקָם
דָּוִד,
בַּבֹּקֶר*
וּדְבַר–יְהוָה,
הָיָה
אֶל–גָּד
הַנָּבִיא,
חֹזֵה
דָוִד,
לֵאמֹר.
הָלוֹךְ
וְדִבַּרְתָּ אֶל–דָּוִד,
כֹּה
אָמַר יְהוָה—שָׁלֹשׁ,
אָנֹכִי
נוֹטֵל עָלֶיךָ:
בְּחַר–לְךָ
אַחַת–מֵהֶם,
וְאֶעֱשֶׂה–לָּךְ.
וַיָּבֹא–גָד
אֶל–דָּוִד,
וַיַּגֶּד–לוֹ*
וַיֹּאמֶר
לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב
בְּאַרְצֶךָ אִם–שְׁלֹשָׁה
חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי–צָרֶיךָ
וְהוּא רֹדְפֶךָ,
וְאִם–הֱיוֹת
שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ—עַתָּה
דַּע וּרְאֵה,
מָה–אָשִׁיב
שֹׁלְחִי דָּבָר.
וַיֹּאמֶר
דָּוִד אֶל–גָּד,
צַר–לִי
מְאֹד*
נִפְּלָה–נָּא
בְיַד–יְהוָה
כִּי–רַבִּים
רַחֲמָו,
וּבְיַד–אָדָם
אַל–אֶפֹּלָה.
וַיִּתֵּן
יְהוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל,
מֵהַבֹּקֶר
וְעַד–עֵת
מוֹעֵד*
וַיָּמָת
מִן–הָעָם,
מִדָּן
וְעַד–בְּאֵר
שֶׁבַע,
שִׁבְעִים
אֶלֶף,
אִישׁ.(שמואל
ב´, כד,ט,)
המקרה
היחיד בו מותר לספור את העם הוא במצוות
ה´,
ומשה
מנה את העם כי ה´
צווה
אותו על כך.
ומכאן אנו
מבינים: הבעיה
ההלכתית במפקד הוא עניין של עין הרע
השולט בעם ישראל.
ולצערנו
בשמיים לא חסרים מקטרגים על עם ישראל
ולכן גם דוד נענש קשות על זה ושילם מחיר
רב על כך .
אם כך נשאלת
השאלה מדוע יש ספר שלם שנקרא "ספר
פקודים"(מלשון
מפקד)?
והתשובה
היא: המפקדים
שנערכו בספר במדבר נערכו בציוויו של
הקב"ה
ולכן אין בזה עין הרע .
|
|
|