שירה: ניתוח השיר "אני בסך הכל" מאת אריה סיון, כולל עבודת כיתה

נושא הדף: ספרות – ניתוח השיר "אני בסך הכל"
מאת אריה סיון,
כולל עבודת כיתה

מחברת הדף: יעל אריאלי

אני בסך הכל / אריה סיון

אני בסך הכל כמו פרח החמה.

אבותי עלו כרוח סערה על החולות, שתלו,
נכשו, נטעו,
עדרו

ואני בשמש, משהו יפה.

אחים שלי רציניים כניצולי שואה,

עשו לבתיהם

ואני אחרי תענוגים קטנים

בשדות פרגים ואפונים.

ובכל זאת גם לי חלק

יש באדמה הזאת,
ולא בזכות אבות:

עיני,
ששלשת אלפים (אולי יותר) שנים עצבו את צורתן,

מושכות את אבקה של ארץ ישראל.

ניתוח השיר ומשמעויותיו:

הדובר מעמיד עצמו מול שני הדורות שלפניו:
אבותי (ואכן אביו של אריה סיון השתייך לדור החלוצים) ו"אחים שלי" כלומר דור ניצולי השואה וקום המדינה. הוא עורך השוואה בין מעשיהם לבין מעשיו.
כמובן שמתחילת השיר משתמע שהדובר מרגיש שאין הוא עושה מספיק או כלל לא.
יש ניגוד בולט בין ריבוי הפעלים המתארים את מעשי האבות, לבין אי –
העשייה של הדובר:
"ואני בשמש משהו יפה" (נסביר משפט זה בהמשך).

האחים רציניים כניצולי שואה –
אכן חלק מבני אותו דור שרד את השואה, אבל שאר בני אותו דור שלא חווה את השואה,
מתואר באותה רצינות ע"י הדימוי "כניצולי שואה", אולי משום שכל התקופה כולה אפופה רצינות,
כובד ראש: קום המדינה, מלחמת השחרור, הצנע וכו' הדובר לעומתם רודף אחרי תענוגים בשדות. ישנה תחושה של ריקנות אולי אפילו ניהיליזם.
אם השיר היה מסתיים כאן אכן היה זה שיר קשה בעל מסר פסימי על דורו של הדובר ואולי גם על דורנו.
אבל הבית האחרון חושף את חלקו של הדובר באדמה הזאת ובאומה:
עיניו – העיניים שהן סמל לפנימיות, מבע הנפש, תורשתיות של כל הדורות שקדמו לו –
עצבו את צורתן במשך 3000
ויותר שנים (או שמא נפרש ש – 3000
שנים עצבו את צורת העיניים…).

בין כך ובין כך –
עיניו מושכות את אבקה של ארץ ישראל – כלומר עצם המצאותו בארץ, עצם העובדה שהוא חי בארץ,
פועל בארץ ומחיה ומחדש אותה – מושך את האבק מעליה –
חשובה והכרחית.

צריך להעמיק יותר ולומר שאריה סיון כאומן (ואכן הוא אמר זאת בראיון על השיר הזה) רואה את עצמו גם כ"עומד מן הצד"
– האומן מסתכל על תופעות ואנשים ממבט חיצוני ומתאר אותן מזווית ראייתו,
אך גם כ"משתייך"
– שהרי הוא חלק מן העם הזה ומקושר לדורות הקודמים.
כמובן שאין הוא מבטל את הקשר לאבותיו הרי הוא מקשר עצמו ל– 3000 שנות עבר יהודי אך הוא מנסה לחדד את מצבו ביחס אליהם.

אפשר לומר לסיכום שדור האבות בנה את היסוד החומרי – בנה יש מאין – "עלו כרוח סערה על החולות"
וכן – "שתלו נכשו, נטעו,
עדרו".
דור האחים –
חזק ויצב את היסוד הזה והעביר אותו מיסוד לאומי כללי ליסוד המשפחתי –
גרעיני – שם את הדגש על שיקום וחידוש היסוד האנושי בארץ לאחר השואה ומלחמת השחרור.
ואילו דור הבנים הצעיר –
דורו של הדובר – נותן את היסוד המופשט –
האסתטי – "ואני בשמש משהו יפה" – גם לאומנות ולתרבות ולכל עולם הרוח והמחשבה יש מקום אך רק לאחר שהיסודות הפיזיים נוצרו והם עומדים באיתנותם.

יש מקום לדון על השיר המעלה נקודות רבות למחשבה:

1.
האם הם מזדהים עם קביעת הדובר?

2.
כיצד הם תופסים את תפקידם כיום בארץ ישראל ובמדינת ישראל?

3.
כיצד כל דור היה מצייר את דגל ישראל או איזה המנון היה מחבר כל דור?
אפשר לפתוח את השאלה ליצירה בכיתה של ציור הדגל או חיבור המנון והלחנתו

4.
האם העובדה שאנו אנשים מאמינים מקנה לנו הסתכלות שונה על הדורות הקודמים ועל תפקיד דורנו?

5.
מה יכתוב הדור הבא?

ניתן להביא מקורות אחרים ביחס לרעיונות העולים מן השיר כמו: הרב קוק במאמר "הדור",
או קטעי היסטוריה העוסקים בתקופות הנידונות בשיר.

זהו שיר מודרני ולכן רבות בו הפסיחות – גלישות שממקדות משמעות.

ישנם דימויים: כרוח סערה, כניצולי שואה, כמו פרח בחמה.
אין חרוזים או בתים –
דבר האופייני לשירה מודרנית.

להלן דף עבודה בכיתה לאחר קריאת השיר ולפני הדיון הכיתתי:

אני
בסך הכל
/ אריה
סיון –
עבודת כיתה.

1) השיר כתוב כיחידה אחת, הציעי חלוקה לשיר לפי תוכנו.

מה מסייע לחלוקה ?

2) כיצד מתקשר המושג אנאפורה לשיר,
ומה תרומתו להבנת המבנה בשיר?

3) "אבותי עלו כרוח סערה על החולות /
"ואני בשמש משהו יפה"

שתלו,
נכשו, נטעו,
עדרו"
/ "אני בסך הכל כמו פרח בחמה"

א.
שורות אלו מנוגדות,
מדוע ?

התייחסי להיבט התוכני והצורני (כיצד בנוי המשפט).

ב.
כיצד תסבירי את ה"אני"
מול "אבותי"
?

4) "אחים שלי רציניים כניצולי שואה עשו לבתיהם"

א.
מיהם "האחים שלי" ?

ב.
מהי משמעות הדימוי "רציניים כניצולי שואה"

האם אין כאן איזו צרימה בעיצוב דימוי זה ?
הסבירי.

5) "ובכל זאת גם לי חלק יש באדמה הזאת, ולא בזכות אבות"

א.
מהי משמעות המילים "ובכל זאת" ?

ב.
המשורר משתמש כאן באמצעי אומנותי על מנת להדגיש את עמדתו.

מהו אמצעי זה,
ומה תרומתו בשיר זה ?