בס"ד
נושא הדף:
מלכים ב'
פרק א'.
כיתות היעד:
חטיבת–
ביניים.
המחבר:
חן–
ציון ניות.
מלכים
ב' פרק
א'
א'-
ח':
פציעת אחזיה והשליחים לבעל זבוב.
ט'-
ט"ז:
המשלחות אל אליהו.
י"ז–
י"ח:
מות אחזיה ומלוכת יהורם.
פציעת
אחזיה והשליחים לבעל זבוב
"ויפשע מואב בישראל"
– מלך מואב שהיה תחת שלטון ישראל והיה מעלה לאחאב מיסים, מרד ("פשע")
בישראל לאחר מות אחאב והפסיק להעלות מיסים.
אחזיה בנו של אחאב שמלך לאחר מות אביו, ממשיך להחטיא את ישראל כפי שעשו אביו ואימו והוא עובד לבעל.
לאחר שאחזיה נפל מן השְׂבָכָה ונפצע, הוא שולח שליחים שישאלו את נביאי בעל זבוב אם הוא יתרפא מפציעה זו.
ה'
מתגלה אל אליהו ושולח אותו אל שליחי אחזיה, כדי לומר להם שיגידו לאחזיה שהוא ימות מפציעה זו,
מאחר ובחר לפנות בשאלה לבעל זבוב במקום לפנות לה'
אלוקי ישראל. שליחי אחזיה חוזרים אליו, והוא תוהה מדוע הם חזרו מהר כ"כ,
והם מספרים לו על האיש שפגשו ועל דבריו. אחזיה שואל איך נראה אותו האיש, והשליחים מספרים שהוא בעל שיער ארוך וחגורת עור על מתניו. אחזיה מבין שמדובר באליהו הנביא.
שְׂבָכָה – רשת שמכסה את הארובה בגג.
כשאחזיה דרך על הרשת היא נשברה והוא נפל.
"בעל זבוב"
– לבעל זבוב היה מקדש בעיר הפלישתית עקרון.
יש האומרים ש"אל"
זה היה אל המרפא, ויש אומרים ששמו שובש בכוונה ע"י המקרא כדי לגנותו, ושמו המקורי הוא "בעל זבול" שפירושו נשיא.
המשלחות
אל אליהו
אחזיה שולח משלחת ראשונה אל אליהו שכוללת שר חמישים עם חמישים אנשיו, מתוך כוונה להביא את אליהו אליו, אם לא מרצון אז בכוח.
שר החמישים מבקש מאליהו שיושב בראש ההר לרדת אל המלך, אך הדרך בה הוא פונה אל אליהו גורמת לאליהו לבקש שתרד אש ותאכל אותו ואת אנשיו. שר החמישים פונה אל אליהו עם ציווי מאת המלך:
"רְדָה",
אך אליהו מבקש להוכיח לו שהוא אינו כפוף למלך בשר ודם אלא לקב"ה,
ולכן הוא מבקש להורגו באש.
המשלחת השניה ששולח אחזיה דומה למשלחת הראשונה,
וגם במקרה זה פונה שר החמישים בצורה שאינה מכובדת אל אליהו הנביא: "מהרה רדה", וגם במקרה זה מבקש אליהו שתרד אש אלוקים ותשרוף את השר ואת אנשיו.
המשלחת השלישית דומה במספר אנשיה אך לא בהתנהלותה. במקרה זה משתחווה שר החמישים אל אליהו ומתחנן על נפשו ועל נפש אנשיו.
מלאך ה' אומר לאליהו שהוא יכול לרדת עם שר החמישים ללא חשש, ואליהו יורד איתו אל אחזיה.
אליהו חוזר לפני אחזיה על דברי הנבואה שמסר לשליחים שנשלחו לבעל זבוב, שאחזיה ימות בעקבות פציעה זו בגלל שלא הכיר בה'
אלוקי ישראל ושלח שליחים לאל זר וחס משמעות.
מות
אחזיה ומלוכת יהורם
יהורם בן אחאב אחיו של אחזיה מולך לאחר מותו (כפי שאמר אליהו בדבר ה'),
מאחר ולאחזיה לא היה בן שיירש את מקומו. יהורם בן אחאב מולך בימי יהורם בן יהושפט, שאביו יהושפט מינה אותו למלך עוד בחייו,
כנראה בגלל מחלוקת על הירושה.
בס"ד
נושא הדף:
מלכים ב'
פרק ב'.
כיתות היעד:
חטיבת–
ביניים.
המחבר:
חן–
ציון ניות.
מלכים
ב' פרק
ב'
א'-
י"ב:
עלית אליהו בסערה השמימה.
י"ג–
ט"ו:
רוח אליהו נחה על אלישע.
ט"ז–
י"ח:
חיפוש אליהו.
י"ט–
כ"ב:
"ריפוי"
המים.
כ"ג–
כ"ה:
הלעג של הילדים.
עלית
אליהו בסערה השמימה
אליהו ואלישע הולכים מן הגלגל לבית– אל,
ובדרך מנסה אליהו לשכנע את אלישע להישאר,
אך אלישע נשבע שלא יעזוב את אליהו.
עם הגיעם לבית–
אל יוצאים בני הנביאים אל אלישע ושואלים אותו אם הוא יודע שאליהו ילקח היום ע"י הקב"ה,
אלישע עונה שהוא יודע ומבקש שלא ידברו עוד על הענין. שוב מנסה אליהו לשכנע את אלישע להישאר ולא להצטרף אליו במסעו ליריחו בדבר ה', אך אלישע נשבע שוב שלא יעזוב אותו.
בהגיעם ליריחו שוב פונים אל אלישע בני הנביאים ושואלים אם הוא יודע שה'
לוקח היום את אליהו, והוא מבקש מהם שלא לדבר על הענין.
בפעם השלישית מבקש אליהו מאלישע להישאר, אך אלישע מתעקש להמשיך עם אליהו.
אליהו ואלישע ממשיכים אל נהר הירדן, כשחמישים איש מבני הנביאים מסתכלים עליהם מרחוק.
אליהו משתמש באדת שלו על מנת להכות את המים,
והם עוברים במקום בו נכרתו המים – במקום היבש.
אליהו שואל את אלישע מה הוא מעונין לקבל לפני שהוא נפרד ממנו, ואלישע מבקש שתהיה עליו רוח ה' פי שניים מאליהו.
אליהו אומר לאלישע שבקשתו גדולה,
אך יתכן והיא תתגשם. אם יצליח אלישע לראות את אליהו נלקח ממנו, סימן הדבר שבקשתו תתמלא. בדרכם הם רואים רכב אש וסוסי אש שעוברים ביניהם ועליהם נלקח אליהו בסערה השמימה. אלישע מתאבל על אליהו: קורע בגדיו ואומר:
"אבי אבי רכב ישראל ופרשיו".
מסע אליהו ואלישע – גלגל בית–
אל יריחו הירדן.
בני הנביאים – תלמידי נביאים הלומדים להתעלות בדרגתם הרוחנית כדי שיוכלו לקבל נבואה.
"פי שנים ברוחך אלי"
– אלישע מבקש מאליהו שתשרה עליו רוח ה'
בדרגה כפולה מזו של אליהו,
ואליהו אומר שהוא ביקש בקשה גדולה, מאחר והוא לא יכול לתת יותר ממה שיש לו,
לכן הדבר תלוי בה'.
"אבי אבי רכב ישראל ופרשיו"
– אלישע מכנה את אליהו "אבי",
כי הוא בבחינת אביו הרוחני.
אליהו טוב לישראל יותר מרכב מלחמה ופרשים.
רוח
אליהו נחה על אלישע
אלישע מרים את אדרת אליהו שנפלה כשעלה השמימה, הולך לשפת הירדן מכה באדרת את המים,
אומר "איה ה' אלוקי אליהו", שוב מכה במים ("אף הוא ויכה את המים"),
והמים שוב נחצים לשנים והוא עובר במקום היבש. בני הנביאים מיריחו שעקבו אחרי אליהו ואלישע הבינו שנחה רוח אליהו על אלישע.
חיפוש
אליהו
בני הנביאים פונים אל אלישע בבקשה לשלוח חמישים איש שילכו לחפש אחרי אליהו,
שמא רוח ה'
נשאה אותה והפילה אותו על אחד ההרים,
אלישע טוען שאין צורך לחפש אחרי אליהו,
אך הם מפצירים בו, והוא נענה לבקשתם.
לאחר שלושה ימי חיפושים בהם לא נמצא אליהו, הם חוזרים אל אלישע שאומר להם: אמרתי לכם שאין צורך לחפש אחריו.
סיבת החיפוש – בני הנביאים סברו שאליהו אמנם נלקח, אך לא חשבו שהוא נלקח לשמים אלא שהוא נלקח מבני האדם.
כבר בעבר נעלם אליהו מעיני אדם, כשהתחבא במערה והיה אצל האישה האלמנה במשך שלוש שנים,
וכך גם חשב עובדיהו (האחראי על בית אחאב) שרוח ה' תיקח את אליהו ותעלים אותו (מלכים א' פרק י"ח).
"ריפוי"
המים
כשנכבשה הארץ ע"י יהושע היתה יריחו העיר הראשונה שנכבשה,
ויהושע הטיל קללה על מי שיבנה אותה מחדש. בימי אחאב בנה חיאל בית–
האלי את העיר,
וקללת יהושע חלה עליו – הוא בנה את העיר כשבנו בכורו נפטר ועד סיום הבניה נפטר אחרון בניו. יש הטוענים שהבעיה במים ביריחו נבעה מאותה קללה שהטיל על העיר יהושע, אך נראה שלא זו הסיבה שהרי אלישע לא היה מסייע להם,
לכן נראה שהבעיה במים בעיר נבע ממעשיהם הרעים של תושביה.
כשתושבי העיר אומרים שהארץ טובה,
כוונתם לומר שהקרקע טובה לגידולים,
אך ברור שבגלל מצב המים לא ניתן לומר שהמקום טוב, שהרי אנשים מתים בגלל מצב המים. אלישע מבקש שישימו מלח בצלוחית קטנה, את הצלוחית הוא לוקח אל מקור המים ושופך שם את המלח.
הוא אומר: "כה אמר ה'
רפאתי למים האלה לא יהיה משם עוד מוות ומשכלת",
ובעקבות דברים אלו "נרפאים"
המים.
הלעג
של הילדים
לאחר שיצא אלישע מיריחו לכיוון בית– אל,
יוצאת אחריו חבורה של נערים צעירים ולועגת לו. הנערים אומרים לאלישע:
"עלה קרח עלה קרח", דברים המבזים אותו ומבטאים את העובדה שאינו נביא ראוי כאליהו. האמירה:
"עלה"
באה כנגד עליתו של אליהו השמימה, ומשמעותה,
שבניגוד לאליהו שעלה בסערה השמימה מתקשה אלישע לעלות אפילו בהר. גם הכינוי "קרח"
בא כניגוד למראהו של אליהו שהיה בעל שיער ארוך,
וגם הוא בא לגנות את אלישע ששונה מאליהו. אלישע פונה אחורה ומקלל את הילדים בשם ה', וכתוצאה מקללה זו יוצאות שתי דובות מן היער ומבקעות 42 ילדים.
העובדה שהדובות מבקעות ולא טורפות,
מוכיחה על כך שהדבר נעשה בשם ה'
ולא כתוצאה מדרך הטבע.
כבר בחז"ל עולה השאלה מדוע גרם אלישע לעונש חמור כ"כ.
העובדה שהמקרא מכנה אותם ילדים מבטאת את חוסר בגרותם והבנתם לחומרת ביזויו של הנביא, אך מדוע הנביא נוהג בחומרה יתירה? יתכן שמעשה זה של ילדי העיר מבטא את יחס הוריהם לאלישע,
שעל אף שעשה להם נס הם עדיין לא מעריכים אותו כפי שהעריכו את אליהו הנביא.
ישנן בחז"ל דעות המבקשות להסביר את הסיבה לקללת אלישע, ויש המסבירים שקללה בשם ה'
פירושה העברת הדברים לידי שמים,
וה'
הוא שפגע בהם.
בכל מקרה יש דעות בחז"ל הסוברות שאלישע נענש על קללה זו.
בס"ד
נושא הדף:
מלכים ב'
פרק ג'.
כיתות היעד:
חטיבת–
ביניים.
המחבר:
חן–
ציון ניות.
מלכים
ב' פרק
ג'
א'-
ג':
מלכות יהורם בן אחאב.
ד'-
כ"ז:
המלחמה במואב.
מלכות
יהורם בן אחאב
יהורם בן אחאב מלך 12
שנה עד ההפיכה הצבאית, בתחילה היה מקביל ליהושפט מלך יהודה, ואח"כ היה מקביל ליהורם בן יהושפט, ואחרי מותו לאחזיה בן יהורם.
מבחינה דתית חל שיפור מסוים בימי יהורם בן אחאב שהסיר את מצבת הבעל,
אך הוא לא הסיר את הבמות שהקים ירבעם.
המלחמה
במואב
מישע מלך מואב שהיה בעל צאן רב ("נוקד")
היה כפוף לאחאב מלך ישראל,
והיה מעלה לו כמס 100,000
כבשים ו– 100,000 אילים (סוג של כבשים)
שאינם גזוזים. אחרי מות אחאב הפסיק מישע להעלות מיסים לממלכת ישראל,
דבר שמהווה מרד.
יהורם החליט לצאת למלחמה במישע מלך מואב,
ולצורך כך ביקש מיהושפט מלך יהודה (שהיה ביניהם קשר משפחתי) לסייע לו במלחמה זו. יהושפט מלך יהודה מסכים לצאת כשותף ("כעמי כעמך כסוסי כסוסיך") עם מלך ישראל,
ובנוסף אליו מצטרף גם מלך אדום למלחמה כמלך וואסל (כמלך כפוף למלך ישראל).
שלושת המלכים עוברים דרך מדבר אדום, ובמשך שבעת ימי ההליכה הם לא מוצאים מים להם ולבהמות. יהורם מסיק מן הדברים שה'
זימן את שלושת המלכים על–
מנת שימותו בצמא ובכך להביא לניצחון מלך מואב. יהושפט שואל אם יש נביא ה' ביניהם,
ואחד מעבדי מלך ישראל אומר שניתן לפנות לאלישע שהיה תלמידו של אליהו. יהושפט ויהורם הולכים לשמוע את דבר ה'
אצל אלישע, שבתחילה מסרב להתייחס אל יהורם ומפנה אותו אל נביאי הבעל (שאליו פנו הוריו).
יהורם מספר לאלישע על הצרה אליה נכנסו עם צבאותיהם,
ואלישע מסכים לדרוש בדבר ה'
רק בגלל יהושפט מלך יהודה.
אלישע מבקש שיביאו לו מנגן על– מנת שיוכל להתנבא,
ובזמן הנגינה מתגלה אליו ה'
ואומר לו שהנחל יתמלא מים ללא שיהיו גשם או רוח, ומים אלו יספיקו לכל העם ולכל הבהמות.
יותר מכך אומר אלישע, ה'
גם יתן את מלך מואב בידיכם, ודורש מהם אף להרוס את כל ערי מואב ואת כל מקורות המחיה שלה.
בזמן המנחה מתקיימת נבואת אלישע ומים באים מכיוון אדם.
אנשי מואב שהתארגנו למלחמה נגד שלושת המלכים,
ראו את זריחת השמש על המים כדם,
וחשבו שהיתה מלחמה בין שלושת המלכים והם הרגו אחד את השני.
המואבים הלכו למחנה המלכים מתוך כוונה לקחת שלל, אך הופתעו לגלות שהמלכים חיים ואף הוכו על– ידם.
שלושת המלכים רדפו את המואבים,
הרגו אותם, הרסו את עריהם ופגעו במקורות המחיה שלהם.
מישע מלך מואב שהיה נצור בעיר, חשב לצאת מן העיר ע"י הבקעת המערך האדומי, אך לא הצליח.
מישע הרג את בנו היורש אותו ויעלהו כעולה על החומה, דבר שהביא לקצף על ישראל ולסיום המלחמה.
הנגינה – נביא לא יכול להתנבא כשהוא לא שמח,
ויתכן שאלישע היה עדיין באבל על אליהו ולכן לא יכל להתנבא,
או בגלל כעסו על יהורם מלך ישראל.
עצי מואב – ישנו איסור בתורה להשחית את העצים בזמן מלחמה, אך מקרה זה הוא חריג וניתן היתר כהוראת שעה או שה'
התיר זאת רק ביחס למואב שבזויים בעיניו.
הריגת הבן הבכור – נשאלות שתי שאלות ביחס למעשה זה של מישע מלך מואב: א.
מדוע הקריב מישע מלך מואב את הבן הבכור?
ב.
כיצד גרם דבר זה ל"קצף גדול על ישראל"?
רד"ק מציע ארבעה פירושים אפשריים לאירוע זה:
-
לא מדובר בבנו הבכור של מישע, אלא בבנו הבכור של מלך אדום שהיה בידי מלך מואב, ובגלל זה הוא הצטרף למלחמה זו. כשמלך מואב הבין שאין לו סיכוי במלחמה,
הוא החליט להוציא את בנו של מלך אדום להורג,
ומלך אדום כעס על מלכי ישראל בגלל שלא הצליח להציל את בנו, ופרש מהמלחמה. -
בנו הבכור של מלך אדום נלקח בשבי ע"י מישע מלך מואב, בזמן שהוא ניסה להבקיע את המערך האדומי.
כשמלך מואב הבין שאין לו סיכוי במלחמה,
הוא החליט להוציא את בנו של מלך אדום להורג,
ומלך אדום כעס על מלכי ישראל בגלל שלא הצליח להציל את בנו, ופרש מהמלחמה. -
מלך מואב החליט להקריב את בנו לה',
מתוך ניסיון לחקות את אברהם אבי האומה.
על אף העובדה שה' אינו חפץ בקורבן אדם, מעשהו זה של מישע גורם לה' לכעוס על ישראל שדבקותם בה'
קטנה יותר ממלך מואב. -
מלך מואב מבקש להקריב את בנו לע"ז,
אך מעשהו זה "מזכיר"
את חטאי ישראל שהיו מקריבים את בניהם לע"ז,
ולכן ה' כועס עליהם.
בס"ד
נושא הדף:
מלכים ב'
פרק ד'.
כיתות היעד:
חטיבת–
ביניים.
המחבר:
חן–
ציון ניות.
מלכים
ב'
פרק
ד'
א'-
ז':
נס השמן.
ח'-
ל"ז:
האישה השונמית.
ל"ח–
מ"א:
נס הקמח.
מ"ב–
מ"ד:
נס לחם הביכורים.
נס
השמן
אלמנת אחד מבני הנביאים פנתה אל אלישע בבעיה.
לאחר שבעלה נפטר היא נשארה עם חובות כבדים שאין לה יכולת לשלם,
ובעל החוב ("הנושה")
רוצה למכור את ילדיה לעבדים כדי לקבל את כספו.
אלישע שואל את האישה מה יש בביתה,
על–
מנת לדעת באיזו דרך יוכל לעזור לה.
האישה אומרת שאין לה שום דבר בבית,
פרט לכלים לנסיכת שמן.
אלישע מבקש מהאישה שתשאל מכל שכניה כלים ריקים,
שתיסגר בביתה עם שני בניה שיעזרו לה,
ושתנסך שמן בכל הכלים עד שיסתיימו הכלים.
האישה עושה כדבריו של אלישע,
ועל אף העובדה שכמות השמן שהיתה לה היתה קטנה מאוד,
נעשה לה נס וכל הכלים התמלאו.
אלישע אומר לאישה שתמכור את השמן על–
מנת לשלם את חובה,
ובשאר השמן תשתמש על–
מנת לכלכל את משפחתה.
דברי האישה – האישה מציגה את בעלה כ"עבדך",
מאחר והוא שייך ל"בני הנביאים"
שמנסים להגיע לדרגת נבואה ע"י תיקון מידותיהם ומעשיהם.
הביטוי "עבדך"
עומד כניגוד לרצונו של הנושה להפוך את הבנים שלה לעבדים.
האישה מבקשת לומר שלא ראוי שעבד ה'
יגיע לכך שבניו יהפכו לעבדי בשר ודם.
האישה
השונמית
באחד הימים עבר אלישע אל העיר שונם,
שם מצאה אותו אישה חשובה שדאגה לו לארוחה,
וכך נהגה לעשות בכל פעם שהגיע לשונם.
לאחר זמן אמרה האישה לבעלה,
שראוי יותר להכין חדר בעלית הגג לאלישע מאחר והוא איש אלוקים.
כשהגיע אלישע שוב לעיר הכניסה אותו האישה לחדר שהוכן לכבודו,
והוא מתוך רצון לגמול לה,
מבקש ממנה לדעת במה הוא יכול לעזור לה.
האישה טוענת שאין לה צורך בעזרה כלשהי,
אך אלישע לא משתכנע ושואל את גיחזי במה לדעתו ניתן לעזור,
וגיחזי אומר שלאישה אין ילד.
אלישע מבקש לקרוא לאישה ומבטיח לה שיוולד לה בן בעוד שנה,
אך האישה חוששת להבטחת שווא ולכן היא מבקשת מאלישע שלא ישלה אותה.
כפי שהבטיח אלישע לאחר שנה נולד לה בן,
אך לאחר מספר שנים הבן נהיה חולה ומת ממחלתו.
האישה השונמית סוגרת את בנה בחדרו של אלישע (שבביתה),
לא מספרת לבעלה על מותו ורק מבקשת שיתן לה אתון על–
מנת שתלך אל איש האלוקים.
בעלה תוהה לסיבת הליכתה אל אלישע,
אך היא לא מסבירה את מעשיה ורק נפרדת ממנו לשלום,
וגם מהנער שמוביל את האתון היא מבקשת שלא לעצור.
כשהתקרבה אל אלישע,
זיהה אותה אלישע מרחוק וביקש מגיחזי ללכת אליה ולברר אם "שלום"
לה,
אך האישה שמעוניינת לדבר רק עם אלישע עונה לגיחזי ש"שלום"
לה וממשיכה אל אלישע.
האישה אוחזת ברגליו של אלישע וגיחזי מבקש להזיז אותה אחורה,
אך אלישע אומר לו שיעזוב אותה מאחר והיא עצובה.
האישה פונה אל אלישע בתלונה:
מדוע נגרם לי הדבר הזה?
וכי אני ביקשתי ממך בן?
הרי אני ביקשתי ממך שלא תשלה אותי?
אלישע מבקש מגיחזי שילך במהירות לבית האישה וישים את מקלו על גופו של הנער,
אלישע מדגיש בדבריו את הצורך להזדרז באמירה "חגור מתניך"
ובדרישה שלא לברך אנשים לשלום בדרך ואף לא לענות לברכת אנשים.
גיחזי שם את המטה על הנער,
מבין שאינו בחיים,
ומוסר את המידע לאלישע.
אלישע עולה לחדר בו שוכב הנער,
מתפלל לה'
לרפואתו ושוכב ("ויגהר")
על הנער כדי לחמם את גופו.
אלישע חוזר על הדבר שוב (תפילה וגהירה),
הנער מתעטש שבע פעמים וחוזר לחיים.
הבטחת הבן – הבטחת אלישע לאישה דומה בניסוחה להבטחת ה'
לאברהם שיוולד לו בן משרה – בראשית פרק י"ח,
לכן נבחר סיפור זה כהפטרה לפרשת וירא.
"שלום" – יציאתה המהירה של האישה מביתה ללא סיבה הנראית לעין ("לא חודש ולא שבת")
מעוררת תמיהה אצל בעלה,
ומאוחר יותר אצל אלישע ששולח אליה את גיחזי.
בשני המקרים האישה מבקשת שלא להתעכב בדיבורים חסרי תועלת,
ולכן היא פוטרת את השואלים באמירה "שלום"
הנוגדת לחלוטין את המציאות.
נס
הקמח
אלישע חוזר לגלגל בזמן הרעב,
ובני הנביאים יושבים לפניו כנראה כדי לשמוע את דבריו.
אלישע מבקש מנערו שישים את סיר גדול על האש ("שפות הסיר"),
על–
מנת לבשל תבשיל ("נזיד")
לבני הנביאים.
אחד מבני הנביאים יצא ללקט ירקות ("אורות")
ומצא גפן שממנה אסף פקועות.
את הפקועות הוא שם בתוך הסיר למרות מרירותן,
בגלל שלא ידעו את טעמן.
לאחר שאכלו מן התבשיל,
צעקו האנשים:
"מוות בסיר",
בגלל שלא ידעו מה גורם למרירות התבשיל.
אלישע מבקש שיצקו אל הסיר קמח,
ולבסוף לא נמצא טעם רע בתבשיל.
גפן השדה,
פקועות – 1.
מין צמח שנקרא "גפן השדה"
ופירותיו המרים נקראים
"פקועות".
2.
מדובר בגפן (ענבים)
שגדלו בשדה,
והפקועות הן פטריות
שגדלו בסמוך לגפן.
נס
לחם הביכורים
הגיע אדם מאיזור שנקרא "בעל שלישה"
אל אלישע על–
מנת לתת לחם ביכורים ושיבולים רכים ("כרמל")
בקליפתם ("בצקלונו").
אלישע מבקש מנערו שיתן לכל האנשים לאכול מן הביכורים,
אך נערו טוען שהכמות מצומצמת ולא תספיק לכולם.
אלישע אומר שה'
הבטיח שהביכורים יספיקו לכולם ואפילו ישאר מהם,
וכך באמת קורה.
בס"ד
נושא הדף:
מלכים ב'
פרק ה'.
כיתות היעד:
חטיבת–
ביניים.
המחבר:
חן–
ציון ניות.
מלכים
ב' פרק
ה'
א'-
ח':
צרעת נעמן והחיפוש אחרי ריפוי.
ט'-
י"ד:
הצעת אלישע לריפוי.
ט"ו–
כ"ז:
הודאת נעמן והמתנות.
צרעת
נעמן והחיפוש אחרי ריפוי
נעמן שהיה שר צבאו של מלך ארם היה מצורע.
ישנה הדגשה בכתוב לכך שה'
נתן בידו תשועה לארם, זאת אומרת שה'
נתן לו את היכולת לכבוש ערים מממלכת ישראל. נעמן היה גם מן האנשים המקורבים ביותר למלך ארם ("נשוא פנים").
נערה צעירה מישראל שנשבתה ע"י גדודי ארם והיתה משרתת בבית אשת נעמן, אומרת לאשת נעמן שכדאי לנעמן לְחַלות (לבקש)
מהנביא שבשומרון שירפא אותו. מלך ארם שומע על דברי הנערה, ומחליט לשלוח למלך ישראל הרבה כסף ומכתב ("ספר")
בו הוא מבקש ממלך ישראל לדאוג לרפואתו של נעמן.
מלך ישראל שמקבל את המכתב קורע את בגדיו כאות לאבלות, וחושש שכוונתו של מלך ארם היא רק למצוא תירוץ כדי לצאת למלחמה איתו – "האלוקים אני להמית ולהחיות כי זה שולח אלי לאסוף איש מצרעתו"
– האם אני אלוקים שיש בידי את הכח להמית אנשים או להחיותם שמלך ארם מבקש ממני לרפא את צרעתו של נעמן? אלישע ששומע על תגובת מלך ישראל, שולח אליו הודעה שישלח את נעמן אליו על– מנת שזה ידע שיש נביא בישראל.
בפסוקים אלו ניתן לראות עד כמה המציאות מוזרה.
נערה קטנה שנלקחה בשבי ממליצה לנעמן ללכת אל הנביא שבשומרון,
נעמן ומלך ארם מקבלים את דבריה ומאמינים שיש נביא בישראל,
והגורם היחידי שלא מאמין בזה הוא מלך ישראל בעצמו.
כשאלישע אומר למלך ישראל שישלח אליו את נעמן על– מנת שנעמן ידע שיש נביא בישראל,
נראה שהוא מכוון בדבריו גם אל מלך ישראל שצריך להגיע להכרה שיש נביא בישראל.
הצעת
אלישע לריפוי
נעמן מגיע אל ביתו של אלישע עם מרכבתו, אך אלישע לא יוצא ומדבר איתו אלא שולח אליו שליח ("מלאך")
שימסור לו את דרך הריפוי.
השליח מוסר לנעמן שאם יטבול שבע פעמים בירדן הוא ירפא מצרעתו.
נעמן שציפה שאלישע יצא אליו,
יקרא בשם ה',
יניף את ידו על מקום הצרעת וירפא אותו, כועס מאוד על העובדה שאלישע לא עושה כך. גם הצעתו של אלישע לטבול בירדן נראית מגוחכת בעיני נעמן, שהרי לטענתו נהרות ארם טובים יותר מהירדן.
עבדיו של נעמן משכנעים אותו לטבול, שהרי לא מדובר בטרחה גדולה מבחינתו, נעמן מסכים בסופו של דבר ונרפא מצרעתו.
אלישע בכוונה לא יוצא לקבל את פניו של נעמן, ואף שולח אותו לטבול בירדן.
נראה שאלישע רוצה להעביר מספר מסרים לנעמן.
ראשית,
הנביא הוא שליח ה' ולא עושה דברו של מלך כלשהו,
לכן הוא בוחר שלא לפגוש אותו כדי שלא יחשוב שמעמדו כשר צבא משפיע על הנביא.
שנית,
הדרך בה פועל הנביא היא דרך ה' לא כפי שאולי נוהגים נביאי שקר בארם,
ולכן הוא שולח אותו לטבול בירדן,
דבר שנראה מוזר בעיני נעמן שציפה למעשה מרשים.
הודאת
נעמן והמתנות
נעמן חוזר אל אלישע עם כל אנשיו,
ואומר לאלישע שהוא מאמין שה'
הוא האלוקים, ומציע לאלישע לקבל ממנו איזושהי מתנה ("ברכה").
אלישע נשבע בשם ה' שלא יקח מתנה,
וגם אחרי שנעמן מנסה לשכנע אותו הוא מסרב. נעמן מבקש לקחת איתו אדמה מא"י בכמות שיוכלו שני פרדים לסחוב, על–
מנת להקים מזבח לה' בארם.
כמו–
כן מבקש נעמן את סליחתו של ה'
לכך שהוא יאלץ להשתחוות לע"ז בבית– רימון,
מאחר והוא צריך ללוות את מלך ארם למקום זה.
אלישע שולח אותו לשלום.
גיחזי נערו של אלישע רואה שאלישע מוותר על המתנה שרצה לתת לו נעמן,
ומחליט ללכת לנעמן ולבקש ממנו.
גיחזי רץ אל נעמן, ונעמן שרואה אותו רץ לקראתו,
יורד מן המרכבה.
נעמן שואל לשלומו,
וגיחזי מספר שאלישע שלח אותו בגלל שהגיעו אליו שני בני נביאים שצריך לדאוג להם. נעמן מתעקש לתת לו יותר ממה שביקש ואף שולח שני נערים שלו שיובילו לו את הדברים. גיחזי שם את הדברים בדירה גבוהה ("עופל"),
ושולח את הנערים.
כשגיחזי מגיע אל אלישע הוא שואל אותו היכן היה,
והוא טוען שלא הלך לשום מקום. אלישע אומר לגיחזי,
וכי אתה חושב שליבי לא הלך איתך ("לא ליבי הלך")?
וכי אתה חושב שאני לא יודע מה עשית? וכי איני יודע שנעמן ירד לקראתך מן המרכבה ("כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך")? וכי זה הזמן לקחת ממנו רכוש? אלישע מקלל את גיחזי שתדבק בו צרעת נעמן על המעשה שעשה.
סירובו של אלישע לקחת את מתנתו של נעמן לא נובעת מבושה אלא מתוך עקרון.
אלישע מבקש להוכיח לנעמן שהוא שליח אלוקים ולא עושה את מעשיו על– מנת לקבל תמורה כלשהי.
אלישע מקלל את גיחזי,
מפני שהמעשה של גיחזי פגע בתדמיתו של אלישע (כי הוא בא כנערו של אלישע וטען שנשלח ע"י אלישע)
כנביא ה'.
בס"ד
נושא הדף:
מלכים ב'
פרק ו'.
כיתות היעד:
חטיבת–
ביניים.
המחבר:
חן–
ציון ניות.
מלכים
ב' פרק
ו'
א'-
ז':
נס הברזל.
ח'-
כ"ג:
אלישע מכניע את צבא ארם.
כ"ד–
ל"ג:
המצור,
מעשה הנשים וניסיון לפגוע באלישע.
נס
הברזל
בני הנביאים מספרים לאלישע שהמקום בו הם חיים צר להם, ולכן הם רוצים ללכת לקחת קורות עץ שמצויות ליד נהר הירדן ולהקים שם ישוב חדש.
אלישע אומר להם שהם יכולים ללכת, והם מבקשים שיצטרף אליהם. אלישע הלך איתם,
ובזמן שהם חוטבים עצים נפל הברזל לאחד החוטבים אל הנהר. החוטב הסביר לאלישע שהוא שאל ממישהו את הגרזן ואין לו להחזיר.
אלישע מבקש ממנו שיראה לו היכן נפל הברזל. אלישע חותך חתיכת עץ וזורק אותה אל המים לכיוון מקום נפילת הברזל, והברזל צף על פני המים.
אלישע
מכניע את צבא ארם
מלך ארם יצא למלחמה במלך ישראל, והתייעץ עם שריו היכן לעשות מארב למלך ישראל ("אל מקום פלוני אלמוני תחנותי").
אלישע שלח הודעה למלך ישראל שיזהר לעבור במקום זה מאחר והארמים חונים ("נחיתים")
שם.
מספר פעמים הזהיר אלישע את מלך ישראל מפני הארמים,
ומלך ישראל נזהר ושלח לבדוק אם הדבר נכון. מלך ארם התחיל לכעוס וחשד שיש מרגל בין אנשיו,
אך אחד משריו אומר לו שאלישע הוא זה שמגלה למלך ישראל על כל מהלך שהם עושים, ואפילו דברים שהוא אומר בסתר (בחדר משכבו). מלך ארם רוצה לדעת היכן נמצא אלישע על– מנת לתפוס אותו.
לאחר שמודיעים למלך ארם שאלישע בדותן, הוא שולח לשם כוח צבאי גדול שמכתר את העיר.
נערו של אלישע קם בבוקר ומגלה שהעיר מכותרת ע"י צבא ארם,
ופונה אל אלישע בשאלה מה יעשו. אלישע אומר לו שאין לחשוש,
מאחר ויש איתם צבא גדול יותר משל הארמים. כדי להוכיח לו את הדברים הוא מתפלל שעיניו "יפקחו",
וה'
מראה לנער את ההר מלא סוסים ורכב אש. אלישע מבקש מה'
שיכה את הצבא הארמי בסנוורים,
והוא פונה אל הארמים ומבקש להראות להם את הדרך אל איש האלוקים. אלישע מוביל את הארמים לעיר שומרון אל מלך ישראל.
מלך ישראל שואל אם הוא יכול להרוג אותם, ואלישע אומר לו שהוא לא יכול להרוג אותם. אלישע מבקש שיתנו לפניהם אוכל ושתיה וישלחו אותם בחזרה.
לאחר שהם חוזרים ומספרים על המעשה למלך ארם, הוא נרתע מאוד.
פקיחת עיניים והכאה בסנוורים – גם פקיחת עיניו של הנער וגם הכאת צבא ארם בסנוורים, לא מתייחסים למצב גופני אלא למצב רוחני.
הנער מקבל יכולת רוחנית לראות את הצבא הרוחני שמקיף את הארמים,
צבא שלא נועד לתקוף את הארמים אלא לתת לנער תחושה שיש עזרה רוחנית נגד הארמים.
גם הארמים לא מאבדים את יכולת הראיה הגופנית שלהם,
שהרי הם הולכים עם אלישע עד העיר שומרון, אלא מאבדים את כושר ההבחנה שלהם.
"האכה אכה אבי"
– מלך ישראל שואל את אלישע אם ניתן להרוג את הארמים, ונענה בתשובה שלילית.
ישנם שני הסברים לסיבת הדבר:
-
וכי אתה לקחת אותם בשבי במלחמה שאתה רוצה להורגם?
-
הם כמו שבויי מלחמה שלא הורגים אותם.
"ולא יספו עוד גדודי ארם . . ." – אין כוונת הדברים שלא הוסיפו לבוא עוד לעולם, אלא לא הוסיפו בזמן זה לבוא עוד למלחמה בישראל,
אבל בהמשך שבו.
המצור,
מעשה
הנשים וניסיון לפגוע באלישע
בן הדד עלה לעשות מצור על העיר שומרון, ולאחר זמן נוצר רעב כבד בעיר שומרון.
כשמלך ישראל עבר על החומה צעקה אליו אחת הנשים וביקשה שיושיע אותה, המלך שחשב שהיא מצפה שיביא לה אוכל,
אמר לה: אם ה' לא מושיע אותך ("אל יושיעך ה'")
אז איך אני אתן לך אוכל ("מאין אושיעך .
. ."). האישה סיפרה למלך שהיא ואישה נוספת עשו ביניהן הסכם שבכל יום הן תאכלנה את אחד הבנים, אך לאחר שאכלו את בנה,
האישה השניה החביאה את הבן שלה וסרבה להביאו. מלך ישראל מזדעזע מדברי האישה,
לובש שק כמעשה אבלות, ונשבע להרוג את אלישע נביא ה'.
מלך ישראל שלח מישהו לרצוח את אלישע,
אך לפני שהוא הגיע אל אלישע, סיפר אלישע לזקנים שישבו אצלו שהוא אמור להגיע, וביקש שימנעו ממנו להיכנס לבית עד שיגיע המלך בעצמו.
כשמגיע המלך, הוא אומר לאלישע:
אם המצב בעיר הגיע לכך שהנשים אוכלות את בשר בניהן, אז למה לי עוד לייחל (לקוות)
לישועת ה'.
הרעב – הרעב היה כבד כ"כ עד שאפילו אכלו ראש חמור (בהמה טמאה) ומחירו הגיע לשמונים כסף. כמו–
כן היו משתמשים גם בצואת היונים שמחירה עלה, לצורך הסקת התנורים כי לא היו עצים,
או שבררו מתוכה את גרגרי התבואה.
"בן המרצח"
– כך מכנה אלישע את יהורם המלך, בנו של אחאב שאחראי על רצח נבות היזרעאלי.
בס"ד
נושא הדף:
מלכים ב'
פרק ז'.
כיתות היעד:
חטיבת–
ביניים.
המחבר:
חן–
ציון ניות.
מלכים
ב' פרק
ז'
א'-
ב':
נבואת אלישע.
ג'-
ט':
המצורעים במחנה ארם.
י'-
ט"ו:
הודעת המצורעים החשש ממארב.
ט"ז–
כ':
בזיזת מחנה ארם.
נבואת
אלישע
בזמן הרעב בשומרון מוסר אלישע דבר נבואה לישראל, שלמחרת היום יהיה מחיר סאה סולת – שקל, ומחיר שני סאים שעורים – שקל. כוונת דברי הנבואה היא שלמחרת היום יהיה כל– כך הרבה אוכל,
שמחירי המזון ירדו בצורה משמעותית.
אחד משרי ("שליש")
המלך שהמלך היה נשען על היד שלו בזמן שאלישע דיבר, לעג לדברי אלישע ואמר שגם אם ה'
יעשה ארובות בשמים הנבואה שלו לא יכולה להתגשם. אלישע אמר לשליש שהוא יזכה לראות שהנבואה מתגשמת אך לא יזכה ליהנות ממנה,
בגלל שזילזל בדברי הנבואה.
דברי השליש – השליש טוען שגם אם ה'
יעשה בשמים ארובות שיורידו דגן,
שער הדגן לא ירד למחיר כ"כ נמוך.
שער העיר הוא המקום בו נערך המסחר,
לכן מתייחס אלישע בדבריו לשער שומרון.
המצורעים
במחנה ארם
בפתח שער העיר היו ארבעה מצורעים, שהחליטו שאין להם טעם להישאר בשער העיר עד שימותו ברעב וגם בעיר לא יוכלו למצוא אוכל, לכן עדיפ להם ללכת ולהסגיר את עצמם לצבא ארם.
הם יוצאים מנקודת הנחה שגם אם הארמים יהרגו אותם,
הרי שבכל מקרה הם ימותו בעיר ברעב.
הם יוצאים בלילה ("בנשף")
למחנה ארם, מגיעים עד קצה המחנה ולא מוצאים אף אחד. הסיבה לכך שאין אף אחד במחנה ארם,
היא בגלל שה'
יצר קולות של צבא ופרשים שהבהילו את מחנה ארם.
הארמים חשבו שמלך ישראל שילם כסף למצרים ולחיתים כדי שיבואו לתקוף את הארמים,
ומתוך פחד ברחו הארמים בלילה והשאירו מאחור את כל הציוד שלהם.
ארבעת המצורעים נכנסו לאחד האוהלים,
אכלו,
החביאו מן הרכוש שמצאו (כדי שישאר להם אחרי שיבואו כולם לבזוז)
, וכך עשו גם באוהל השני.
לאחר מחשבה החליטו הארבעה ללכת לבשר בעיר על בריחת הצבא הארמי,
מתוך הבנה שזוהי בשורה שאם לא יספרו אותה עוד בלילה, הם עלולים להיהרג ע"י המלך ("ומצאנו עוון").
ארבעת המצורעים – עפ"י חז"ל היו ארבעת המצורעים גיחזי ושלושת בניו,
שנהיו מצורעים בגלל קללת אלישע.
הם נמצאים מחוץ לעיר ליד השער, כדין המצורע שצריך להיות מחוץ לעיר.
בריחת הארמים – הארמים שמעו את הקולות בלילה ("בנשף")
וברחו בלילה, אחרת היו ישראל רואים את בריחתם. הארמים כל– כך פחדו שלא רק שלא לקחו איתם את כל הציוד, אלא אפילו את הסוסים שעליהם היו יכולים לדהור לא לקחו איתם.
חששם של המצורעים – המצורעים חוששים שאם לא ילכו לבשר בעיר מיד, כשיוודע הדבר למלך הוא יאשים אותם של דיווחו באופן מיידי, ואולי אף ידון אותם למוות על כך.
הודעת
המצורעים והחשש ממארב
ארבעת המצורעים מגיעים לשער העיר ומספרים שמצאו את מחנה ארם נטוש.
מלך ישראל ששומע את הדברים חושב שמדובר בתרגיל של הארמים, שמצפים שאנשי ישראל הרעבים יצאו אל מחנה ארם, וכשיצאו מחוץ לחומות,
יתקיפו אותם הארמים מהמארב שהם עושים בשדות.
בעצת אחד מיועציו מחליט מלך ישראל לשלוח שליחים על סוסים שיבדקו אם הארמים הקימו מארב.
השליחים מגיעים עד הירדן, וחוזרים ומדווחים למלך ישראל שהם לא מצאו מארב עד הירדן, ומצאו בגדים זרוקים לאורך כל הדרך.
חששו של מלך ישראל – מלך ישראל חושש שהארמים עשו תרגיל לישראל שיגרום להם לצאת מחוץ לחומות העיר, כי הם רוצים לקצר את זמן המצור על העיר.
הוא חושש שהארמים יצאו מהמחנה שלהם והתפזרו בשדות מסביב,
שם הם מחכים שישראל יצאו מחוץ לעיר כדי למצוא מזון במחנה הארמים, ואז יתקפו אותם.
הצעת היועץ (י"ג)–
1. לקחת חמישה סוסים שנשארו בעיר והם כחושים כמו האנשים ("חמישה מן הסוסים הנשארים אשר נשארו בה הנם ככל המון ישראל"),
ונשארו רק חמישה כמו שמהעם לא נשארו הרבה ("הנם ככל המון ישראל אשר תמו").
2. לקחת חמישה סוסים שלא מתו ברעב ("חמישה מן הסוסים הנשארים אשר נשארו בה"
), ואם יש חשש שימותו הרוכבים ע"י הארמים הרי יש חשש דומה שימותו ברעב בעיר ("הנם ככל המון ישראל אשר נשארו בה"),
ואם יעלה חשש שמא השליחות תקדים את מותם הרי כבר מתו מספיק אנשים ("הנם ככל המון ישראל אשר תמו").
בזיזת
מחנה ארם
העם ששומע על בריחת הארמים יוצא לבזוז את רכושם מהמחנה, עד ששער סאת סולת ושני סאים שעורה מגיעים לשקל,
כפי שניבא אלישע.
שליש המלך מונה לעמוד בשער בעיר, וכל העם שרץ לבזוז את מחנה ארם דרס אותו למוות. בכך התקיימה נבואת אלישע במלואה.
בס"ד
נושא הדף:
מלכים ב'
פרק ח'.
כיתות היעד:
חטיבת–
ביניים.
המחבר:
חן–
ציון ניות.
מלכים
ב' פרק
ח'
א'-
ו':
נפלאות אלישע.
ז'-
ט"ו:
המלכת חזאל על ארם.
ט"ז–
כ"ד:
מלכות יהורם (בממלכת יהודה).
כ"ה–
כ"ט:
מלכות אחזיהו (בממלכת יהודה).
נפלאות
אלישע
אלישע פונה אל האישה השונמית שהחיה את בנה, ואומר לה לעזוב את הארץ מאחר ויבואו שבע שנות רעב בארץ.
האישה עוזבת את הארת וחיה שבע שנים באיזור פלישתים.
לאחר שבע שנים גילתה האישה שאנשים אחרים השתלטו על הבית והשדה שלה, ופנתה אל המלך.
באותו זמן שוחח המלך עם גיחזי שהיה נערו של אלישע, וביקש לשמוע ממנו על מעשי הנפלאות של אלישע. בעוד גיחזי מספר על כך שאלישע החייה ילד מת,
מגיעה האישה אל המלך, וגיחזי אומר לו זו האישה וזה בנה.
המלך מבקש מהאישה לספר לו את הסיפור,
ושולח איתה שר שידאג להשיב לה את כל רכושה ואפילו את התבואה שגדלה בשבע השנים האלו.
סריס – שר שהיה מסורס.
למרות העובדה שהדבר היה אסור בישראל, החזיקו חלק מהמלכים סריסים מהגויים או כאלו שהיו מסורסים בגלל בעיות גופניות. עיקר תפקידם של הסריסים היה שמירת בית הנשים. יתכן שהשם סריס הוא רק כינוי לשר ללא קשר למצבו הגופני.
המלכת
חזאל על ארם
אלישע הגיע לדמשק,
ובן–
הדד מלך ארם שהיה חולה ביקש מחזאל ללכת לשאול את אלישע אם הוא יתרפא ממחלתו.
חזאל לוקח איתו מנחה גדולה מאוד לאלישע,
שארבעים גמלים נושאים אותה, ומבקש לדעת אם בן– הדד יתרפא ממחלתו.
אלישע אומר לחזאל שבן– הדד יתרפא ממחלה זו ("חיֹה תחיה"),
אבל ה' הראה לי בנבואה שהוא ייהרג.
אלישע מנסה לסובב את ראשו ולהתאפק מלבכות ("ויעמד את פניו"),
אך לבסוף הוא נשבר ("וישם עד בוש")
ובוכה.
חזאל שואל את אלישע מדוע הוא בוכה,
ואלישע עונה שהוא בוכה בגלל שהוא יודע מה עתיד חזאל לעשות לישראל, לשרוף את המבצרים שלהם, להרוג את הבחורים ולפגוע בעוללים ובנשים ההרות.
חזאל שואל את אלישע: "כי מה עבדך הכלב כי יעשה הדבר הגדול הזה"?
אלישע אומר לו שהוא ראה בנבואה שהוא יהיה מלך על ארם.
חזאל חוזר אל בן– הדד ואומר לו שאלישע אמר שהוא יתרפא ממחלתו, אך למחרת הוא הורג אותו.
הגעת אלישע לדמשק – אלישע מגיע לדמשק על– מנת למשוח את חזאל למלך על ישראל,
ולקיים את הציווי של ה'
לאליהו.
ה'
ציווה את אליהו במלכים א'
י"ט למנות שלושה מינויים: 1. למנות את אלישע כנביא במקומו.
-
להמליך את חזאל למלך על ארם.
-
להמליך את יהוא למלך על ישראל.
אליהו מינה את אלישע לנביא במקומו, והשאיר לו לבצע את שני המינויים האחרים.
נבואת אלישע על מלוכת חזאל – אלישע רומז לחזאל שהוא צריך להרוג את בן– הדד.
אלישע אומר לו שבן– הדד אמנם יבריא ממחלתו אך הוא ייהרג,
ובהמשך הוא אומר לו שהוא עתיד למלוך על ארם,
ובכך הוא רומז לו שהדרך למלוך על ארם היא להרוג את בן– הדד.
שאלת חזאל (פס'
י"ג)
– את שאלת חזאל ניתן להבין בשתי דרכים:
-
וכי אני נראה לך כלב שאעשה מעשים רעים כ"כ?
-
וכי אני ראוי לעשות מעשים כ"כ גדולים, והרי אני אדם פשוט (בבחינת כלב)?
הריגת בן–
הדד – חזאל לוקח את המכבר (כנראה שמיכה) טובל אותה במים ופורש על פניו של בן– הדד.
כנראה שהשימוש במים נועד לגרום לכך שבן–
הדד יתקרר. יש אומרים שהוא שיכנע אותו שכך הוא יבריא.
מלכות
יהורם (בממלכת
יהודה)
יהורם בן יהושפט מתחיל למלוך עוד בחיי אביו. הוא מתחיל למלוך בגיל 32
ומולך במשך 18
שנה על יהודה.
יהורם הולך בדרך הרעה של מלכי ישראל,
מאחר והוא הושפע מאישתו שהיתה בת אחאב (אחות של יהורם מלך ישראל).
למרות מעשיו הרעים של יהורם,
ה'
לא הורס את ממלכת יהודה בגלל הבטחתו לדוד שצאצאיו ימשיכו למלוך אחריו. בימיו מחליטים האדומים להעמיד עליהם מלך, ומורדים בממלכת יהודה שהיו תחת חסותה ככל הנראה מימי דוד. יהורם יוצא למלחמה נגד האדומים,
תוקף אותם בלילה ומצליח להבריח אותם, אך בסופו של דבר הם מתנתקים מממלכת יהודה. ממלכה נוספת שמורדת באותו זמן היא לבנה.
ספר דברי–
הימים למלכים יהודה – ספר שהיו כותבים מלכי יהודה על המאורעות שקרו בימי מלכותם. ספר זה אינו קיים בידינו היום, ולא מדובר בספר דברי– הימים שבתנ"ך.
מלכות
אחזיהו (בממלכת
יהודה)
אחזיהו
ירש את המלוכה מיהורם אביו.
הוא
עלה למלוכה בגיל 22
ומלך
שנה אחת.
אימו
של אחזיה היא עתליה,
ואף
הוא הלך בדרכם של מלכי ישראל.
אחזיהו
יצא למלחמה יחד עם יהורם נגד הארמים,
יהורם
נפצע במלחמה זו והועבר ליזרעאל כדי להתרפא,
ואחזיהו
הגיע ליזרעאל על–
מנת
לבקר אותו.
עתליה –
בפסוק כ"ו
כתוב שעתליה היא בת עמרי,
ובפסוק
י"ח
כתוב שיהורם נשא את בת אחאב.
על–
מנת
לפתור את הקושי מעלים הפרשנים שתי אפשרויות:
-
עתליה
היתה הבת של אחאב,
אך
היא מיוחסת לעמרי מייסד השושלת שהרי בני
בנים נחשבים כבנים. -
עתליה
היתה הבת של עמרי,
אך
היא נזכרת כבת אחאב לא בגלל שהיתה ביתו
אלא שהיתה מבַיתו (שייכת
לבית המלוכה של אחאב).
בס"ד
נושא הדף:
מלכים ב'
פרק ט'.
כיתות היעד:
חטיבת–
ביניים.
המחבר:
חן–
ציון ניות.
מלכים
ב' פרק
ט'
א'-
י"ג:
משיחת יהוא למלך.
י"ד–
כ"ח:
קשירת קשר והריגת המלכים.
כ"ט–
ל"ז:
הריגת איזבל.
משיחת
יהוא למלך
אלישע שולח את אחד מבני הנביאים לרמות גלעד (שם נערכת מלחמה בין ישראל לארם), על–
מנת למשוח את יהוא למלך על ישראל.
אלישע אומר לנער שימשח אותו בחדר פנימי ושיברח מיד עם סיום המדיחה, ככל הנראה מתוך חשש שהדבר יתגלה ויסכן את חיי הנער שיחשב כמורד במלכות.
הנער מגיע לרמות גלעד, פוגש את מפקדי הצבא, ומבקש לדבר עם יהוא ביחידות.
כאשר הם נכנסים אל הבית מושח אותו הנער בשמן ומבשר לו המלכתו. כשמסיים הנער לומר ליהוא את הדברים הוא יוצא בריצה מהמקום, ויהוא יוצא אל מפקדי הצבא האחרים. המפקדים האחרים שואלים אותו מה אמר לו הנער, יהוא טוען שלא אמר שום דבר מיוחד,
אך הם מתעקשים לשמוע את דבריו. יהוא מספר להם שהנער המליך אותו בשם ה', והמפקדים האחרים עורכים לו טקס המלכה.
משיחת יהוא – משיחת יהוא למלך נעשית על–
פי ציווי ה'
לאליהו (מלכים א' י"ט):
למשוח את יהוא למלך ישראל,
את חזאל למלך ארם ואת אלישע לנביא תחתיו. לאחר שאליהו מינה את אלישע תחתיו, הועברו שני המינויים הבאים לאלישע.
"הנער הנער הנביא"
– 1. הביטוי "הנער הנביא" הוא הסבר שמדובר בנערו של
אלישע – עוזרו.
-
הביטוי "הנער הנביא" בא לומר שגם הוא על אף היותו נער הגיע לדרגת נבואה.
דברי הנער – דברי הנער ליהוא (פס'
ו'-
י')
ארוכים יותר מהדברים שאלישע ביקש ממנו למסור (פס'
ג').
יתכן דברי הנער נאמרו לו בשלמותם ע"י אלישע, אלא שהמקרא קיצר בפס' ג'
והאריך בדברי הנער ליהוא. יתכן שהנער הגיע בעצמו לדרגת נבואה, והתוספת לדברי אלישע בפס' ג'
היא נבואה שקיבל בעצמו.
"המשוגע"
– כינוי זה היה לעיתים כינוי לנביאים, ויתכן שהוא נבע מכך שבזמן שקיבלו דבר נבואה התנהגו כמשוגעים.
קשירת
קשר והריגת המלכים
יהוא אוסף את אנשיו בדרכו להרוג את יהורם ביזרעאל,
ומבקש לדאוג שלא יצא אף אחד מהעיר להודיע על כך ליהורם.
באותו זמן נמצא יהורם ביזרעאל בגלל שנפצע במלחמה, ואחזיה מלך יהודה בא לבקר אותו. הצופה בעיר יזרעאל מודיע ליהורם שהוא רואה גדוד ("שפעת")
מתקרב אל העיר.
יהורם מבקש לשלוח שליח אל הגדוד על–
מנת להבין מה כוונותיו, השליח שמגיע אל יהוא דורש בשלומו, אך יהוא דוחה את דרישת השלום ומציע לשליח להצטרף אליו. הצופה מודיע ליהורם שהשליח לא חזר, ונשלח שליח נוסף שגם הוא מצטרף אל יהוא. לבסוף אומר הצופה שנראה לו שבראש הגדוד עומד יהוא,
מאחר וסגנון הרכיבה דומה לסגנון יהוא ("כי בשגעון ינהג").
יהורם שיוצא יחד עם אחזיה לקראת אחאב,
פוגש אותו בחלקת נבות היזרעאלי.
יהורם דורש בשלומו של יהוא,
ויהוא עונה לו בצורה קשה מה שגורם ליהורם להבין שיהוא מבקש להרוג אותו,
ולכן יהורם קורא לאחזיה לברוח מן המקום.
יהורם לא מספיק לברוח ויהוא יורה עליו חץ. אחזיה מצליח לברוח אך יהוא רודף אחריו ודורש להרוג אותו. יהוא מבקש מבדקר השליש להשליך את גופת יהורם בחלקת נבות, כדי לקיים את ציווי ה'
כפי ששניהם שמעו אותו מפיו של אליהו הנביא בימי אחאב. אחזיה נקבר ע"י עבדיו בירושלים.
"השלום"
– יהורם שולח שליחים אל יהוא לשאול אם פניו לשלום,
מאחר והגדוד המתקרב לא מזוהה ויש חשש שמדובר בארמים,
אך יהוא דוחה את שאלתם בטענה שזה לא עניינם.
כשיהורם בעצמו בא לשאול אם פניו של יהוא לשלום (אם ניצחו במלחמה),
עונה לו יהוא שכל זמן שישנה ע"ז בארץ שמופצת ע"י איזבל אימו,
לא יכול להיות להם שלום.
חלקת נבות – מקום הריגת יהורם וזריקת גופתו הוא חלקת נבות היזרעאלי.
חלקה זו ביקש אחאב מנבות לקנות בכסף,
אך כשנבות סרב,
דרשה איזבל מזקני העיר לדון אותו למוות על מעשה שלא עשה,
והודיעה לאחאב שהוא יכול לרשת את החלקה שרצה. אליהו הנביא נשלח להודיע לאחאב שמעשה חמור זה יביא לסוף מלכותו,
ולאחר שאחאב התפלל לה', נדחה העונש לדור הבא. המלכת יהוא והריגת יהורם בחלקת נבות מהווים קיום לדברי הנבואה.
הריגת
איזבל
יהוא מגיע ליזרעאל (אחת משתי ערי הבירה של ממלכת שומרון)
ומוצא את איזבל משקיפה מבית המלוכה כשהיא מסורקת ומאופרת (לאחר ששמעה על מה שקרה).
איזבל קוראת ליהוא:
"שלום זמרי הורג אדוניו", ויהוא שואל את האנשים בבית המלוכה מי תומך בו.
שנים–
שלושה אנשים אומרים שהם איתו,
הוא מבקש מהם לזרוק אותה מהחלון, וכשהיא נופלת ודמה ניתז אל הקיר הוא רומס אותה עם הסוס והולך לאכול ולשתות. לאחר הארוחה הוא מבקש שילכו לקבור את איזבל (אותה הוא מכנה ארורה) מאחר וצריך לנהוג בה כבוד כי היא בת– מלך (צידון),
אך האנשים שהולכים לקבור אותה מגלים שנשארו רק הגולגולת,
הרגליים והידיים, וכשהם מספרים ליהוא הוא אומר שזה קיום הנבואה על איזבל.
זמרי – זמרי היה האיש שהרג את אלה בן בעשא מלך ישראל, אך אחרי שבעה ימי מלוכה הבין שלא יצליח למלוך על ישראל וככל הנראה התאבד. בדבריה רומזת איזבל ליהוא שסופו יהיה כסופו של זמרי.
בס"ד
נושא הדף:
מלכים ב'
פרק י'.
כיתות היעד:
חטיבת–
ביניים.
המחבר:
חן–
ציון ניות.
מלכים
ב' פרק
י'
א'-
י"א:
הריגת משפחת אחאב.
י"ב–
י"ד:
הריגת אחי אחזיה.
ט"ו–
י"ז:
הצטרפות יהונדב בן רכב ליהוא.
י"ח–
כ"ט:
הריגת עובדי הבעל.
ל'-
ל"ו:
סיכום מלכות יהוא.
הריגת
משפחת אחאב
יהוא שולח מכתב אל שרי ממלכת אחאב היושבים בשומרון,
ומציע להם להמליך את אחד משבעים בניו של אחאב למלך ולצאת למלחמה נגדו.
יהוא לא מעונין במלחמה אלא לבחון את כוונותיהם של השרים. השרים שחוששים לצאת למלחמה עם יהוא שכבר הרג את מלך ישראל ומלך יהודה,
מודיעים לו שלא יצאו למלחמה נגדו ומבקשים לדעת מה הוא מעונין שיעשו. במכתב השני ששולח אליהם יהוא הוא מבקש להרוג את שבעים הבנים,
ובמעשה זה הוא בוחן את נאמנותם לו ("אם לי אתם ולקולי אתם שומעים"). שרי שומרון הורגים את שבעים הבנים ומביאים את ראשיהם בדודים (סירים או סלים)
ליזרעאל,
ויהוא מבקש להניח את הדודים בפתח העיר עד הבוקר.
בבוקר יצא יהוא ועמד בשער העיר ואמר אל העם,
אתם מחשיבים את עצמכם כצדיקים ואותי לרשע על שהרגתי את המלך,
אך מי הרג את שבעים הבנים? טענתו של יהוא היא שהוא מקיים את דבר ה'
על בית אחאב.
"עד הבוקר"
– בציווי זה של יהוא להשארת ראשי שבעים הבנים בשער העיר עד הבוקר, הוא עובר על איסור תורה להלין את נבלת המת.
הריגת
אחי אחזיה
בדרכו של יהוא לשומרון הוא פוגש את אחי אחזיה מלך יהודה (שאינם יודעים על מות המלכים),
במקום שנקרא בית עקד הרועים.
יהוא שואל אותם מי הם,
והם עונים שהם אחי אחזיה,
ושבאו לבקר את בני המלך ואת שאר בני איזבל ("הגבירה").
יהוא מבקש מאנשיו לתפוס את כולם, והם רוצחים אותם במקום זה – 42
אנשים.
סיבת ההריגה – לא ברור אם הריגת אחי אחזיה היא חלק מהצו שקיבל יהוא (שהרי היו קרובי משפחה של בית אחאב),
או שיהוא הורג אותם מחשש שיתארגנו לנקום בו באיזשהו שלב על הריגת יהורם ואחזיה המלכים.
הצטרפות
יהונדב בן רכב ליהוא
בהמשך הדרך פוגש יהוא את יהונדב בן רכב שהיה איש ירא אלוקים, ויהוא שואל אותו אם ליבו שלם איתו (אם הוא מאמין במעשים שעושה יהוא), ויהונדב עונה שכן.
יהוא מצרף את יהונדב אליו אל המרכבה ומבטיח לו שהוא מקנא לדבר ה'.
שניהם נוסעים יחד לשומרון שם הורג יהוא את אחרוני האנשים השייכים לבית אחאב.
יהונדב בן רכב – להצטרפותו של יהונדב בן רכב יש ערך גדול מבחינת יהוא, מאחר ויהונדב נחשב כאיש ירא אלוקים הרי שהצטרפותו מחזקת את יהוא בעיני הציבור כאיש ירא אלוקים.
הריגת
עובדי הבעל
יהוא שמעונין להרוג את כל עובדי הבעל מחליט לנהוג בעורמה ("בעקבה").
הוא אוסף את כל ישראל להם הוא מודיע שהוא יעבוד את הבעל יותר מבית אחאב,
ולכן הוא מצפה לראות את כל עובדי הבעל ביום בו הוא יעשה זבח גדול לכבוד הבעל, ומי שיעדר דינו מוות. יהוא מבקש לקבוע יום חג ("עצרה")
לכבוד הבעל ומודיע לכל ישראל,
וכל עובדי הבעל מגיעים לכבוד האירוע. יהוא מבקש ממי שאחראי על המלתחה שיתן בגד מיוחד לכל עובדי הבעל על–
מנת שיהיה קל לזהות אותם,
ומצווה את עובדי הבעל לבדוק אם יש בתוכם עובדי ה' ולהוציא אותם. יהוא מעמיד שמונים איש שישמרו על בית הבעל, ומודיע להם שאם יברח אחד מעובדי הבעל הם יתחייבו מוות. לאחר שהקריב קרבן לבעל, הוא מבקש מהשומרים להרוג את כל עובדי הבעל, משם ממשיך יהוא לעיר בית הבעל שבה הוא מנתץ את כל מצבות הבעל ואת בית המקדש לבעל.
יהוא השמיד את הבעל מישראל,
אבל השאיר את הבמות והעגלים שעשה ירבעם.
"מוצאות"
– יהוא הופך את מקדש הבעל לשירותים ציבוריים על– מנת לבזות את המקום.
סיכום
מלכות יהוא
ה'
הבטיח ליהוא שדור רביעי שלו ("בני רביעים") ישב על כיסא המלוכה, בגלל העובדה שעשה לבית אחאב כפי שה'
ציווה אותו. מצד שני העובדה שיהוא לא ביטל את הבמות שירבעם הקים, גרמה לכך שחזאל מלך ארם היכה את ישראל שיושבים בעבר הירדן המזרחי (שבטי ראובן, גד וחצי המנשה)
שנמצאים תחת חסותו של יהוא.
יהוא מלך 28
שנים,
ולאחר פטירתו נקבר בעיר שומרון.
את מקומו של יהוא תפס יהואחז בנו.
המקרא מאריך מאוד בתיאור ההפיכה שעושה יהוא,
ונראה שישנן שתי סיבות עיקריות לדבר. הסיבה האחת היא העובדה שמעשיו של יהוא הם התגשמות דברי הנבואה של אליהו לאחאב, והסיבה השניה היא כדי להדגיש את הדרך בה נוהג יהוא. יהוא אמנם מקיים את צו ה' אך הדרך בה הוא נוהג מלאת דם,
ונראה שמעבר לרצון לקיים את דבר ה'
ישנה אכזריות רבה במעשיו. יהוא רומס עם סוסו את גופת איזבל,
מבקש שיביאו לו את ראשי בני אחאב במקום להורגם ולקוברם, יהוא מלין את גופות שבעים הבנים, וכן "שוחט"
את בני אחזיה מלך יהודה.