נושא הדף:
פרשת שבוע:
בשלח
מחבר:
יהודה רוזנברג
מיועד לכתות:
יסודי
בס"ד
דף פרשת שבוע לפרשת בשלח.
שלום ילדים יקרים!
מה נלמד מפרשת השבוע?
פרשת בשלח היא ללא ספק אחת הפרשות המרגשות. עם ישראל יוצא לחרות, ים סוף נבקע לשניים (או ל 12
לפי חלק מהמדרשים!).
עם ישראל עובר בתוכו, ואילו המצרים טובעים בתוכו.
איזה נסים! לכן כה טבעי שבני ישראל פוצחים בשירה … "שירת הים".
מרגש,
אמרתי.
אבל לצערי גם כואב, ואפילו כואב מאוד!
רק עתה זכו בני ישראל לנסים אחרי נסים, לעשרת המכות, ליציאת מצריים, לבקיעת ים סוף.
רק עתה סיימו לומר את שירת הים,
ומיד "וילנו העם על משה לאמר מה נשתה.
ויצעק אל ה'…."
(ט"ו 22 – 25).
איך נקבל אדם שעזרנו לו,
שנתנו לו, שעודדנו אותו במצבים הכי קשים,
ורגע אחר כך,
חסר לו משהו,
הוא אפילו לא בא לבקש יפה, הוא אפילו לא בא לדרוש.
אלא הוא בא להתלונן – "וילונו".
כיצד אנחנו היינו מגיבים לאדם שהיה עושה לנו דבר כזה? האם היינו מוכנים להמשיך לעזור לו?….
הקב"ה לא כועס על בניו,
על בני ישראל.
הוא רק אומר לבני למשה לקחת עץ,
להשליך אותו למים,
וכך להפוך את המים המרים למים מתוקים.
ומיד הם שבים ומתלוננים "רוצים לחם". לא מבקשים לחם,
אלא מתלוננים, ולא סתם מתלוננים,
אלא שואלים "מי יתן מותנו ביד ה'
בארץ מצרים, בשבתנו על סיר הבשר, באוכלנו לכם לשובע….
". כבר שכחתם מה היה לכם במצריים? שכחתם את עבודת הפרך? שלא יכולתם לצאת מארץ מצרים?
אלא נראה כי ניתן ללמוד מהתנהגות בני ישראל על עצמנו.
האם אנו יודעים להגיד תודה באמת, על מה שנתנו לנו? האם אנו יודעים לבקש, במקום לדרוש?! ("מגיע לי". "למה הוא קיבל,
ואני לא?". "למה הם קיבלו יומיים טיול,
ואנחנו רק יום אחד?" …. והרי דוגמאות לא חסרות…)
הקב"ה לאורך כל הפרשה מקבל באהבה את הדרישות של בני ישראל.
הם מתלוננים, והוא נותן, פעם אחר פעם.
הקב"ה מתייחס לבני ישראל כאל תינוק שזה עתה נולד,
שעדיין לא מסוגל לדאוג לעצמו.
כמו תינוק – שיודע רק לבכות, כך בני ישראל יודעים כעם – רק לבכות. וזה בסדר, כי הם באמת עם שרק עכשיו הופך להיות לעם.
אבל האם אנחנו תינוקות בהתנהגות שלנו? נכון
שלרוב
אנו
יודעים
לבקש
ולהגיד
תודה.
אבל אולי ננסה
לשפר את עצמנו יותר. נשתדל להוקיר תודה לכל מי שעוזר לנו,
אבל לעשות זאת מכל הלב!
ננסה לחשוב "האם מגיע לי!"
או אולי "יש לי, אבל אני רוצה עוד משהו אחר, אבל לא מגיע לי!" ?
חידון פרשת שבוע.
-
יש לנו תחמושת,
אבל בלי כלי נשק! (י"ג 18). -
חומה,
ולא מאבן או בטון (י"ד 22). -
עם כולם אמרו את אותו הדבר! מה הם אמרו?
(י"ד 25). -
המתופפת הראשונה המוזכרת בתורה. (ט"ו 20).
-
כריך שאוכלים בו רק את ….. הממרח!
(ט"ז 13 – 15). -
פחדתי שיזרקו עלי אבנים. (י"ז 4).
-
לא נלחמתי, אבל בזכותי הלוחמים ניצחו בקרב.
(י"ז 11).
שלכם יהודה.