נושא:
שבת,
מלאכת
לישה
–
מערכי
שיעור

מחבר:
יהודה ביטי

כיתות הוראה:
י–יב

פרק ט

מלאכת לישה

הקדמה
– למורה

• התוכן

פרק זה עוסק במלאכת לישה ובודק אלו תערובות אסורות בהכנה בשבת,
ואלו מותרות. חשיבותו של הפרק בהלכות המעשיות שהוא כולל,
וכדאי להרחיב בדוגמאות הרלוונטיות (הכנת סלט טחינה,
סלט ביצים, אבקות אינסטנט, ועוד…)

בתחום של "מטה–הלכה",
אנו שוב פוגשים במגמה להקל,
כמו שהרחבנו במלאכת טחינה.

• זמן
  לימוד
  היחידה:
  2 – 3 שיעורים

• קשיים לימודיים /
  חינוכיים

גם כאן אנו ממשיכים ללמוד "לאורך",
כאשר סמיכות התערובת (בלילה עבה, בלילה רכה, תערובת נוזלית) היא קו הדמיון המוליך מאיסור דאורייתא לפעולה מותרת.

• הצעת ביבליוגראפיה

1. החומר ההלכתי מבוסס על "שמירת שבת כהלכתה",
   כרך א', פרק ח'.

2. על החלוקה "אב–הגדרה,
   תולדות,
   שבות,
   פעולות מותרות", ראה בחוברת "שבת לה'", מאת י. איזנברג,
   הוצאת השכל.

3. על הכנת סלט טחינה בשבת והכנת מיונז,
   ראה ב"ילקוט יוסף", שבת ג', עמ'
   ת"ד,
   ובהערה,
   שם,
   וכן עמ' ת"ב,
   סעיף ל"ב.

4. על שיטות הראשונים במלאכה זו,
   ראה:
   הרב ש. דביר,
   "יסודי הלכה" על הלכות שבת,
   הוצ'
   מכון הר ברכה,
   י–ם,
   תשנ"ה,
   פרק ח'.

א
– האב – הגדרה

1. עירוב דברי מאכל עם נוזלים עד שנעשה לגוף אחיד

2. "יש לישה אחר לישה", כלומר יש איסור ללוש מחדש דבר שכבר עבר לישה,
   קמח מצה, למשל.

למורה:
מילת המפתח של הגדרת לישה היא "גוף אחיד". כמו שניווכח בהמשך,
אם התערובת איננה אחידה, אין כאן איסור לישה; וכמו כן, איכותה של התערובת (עבה,
קלה,
נוזלית)
היא המנחה את קו הדמיון המוליך מאיסור דאורייתא לפעולה מותרת. כדאי להדגיש זאת כבר בשלב זה, ולהתחיל את ההוראה "לאורך"
מהגדרה זו.

ב
– תולדות

1. עירוב שאינו קשור לאכילה :
   טיט,
   עפר,
   וכו'…

למורה:
זאת דוגמא קלאסית לתולדה לפי שיטת הרמב"ם,
כלומר דמיון בפעולה (יצירת תערובת), ולא בתכלית (אינו קשור לאכילה),
שראוי להדגישה.

1. לישה בצורה של "בלילה עבה" (כלומר,
   תערובת עבה, שלא ניתן לערות מכלי לכלי,
   אלא "מתגלגלת ונופלת" – כמו בצק עם שמרים).

למורה:
כדאי לדבר כאן על הבעייתיות בהכנת סלט טחינה בשבת,
על בסיס טחינה גולמית ומים או מיץ לימון: גם היא התוצר הסופי דומה יותר לבלילה רכה מאשר לבלילה עבה,
הרי שבשלבים הראשונים של הערבוב,
הוספת הנוזלים גורמת להתעבות והתקשות הטחינה הגולמית,
ויש החוששים כאן לאיסור דאורייתא ממש.

ג
– איסורי שבות

1. לישה בצורה של "בלילה רכה" (כלומר,
   תערובת רכה, שלשים בעזרת כף,
   ולא ביד, וניתן לערות אותה מכלי לכלי,
   כמו בצק של עוגה בחושה).
   איסור זה מתחיל כבר ברגע של נתינת הנוזלים, גם אם התערובת טרם התקשתה במקצת. לכן,
   אסור להשתמש בשבת באבקות "אינסטנט"
   (פודינג,
   פירה,
   ואחרים),
   למרות שבשעת הערבוב,
   התערובת ניראת נוזלית לחלוטין.

ד
– פעולות מותרות

2. הכנת תערובת שהיא נוזלית לחלוטין:
   מיץ על בסיס של אבקה,
   קפה,
   אבקת חלב,…

3. בלילה רכה: מותרת בשבת ע"י "שני שינויים": שינוי בסדר הכנה + שינוי באופן הבחישה.

4. בלילה עבה: מותרת בשבת (!)
   ע"י שני השינויים כנ"ל,
   אך רק בשעת הדחק.

למורה:
שים לב !
גם כאן אנו פוגשים במגמה של חז"ל להקל במלאכות הקשורות לאוכל,
כמו שראינו במלאכת טחינה: היתר בלילה רכה ע"י שני שינויים אינו קשור לשינוי מדין "מלאכת מחשבת", היות ולפי דין תורה בלילה רכה מותרת לחלוטין. ההיתר בשינוי קשור יותר לעקרון ג' (שמירת יחודו של יום השבת),
כמו שמצאנו ביום–טוב.
ובכל זאת, בשאר המלאכות, לא מצאנו שאיסורי שבות מותרים "בשינוי"…אותה סברה קיימת לגבי היתר בלילה עבה בשינוי ובשעת הדחק: בלילה בשינוי היא איסור דרבנן (כי רק "מלאכת מחשבת אסרה תורה"), וחכמים הם אלה שהתירו את אותו איסור בשעת הדחק ("הם אמרו והם אמרו").

1. מותר לערבב ביחד חתיכות גדולות,
   שאינן הופכות לגוף אחיד (למשל,
   נתינת שמן על סלט ירקות).

2. מותר לתת משקה על אוכל כדי לפוררו:
   הרי זה פירוק ולא ערבוב.

3. מותר לערבב מאכלים שונים ללא נוזל :
   אין זה לישה (הערה:
   מיונז נחשב כ"מוצק"
   לעניין זה, לכן מותר להוסיף מיונז לביצים מרוסקות).