שמות, פרק יב – יחידת הבקיאות

נושא הדף:
שמות,
פרק יב –
יחידת הבקיאות

מיועד לכיתות:
י

מחבר:
צבי ארליך

חלוקת
הפרק

1. א – ב: מצוות קידוש החודש או קביעת חודש ניסן בראש חודשי השנה [שני פירושים ברש"י].

2. ג – יג:
   פסח מצרים.

3. יד – כ: פסח דורות.

4. כא – כח:
   ציווי משה את ישראל על קרבן הפסח וקיום הציווי.

5. כט:
   מכת בכורות

6. ל – לג:
   תגובת מצרים למכת בכורות – שילוח בני ישראל ממצרים

7. לד – לו:
   בני ישראל מתארגנים לקראת היציאה:
   הכנת הבצק ושאילת כלים מן המצרים.

8. לז – מב:
   יציאת בני ישראל ממצרים.

9. מג – נא:
   חוקת הפסח – ציווי ה'
   על חוקים נוספים הקשורים לקרבן הפסח.

1.
א
–
ב

(ב) הַחֹדֶשׁ
הַזֶּה
לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא
לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: במילה
"הַזֶּה"
ניתן
להשתמש כשמדובר במשהו שמצביעים עליו או
במשהו שזה עתה אנו נמצאים בו או לידו.
למה
מתייחסת המילה הַזֶּה
?
על
כך שני
פירושים ברש"י:

1. דרש:
   ה'
   ציוה
   את משה על מצוות קידוש
   החודש.
   קביעת
   מועד ראש חודש נקבע על ידי בית דין על פי
   עדים שראו את הלבנה המתחדשת לאחר שקודם
   לכן הלבנה הייתה
   נסתרת לגמרי.
   ה'
   הראה
   למשה את צורת הלבנה המתחדשת,
   ואמר
   לו שכשתראה כך הלבנה יש לקבוע את ראש
   חודש.

2. פשט:
   בגלל
   חשיבותו של חודש ניסן –
   חודש היציאה ממצרים,
   ה'
   מצווה
   את משה לקבוע אותו כחודש הראשון בשנה.
   

2.
ג
–
יג:
פסח
מצרים

פסח
מצרים
הוא הפסח שבני ישראל עשו בלילה שלפני
יציאתם ממצרים.
חלק
מדיני פסח זה הינם מיוחדים,
וחלו
באופן חד פעמי רק בפעם ההיא,
ולא
בפסח דורות –
חג
הפסח שחגגו לדורות בבית המקדש.

זמן
הפרשת השה והכנתו לקרבן: (ג) דַּבְּרוּ [היום
בר"ח
ניסן] אֶל
כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר
לַחֹדֶשׁ הַזֶּה
וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת
שֶׂה לַבָּיִת:
– משה
ואהרן מדברים
עם בני ישראל בראש
חודש ניסן
ומצווים
אותם לקחת
את השה בי'
בניסן.

הדין
בפסח דורות –
מן הכתוב "בֶּעָשֹׂר
לַחֹדֶשׁ
הַזֶּה"
למד
רש"י
שרק בחודש הזה בפסח מצרים לוקחים את השה
בי'
בניסן,
אבל
בפסח דורות אין מצווה
לקחתו מוקדם כל כך,
וניתן
לקחתו גם בי"ד
בניסן.

קרבן
הפסח היה נאכל בחבורות שהתארגנו קודם
לכן.

על
פי איזה עיקרון התארגנו חבורות הפסח ?
שֶׂה
לְבֵית אָבֹת
שֶׂה לַבָּיִת –
חבורת הפסח תתארגן במסגרת בתי האב דהיינו
המשפחה.
ההתארגנות
במסגרת המשפחה תלויה בגודלה של המשפחה
ובכושר האכילה של חבורת הסועדים:

1. (ג)
   "שֶׂה
   לְבֵית אָבֹת שֶׂה
   לַבָּיִת"
   – שה
   שיספיק לכל הבית,
   וממילא
   אם המשפחה גדולה ושה אחד אינו מספיק
   לכולם,
   צריך
   יהיה לקחת ____________________
   לקרבן
   הפסח.

2. (ד)
   "וְאִם
   יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה" –
   אם
   המשפחה קטנה
   /
   גדולה [מחקי
   את המיותר],
   ולא
   יוכלו לבדם לגמור לאכול את השה עד סוף
   הלילה,
   "וְלָקַח
   הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב
   אֶל בֵּיתו בְּמִכְסַת [=במספר] נְפָשֹׁת"
   – יצרפו
   אל חבורת הפסח את ה________,
   כדי
   שהקרבן יתחלק בין מספר נפשות מתאים כך
   שכולו יאכל בזמן,
   ואף
   חלק ממנו לא יישאר לבוקר.
   

הבשר
הנשאר בבוקר אסור באכילה.
איסור
זה נקרא איסור
נותר,
וצריך
לדאוג מראש שלא יישאר בשר שלא נאכל עד
הבוקר.

3. "אִישׁ
   לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ [תתמנו]
   עַל
   הַשֶּׂה"
   – כשלוקחים
   בחשבון את מספר האנשים שיאכלו את הקרבן,
   כך
   שכולו יאכל יש להתחשב בכושר האכילה האישי
   של כל אחד,
   ולכן
   חולה או זקן,
   שאינם
   יכולים לאכול שיעור כזית מן הבשר,
   אינם
   יכולים להימנות
   כאנשים רגילים.

הדין
בפסח דורות:
(מז)
"כָּל
עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ"
– החבורה
יכולה לכלול את כל עדת ישראל,
ולא
צריכה להיעשות במסגרת המשפחה דווקא.

הגדרת
השה הנלקח לקרבן הפסח:

(ה)
"שֶׂה
תָמִים" –
ללא
_________
גופני,

"זָכָר
בֶּן שָׁנָה" –
לא
מדובר רק בשה שהוא בדיוק בן שנה,
אלא
שגילו הוא __________,

מאיזה
סוג צאן יכול להיות קרבן הפסח ?
מ
_________________
או
מ ______________________.

הדין
בפסח דורות:
דין
זה קיים גם בפסח דורות.

הכנת
השה לפני שחיטתו:
(ו)
וְהָיָה
לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת
עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ
הַזֶּה מי'
בניסן
ועד י"ד
בניסן במשך ארבעה ימים שומרים
את השה,
דהיינו
מבקרים
אותו ובודקים
אותו לראות שאין בו מומים גופניים.

הדין
בפסח דורות:
הרי
בפסח דורות השה היה נלקח רק בי"ד,
ולכן
לא היה נבדק ארבעה ימים כפי שנעשה בפסח
מצרים.

זמן
השחיטה:
(ו) "וְשָׁחֲטוּ
אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין
הָעַרְבָּיִם"
– בי"ד
בניסן
בשעות בין הערבים.
מהו
זמן בין הערבים ?
שעות
היום [מהזריחה
ועד השקיעה]
מתחלקות
ל 12
שעות
שנקראות שעות זמניות.
גודל
השעה משתנה,
והוא
תלוי במשך הזמן שבין הזריחה לבין השקיעה.
[בקיץ
היום ארוך,
ושעה
זמנית גדולה יותר מ 60
דקות,
ובחורף
שעה זמנית קטנה יותר].
לאחר
תום 6
שעות
זמניות השמש עומדת בדיוק במרכז השמים,
ומאז
והלאה למשך 6
השעות
הבאות השמש נוטה לכיוון מערב עד השקיעה.
זמן
בין הערבים מתחיל לאחר תום 6
שעות
–
אמצע
היום בו ומאז השמש מתחילה לנטות לכיוון
מערב,
ונמשך
עד השקיעה.
אורכו
של זמן בין הערבים הוא 6
שעות
זמניות.

משקוף

הדין
בפסח דורות:
דין
זה קיים גם בפסח דורות.

מזוזות

מה
עושים עם דם הקרבן [פס'
ז]
? שמים
אותו על _________________
ועל
_______________.

מאיזה
צד של הפתח זורקים את הדם ?
(יג)
"וְהָיָה
הַדָּם לָכֶם
לְאֹת
עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם"
– האות
הוא לכם,
בני
ישראל ולא לאחרים,
ולכן
את הדם זורקים על הצד הפנימי
/
החיצוני [מחקי
את המיותר]
של
הפתח.

כיצד
מזים את הדם על המזוזות והמשקוף ? עניין
זה מפורט בהמשך בדברי משה לזקנים:
(כב) וּלְקַחְתֶּם
אֲגֻדַּת [שלושה
ענפים שאוגדים אותם יחד של ירק בשם]
אֵזוֹב
וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף
[דם
הקרבן נאסף בכלי קיבול שנקרא בשם "סַּף"]
וְהִגַּעְתֶּם
אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת
מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף".

מהי
מטרת המצווה ?
(יג)
"וְרָאִיתִי
אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא
יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית
בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"
– ה'
כמובן
יודע לזהות בית יהודי גם ללא הדם.
מטרת
נתינת הדם היא כדי שה'
יראה
שהם עסוקים במצוות ויהיו ראויים לכך שהוא
יפסח עליהם במכת בכורות.

הדין
בפסח דורות:
דין
זה מיוחד לפסח מצרים.
בפסח
דורות הדם היה נזרק על המזבח.

מתי
נאכל בשר הקרבן ?
? (ח)
וְאָכְלוּ
אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה
הַזֶּה…
(י)
וְלֹא
תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד
בֹּקֶר
וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ
תִּשְׂרֹפוּ"
– הבשר
נאכל מתחילת ה ______________
ועד
סוף ה ______________
של
תאריך _______________.

אם
נשאר בשר עד ה ______________
בבוקר
חל עליו איסור שנקרא בשם ______________
וצריך
ל_______________.

הדין
בפסח דורות:
דין
זה קיים גם בפסח דורות.

באיזה
אופן מכשירים את הבשר לאכילה ?

מצוות
עשה ל____________ את
כל השה על ה_______
(ח)

מצוות
לא תעשה שלא לאוכלו נָא
[=לא
צלוי כל צרכו]
וכן
אסור גם ל _____________
בתוך
________________
(ט).

הדין
בפסח דורות:
דין
זה קיים גם בפסח דורות.

מה
אוכלים עם הבשר ? אוכלים
את הבשר יחד עם ____________
ו
__________________(ח)

הדין
בפסח דורות:
דין
זה קיים גם בפסח דורות.

כיצד
אוכלים את הבשר ?
______________ , _________________ ו
_____________________.

האכילה
צריכה להתבצע ב _____________________
(יא).

הדין
בפסח דורות:
דין
זה לא קיים בפסח דורות,
כי
הוא שייך רק לפסח מצרים בו אכלו בחיפזון,
כדי
לצאת מהר ממצרים.

3.
יד
–
כ:
פסח
דורות

כל
המצוות בפסוקים אלה מיוחדות רק לפסח
דורות,
ולא
היו בפסח מצרים.

מצוות
אכילת מצה:
מי
שאוכל מצות מקיים מצווה במשך
______________________
(טו)
בין
התאריכים _________________________________________________
(יח)

הדין
בפסח מצרים –
מצות אכילת מצה היא רק
ב______________________________
עם
קרבן הפסח ועם מרור (ח)

מצוות
השבתת חמץ –
ביעור החמץ מן הבית:
: (טו)
"אַךְ
בַּיּוֹם
הָרִאשׁוֹן
תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם"
– מצוות
השבתת השאור מתחילה ביום הראשון.
אין
הכוונה ליום טוב ראשון של פסח שחל בט"ו
בניסן,
כי
כבר ביום י"ד
בזמן הקרבת הפסח אסור שיהיה חמץ בבית.
היום
הראשון שנזכר בפסוק זה הוא יום י"ד
בניסן.
גם
היום שלפני החג יכול להיקרא
ראשון.
מן
התורה צריך להשבית את החמץ מהזמן שבו
יכולים להקריב את קרבן הפסח –
אמצע יום י"ד
בניסן.

משך
הזמן בו אסור שימצא חמץ בבית
הוא __________________________(יט)

מצות
לא תעשה שלא ______________
במשך
__________________.
העונש
על מי שעובר על כך הוא ________(טו)

מה
כלול בהגדרת חמץ ? (כ)
"כָּל
מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ"
– המילה
"מַחְמֶצֶת" מלמדת
שאסור לאכול גם שאור,
שהוא
החומץ שמחמיץ את הבצק.
המילה
"כָּל"
מלמדת
שגם מאכל שאינו חמץ בלבד אלא כולל תערובת
של חמץ עם דברים אחרים גם הוא אסור באכילה.

מצות
מקרא קודש ביום ____________
שחל
בתאריך __________________
וביום
ה____________
שחל
בתאריך ________________________.
(טז)
משמעות
מצוות מקרא קודש בשני ימים אלה היא כיבודם
באוכל ומשקה מיוחדים [סעודות
חג]
ובגדי
חג.
הביטוי
"וּבַיּוֹם
הָרִאשׁוֹן"
מתייחס
לתאריך _______________,
שהוא
היום הראשון מתוך שבעת ימי חג המצות.
יש
לשים לב לכך שזה שונה ממשמעות הביטוי
המקביל בפסוק (טו)
"אַךְ
בַּיּוֹם
הָרִאשׁוֹן
תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר
מִבָּתֵּיכֶם",
שם
בארנו שהיום הראשון הוא י"ד
בניסן.

איסור
מלאכה חל רק על יום _________________
בתאריך
_______________
וביום
______________
בתאריך
______________.
מלאכות
יוצאות דופן הן מלאכות הקשורות
ל_____________________________________
שהותרו
בימים אלה. היתר
זה נלמד מן המילים
___________________________________________________(טז).
פרטי
ההלכות –
מה מותר ומה אסור נידונים בספרי ההלכה.
פעולות
אלה מותרות ביום,
אך
אסורות בתכלית האיסור בשבת.

4.
כ
–
כח:
ציווי
משה את ישראל על קרבן הפסח וקיום הציווי.

בדברי
משה לזקני ישראל נוספו פרטים אחדים שלא
הובאו לפנינו בדברי ה'
למשה:

1. הזאת
   דם הקרבן על המזוזות והמשקוף תעשה באמצעות
   ____________________
   [כב].

2. אסור
   לצאת מ ____________________
   בזמן
   _____________________
   

סיבת
הציווי [רש"י
ד"ה
"ואתם
לא תצאו"]:
___________________________________________________

_________________________________________________________________________________

3. את
   מצוות קרבן הפסח יש לשמור גם לאחר ש
   __________________________________.
   אם
   הבנים בדורות הבאים ישאלו
   ____________________________________
   התשובה
   אליהם תהיה ____________________

_____________________________________
[כו
–
כז].

5.
כט:
מכת
בכורות

מכת
בכורות כללה כמה סוגי בכורות:
(כט) וַיְהִי
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה'
הִכָּה

1. כָל
   בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם –
   אף בכורות של בני עמים אחרים ששהו במצרים.

2. מִבְּכֹר
   פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ –
   בכורי מצרים,
   ואף
   פרעה עצמו שהיה בכור היה בכור,
   אך
   ה'
   הותירו
   בחיים כדי להראותו את כוח ה'.

3. עַד
   בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית
   הַבּוֹר –
   בכורות של _________________
   של
   מצרים שישבו בבור [בית
   הסוהר].

4. וְכֹל
   בְּכוֹר בְּהֵמָה

5. (ל) …
   כִּי
   אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת –
   מפסוק זה למד רש"י
   שבמקרה שהבכור עצמו לא שהה בבית מת האדם
   הגדול שבבית.

6.
ל
–
לג:
תגובת
מצרים למכת בכורות –
שילוח בני ישראל ממצרים

תגובת
המצרים היא כפולה:

1. פרעה
   בעצמו ________________________________________________________________
   [ל
   –
   לב].

2. המצרים
   ____________________________________________
   מחשש
   ש____________________
   [לג].

7.
לד
–
לו:
בני
ישראל מתארגנים לקראת היציאה

התארגנותם
של בני ישראל כוללת שני מעשים:

1. בני
   ישראל לקחו עם שכמם את
   ________________________________________________
   (לד)
   

2. בני
   ישראל לקחו מן המצרים
   ___________________________________________________________
   ובכך
   נתקיימה השבועה שהבטיח ה'
   לאברהם
   בברית בין הבתרים בבראשית ט"ו,
   יד:
   "וְאַחֲרֵי
   כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל".
   [לה
   –לו]

8.
לז
–
מב:
יציאת
בני ישראל ממצרים.

מספר
בני ישראל
היוצאים הוא 600,000
גברים.
מספר
זה לא כולל את הטף והנשים,
וכן
את הערב רב מאומות אחרות שנתגיירו ויצאו
עמם.

הבצק
שבני ישראל הוציאו נאפה עוד בטרם החמיץ
–
סימן שהיציאה הייתה
במהירות ובחיפזון,
וזאת
כדי להראות לכולם שיציאת מצרים אינה תהליך
טבעי של בריחת עם עבדים ממשעבדיו –
תהליך שעשוי להמשך זמן רב,
אלא
זו פעולה ניסית של ה',
ולכן
הכל קורה במהירות על פי רצון ה'.

הכתוב
מוסר גם את חשבון מספר השנים שהיו ישראל
במצרים.

9.
מג
–
נא:
חוקת
הפסח –
ציווי ה'
על
חוקים נוספים הקשרים לקרבן הפסח

בפרשה
זו נמנים מספר אנשים
שאינם רשאים לאכול מקרבן הפסח:

לפניכן
מספר דוגמאות שכדאי לזכור מתוך הפרשה:

1. "כָּל
   בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ"
   – כל
   מי שמתנהג כלפי ה'
   כאילו
   הוא זר ונכרי.
   הגדרה
   זו כוללת שני סוגי אנשים לפי רש"י:

   1. גוי
      עובד עבודה זרה,
      שאינו
      מכיר בה'.

   2. יהודי
      ש ______________________.

2. (מה)
   "תּוֹשָׁב"
   – גר
   תושב,
   דהיינו
   גוי ששומר את שבע מצוות בני נח [שבע
   מצוות בסיסיות בהן מחויב כל גוי]
   ויש
   לו רשות לגור בארץ ישראל.
   אסור
   לו לאכול אפילו אם עשה ברית מילה.

3. (מח)
   "וְכָל
   עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ"
   – כל
   מי שלא עשה ברית מילה.