ועלתה הצעה אז : לקראת הבאות

להגן על הילד מפני השפעות.

ולשמור את נפשו הרכה ופתיה

מגורמי תעיות ותהיה.

אך היה שם חבר הגיוני ומיושב

שאמר,
בלי לחזור פעמיים:

לשם כך יש לקום ולהסתיר מפניו

קדם כל

אדמה ושמים.

כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקטור

אך בזה העולם הסוער וניתך

שום מרכסיסט לא גדל עוד

בתוך אינקובטור,

ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך.

קצת עלוב יראה המרכסיסט שיחרג

מקפסת חנוכו,
מעוטף כאתרוג.

לוחמים ותיקים אב,
מורה ומורה !

אל תהיו פוחדים כה מעין–הרע !

להורים חפשיים – זוג מוכר לי מאד

נולד ילד חמוד וחפשי בדעות,

אך בטרם הילד עמד על רגליו

כבר הרגישה האם והרגיש גם האב

כי בזה התינוק,
במין דרך פטלית,

נשתרשה נטיה חזקה קלריקלית !

ערב ערב שאל הוא,
אותו קלריקל,

מה למעטה ומה בשמים מעל,

מי מוציא כוכבים להאיר בלילות

מי יושב ברקיעים המלאים אורה,

מי מוריד הטללים ? וכמו–זה שאלות

של אנשי המאה השחורה .

אך ידעו ההורים,
עד נפשם כמעט קצה,

לעמד איתנים למול כל פרובוקציה

וענו לו בנחת תשובות ביאולוגיות,

פיזיות,
כימיות,
אנטרופולוגיות.

חוץ מזה שכחו השוקלים ודנים

שגם המה היו קלריקלים קטנים,

ואסון לא קרה,
יש דואג ומרחם :

הם גדלו אפיקורסים,
ברוך השם.

(נתן אלתרמן)

ומובן שהאב גם האם שניהם יחד,

עוד חיכו לעיקר,
באימה ופחד.

לא לשוא ! יום אחד,
את הוריו הבוהים

הפיליסטר שאל אם יש אלקים.

נדהמו אב ואם והחלו לחזות :

איך הגיע אליו השמועה הלזאת ?

והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף,

והחלט : זאת סיפר לו הסב שבצריף.

אך הסב נשבע בדמעות שליש.

שאת זו השמועה לא ספר הוא לאיש.

ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום

שנכדו לא יגש אליו חס ושלום.

והנו מתפלל בנשימה עצורה,

שנכדו לא ישמע את השם הנורא.

והצריף הוא סגור ואטום בתכלית,

שנכדו לא יראהו עטוף בטלית.