מחבר:
אורן צוויק
נושא:
תפילין,
הלכה,
בר מצווה
יעד:
ז–
יב
בס"ד מרחשון תש"ע כיתה ז1
ישיבת אלישיב שם:
______________
כוונה
במצוות
תפילין
–
דף
2
א.
גמרא מסכת ערובין צה ע"ב
"…במצות צריכות כוונה קמיפלגי ,
ת"ק סבר לצאת בעי כוונה ,ורבן גמליאל סבר לא בעי כוונה…"
-
מהי דעת ת"ק?
-
מהי דעת רבן גמליאל?
ב.
עיין בשו"ע (ס סע' ד):
"י"א שאין מצוות צריכות כוונה,
וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצווה,
וכן הלכה"
3. כדעת מי נפסקה ההלכה?
ג.
כותב המ"ב:
כונה–ואם לא כיון לצאת ידי חובתו בעשיית המצוה לא יצא מן התורה וצריך לחזור ולעשותה.
4. מה עושים אם לא כיוונת לפני המצווה?
ד.
מוסיף המשנה ברורה
דע דלפי המתבאר מן הפוסקים שני כונות יש למצוה
א'
כונת הלב למצוה עצמה
וב'
כונה לצאת בה –דהיינו שיכוין לקיים בזה כאשר צוה ד'
כמו שכתב הב"ח בסי'
ח'
וכונת המצוה שנזכר בזה הסעיף אין תלוי כלל בכונת הלב למצוה עצמה,
שיכוין בלבו למה שהוא מוציא מפיו ואל יהרהר בלבו לד"א כגון בק"ש ותפילה ובהמ"ז וקידוש וכדומה,
דזה לכו"ע לכתחילה מצוה שיכוין בלבו ובדיעבד אם לא כיון יצא (לבד מפסוק ראשון של ק"ש וברכת אבות של תפילה כמו שמבואר לקמן)
רק שמחולקים בענין אם חייב לכוין קודם שמתחיל המצוה לצאת בעשיית אותה המצוה.
5. השלם לפי הסברו של המשנה ברורה:
כוונה בשעת המצווה–
כלומר ______________אם לא כיוון יצא/
לא יצא (מחק את המיותר)
כוונה לפני שמתחיל את המצווה–
כלומר ___________________,
כאן יש מחלוקת תנאים ונפסק להלכה ש________________.
6. לאור הנלמד,
איזו כוונה חייבים להתכוון בתפילין?
ה.
עיין בקטע הבא מן הסידור:
לפני
הנחת
תפילין
של
יד
יאמר:
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ,
בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ,
וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ,
לְיַחֲדָא שֵׁם יו"ד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה)
בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל.
הֲרֵינִי מוּכָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בְּיָדִי וּבְראשִׁי,
כְּמו שֶׁצִּוָּנוּ ה'
אֱלהֵינוּ:
וּקְשַׁרְתֶּם אתָם לְאות עַל יֶדְכֶם,
וְהָיוּ לְטוטָפת בֵּין עֵינֵיכֶם.
וְצִוָּנוּ הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָנִיחַ אַרְבַּע פַּרְשִׁיּות אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ
בָּהֶם
יִחוּד
שְׁמו
וִיצִיאַת
מִצְרַיִם
עַל
הַזְּרועַ
כְּנֶגֶד
הַלֵּב,
וְעַל
הָראשׁ
כְּנֶגֶד
הַמּחַ,
כְּדֵי
שֶׁנִּזְכּר
נִסִּים
וְנִפְלָאות
שֶׁעָשָׂה
עִמָּנוּ.
וַהֲרֵינִי מוּכָן לְבָרֵךְ הַבְּרָכָה שֶׁתִּקְנוּ רַבּותֵינוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה עַל מִצְוַת הַתְּפִלִּין,
וַהֲרֵינִי מְכַוֵּן לִפְטר בִּבְרָכָה זו תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּתְפִלִּין שֶׁל ראשׁ,
וְיַעֲלֶה
לְפָנֶיךָ
ה'
אֱלהֵינוּ
וֵאלהֵי
אֲבותֵינוּ
כְּאִלּוּ
כִּוַּנְתִּי
בְּכָל
הַכַּוָּנות
הָרְאוּיות
לְכַוֵּן
בַּהֲנָחַת
הַתְּפִלִּין
וּבַבְּרָכָה. וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ.
וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ.
וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה',
אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם,
אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְותָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ
תְּפִלִּין:
7. תפילין של יד הם כנגד :___________
ושל ראש כנגד:
8. מדוע לפי תפילה זו אנו מניחים תפילין?
9. האם התפילה הזו פוטרת את הבעיה של כוונה לפני הנחת תפילין?
ו.
עיין בקטע הבא–
(ליקוט מפניני הלכה לרב אליעזר מלמד שליט"א)
למעשה,
אף שבכל שאר המצוות אין צורך להרחיב בכוונה בעת קיום המצווה,
בעת
קיום
מצוות
התפילין
צריך
לכוון
באופן
מפורט
יותר,
וכפי
שנאמר
(שמות
יג,
ט):
"והיה
לך
לאות
על
ידך
ולזכרון
בין
עיניך,
למען
תהיה
תורת
ה'
בפיך…"
וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח כה,
ה)
"יכוין בהנחתם שצוונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים,
על הזרוע כנגד הלב,
ועל הראש כנגד המוח,
כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה עמנו,
שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו,
וישעבד לקב"ה הנשמה שהיא במוח,
וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות,
ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו".
ויש
נוהגים
לומר
נוסח
"לשם
יחוד"
לפני
הנחת
התפילין,
כדי
לבטא
באופן
מפורט
כוונות
אלו,
ויש
שמסתפקים
בכוונת
הלב.
ויש מהדרים לקרוא אחר הנחת תפילין פרשיות 'קדש'
'והיה כי יביאך',
כדי לזכור בפועל את כל מה שכתוב בתפילין,
ואין צורך לקרוא אז את פרשיות 'שמע'
'והיה אם שמוע',
מפני שממילא יקראום אח"כ.
אמנם
בדיעבד,
גם
אם
כיוון
בתפילין
כבשאר
המצוות,
שהנני
מניח
תפילין
כדי
לקיים
את
מצוות
ה'
– יצא
(מ"ב
כה,
טו–טז).
10. מדוע יש לפרט כל כך הרבה על הכוונה בהנחת התפילין ביהי רצון שלפני הנחת התפילין?
11. מי שאין לו פנאי לומר את כל הנוסח הארוך של היהי רצון–
מה תמליץ לו לומר או לעשות כדי לצאת ידי חובה?
ז.
עוד על טעם מצוות תפילין
לפני רבי
יחזקאל
אברמסקי הגיע אדם אחד וסיפר כי הוא "בעל תשובה"
והוא מקיים את המצוות שהוא מבין,
אולם תפילין עדיין אין הוא מניח,
כיון שאין הוא מבין את פשר המצוה,
ומבקש הוא מהגאון שיבאר לו עניין תפילין.
השיבו רבי יחזקאל:
תחילה
תניח
תפילין
למשך
חודשיים
ימים ולאחר מכן שוב אלי ואסביר לך טעמן.
חלף זמן רב והלה לא
שב אל הגאון.
יום אחד כשפגשו שאלו מדוע לא שב אליו לשמוע טעם מצות תפילין.
השיב הלה:
לאחר שהתחלתי להניח תפילין,
חשתי
בנפשי
גודל
ומעלת
המצוה
ושוב אין לי צורך בהסבר נוסף…
12. לפי רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל,
מה השיטה הכי טובה להסביר על טעמם של תפילין?