בס"ד

נושא הדף:
ישעיה פרק א'.

כיתות היעד:
י'-
י"א.

המחבר:
חן–
ציון ניות.

ישעיהו א'

א'-
ט':
המצב העגום של ישראל.

י'-
כ':
"המצוות"
שמקיימים הרשעים אינן רצויות בעיני ה'.

כ"א–
ל"א:
הצדק בירושלים.

א'
– הנביא ישעיהו מתנבא בימיהם של ארבעה מלכים:
עוזיה,
יותם,
אחז וחזקיהו.
איזור פעילותו הוא ממלכת יהודה,
ולכן נזכרים רק מלכי יהודה שבאותה תקופה.
במקביל לישעיהו ישנם נביאים נוספים:
הושע,
עמוס ומיכה.

המצב העגום
של ישראל

ישעיהו מעביר ביקורת קשה על עם ישראל שעל אף העובדה שהם הוכו באופן קשה ע"י האשורים,
הם עדיין לא הבינו את המסר האלוקי והם ממשיכים לחטוא.
בפס'
ג'
משתמש הנביא במשל חיות, על–
מנת להדגיש את חומרת התנהגותם של ישראל.
בפסוקים ה' – ו'
משתמש הנביא במשל של אדם חולה על– מנת לתאר את מצבם העגום של ישראל,
ובפסוקים ז'- ט'
הוא מציג את הנמשל. כל אדם או קבוצת אנשים שנפגעים באופן כ"כ קשה נוטים לעשות חשבון נפש ולנסות להבין מה היתה טעותם, אך ישראל למרות המצב הקשה ממשיכים בדרכם ואף מסרבים להבין את המסר האלוקי.

ב'
– פתיחת נבואת ישעיהו מקבילה לשירת האזינו,
שם נאמר:
"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי"
(דברים ל"ב א').
השמים והארץ הם בבחינת עדים של הקב"ה לדברי הנבואה מאחר והם נצחיים ויתקיימו גם בזמן קיום הנבואה.
אך השמים והארץ אינם רק עדים פסיביים,
אלא הם גם מוציאים אל הפועל את דבר ה'
בהפסקת המטר והצמחת התבואה.

ג'
– ישעיהו משתמש במשל על–
מנת לבקר את דרכיהם של בני–
ישראל.
השור יודע מיהם בעליו ("קונהו"),
והחמור יודע מי נותן לו את מזונו ("אבוס"),
אך לעומת זאת ישראל לא רק שאינם מכירים בקב"ה,
הם אינם רוצים לדעת עליו.
השימוש בחיות בתוך המשל נועד להעביר מסר בוטה לעם ישראל.
הכרת החיות את בעליהן היא טבעית כל–
כך ופשוטה כל–
כך,
שלא ברור מדוע ישראל שהם בדרגה גבוהה יותר מבעלי–
החיים לא מבינים את זה.

ד'
– המילה "הוי"
היא ביטוי לצער ובכיה,
ומשמעותה היא כפולה,
מחד זועק הנביא על מעשי בני–
ישראל,
ומאידך הבכי הוא גם על העונש שהם עתידים לקבל.

הנביא משתמש בכינויים שונים על–
מנת לגנות את מעשיהם של בני–
ישראל.

"גוי חוטא"
–
"עם כבד עוון"
– עם בעל חטאים רבים.

"זרע מרעים"
–
"בנים משחיתים"
– צאצאים שמעשיהם רעים.

ישראל עזבו את ה'
ואף יותר מכך ביזו ("ניאצו")
אותו והתרחקו ממנו ("נזורו אחור").

ה'
– ישעיהו שואל את העם שאלה רטורית:
מדוע אתם ממשיכים במעשיכם הרעים אחרי כל המכות שכבר חטפתם?

"על מה תוכו עוד תוסיפו סרה"
– האם נשאר מקום כלשהו בגופכם שעדיין לא קיבלתם בו מכה,
שבגללו אתם ממשיכים לחטוא ("תוסיפו סרה")?

כל ראש לחלי וכל לבב דוי"
– כל ראשכם מלא תחלואים וגם הלב שלכם כולו חולה.

ו'
– כל גופכם בכף רגל ועד ראש כולו פצוע וחולה,
לא נשאר אפילו חלק אחד שלם ללא פצעים.
כל גופכם פגוע בכל סוגי הפגעים,
ועדיין לא הספקתם לחבוש ולטפל בכל הפגעים.

"מתום"
– תמים,
שלם,
ללא פגיעות.

"זורו",
"חובשו",
רככה בשמן"
– סוגים שונים של טיפולים בפציעות.
זריית תרופה על הפצע,
חבישת הפצע,
וריכוך הפצע ע"י שמן.

ז'
– הארץ כולה שממה,
הערים שרופות,
ואויביכם יושבים בארץ כאילו הם בעליה ואוכלים מפרותיה.

דברים אלו מתייחסים למציאות שממלכת אשור כבשה את הארץ,
מציאות שיכולה להיות מתאימה לימי חזקיהו,
שרוב חלקי הארץ נכבשו פרט לירושלים.

ח'
– העיר ירושלים נותרה בודדה בקרב הארץ כשכל הערים האחרות נחרבו.

"סוכה בכרם",
"מלונה במקשה"
– דימויים שונים מעולם החקלאות למציאות הבעייתית של ירושלים.
הסוכה היא המקום בו יושבים ולעיתים ישנים הפועלים בזמן בצירת הכרם,
ולאחר עונת הבצירה המקום הופך שומם.
כך גם ביחס למלונה (מקום לינה)
במקשה (שדה קישואים).

ט'
– לולי ה'
צבאות הותיר לנו שריד כמעט – אם היה לא היה דואג לנו ומשאיר לנו שריד מועט ("כמעט")
בזמן הכיבוש האשורי.

כסדום היינו לעמורה דמינו – הרי שהחורבן של הארץ היה נראה כמו חורבן סדום ועמורה.
ההשוואה שעורך הנביא בפסוק זה לסדום ועמורה,
הוא לעניין ההרס (העונש)
שלהם.
הנביא מבקש לחזק את רוחם בהכרה שה'
מגן עליהם גם במציאות הקשה הזו.

"המצוות"
שמקיימים הרשעים אינן רצויות
בעיני ה'

יחידה זו נפתחת בביטויים קשים לעם ישראל,
שמשלבים את עבודת ה' יחד עם מעשי הרשע שלהם.
הקב"ה מבקש להבהיר לעם ישראל שאין ערך בעבודת ה' אם היא מלווה במעשים חמורים.
ישראל חושבים,
ככל הנראה,
שקיום מצוות ה' הוא בעל ערך גם אם לא מתלווה אליו כוונה,
ואף אם הוא משולב במעשים חמורים.
אחרי דברי הביקורת נותן הקב"ה לישראל פתח לחזרה בתשובה,
ודורש מהם להסיר מתוכם את כל מעשי הרשע ולתקן את המעוות.
הקב"ה מעודד את ישראל ומבטיח,
שעל אף העובדה שמעשיהם כ"כ חמורים,
לחזרה בתשובה יש ערך והיא תשנה את מצבם של ישראל לטובה.

י'
– פתיחת יחידה זו דומה לפתיחה של היחידה הקודמת "שמעו"
ו"האזינו",
אלא שהפעם הפניה הישירה היא לעם ישראל ולא לשמים ולארץ.
ישנו קשר גם בין פסוק ט'
לפסוק זה באיזכור סדום ועמורה,
אלא שבעוד שבפסוק ט'
ההשוואה היתה לעניין העונש והיה בדברים איזשהו עידוד לישראל שה'
שמר עליהם ולכן לא הגיעו למצב של סדום ועמורה,
הרי שבפסוק י'
ההשוואה היא לעניין החטא והיא מבטאת את חומרת החטא של עם ישראל שהוא דומה למעשי סדום ועמורה.
הנביא מאשים גם את מנהיגי העם וגם את העם עצמו,
האחריות מוטלת על שני הגורמים.

י"א – הקב"ה פונה אל ישראל בשאלה:
למה לי רוב זבחיכם?
הקב"ה אומר לישראל שהוא אינו מעוניין בקורבנותיהם והוא כבר "שבע"
(מאס)
מהם.
הקב"ה מפרט סוגים שונים של קורבנות ואומר שהוא לא חפץ בהם.

עולות אילים – אילים שמובאים לעולה.

חֵלֶב מריאים – חלב של אחת הבהמות שמוקרבות לשלמים.

ודם פרים וכבשים ועתודים – הדם הנזרק על המזבח

י"ב – הקב"ה ממשיך ואומר לישראל:
מי ביקש מכם לראות את פני בבית המקדש?
ההגעה שלכם לבית המקדש היא בבחינת רמיסת הקודש.

השאלה שה'
שואל את ישראל היא שאלה רטורית,
מאחר וישנה מצווה בתורה לעלות שלוש פעמים שנה ליראות את פני ה',
אלא שהדרך בה נוהגים ישראל במקדש היא בזויה ולכן ה'
תוהה מדוע הם עולים,
שהרי הדרך בה הם עולים היא לא דרך בה ציווה ואינה רצויה בעיניו.

י"ג – לא תוסיפו הביא מנחת שווא – ה'
מבקש מישראל שיפסיקו להביא לבית המקדש קורבנות שווא.

קטורת תועבה היא לי – הקטורת שאתם מקריבים היא בשבילי תועבה.

חודש ושבת קרוא מקרא – כשאתם מתכנסים בראשי חודשים ובשבתות על–
מנת לקרוא במקרא (בתורה).

לא אוכל אוון ועצרה – אני לא יכול לסבול את הכינוסים האלה,
מפני שאתם מערבים שם מעשי רשע ("אוון")
יחד עם ההתכנסות לשם ה'
("עצרה").

י"ד – חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי – הדרך בה אתם מקיימים את ראשי החודשים ואת המועדים שנואה עלי.

היו עלי לטורח נלאיתי נשוא – זמנים אלו הם בשבילי בבחינת טורח גדול והתעייפתי ("נלאיתי")
לשאת אותם.

ט"ו – וכשאתם פורסים את כפיכם בתפילה אלי אני אעלים את עיני מכם,
גם אם תרבו בתפילה אני לא מתכוון להתייחס לתפילתכם,
מפני שאותן ידיים בהן אתם פונים אלי בתפילה מלאות דמים (מעשי רצח).

ט"ז – בשלב הראשון דורש מהם הקב"ה לסור מרע.
אם תרצו שאקבל את תפילתכם,
רחצו את עצמכם ממעשי הרוע,
זככו את עצמכם,
הפסיקו את כל מעשי הרשע.

י"ז – בשלב הזני דורש ה'
מהם לעשות טוב.
לימדו את דרך ה'
הרצויה,
תדאגו שיהיה משפט צדק בארץ,
ישרו ("אשרו")
את מה שהחמיץ (טפלו במעשי העוול),
תדאגו למשפט צדק ליתום ולאלמנה.

י"ח – הקב"ה מבטיח לישראל שמעשיהם הרעים יכופרו אם יחזרו בתשובה.
הקב"ה מבטיח לישראל שאם חטאיהם יהיו אדומים כמו חוט השני או כמו תולע,
הם ילבינו ויהיו צחורים כשלג וכצמר.

השימוש בצבע אדום מבטא את החטא החמור ומזכיר דם,
הלבן מבטא טוהר וזכות.

י"ט – אם תאבו (תסכימו)
ותשמעו בקול ה',
אתם תזכו לאכול מפירות הארץ.
הבטחה זו היא שעם ישראל יזכה לשבת בארץ ויזכה שפע גדול.

כ'
– אבל אם תמאנו לשמוע בקול ה'
ותמרו את פיו,
החרב תאכל אתכם,
וזו הבטחה אלוקית.

העונש שמבטיח אלוקים עומד כניגוד לשכר המובטח בפסוק הקודם.
ישנה אפשרות לאכול מפרי הארץ,
וישנה אפשרות להיות נאכלים.

הצדק
בירושלים

ישעיהו מתאר את מצבה של ירושלים,
שבעבר היתה סמל לצדק וטוהר המידות,
והפכה להיות בבחינת זונה שמוכנה למכור את עצמה בשביל כסף.
השחיתות מצויה בכל מקום, החל ממערכת הממשל,
המשך במערכת המשפט ואף בקרב האנשים הפשוטים.
פרט לשחיתות המוסרית שקשורה בעיקר בחטאים שבין אדם לחבירו,
מזכיר הנביא גם חטאים שבין אדם למקום – עבודה–
זרה.

כ"א – פתיחת יחידה זו מזכירה את מגילת איכה,
ומשמעותה קינה על ירושלים.

הקב"ה תוהה מה קרה לעיר ירושלים שבעבר נקראה "קריה נאמנה"
בגלל שייצגה את המשפט והצדק,
ועכשיו היא מתנהגת כמו זונה – סוטה מדרך הישר.
בעבר הצדק "לן"
בעיר,
ועכשיו לנים בעיר הרוצחים.
העובדה שהרוצחים לנים בעיר מעידה על כך שהם אינם חוששים ממערכת המשפט,
אחרת היו נאלצים לברוח ולנדוד.

כ"ב – עיוות הצדק והמשפט לא מתבטא רק במה שקורה בבית המשפט,
אלא באווירה הכללית המצויה בעיר.

הכסף שבאותה התקופה היה עשוי ממתכות בעלות ערך (זהב,
כסף או נחושת)
וערכו היה קשור במשקלו,
כולו מלא סיגים (מתכות זולות).
אנשים היו מגרדים חלק מן המתכת היקרה ומתיכים סיגים במקומה,
על–
מנת לעשות רווחים.
גם היין שאמור להימכר במלוא,
עוצמתו נמכר כשהוא מהול במים.
אמנם נהגו באותה תקופה למהול את היין במים בגלל חריפות היין,
אך המהילה נעשתה ע"י כל אדם בביתו ולא ע"י המוכר,
שגם במקרה זה מטרתו היתה לעשות רווחים קלים.

כ"ג – מנהיגי ישראל (השרים)
סרים מדרך הישר והם מתחברים לאנשים גנבים,
כולם מעדיפים את השוחד והשלמונים (ביטוי לתשלומי שוחד)
על–
פני ההליכה בדרך הישר.
בגלל השוחד הם לא דואגים לשפוט את היתום והאלמנה בצדק.

כ"ד – בפסוק זה ישנם מספר כינויי כבוד לקב"ה,
מפני שבזמן הקב"ה מפגין את כוחו בעולם (כפי שהוא מבטיח לעשות לרשעים),
הרי שהוא נודע בכל הארץ וכבודו ניכר לעיני כל בני האדם.

הקב"ה מבטיח לנקום באויביו וצריו,
על ניצול מעמדם לצורך רווחים אישיים ופגיעה באנשים החלשים בחברה.

כ"ה – הקב"ה יניף את ידו על ישראל להכות אותם,
הוא יצרוף את ישראל בכבשן ויוציא מהם את הרשעים שמדומים לסיגים,
ויסיר מהם את כל הבדילים (מקביל לסיגים).

בתהליך טיהור העיר משתמש הקב"ה בדימוי מקביל לתיאור החטא שלהם,
הסיגים שבמתכת היקרה.

כ"ו – אחרי תהליך טיהור העיר,
הקב"ה ישיב את העיר למציאות של משפט וצדק,
יעמדו בה שופטי צדק והיא תיקרא בשם "עיר הצדק קריה נאמנה",
כפי שהיה בעבר.

כ"ז – ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה – 1.
העיר תיפדה בזכות משפט צדק,
והגולים יחזרו אליה בזכות מעשי צדקה.

2.
העיר תיפדה והגולים יחזרו לארץ,
על–
מנת שהם יקיימו משפט וצדק.

כ"ח – הקב"ה יכלה וישמיד את כל החוטאים והפושעים.

בפסוק זה ישנה תקבולת כיאסטית (מוצלבת)
–
"פושעים וחטאים"
= "עוזבי ה'",
"ושבר"
= "יכלו".

כ"ט – לאחר שישראל ישובו אל דרך ה',
הם יתביישו בבחירה שבחרו בעבר – עצי האלה בהם השתמשו לע"ז והגינות אותן טיפחו לצורך ע"ז.

בפסוק זה ישנה תקבולת ישרה – "יבושו"
= "יחפרו",
"אילים"
= "גנות",
"חמדתם"
= "בחרתם".

ל'
– הסיבה שישראל יתביישו במעשים אלו,
היא בגלל שמעשים אלו יגרמו לכך שישראל יהיו בבחינת עץ אלה בשלכת וכמו גינה יבשה ללא מים.
השימוש בדימויים אלו לצורך תיאור עונשם של ישראל,
שוב יוצר קשר למעשה החטא שלהם שגם הוא קשור בצומח..

ל"א – והיה החסון לנעורת – האלילים להם אתם מייחסים כוח (חוסן)
יהפכו להיות כמו פסולת שמנערים מן הפשתן,
שהוא נשרף בקלות וחסר חשיבות.

ופועלו לניצוץ – מי שיצר את הפסל או מי שעובד לו יהיה בבחינת ניצוץ אש.

ובערו שניהם יחדו ואין מכה – שניהם יבערו יחד בזמן שהקב"ה יעניש את הרשעים,
ולא יהיה מי שיכבה את השריפה.

בס"ד

נושא הדף:
ישעיה פרק ב'.

כיתות היעד:
י'-
י"א.

המחבר:
חן–
ציון ניות.

ישעיהו ב'

א'-
ד':
נבואת אחרית הימים.

ה'-
כ"ה:
תוכחה לבעלי הגאווה.

נבואת אחרית
הימים

לנבואה זו ישנם מאפיינים של נבואות אחרית הימים:
בית המקדש יהיה מרכז עבודת אלוקים אוניברסלי ולא רק של עם ישראל,
בני–
האדם יפסיקו את מלחמותיהם ולא יהיה עוד צורך בכלי נשק.
מקבילה לנבואה זו ניתן למצוא בספר מיכה פרק ד'.

א'
– נבואה זו ניבא ישעיהו על ממלכת יהודה.

ב'
– אחרית הימים – 1. רש"י:
אחרי שיכלו הפושעים.

2.
רד"ק:
בימות המשיח.

הר המוריה יהיה מכובד לכל העמים בגלל הימצאותו של בית ה'
עליו,
וכבוד זה יגרום לעמים רבים להגיע אליו.

נכון – מתוקן,
בנוי.

בראש ההרים =
ונישא מגבעות – ביטויים אלו לא מתארים את מצבו של הר המוריה מבחינה גיאוגרפית אלא מבחינה מעמדית,
הוא יהיה חשוב בעיני כל העמים.

ג'
– אנשים ילכו אחד לשני, על–
מנת לשכנע אחד את השני להצטרף לעליה לבית המקדש.
מטרת העליה היא כדי ללמוד את דרכיו ("ויורנו מדרכיו") על–
מנת ליישם ("ונלך באורחותיו"). עליה זו נובעת מההכרה שמקום המקדש הוא מקום התורה וההוראה.

הר ה' = בית אלוקי יעקב.

ד'
– ושפט בין הגויים – לפי שיטת רש"י כוונת הדברים היא כנראה לקב"ה שישפוט ע"י הסנהדרין, ולפי רד"ק הכוונה היא למלך המשיח.

והוכיח עמים רבים – הוא יוכיח אותם ויעמידם על טעותם.

וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות – בעולם יהיה שלום וצדק ולכן לא יהיה עוד צורך בכלי מלחמה, ובני–
האדם יהפכו את כלי המלחמה לכלי עבודה.

תוכחה לבעלי
הגאווה

בנבואה זו מתאר ישעיהו את הגאווה המצויה בעם,
גאווה שמתבטאת בריבוי נכסים וע"ז.
ישעיהו מבקר את העם על העדפתו את כוחו של האדם וכוחם של אלילים על פני האמונה בכוחו של הקב"ה.
כמו–
כן מנבא ישעיהו שהקב"ה עתיד להביא יום פורענות על כל הפושעים בו,
וביום זה ישתכנע האדם שאין ערך בכל האלילים ואין טעם לסמוך על כוחו החולף של האדם.
בנבואה ישנם ביטויים החוזרים על עצמם ובאים להדגיש את חולשת האדם אל מול העוצמה האלוקים.

ה'
– ישעיהו פותח את נבואתו בקריאה לישראל ("בית יעקב") ללכת בדרך ה'
("באור ה'").

ו'
– כי נטשתה – 1. הנביא פונה אל הקב"ה ואומר לו:
אתה נטשתה את עם ישראל

בצדק,
מפני שהם נוטים אל העבודה–
הזרה.

2. הנביא פונה אל ישראל ואומר להם: אתם ישראל ("בית יעקב")

נטשתם את דרך העם ("עמך")
הזה שהיא דרך ה' ופניתם לדרך

של עמים אחרים.

כי מלאו מקדם – 1.
מפני שהם מלאו בע"ז יותר מבני קדם. [מ'
היתרון]

2. מפני שהם מלאו בע"ז שמקורה בקדם.
[מ'
המקור]

ועוננים כפלישתים – הם פונים אל המנחשים כפי שנוהגים הפלישתים.

ובילדי נכרים ישפיקו – 1.
מפני שהם נישאים לנשים נכריות הרי שילדיהם נוכריים,

וכשהם מתעסקים בילדיהם הם מתעסקים בילדים

נוכריים.
במקום לגדל את הדור הבא בעם היהודי,
הם

מגדלים ילדים נוכרים.

2.
הם מתעסקים בילדים של הנוכרים.
המילה ילדים

מתייחסת לאמונות שיוצרים הנוכרים, זאת אומרת שהם

מעדיפים את העבודה–
הזרה עלפני עבודת ה'.

ז'
– ארצו של עם ישראל מלאה בכסף וזהב ובסוסים. הנביא מבקר את ישראל שלמדו מהעמים האחרים להרבות רכוש ולהפוך את הרכוש לעיקר בחייהם. יתכן שיש בדברים אלו גם ביקורת על כך שהם לא נוטים לסמוך על הקב"ה אלא על רכוש וכוח צבאי, שהרי נאסר על המלך להרבות כסף וסוסים מסיבה זו.

ח'
– הארץ התמלאה גם באלילים, ואנשים משתחווים לפסל שהוא יציר כפיהם.

מעשה ידיו =
אשר עשו אצבעותיו – הפסל שנוצר על ידי האדם.

ט'
– וישח אדם וישפל איש – ישעיהו מתאר את העונש שהקב"ה עתיד להביא להם, כפוף של האדם ("וישח")
והשפלתו.
יש בעונש זה בבחינת מידה כנגד מידה,
שהרי האדם השתחווה (כופף עצמו) לפני הפסל ולכן הקב"ה משפיל אותו בהתאם.

ואל תשא להם – 1.
הנביא פונה אל הקב"ה ואומר לא שלא יסלח לאנשים אלו.

2. הנביא פונה אל הקב"ה ואומר לו:
אני יודע שלא תסלח להם.

י'
– ישעיהו פונה אל כל אדם מישראל ואומר:
כדאי לך להתכונן כבר לקראת העונש הכבד שהקב"ה יתן בארץ,
ולכן כדאי לך למצוא מערה להתחבא בה או לחפור מחילה.

י"א – עיני גבהות אדם שפל – את העיניים הגבוהות המבטאות גאווה, הקב"ה ישפיל.

ושח רום אנשים – את האנשים המרגישים עצמם גבוהים ("רום")
מתוך גאווה, הוא יכופף.

ונשגב ה' לבדו ביום ההוא – עד שכולם יבינו שכל הכוח והעוצמה מצויים רק אצל הקב"ה.

י"ב – יבוא יום בו הקב"ה יעשה דין עם כל האנשים השחצנים ("כל גאה ורם"),
וכל אדם שרואה את עצמו כנישא הוא יהפוך אותו לשפל.

י"ג – ה'
יביא את הפורענות על כל ארזי הלבנון ואלוני הבשן הנחשבים לעצים חזקים במיוחד.
אין כוונת הדברים שהקב"ה יפגע בהם,
אלא זה בבחינת משל לפגיעת ה' באנשים החזקים.

י"ד – ה'
יביא את הפורענות גם על ההרים הרמים והגבעות הנישאות שגם הם מבטאים עוצמה.
יתכן שבדברים אלו רומז הקב"ה לפגיעה באלילות שבדרך נעשתה על ההרים והגבעות.

ט"ו – ה'
יביא פורענות גם על המגדלים והחומות הבצורות הנחשבים חזקים מאוד. יתכן שבדברים אלו ישנו רמז לפגיעה בעוצמה הביטחונית עליה סומכים ישראל.

ט"ז – גם על אוניות התרשיש המביאות רכוש רב ממחצבים בחו"ל הקב"ה יביא פורענות,
וכן על כל הדברים היקרים והחשובים בעיני בני– האדם ("שכיות החמדה"). פגיעה זו באה כנגד הרכוש הרב שצוברים ישראל ועליו הם בוטחים,
כפי שנזכר בפסוקים הקודמים.

י"ז – ה'
יכופף את האנשים שרואים עצמם בעלי מעמד וישפיל את האנשים השחצנים,
עד שכולם יכירו בכוחו הבלעדי של הקב"ה.

פסוק זה הוא בבחינת פזמון חוזר, והוא חוזר בשינויים קלים על פס' י"א.

י"ח – האלילות תחלוף באופן מוחלט.

י"ט – באותו זמן פורענות שהקב"ה יביא על העולם, האנשים יחפשו לעצמם מחסה במערות ובמחילות מפני עוצמת ה'
שתתגלה במציאות.

פסוק זה מקביל לפסוק י',
אלא שבפס' י'
היתה קריאה של ישעיהו לבני האדם להתחבא,
ואליו בפסוק זה הוא מתאר את שעתיד לקרות.

כ'
– בזמן זה ישליכו בני– האדם אל הפסלים שלהם מתוך הכרה שאין בהם עוד ערך. לחפור פרות ולעטלפים – 1.
אותם פסלים שהם עשו בצורת עטלפים וחפרפרות

("לחפור פרות" – צריך לקרוא מילים אלו כמילה

אחת).

2. בזמן שהם יתחבאו במערות ובמחילות הם יבינו שאין

ערך לאותם פסלים,
והם ישליכו את הפסלים בתוך

המערות והמחילות אל העטלפים והחפרפרות.

כ"א – בני–
האדם יתחבאו במחילות שבין הסלעים ("בנקרות הצורים ובסעיפי הסלעים") מפני העוצמה האלוקית שתתבטא בזמן הפורענות.

כ"ב – הנביא פונה בסיום הנבואה אל האנשים ואומר להם שצריך להפסיק להאמין בעוצמתו של האדם, מפני שהאדם הוא יצור חי שתלוי בנשמתו ולכן אין בו ערך וחשיבות.

בס"ד

נושא הדף:
ישעיה פרק ה'.

כיתות היעד:
י'-
י"א.

המחבר:
חן–
ציון ניות.

ישעיהו ה'

א'-
ז':
שירת הכרם.

ח'-
כ"ג:
קריאות "הוי".

כ"ד–
ל':
הפורענות העתידה.

שירת הכרם

במשל זה משתמש הנביא בכרם כדימוי לעם ישראל ובעל הכרם הוא דימוי לקב"ה.
הנביא מבקש ע"י משל זה לבקר את עם ישראל על כפיות הטובה לקב"ה,
על כך שעל אף חסדיו הרבים של הקב"ה אליהם הם לא שומרים על תורתו.
בעל הכרם מתואר כמי שדאג לכרם מראשיתה,
החל מבחירת מקום הנטיעה,
המשך בבחירת הנטיעה עצמה,
וכלה בכל הפעולות הנדרשות בקרקע על–
מנת לטפח את הכרם.
הנביא טוען שהקב"ה נתן לעם ישראל את כל התנאים האופטימליים על–
מנת לעבוד אותו ולשמור על תורתו,
אך למרות הכל,
הם מאסו בדרך ה',
וכמו הכרם הניבו פירות באושים.
הנביא נותן לעם ישראל לשפוט בין הכרם לבין בעל הכרם הטוען כנגדה במשפט,
ובעצם מאפשר להם להעלות את טיעוניהם כנגד הקב"ה.
לבסוף מודיע הנביא לישראל שבעקבות העובדה שהם מעלו בקב"ה,
הרי שהקב"ה יביא עליהם פורענות בכך שיפסיק להגן עליהם.

א'
– פסוק זה הוא כותרת לשירת הכרם (משל הכרם).

אשירה נא בשביל ידידי (כינוי לקב"ה)
את שירתו לכרמו.

קרן בן שמן – פינת בן שמן – איזור משובח שניתן להפיק ממנו שמן.

ב'
– לשם נטיעת הכרם בחר בעל הכרם בקרקע משובחת ("קרן בן שמן"),
הוא גידר את השטח ("ויעזקהו"),
ניקה אותו מאבנים ("ויסקלהו"),
והביא שתילי גפנים משובחים ("שורק").
הוא הקים במקום מגדל לשמירה,
וחצב בו יקב לשם הפקת יין. לאחר שבעל הכרם השקיע כל–
כך הרבה בכרם הוא קיווה ("ויקו")
אך הכרם הניבה פירות גרועים ("באושים").

ג'
– הנביא מפנה קריאה ליושבי יהודה וירושלים ומבקש מהם לשפוט בין בעל הכרם לכרם,
זאת אומרת להחליט מי הוא האשם בגידולים הרעים שיצאו בכרם. הקריאה מופנית אליהם מאחר והם הכרם בנמשל.
ישעיהו מבקש מהם להעלות את טיעוניהם (אם יש כאלה)
כנגד הקב"ה.

ד'
– בעל הכרם טוען שהוא כל מה שצריך על– מנת שהכרם תניב פירות מוצלחים,
ואם יש ליושבי יהודה וירושלים איזושהי טענה כנגד בעל הכרם הוא מצפה שהם יעלו אותה.

ה'
– בעל הכרם מודיע על מה שהוא מתכוון לעשות לכרם.
כמו בפס' ב'
גם בפסוק זה ישנה רשימה של פעולות שעושה בעל הכרם, אלא שבפסוק זה הפעולות הן הפוכות לפעולות הנזכרות בפס'
ב'.

בעל הכרם מתכוון לפרוץ את הגדר שבנה ("הסר מסוכתו", פרוץ גדרו") מה שיגרום לכרם להפוך למרמס לכל הבהמות שישחיתו ("לבער")
את המקום.

ו'
– גם בפסוק זה ממשיך תיאור פגיעת בעל הכרם בכרם.

אני אשים ("ואשיתהו")
את הכרם לשממה ("בתה"),
ע"י זה שיפסיק את העבודות בכרם ("לא יזמר ולא יעדר"), והתוצאה תהיה שיעלו קוצים ("שמיר ושית") בתוך הכרם. כמו כן הוא יצווה על העננים שלא להוריד גשם במקום.

ז'
– הנמשל:
הקב"ה הוא בעל הכרם ועם ישראל הוא הכרם ("נטע שעשועיו"). במקביל למה שנאמר בסוף פסוק ב', הקב"ה ציפה שעם ישראל שקיבל את כל התנאים על–
מנת להתפתח בצורה טובה, ילך בדרך הצדק והמשפט, אך התוצאה היא עגומה.

ויקו למשפט והנה מִשְֹפָּח – המשפח הוא נגע, וכוונת הדברים היא שבמקום משפט ישנה שחיתות.
הנביא בכוונה משתמש במילה בעלת אותיות דומות למילה משפט,
על–
מנת להוכיח אותם על כך שהם מתנהלים בדרך של משפט, הם עושים הצגה כאילו יש משפט, אך הכל רקוב מאחורי החזות החיצונית.

לצדקה והנה צעקה – הקב"ה קיווה שתהיה צדקה (מלשון צדק) בעם ישראל, אך במקום זה הוא שומע את קול צעקתם של העשוקים. גם בביטוי זה ישנו שימוש באותיות דומות כדי לבטא את הדימיון החיצוני לצדק והשוני הפנימי העמוק.

קריאות
"הוי"

הקריאה "הוי"
פותחת כל קבוצה אותה מבקר ישעיהו בנבואתו.
קריאה זו מבטאת צער על מעשיהם בעבר מחד,
ומאידך זעקה על הפורענות שעתידה לבוא עליהם בגלל מעשיהם.
ישעיהו מתאר מציאות קשה בארץ,
כשעיקר חיצי הביקורת מופנים אל עשירים הארץ ומנהיגיה שמבקשים להתעשר על חשבון הציבור,
שמבלים את זמנם החופשי בשיכרות והוללות,
שמזלזלים בדברי הנביא ומתייחסים למציאות בצורה מעוותת.
הנביא מודיע להם שמעשיהם לא יובילו להצלחה לה הם מקווים,
ושה'
עתיד להביא עליהם חורבן בעקבות מעשים אלו.

ח'
– קריאה זו מופנית אל העשירים שמבקשים להיות אדוני הארץ,
ולשם כך הם מנצלים את עושרם וקונים עוד ועוד שדות, עוד ועוד בתים,
וכך הם מטשטשים את הגבולות שבין הבתים והשדות, מכיוון שהכל הופך להיות שלהם.

מגיעי בית בבית – גורמים לכך שלא יהיה גבול בין בית לבית ע"י זה שהם קונים גם את הבית השכן.

"והושבתם לבדכם בקרב הארץ – כשמטרתם היא להיות בעלי הקרקע היחידים.

ט'
– באזני ה' צבאות – 1.
הקב"ה אומר לישראל באוזני אני שמעתי את כוונותיכם

בזמן שהשתלטתם על קרקעות אחרים.
[ביטוי זה הוא

המשכו של פס'
ח'
המתאר את חומרת מעשיהם, והמשך

פס'
ט'
מתייחס לעונש הצפוי]

2.
ישעיהו אומר לישראל:
באזני שמעתי את הבטחת ה'

להביא עליכם את העונש שנזכר בהמשך הפסוק.
[פתיחה

לתיאור העונש בהמשך הפס']

העונש שהקב"ה יביא על אנשים אלו יהיה מידה כנגד מידה.
הם רצו להיות בעליהם של בתים וקרקעות רבים, אך הקב"ה יביא לכך שבתים רבים יהיו לשממה ("לשמה",
"מאין יושב").

י'
– שטח של "עשרת צמדי כרם"
יניבו "בת"
אחת בלבד =
עשירית ממה שראו ומתוכנן. ושטח שאמור להצמיח "זרע חומר" יוציא רק "איפה"
= עשירית ממה שהיה ראוי.

י"א – קריאה זו מופנה אל האנשים שלאורך כל יומם הם עסוקים במשתאות ובהשתכרות.

משכימי בבוקר שכר ירדופו – אנשים שמשכימים לקום מתוך כוונה לשתות שכר.

מאחר בנשף יין ידליקם – הולכים לישון מאוחר בלילה ("נשף")
כשהם עסוקים בשתיית יין.

י"ב – השתיה של אותם אנשים מלווה במוזיקה ושירה.

את פועל ה'
לא יביטו – 1. מצוות ה' הם אינם מקיימים.

2.
אינם מסתכלים על כוחו וגבורתו של ה'
בעולם.

ומעשה ידיו לא ראו – ואת יצירת ה' ומעשיו בעולם הם לא רואים בגלל שיכרותם.

י"ג – לכן גלה עמי מבלי דעת – לכן יגלה עם ישראל בגלל שבחרו לא לדעת את דרך ה'.

וכבודו מתי רעב – האנשים המכובדים בהם שבד"כ לא חסר להם כלום,
ימותו מרעב.

והמונו צחה צמא – והמון האנשים יגיעו למצב של צמא למים.
עונש זה בא כנגד עיסוקם במשתאות.

י"ד – לכן הרחיבה שְאוֹל נפשה ופערה פיה – שאול הוא כינוי למקום המוות, והנביא יוצר האנשה לשאול שכאילו נפתחת לקראת ישראל, שפותחת את פיה על– מנת לקלוט את כל הרשעים שימותו בגלל מעשיהם הרעים.

לבלי חוק – ללא גבול.

וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה – אל השאול ירדו הדרה של העיר,
המוני אנשיה, קול השמחה ("שאונה")
שעולה מן המשתאות וכל העליזים במשתאות אלו.

ט"ו – כשהקב"ה יביא את הפורענות על ישראל, יתכופפו בני– האדם ויושפלו, ועיניהם של בעלי הגאווה יושפלו.

ט"ז – הפורענות שה' יביא על העולם היא המשפט והצדק שהוא יעשה, והתוצאה תהיה לא רק השפלה של בני–
האדם,
אלא תחזק את מעמדו של הקב"ה כמי ששולט במהלכי העולם ותקדש את שמו.

י"ז – ורעו כבשים כדברם – הנביא משתמש בפסוק זה בדימוי הכבשים לצדיקים,
שלאחר שהקב"ה יביא פורענות על הרשעים,
הצדיקים ימשיכו לחיות את חייהם באופן שגרתי.

וחרבות מחים גרים יאכלו – ואת הבתים החרבים ("חרבות")
של העשירים ("מחים"),
יאכלו הצדיקים שעכשיו נחשבים כגרים כי הרשעים השתלטו על רכושם.

מחים – שמנים.
בעת העתיקה רק מי שהיה עשיר יכל להיות שמן,
לכן השימוש בכינוי זה הוא בד"כ כינוי לעשירים.

י"ח – בדברים אלו פונה הנביא אל האנשים שמרגילים את עצמם לחטוא, בתחילה ע"י חבלים דקים ואח"כ ע"י חבלים עבים (עבות).

מושכי העוון בחבלי השווא – הנביא מדמה את החוטאים לאנשים שמושכים את החטא שלהם בצידוק ("חבלי")
שקרי ("שווא").

וכעבות העגלה חטאה – וכמו החבל העבה שאיתו מושכים את העגלה,
כך הם מושכים את החטא שלהם מאוחר יותר.

י"ט – ישעיהו פונה אל האנשים המזלזלים בדברי הנבואה ואומרים לנביא:
אם אתה מבטיח בשם ה'
שתהיה פורענות, אז שהקב"ה יחיש אותה על– מנת שנוכל להיווכח שדבריך אמיתיים.

כ'
– ישעיהו פונה אל האנשים שמעוותים את המציאות,
שמחשיבים את הטוב כרע ואת הרע כטוב,
שמציגים את החושך כאור ואת האור כחושך,
את המר מציגים כמתוק ואת המתוק כמר.

כ"א – ישעיהו קורא בצער אל אותם אנשים שחושבים את עצמם חכמים ואינם מוכנים לקבל את תוכחותיו של הנביא.

כ"ב – דברים אלו מתייחסים שוב לנושא שתיית היין,
אלא שהפעם מופנית הביקורת אל אותם אנשי צבא שגבורתם אמורה להתבטא בשדה הקרב,
ובמקום זה היא מתבטאת בשתיית יין.

כ"ג – ביקורת זו מופנית אל השופטים שמשנים את הדין בעקבות שוחד שקיבלו,
ובמקום להצדיק את הצדיק הם מציגים אותו כרשע – מסירים ממנו את היושר שלו כשהם מחייבים אותו בדין.

הפורענות
העתידה

ישעיהו מרחיב בדברים אלו ביחס לפורענות שעתידה לבוא על ישראל בגלל מאיסתם בדרך ה'.
בפסוקים אלו ישנה התייחסות לשתי פורעניות,
האחת תגרום להזדעזעות ההרים (יתכן שהוא רומז לרעידת אדמה)
ותשאיר חורבן גדול,
והפורענות השניה היא חורבן הארץ ע"י צבא זר שיכבוש אותה.
בפורענות השניה ישנה הדגשה על מהירותו ועוצמתו של האויב שיבוא לארץ,
עוצמה המדומה לאריה שאין מידיו מציל.

כ"ד – לכן כאכול קש לשון אש – כמו שלשון אש אוכלת את הקש ומשאירה ממנו רק אפר.

וחשש להבה ירפה – וכמו שהעשב ירפה (יתפורר)
כשהלהבה תאחז בו.

שרשם כמק יהיה – כך גם שורשיהם של הרשעים ירקב.

ופרחם כאבק יעלה – עלי הכותרת שלהם יתפזרו ברוח.

כי מאסו .
. . – בגלל שהם מאסו את תורת ה' ולא הלכו בדרך אותה ציווה קדוש ישראל.

בפסוק זה הוא מדמה את הרשעים לצמח,
שהקב"ה פוגע בו משורשו ועד קודקדו, גם בחלק הגלוי – הפרח,
וגם בחלק הנסתר שהוא הבסיס לקיומו – השורשים.

כ"ה – בגלל העובדה שהם מאסו את תורת ה',
חרה ה' על עמו והניף את ידו על– מנת להכות אותו.
כתוצאה ממכה זו ההרים הזדזעו ("וירגזו ההרים"), וגופותיהם של הרשעים יהיו זרוקות כמו אשפה ("כסוחה")
ברחובות העיר ("בקרב חוצות"). אך גם לאחר עונש חמור זה הקב"ה עדיין לא סולח לישראל והוא עתיד להביא עליהם עוד מכה קשה.

כ"ו – עוד עונש יביא הקב"ה על ישראל,
הוא ירים דגל ("נס")
על–
מנת לסמן לגויים להגיע אל ישראל, והם יבואו ממרחקים ("מקצה הארץ") במהירות ("קל יבוא").

כ"ז – בקרב חיילי הצבא שיבואו לכבוש את הארץ,
לא יהיו חיילים עייפי, או חיילים שיכשלו בדרך ויעכבו את הצבא,
לצבא לא יהיה כלל צורך לישון, לא יהיה חייל שנפתחה חגורתו ("אזור חלציו" – החגורה עליה מניחים את החרב)
ואין חייל שנפתחו שרוכי נעליו.

תיאור הנביא את הגעת הצבא בא להדגיש את מהירותו,
ואת הזדרזותו של הקב"ה להעניש את ישראל. הצבא שיגיע לארץ לא יצטרך,
לכאורה,
לנוח או לעשות אף מעשה שיעכב את הגעתו לארץ.

כ"ח – החיצים של הצבא שיבוא לפגוע בישראל יהיו כבר שנונים,
והוא לא יאלץ לבזבז זמן על חידודם.
מיתרי הקשתות יהיו דרוכים והם לא יצטרכו חיזוק. פרסות הסוסים חזקות כמו אבן צור ולכן אין עיכובים בדהירתם, וגלגלי המרכבות ינועו כמו רוח סופה.

כ"ט – שאגה לו כלביא,
ישאג ככפירים וינהום – הצבא שיבוא לפגוע בישראל יעשה רעש גדול ע"י שופרות, חצוצרות וכלי הנשק שלו, כמו שאריה מעורר פחד בזמן שאגתו.

ויאחז טרף ויפליט ואין מציל – כשצבא זה יגיע לפגוע בישראל לא יהיה מי שיציל את ישראל מידיו, כשם שכשאריה אוחז בטרף בידו להחליט אם לטרוף או לשחרר ("ויפליט"),
ואין מי שיכול להציל את הטרף מידי האריה.

ל'
– האויב שיבוא לארץ ירעיש ("ינהום")
כנהמת ים, וכל מי שיביט ("וניבט")
לארץ יראה רק חושך. הצרה שתהיה בכל מקום בו יש אור ("צר ואור"), תגרום לכך שהעננים יראו חשוכים ("חשך בעריפיה").

בס"ד

נושא הדף:
ישעיה פרק ו'.

כיתות היעד:
י'-
י"א.

המחבר:
חן–
ציון ניות.

ישעיהו
ו'

א'-
ז':
תיאור התגלות ה'.

ח'-
י"ג:
תוכן הנבואה.

נבואה זו היא נבואת ההקדשה של ישעיהו לנביא,
ובאופן עקרוני היתה אמורה להיות הנבואה שפותחת את הספר,
כפי שנבואת ההקדשה של יחזקאל פותחת את ספר יחזקאל,
אלא שספר ישעיהו אינו בנוי בסדר כרונולוגי (סדר הזמנים),
והנבואות אינן ערוכות עפ"י הסדר שישעיהו ניבא אותן.
יש דימיון בין נבואה זו לנבואת ההקדשה של יחזקאל,
הן בתיאור ההתגלות האלוקית והן בתוכן הדברים של הקב"ה לנביא.
תיאור ההתגלות האלוקית מתואר בהרחבה בספר יחזקאל ובספרינו בצימצום.
לגבי תוכן הדברים,
אנו מוצאים מעין אזהרה אלוקית גם לישעיהו וגם ליחזקאל שדברי התוכחה שהם עתידים למסור לישראל יפלו על אוזניים ערלות.

תיאור
התגלות ה'

א'
– בשנת מות המלך עוזיהו – נבואה זו היתה: 1. בשנת מלכותו האחרונה של

עוזיהו.

2. בשנה בה הצטרע עוזיהו

(מצורע חשוב כמת).

ישעיהו רואה בחזון הנבואה את הקב"ה יושב על כיסא רם ונישא.

ב'
– המלאכים ("שרפים")
עומדים מעליו, כשלכל אחד מהם יש שש כנפיים, בשתיים הוא מכסה את פניו,
בשתיים הוא מכסה את רגליו ובשתיים הוא מעופף.

ג'
– מלאך פנה אל מלאך אחר ואמר: "קדוש,
קדוש,
קדוש,
ה'
צבאות מלוא כל הארץ כבודו".

הקריאה "קדוש"
שלוש פעמים באה לבטא שקדושתו מיוחדת, ולפי תרגום אונקלוס (שמופיע גם בתפילת "ובא לציון"), אחד מתייחס לקדושתו בארץ, השני לקדושתו בשמים,
והשלישי לקדושתו לעולמים.

מלא כל הארץ כבודו – כבודו של ה' מצוי בכל מקום בעולם.

ד'
– הקורות (המזוזות – "אמות")
שעל סף המבנה ("הסיפים")
מעוצמת הקול והמבנה התמלא עשן.

הקול הקורא – 1. עפ"י המדרש, הקול הקורא היא רעידת אדמה שהיתה בימי

עוזיהו,
והיתה תוצאה של ניסיונו להקטיר קטורת במקדש,
וכל

זה קרה במציאות.

2. עפ"י הפשט, הקול הקורא הוא קריאת המלאכים "קדוש קדוש

קדוש . . ." האחד אל השני שגרמה לזעזוע,
וכל זה היה רק

בנבואה.

ה'
– לאחר שראה ישעיהו את המראה,
הוא חשש לחייו בגלל שראה את הקב"ה.

עצם העובדה שראה את הקב"ה גרמה לו לחשוש לחייו,
והוא מבטא זאת באמירה: "כי איש טמא שפתים אנוכי . . ." שכוונתה היא שהוא בשר ודם ואינו מלאך,
ולכן אינו ראוי לראות את הקב"ה.

ו'
– אחד מן המלאכים מתעופף לכיוונו של ישעיהו,
ובידו גחל ("רצפה")
שלקח מן המזבח.

ז'
– המלאך נגע עם הגחל על פיו של ישעיהו ואמר:
"הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך וחטאתך תכופר".

1. המלאך לא מתכוון לחטא מסויים של הנביא,
   אלא לעצם אמירת הנביא "כי איש טמא שפתים אנוכי"
   בפסוק ה'. נגיעת הגחל בשפתיו של ישעיהו מטהרת אותו מן המציאות בה הוא מצוי כבשר ודם ומאפשרת לו לדבר בשם ה'.

2. המלאך מתייחס לחטא מסויים של ישעיהו, שהתבטא באמירתו: "ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב". עצם העובדה שישעיהו מציג את עצמו כ"טמא שפתיים", לא מתירה לו להוציא לעז גם על עם ישראל שלכאורה חטאו בלשונם. בעקבות דברים אלו נענש ישעיהו ע"י הגחל, ואחרי שנענש הוא יכול למלא את שליחותו כנביא.

תוכן הנבואה

ישנה מחלוקת עקרונית כיצד להבין את הדברים שאומר הקב"ה לישעיהו בפסוקים אלו.
יש הרואים בהם עונש לישראל שמיאנו עד עכשיו להקשיב לדברי הנבואה שנמסרו להם ע"י נביאים אחרים שנשלחו ע"י ה',
כדוגמת מיכה ועמוס,
וכתוצאה מכך נמנעת מהם היכולת לחזור בתשובה.
ויש הרואים בדברים אלו תיאור המצב של עם ישראל כמי שמואסים בדבר ה',
ללא התערבות אלוקית בשיקול דעתם.
בין כך ובין כך מנבא ישעיהו שהקב"ה יגלה את ישראל מן הארץ ויותיר אותה שוממה.

ח'
– הנביא שומע לראשונה את דברי הקב"ה,
השואל מי מוכן להישלח כנביא לישראל, וישעיהו מוכן לקבל על עצמו את השליחות ("הנני שלחני").

ומי ילך לנו – הקב"ה לכאורה משתף את המלאכים בשאלה, כאילו הנביא הוא שליח של כולם ולא רק של הקב"ה.

ט'
– הקב"ה פונה אל ישעיהו ואומר לו: "לך ואמרת לעם הזה". . .

שמעו שמוע ואל תבינו .
. . – הפירושים השונים מתייחסים אל המילה "אל",
האחד רואה בא מעין ציווי שלא מאפשר להם להבין את דבר ה', והשני רואה את המילה כתחליף למילה "לא"
שרק באה לתאר את מצבם.

1. הנביא אומר לישראל שהם ישמעו את תוכחות הנביא ויראו את עוצמת ה', אך הם לא יוכלו לשוב עוד בתשובה,
   כי חלק מן העונש שלהם הוא חוסר היכולת לשוב בתשובה.

2. הנביא אומר לישראל שעל אף שהם שומעים את דבריו ורואים את נפלאות ה',
   הם מתנהגים כאילו הדברים לא נוגעים אליהם כלל.

י'
– הקב"ה אומר לנביא שיכביד את לב העם,
שמא הם יחזרו בתשובה והוא לכאורה יאלץ לסלוח להם.
גם את הפסוק הזה ניתן להבין בשתי צורות, כפי שהזכרנו בפסוק הקודם.

1. הקב"ה אוטם את לב בני–
   ישראל על– מנת שלא יוכלו לשוב בתשובה.

2. הקב"ה מתאר את מצבם של בני– ישראל שאוטמים את ליבם ולא שבים לה'.

השמן לב העם הזה – השמנת הלב היא ביטוי לסתימת הלב ולחוסר נכונות לקבל תוכחה.

אזניו הכבד – גם הכבדת האוזניים היא ביטוי לאטימות שמטרתה מניעת השמיעה.

עיניו השע – ביטוי לכיסוי העיניים על–
מנת שלא לראות דברים.

י"א – ואומר עד מתי – 1.
עד מתי אתה תמנע מהם את היכולת לשוב בתשובה?

2.
עד מתי ישראל ימשיכו לאטום את ליבם לדברי

התוכחה?

מצב זה ימשך עד שהארץ תהפוך שממה וישראל לא ישבו בה עוד.

שאו – שממו.
תשאה – תהיה שוממה.

י"ב – פסוק זה ממשיך את מה שנזכר בפסוק הקודם. עד שה' ירחיק את ישראל מן הארץ,
ובארץ תתרבה העזובה.

י"ג – ועוד בה עשיריה – 1.
לאחר שהקב"ה יגלה את ישראל מן הארץ, תישאר

בארץ עשירית מן התושבים.

2. מזמן נבואה זו יעמדו עוד עשרה מלכים על יהודה,

ואח"כ יבוא החורבן המתואר בהמשך הפסוק.

ושבה והיתה לבער – גם שארית זו תעבור תהליך של ניפוי,
והקב"ה יבער (ישחית)
מתוכה את הרשעים.

כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם – כמו האלה והאלון אשר בזמן השלכת אין להם אמנם עלים אך יש גזע וענפים (מצבת בם" – שעדיין ניצבים בהם),
כך תהיה אותה שארית לאחר שהקב"ה ישחית את הרשעים ממנה.

זרע קודש מצבתה – ומה שישאר מעם ישראל יהי בבחינת זרע קודש שהקב"ה לא יתן לפגוע בו.