בס"ד

נושא
הדף:
ארץ
ישראל,
מערכי
שיעור
ומקורות

מחבר:
אריאל
רוקח

מיועד
לכיתות:
ט–יב

ארץ
ישראל

מערכי
שיעור ומקורות

לתלמידים
בבית הספר התיכון

מאת
אריאל רוקח

תמוז
תשס"ח

מתפרסם
לראשונה באתר דעת

מטרות

מטרות
על

1. התלמיד
   יפנים את הקשר שבין:
   ארץ
   ישראל –
   עם ישראל –
   הקב"ה
   !

2. התלמיד
   יבין את המשמעות הקיומית /
   מעשית
   של ארץ ישראל עבורנו.

מטרות
ביניים (עפ"י
סדר השיעורים והמערכים השונים)

1. התלמיד
   יכיר את תוכן ההבטחות השונות לאבות.

2. התלמיד
   ידע כיצד מקיימות הבטחות אלו להלכה
   ולמעשה.

3. התלמיד
   יעסוק בקדושתה ובעוצמתה של ארץ ישראל.

4. התלמיד
   יבין כי קיומנו הגשמי והרוחני תלוי בארץ.

5. התלמיד
   יכיר את גבולות ארצנו השונים.

6. התלמיד
   ידע מהי קדושה ראשונה ושניה,
   ומשמעותן.

7. התלמיד
   יעסוק בסוגיות מעשיות של ישוב ארצנו.

8. התלמיד
   ידון בסוגיית היציאה מהארץ.

סקירה כללית של מערכי השיעורים

בדמיוני
הנני רואה את מערכי השיעור דלקמן ערוכים
בצורה של מעוין,
רוצה
לומר ראשית הדברים בתנ"ך
(לעיל
מטרות א'
ב')
, מתוך
כך ישנה "התרחבות"
לעיונים
כלליים (מטרות
ג' – ד'),
מכאן
ישנו מעבר המצר במשהו את הנושא (ואת
ה"מעוין")
לסוגיות
ממוקדות יותר וכהכנה לסגירת ה"מעוין"
(מטרות
ה' ו')
בסוגיות
קונקרטיות ורלוונטיות לתלמידנו (מטרות
ז' ח').

נראה
כי ההיגיון המנחה של מערכי השיעור הינו
כפול:

האחד
–
בסיס כרונולוגי,
כסדר
התפתחות הדיון במקורות.

השני
–
אבולוציוני,
יצירת
סדר מן המסד ועד הטפחות המולידות דברים
קיומיים.

הנושאים הכלולים במערך זה:

1. ההבטחה
   לאבות.

2. כיצד
   מיושמת ההבטחה.

3. קדושת
   ארץ ישראל (כללי).

4. הבסיס
   לקיום הרוחני והגשמי של עם ישראל.

5. גבולות
   הארץ.

6. קדושה
   ראשונה וקדושה שניה.

7. מצוות
   ישוב ארץ ישראל כיום.

8. איסור
   / היתר
   יציאה לחו"ל.

חלק א':
מערכי שעור

שיעור ראשון – ההבטחה וקיומה

מטרת על:

התלמיד יפנים את הקשר שבין ארץ ישראל – עם ישראל – הקב"ה!

התלמיד יבין את המשמעות הקיומית / מעשית של ארץ ישראל עבורנו.

מטרות:

התלמיד יכיר את תוכן ההבטחות על הארץ.

התלמיד יבחין כיצד מתקיימות הבטחות אלו.

מהלך:

עזרים – דפי מקורות (בנספח)

נציג את הפסוקים העוסקים בהבטחת ה' לאבות על ארץ ישראל.

מקור 1+2 מה אנו למדים ממקורות אלו?

• אברהם מכיר תודה על כן – בונה מזבח.

• ציווי לטיול כיון ש"לך אתננה".

3. מקור 3 – חששו של אברהם מניין לי שאקבלה – מדוע חושש?
מה עניין השעבוד שבדרך לא"י?

• חושש מגודלה ומקדושתה?!

• בדרך לדבר עצום צריך לעבור צירופים.

4. מקור 4+5 – נקרא את דברי רש"י ונחדד את היות א"י אינה סובלת עוברי עבירה.

• ניתן לשאול מדוע א"י אינה סובלת כנ"ל ולפתח דיון בנושא.

5. מקור 5 – מה כ"כ חשוב ליוסף להיקבר בארץ?
ועוד אחרי כל כך הרבה שנים שנמצא בחו"ל ודווקא אחר מותו?!

6. ש'
לדיון – מה לדעתכם צריכה להיות המשמעות הקיומית/מעשית של חיים בארץ? (ניתן לדמות לאופן ההתנהגות עם שאר דברים קדושים ואהובים.)

7. להציג את מקורות 6 – 10 המלמדים,
הן במשניות והן בהלכה, את מעלתה של א"י ואת המשמעויות הנגזרות ממעלה זו.

שיקול דעת דידקטי:

עיון במקורות תוך שימת דגש על חשיבה עצמית ומקורית על מנת להבין את הדברים לאשורם הדבר חשוב שיודגש לאורך מערכי השיעור כולם שכן באנו להניח על "שולחן הניתוחים" סוגיא כבידה, משמעותית,
רגישה ומסובכת.

יתרונות דידקטיים בגישה זו:

אחריות – תלמיד בוגר הלומד בדרך זו יחוש אחריות ונאמנות לטקסט,
הדבר "יחסוך"
קינטורים וניגוחים – כפי שקורה רבות בשיעורים בהם המורה נציג הדת והתלמיד נציג ה"חוזר בתשובה".

הזדהות – נתינת מקום לתלמיד לגשת אל החומר בצורה בתולית שלא עובדה יצורת אצלו תחושת הזדהות עם המורה, אין הוא מקבל את הדברים כספר החתום אלא כשווה בין שווים

הפנמה – חומרים אליהם תלמיד התוודע, תוך יכולת הבנה,
פירוש וביאור עצמיים יוצרים תחושת "שלי"
ומתוך כ ך התלמיד "מתחבר"
אל החומר באופו אישי.

שיעור שני – קדושת ארץ ישראל

מטרת על:

1. התלמיד יפנים את הקשר שבין ארץ ישראל – עם ישראל – הקב"ה!

2. התלמיד
   יבין את המשמעות הקיומית /
   מעשית
   של ארץ ישראל עבורנו.

מטרת השיעור:

התלמיד ילמד על קדושתה ועוצמתה.

מהלך:

עזרים – דפי מקורות (בנספח)

1. ש'
פתיחה – למה דוקא ארץ ישראל =
הארץ הנבחרת?

• מקור 1 – תשובת התורה לשאלה זו.

• מקורות 2, 3 (רש"י,
  רמב"ן)
  המבארים ומלבנים פסוקים אלו.

2. אלו דברים ייחודיים הנכם מכירים המאפיינים את קדושת ארץ ישראל?

• עיון במקורות 4,
  5 – שתי דוגמאות מתוך המשנה.

3. כיצד מתייחסים למקום מובחר, משובח?

• עיון במקורות 6,
  7 דברים יט' ורש"י על "לא תסיג". ("הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה")

שיעור שלישי (המשך)
– קדושת ארץ ישראל ותנאי קיומי

מטרת על:

א)
התלמיד יפנים את הקשר שבין ארץ ישראל – עם ישראל – הקב"ה!

ב)
התלמיד
יבין את המשמעות הקיומית /
מעשית
של ארץ ישראל עבורנו.

מטרת השיעור:

א)
התלמיד ילמד על קדושתה ועוצמתה.

ב)
התלמיד יבין כי חלק בסיסי בקיומנו הגשמי והרוחני תלוי בארץ.

מהלך:

עזרים – דפי מקורות (בנספח)

1. למה הקב"ה בחר דווקא בה?

• צד אנושי –

* מרכזית.

* פורייה.

* ארץ חוף.

• צד רוחני /
  אלוקי –
  

* מקור 3+1 בדף המקורות לשיעור השני "עיני ה' אלוקיך בה".

* מקור 1 – "משל הכרם" (כוזרי).

* שם – הענין האלוקי.

* שם – שער השמים.

2. מהי משמעות הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל?

1. משל הכרם הנ"ל.

2. מקור 4+3 – תנובה בעקבות המצאות עם ישראל בארצו.

שיעור רביעי – גבולות הארץ,
ו"הקדושות"

מטרת על:

א)
התלמיד יפנים את הקשר שבין ארץ ישראל – עם ישראל – הקב"ה!

ב)
התלמיד
יבין את המשמעות הקיומית /
מעשית
של ארץ ישראל עבורנו.

מטרות השיעור:

1. התלמיד יכיר את גבולות הארץ.

2. התלמיד יכיר את שתי הקדושות ומשמעותן ההלכתית.

מהלך:

עזרים – דפי מקורות (בנספח)

– [ ניתן להשתמש במטול שקפים – יש לצלם את הגבולות מתוך תחומין ב', מאמרו של

הרב יעקב אריאל,
שקף גבולות הארץ (מתייחס לגבול הדרומי)].

שלב א': גבולות הארץ.

1. מקור 1 + 2 – עפ"י ההבטחה.

2. מקור 3 + 4 – פוטנציאל ההרחבה.

3. מקור 5 – הבטחה עתידית להרחבת הגבול. (ארץ 'עשרת העמים')

שלב ב': הקדושות.

1. מקור 6 – שתי הקדושות =
   הקבועה והניידת.

2. מקורות 7, 8 – קדושה ראשונה לעומת השניה לעניין הגבולות, בעיקר קדושה שניה וגבולה.

3. מקורות 9, 10 – מהי משמעות קדושה זו?

4. מקור 11 – למה קדושה ראשונה בטילה בניגוד לשניה? (וכן משמע קצת גם ממקור 9 )

שיעור חמישי – "הקדושות"
ומשמעותן המעשית

מטרת על:

א)
התלמיד יפנים את הקשר שבין ארץ ישראל – עם ישראל – הקב"ה!

ב)
התלמיד
יבין את המשמעות הקיומית /
מעשית
של ארץ ישראל עבורנו.

מטרת השיעור:

1. התלמיד יעסוק בסוגיית ה"קדושות".

2. התלמיד ישליך סוגיא הנ"ל להלכה ולמעשה.

מהלך:

שלב א' – חלות הקדושות

• מקור 1 – קדושה ראשונה לשעתה בלבד +
  תוקף קדושה שניה – דאורייתא.

• מקור 2, 3 – קדושה ראשונה גם לעתיד לבוא.

חלק ב' – הירושה השלישית

• מקורות 4, 5 – מחלוקת אי קדושה שלישית עומדת או שאינה עומדת.

• מקור 6 – קדושה שלישית עומדת מדאורייתא.

חלק ג' – מצוות התלויות בארץ להלכה:

• מקור 7 – מדאורייתא הכל חייב בלי קשר לקדושות.

• מקור 8 – מחלוקת רמב"ם – ראב"ד אי בזמה"ז דאורייתא או דרבנן.

• מקורות 9, 10 – טור ושו"ע + רמא'
  שתי דעות אי הוי דאורייתא או דרבנן.

שיעור שישי – מצוות ישוב הארץ והיתר יציאה מהארץ

מטרת על:

א)
התלמיד יפנים את הקשר שבין ארץ ישראל – עם ישראל – הקב"ה!

ב)
התלמיד
יבין את המשמעות הקיומית /
מעשית
של ארץ ישראל עבורנו.

מטרות השיעור:

1. התלמיד יעסוק במצוות יישוב הארץ.

2. התלמיד יבין את הקיום המעשי של ישוב הארץ.

3. התלמיד יעסוק בהלכה של איסור/היתר יציאה מהארץ.

מהלך:

חלק א' – מצוות ישוב הארץ.

1. מקורות1,
   2 פסוקים בדבר ירושת הארץ.

2. מקורות 3, 5 שיטת הרמב"ן – מצוה דאורייתא גם בימינו.

3. מקורות 6, 7 מגילת אסתר ור'
   חיים כהן בתוס'
   – מצוה זו אינה לימינו.

4. מקור 4 בשבחה של מצוה זו היינו כנגד כל המצוות.

5. מקור 8 הכרעת ר' משה זצ"ל אליבא דרוב הפוסקים דהלכה כרמב"ן.

חלק ב' – הקיום המעשי של ישוב הארץ

1. מקורות 9, 10, 11 דוגמאות לקיום המעשי.

2. הערה:
   (אינו מופיע בנספח)
   החת"ס בחידושיו על מסכת סוכה כותב כי אפילו אם עובד בשאר מלאכות בארץ ישראל (היינו לאו דווקא עבודות אדמה)
   מקיים בהכי ישוב הארץ.

חלק ג' – הלכה אסור/מותר לצאת מן הארץ

1. מקורות 12, 13, 14 משמע כי אסור לצאת לחו"ל אלא במקרים ספציפיים בלבד וגם אז קיימת מידת חסידות שלא לצאת.

2. יעויין במאמרו של הרב דייכובסקי שליט"א,
   תחומין כ' שפורס ומתמודד עם השיטות השונות.

3. אגרות משה 'אבן העזר' חלק א' סימן קב'.

חלק ב':
דפי מקורות

דף מקורות –
ארץ ישראל

שיעור ראשון

ההבטחה

1. בראשית פרק יב א, ו,
ז

"ויאמר ידוד אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך…ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ וירא ידוד אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לידוד הנראה אליו…"

2. בראשית פרק יג יד – יז'

"וידוד אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם…קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה."

3. בראשית פרק טו ז – כא

"ויאמר אליו אני ידוד אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה ויאמר אדני ידוד במה אדע כי אירשנה ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה ביום ההוא כרת ידוד את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי"

אופן הקיום והחזקתה

4.
רש"י ויקרא פרק יח פסוק כח

"ולא תקיא הארץ אתכם –
משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס,
שאין עומד במעיו אלא מקיאו,
כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה."

5.
רש"י ויקרא פרק כה פסוק לח

"לתת לכם את ארץ כנען –
בשכר שתקבלו מצותי:

להיות לכם לאלהים –
שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלהים,
וכל היוצא ממנה כעובד עבודה זרה."

6.
משנה מסכת בבא קמא פרק ז משנה ז

"אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא ובמדברות שבארץ ישראל אין מגדלין תרנגולים בירושלם מפני הקדשים."

7.
משנה מסכת עבודה זרה פרק א משנה ח

"…אין משכירין להם בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות ובסוריא משכירין להם בתים אבל לא שדות ובחוץ לארץ מוכרין להם בתים ומשכירין שדות דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו."

8.
שולחן ערוך אורח חיים סימן רמח סעיף א'
וד'
ומשנ"ב ע"א

א'
– מותר להפליג בספינה אפי'
בערב שבת,
אם הולך לדבר מצוה;
ופוסק עמו שישבות,
ואם אח"כ לא ישבות אין בכך כלום;
אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה פחות מג'
ימים ה קודם השבת.

ד'
– והעולה לארץ ישראל,
אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת,
כיון דדבר מצוה הוא,
יכול לפרוש."

משנ"ב סק"כח "י"א דה"ד כדי להתיישב בה וי"א דאפילו ע"מ להחזיר דלהלוך בה הילוך ד"א נמי הוי מצוה."

9.
שולחן ערוך אורח חיים סימן שו סעיף יא

"מותר לקנות בית בארץ ישראל מן הא"י,
בשבת,
וחותם ומעלה בערכאות.
הגה:
שלהם,
בכתב שלהם;
דאינו אסור רק מדרבנן,
ומשום ישוב א"י לא גזרו."

10.
שולחן ערוך יורה דעה סימן רפו סעיף כב

"השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל,
פטור ממזוזה שלשים יום.
והשוכר בית בארץ ישראל,
חייב במזוזה מיד,
משום ישוב ארץ ישראל."

דף מקורות –
ארץ ישראל

שיעור שני

קדושתה ומעלתה [א']

1. דברים פרק יא י'
   – יב'

"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ידוד אלהיך דרש אתה תמיד עיני ידוד אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה."

2.
רש"י דברים פרק יא י'
– יב'

"והשקית ברגלך –
ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול,
והנמוך שותה ולא הגבוה,
ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה.
אבל זו (פסוק יא)
למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך,
והקב"ה משקה נמוך וגבוה,
גלוי ושאינו גלוי,
כאחת.

ארץ הרים ובקעות –
משובח ההר מן המישור,
שהמישור,
בבית כור אתה זורע כור,
אבל ההר בבית כור ממנו חמשת כורין,
ארבע מארבע שפועיו,
ואחד בראשו.

אשר ה'
אלהיך דורש אותה –
והלא אף כל הארצות הוא דורש,
שנאמר (איוב לח,
כו)
להמטיר על ארץ לא איש,
אלא כביכול אינו דורש אלא אותה,
ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש את כל הארצות עמה.

3.
רמב"ן דברים פרק יא

"…אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק רק היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים לא בענין אחר,
וצריכה שידרוש ה'
אותה תמיד במטר,
כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה,
ואם תעברו על רצון ה'
ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב בהריה…"

"תמיד עיני ה'
אלהיך בה –
לראות מה היא צריכה,
ולחדש בה גזרות עתים לטובה ועתים לרעה כו',
כדאיתא במסכת ר"ה (יז ב).
ויש בו סוד עמוק,
כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל,
וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת"

4. משנה מסכת כלים פרק א משנה ו

"עשר קדושות הן:
ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות.
ומה היא קדושתה?
שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם,
מה שאין מביאים כן מכל הארצות."

5. משנה מסכת מקוואות פרק ח משנה א

"ארץ ישראל טהורה ומקואותיה טהורים.
מקואות העמים שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין אפילו נתמלאו בקילון שבארץ ישראל,
שחוץ למפתח כשרים אף לנדות,
מלפנים מן המפתח כשרים לבעלי קריין ופסולים לכל הטמאים.
ר'
אליעזר אומר הקרובים לעיר ולדרך,
טמאים מפני הכביסה והרחוקים טהורים."

6.
דברים פרק יט ח'
– יד'

"ואם ירחיב ידוד אלהיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבתיך כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ידוד אלהיך וללכת בדרכיו כל הימים ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ידוד אלהיך נתן לך נחלה והיה עליך דמים.
וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך.
לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר ידוד אלהיך נתן לך לרשתה."

7.
רש"י דברים פרק יט פסוק יד

"לא תסיג גבול –
לשון נסוגו אחור (ישעיה מב יז),
שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חבירו למען הרחיב את שלו.
והלא כבר נאמר (ויקרא יט,
יג)
לא תגזול,
מה תלמוד לומר לא תסיג,
למד על העוקר תחום חבירו שעובר בשני לאוין.
יכול אף בחוצה לארץ,
תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל וגו',
בארץ ישראל עובר בשני לאוין,
בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לא תגזול."

דף מקורות –
ארץ ישראל

שיעור שלישי

קדושתה ומעלתה [ב']

1.
ספר הכוזרי מאמר ב

י.
אמר החבר:
אל יקשה בעיניך שתתיחד ארץ בדבר מכל הארצות,
ואתה רואה מקום שמצליח בו צמח מבלתי צמח…והנה עפ"י המזג תהיה שלמות הנפש וחסרונה.

יא.
אמר הכוזרי:
אינני שומע על השוכנים בא"י יתרון על שאר אנשי העולם.

יב.
אמר החבר:
"כן הרכם זה שאתם אומרים,
שמצליח בו הכרם אילו לא היו נוטעים בו הגפנים ועובדים העבודה הראויה להם,
לא היה עושה ענבים.
והמעלה המיוחדת הראשונה היא לעם שהוא סגולה…ויש לארץ עזר בזה עם המעשים והתורות התלויות בה אשר הם כעבודה לכרם,
אבל לא יתכן לסגולה הזאת להגיע אל הענין האלהי בבלעדי המקום הזה, כאשר לא יתכן שיצליח הכרם בבלעדי ההר הזה."

יג.
אמר הכוזרי:
"ואיך הוא זה,
וכבר נבאו מאדם הראשון ועד משה בארץ אחרת:
אברהם באור כשדים,
ואחר כן יחזקאל ודניאל בבבל,
וירמיה במצרים."

יד.
אמר החבר:
"כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בה או בעבורה…והיא הארץ הנקראת:
לפני ה'
הנאמר עליה:
תמיד עיני ה'
אלהיך בה,
ועליה נפלה הקנאה והחמדה בין הבל וקין בתחלה כשרצו לדעת,
איזה מהם הרצוי להיות במקום אדם וסגולתו ולבו,
לנחול את הארץ ולהדבק בענין האלהי,
ויהיה זולתו כקליפה…וכאשר נולד שת בדמות אדם כמו שאמר:
ויולד בדמותו כצלמו +בראשית ה'
ג'+
היה במקום הבל…והיה ראוי שיקרא בן אלהים כאדם,
וזכה לארץ ההיא שהיא מדרגה למטה מגן עדן,
ועליה נתקנאו יצחק וישמעאל ונדחה ישמעאל כקליפה…ועל הארץ הזאת נפלה הקנאה בין יעקב ועשו בבכורה ובברכה,
עד שנדחה עשו עם חזקתו מפני יעקב עם חולשתו…כי בית המקדש בנוי בהר המוריה,
ושם מבלי ספק המקומות שראויים להקרא שערי השמים.
הלא תראה יעקב אבינו,
שלא תלה המראות אשר ראה לא בזכות נפשו ולא באמונתו ובר לבבו,
אבל תלה אותם במקום…והלא תראה כי הועתק אברהם מארצו כאשר הצליח והיה ראוי להדבק בענין האלהי,
והיה לב הסגולה ההיא,
אל המקום אשר בו תגמר השלמתו…כל שכן בהמצא השכינה.
והענין האלהי כמו צופה למי שראוי להדבק בו שיהיה לו לאלהים…"

כג.
אמר הכוזרי:
"אם כן אתה מקצר בחובת תורתך,
שאין אתה משים מגמתך המקום הזה ותשמינו בית חייך ומותך,
ואתה אומר:
"רחם על ציון כי היא בית חיינו",
ותאמין כי השכינה שבה אליו,
ואלו לא היה לה מעלה אלא התמדת השכינה בה באורך תת"ק שנה היה מן הדין שתכספנה הנפשות היקרות לה ותזכנה בה,
כאשר יקרה אותנו במקומות הנביאים והחסידים,
כל שכן היא שהיא שער השמים.
וכבר הסכימו כל האומות על זה.
הנוצרים אומרים,
שהנפשות נקבצות אליה וממנה מעלין אותן אל השמים,
והישמעאלים אומרים,
כי היא מקום עליית הנביאים אל השמים,
ושהיא מקום מעמד יום הדין,
והוא לכל מקום כונה וחג.
אני רואה,
שהשתחויתך וכריעתך נגדה חונף,
או מנהג מבלתי כונה,
וכבר היו אבותיכם הראשונים בוחרים לדור בה יותר מכל מקומות מולדתם,
ובוחרים הגרות בה יותר משהיו אזרחים במקומותם.
כל זה עם שלא היתה בעת ההיא נראית השכינה בה,
אבל היתה מלאה זמה וע"ז,
ועם כל זה לא היתה להם תאוה אלא לעמוד בה,
ושלא לצאת ממנה בעתות הרעב אלא במצות האלהים,
והיו מבקשים לנשוא עצמותם אליה."

כד.
אמר החבר:
"הובשתני מלך כוזר,
והעון הזה הוא אשר מנענו מהשלמת מה שיעדנו בו האלהים בבית שני, כמה שאמר:
+זכריה ב'
י"ד+
"רני ושמחי בת ציון",
כי כבר היה הענין האלהי מזומן לחול כאשר בתחלה אלו היו מסכימים כלם לשוב בנפש חפצה,
אבל שבו מקצתם ונשארו רובם וגדוליהם בבבל רוצים בגלות ובעבודה שלא יפרדו ממשכנותיהם ועניניהם…"קול דודי דופק",
קריאת האלהים לשוב.
"שראשי נמלא טל",
על השכינה שיצאה מצללי המקדש,
ומה שאמר:
"פשטתי את כתנתי",
על עצלותם לשוב.
"דודי שלח ידו מן החור",
על עזרא שהיה פוצר בהם ונחמיה והנביאים,
עד שהודו קצתם לשוב הודאה בלתי גמורה,
ונתן להם כמצפון לבם,
ובאו הענינים מקוצרים מפני קצורם,
כי הענין האלהי איננו חל על האיש אלא כפי הזדמנותו לו אם מעט מעט ואם הרבה הרבה.
ואילו היינו מזדמנים לקראת אלהי אבותינו בלבב שלם ובנפש חפצה,
היינו פוגעים ממנו מה שפגעו אבותינו במצרים.
ואין דבורנו:
השתחוו להר קדשו,
והשתחוו להדום רגליו,
והמחזיר שכינתו לציון וזולת זה,
אלא כצפצוף הזרזיר…."

3.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א

ואמר רבי אבא:
אין לך קץ מגולה מזה,
שנאמר +יחזקאל ל"ו+
ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל…"

4.
רש"י סנהדרין דף צח עמוד א

"מגולה מזה –
כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ,
ואין לך קץ מגולה יותר."

דף מקורות –
ארץ ישראל

שיעור רביעי

גבולות ארץ ישראל

1. בראשית פרק טו יח' – כז'

"ביום ההוא כרת ידוד את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת:
את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני:
ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים:
ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי:
"

2. במדבר פרק לד ג' – יב'

"והיה לכם פאת נגב ממדבר צן על ידי אדום והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה:
ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה והיה והיו תוצאתיו מנגב לקדש ברנע ויצא חצר אדר ועבר עצמנה:
ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאתיו הימה:
וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים:
וזה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדל תתאו לכם הר ההר:
מהר ההר תתאו לבא חמת והיו תוצאת הגבל צדדה:
ויצא הגבל זפרנה והיו תוצאתיו חצר עינן זה יהיה לכם גבול צפון:
והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן שפמה:
וירד הגבל משפם הרבלה מקדם לעין וירד הגבול ומחה על כתף ים כנרת קדמה:
וירד הגבול הירדנה והיו תוצאתיו ים המלח זאת תהיה לכם הארץ לגבלתיה סביב:"

3. דברים פרק יא כד'

"כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם"

4. רמב"ן דברים פרק יא פסוק כד

"על דעת רבותינו הנה הם שתי הבטחות,
שכל מקום אשר ירצו לכבוש בארץ שנער וארץ אשור וזולתם יהיה שלהם,
והמצות כולן נוהגות בהם כי הכל ארץ ישראל,
ומן המדבר והלבנון ועד הים האחרון יהיה גבולכם,
שאתם חייבים לכבשו ולאבד משם העמים…"

5. ירושלמי קידושין פרק א ה"ח

"דא"ר חלבו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן אבותיך ירשו ארץ ז'
עממים ואתם עתידין לירש ארץ של עשר עממים תלתי אחרנייתא אילין אינון את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני"

הקדושות

6. שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן ר

"דתרי ענייני נינהו קדושת שכינה וקדושת מצות וקדושת שכינ'
היא מיוחדת בעבר הירדן ימה וקדוש'
מצות בין בזו ובין בזו"

קדושה ראשונה וקדושה שניה

7. משנה מסכת שביעית פרק ו משנה א

"שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב…וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה"

8. מסכת גיטין פרק א משנה ב

"רבי יהודה אומר מרקם למזרח ורקם כמזרח מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום מעכו לצפון ועכו כצפון רבי מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגטין"

חלות הקדושות

9. רמב"ם הלכות תרומות פרק א

"כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן,
שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא,
כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא,
והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל…"

10. משנה מסכת כלים פרק א משנה ו

"…ומה היא קדושתה?
שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין מביאים כן מכל הארצות"

11. רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז

ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא,
ובקדושת שאר א"י …לא קדשה לעתיד לבוא,
לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה… אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה…שהרי אינה מן ארץ ישראל,
וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואע"פ שנלקח הארץ ממנו…"

דף מקורות –
ארץ ישראל

שיעור חמישי

תקופת חלות הקדושות (המשך)

1. ירושלמי שביעית פרק ו ה"א

"ויעשו כל הקהל הבאים מהשבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון… הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורין היו ונתחייבו ממה נתחייבו רבי יוסי בר חנינה אמר מדבר תורה נתחייבו הדא הוא דכתיב והביאך ה'
אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה הקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך מדבר תורה אף ירושתך מדבר תורה והטיבך והרבך מאבותיך…אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר ארבע עשרה שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו אבל אתם כיון שנכנסתם נתחייבת'
אבותיך לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב"

2. ערכין דף לב עמוד ב

"…מאי טעמא דמ"ד:
קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא?
וכו'(כמפורט בירושלמי דלעיל)
ואידך(=היינו למ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא)?
דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה,
ואגין זכותא עלייהו כי סוכה.
והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע,
דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב +נחמיה ח'+
ישוע…והא כתיב:
אשר ירשו אבותיך וירשתה!
ה"ק:
כיון דירשו אבותיך ירשת את…"

3. רש"י ערכין דף לב עמוד ב

"ירשתה אתה – באותה קדושה ואין צריך לחזור ולקדש."

הירושה השלישית

4. סדר עולם רבה (ליינר)
פרק ל

"וכן הוא אומר והביאך ה'
אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה וגו'
(דברים ל ה),
מקיש ירושתך,
לירושת אבתיך,
מה ירושת אבתיך,
בחידוש כל הדברים הללו,
אף ירושתך בחידוש כל הדברים הללו,
אי יכול תהי לכם ירושה שלישית?
תלמוד לומר וירשתה,
ראשונה ושניה יש לכם,
שלישית אין לכם."

5. נדה דף מו עמוד ב

"אשר ירשו אבותיך וירשתה,
ירושה ראשונה ושניה – יש להן,
שלישית – אין להן וא"ר יוחנן:
מאן תנא סדר עולם – ר'
יוסי!
ר'
יוסי תני לה,
ולא סבר לה."

6. רש"י נדה דף מו עמוד ב

"ירושה ראשונה – של יהושע.
ושניה – בימי עזרא.
יש להן – כלומר בגלות נבוכדנצר בטלה קדושת הארץ ונצטרכו ליורשה ולקדשה בשניה.
אבל שלישית – לעתיד לבא.
אין להם – כלומר אינה ירושה דלא יצטרכו לרשתה ולקדשה דלא בטלה קדושתה מגזרת הכתוב.
"

מצוות התלויות בארץ להלכה

7. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף נו עמוד א

"אמר רב יהודה אמר שמואל:
כל שהראהו הקב"ה למשה – חייב במעשר."

8. רמב"ם וראב"ד הלכות תרומות פרק א הלכה כו

התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד,
ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונ'
וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית,
לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה,
וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה.
+/השגת הראב"ד/
א"א לא כיון להלכה יפה דהא קי"ל כרבי יוחנן דאמר ביבמות תרומה בזמן הזה דאוריי'
"

9. טור יורה דעה סימן שלא

"איכא מ"ד דהאידנא אינו אלא דרבנן שבטלה קדושת הארץ משגלו ממנה,
אבל ר"י פי'
שהם דאורייתא דקדושה שנייה שקדשו בימי עזרא לא בטלה"

10. שולחן ערוך ורמא'
יורה דעה סימן שלא סעיף ב

"בזמן הזה,
אפילו במקום שהחזיקו בו עולי בבל,
ואפילו בימי עזרא אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה,
אלא מדבריהם.
מפני שנאמר:
כי תבואו משמע ביאת כולכם ולא ביאת מקצתן,
כמו שהיתה בימי עזרא.
הגה:
ויש חולקין,
וסבירא להו דחייבין עכשיו בארץ ישראל בתרומות ומעשרות מדאורייתא,
אך לא נהגו כן".

דף מקורות –
ארץ ישראל

שיעור שישי

מצות ישוב הארץ

1. במדבר לג, נג

"וְהורַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ:"

2. דברים יב, כט

"כִּי יַכְרִית יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּויִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה…וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם:"

3. רמב"ן במדבר לג,
נג

"
'והורשתם את הארץ וישבתם בה…'-
על דעתי זו מצות עשה היא,
יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם,
ולא ימאסו בנחלת ה'.
ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם,
יעברו על מצות ה'…כי הכתוב הזה היא מצות עשה.
ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים,
באו ורשו את הארץ (דברים א ח)…".

4. ספרי דברים פיסקא פ

"מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם…אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.
"

5. השגות הרמב"ן לספר המצוות מצוה ד'

מצוה רביעית שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן הקל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה… ופרט אותה להם במצוה זו כולה בגבוליה ומצריה…שלא יניחו ממנה מקום.
והראיה שזו מצוה אמרו ית'
בענין המרגלים עלה רש…ואמר עוד…עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם וכאשר לא אבו לעלות במאמר הזה,
כתוב ותמרו את פי י"י אלקיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקולו,
הוראה שהיתה מצוה לא יעוד והבטחה.
וזו היא שהחכמים קורין אותה (סוטה פ"ח מ"ו)
מלחמת מצוה… ולשון ספרי (שופטי'
יז יד)
וירשתה וישבת בה בזכות שתירש תשב.
ואל תשתבש ותאמר כי המצוה הזאת היא המצוה במלחמת שבע'
עממים שנצטוו לאבדם שנ'
(ס"פ שופטי')
החרם תחרימם.
אין הדבר כן.
שאנו נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו ואם רצו להשלים נשלים עמהם ונעזבם בתנאים ידועים אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות…וכן אחרי הכריתנו את העממים הנזכרים אם רצו אחר כן שבטינו לעזוב את הארץ ולכבוש להם את ארץ שנער או את ארץ אשור וזולתם מן המקומות אינם רשאין.
שנצטוינו בכיבושה ובישיבתה…בכל הדורות.
ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגין בה והיא דירת ארץ ישראל…הכל הוא ממצות עשה הזה שנצטוינו לרשת הארץ ולשבת בה. אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה…"

6. בעל ה'מגילת אסתר' מצוה ד'

"נראה לי כי מה שלא מנאה הרב (=הרמב"ם,
השמיט מצוה זו ממנין המצוות.)
הוא לפי שמצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מארצם,
אבל אחר שגלו מאדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בוא משיח,
כי אדרבא נצטוינו…שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה…אבל עכשיו אין מצוה לדור בה."

7. תוספות מסכת כתובות דף קי עמוד ב

"אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים והיה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם."

8. שו"ת אגרות משה חלק אה"ע א סימן קב

"ובדבר שאלתך אם יש מצוה עכשיו לדור בא"י כהרמב"ן או כהר'
חיים בתוס'
כתובות דף ק"י דאינה מצוה בזה"ז.
הנה רוב הפוסקים סברי דהוא מצוה…"

הביטוי המעשי לישוב הארץ

9. בראשית רבה (וילנא)
פרשה סד ד"ה ג וילך יצחק

"וירא אליו ה'
ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ,
עשה שכונה בארץ ישראל הוי נוטע הוי זורע הוי נציב."

10.
סנהדרין דף קב:'

"אמר רבי יוחנן:
מפני מה זכה עמרי למלכות – מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל."

11.
ירושלמי סוטה פרק ח ה"ד

"יכול הבונה בית בחוצה לארץ יהא חוזר?!
ת"ל ולא חנכו את שמצוה לחנכו יצא זה שאינו מצוה לחנכו"

איסור/היתר יציאה מהארץ

12. רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ט'
ו–יב'

ט')
"אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם,
אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ,
וכן יוצא הוא לסחורה,
אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב…במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר,
אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס,
יצא לכל מקום שימצא בו ריוח,
ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום."
(עפ"י ב"ב צא.'
וע"ז יג.')

יב')
"לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל,
שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז…."

13. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלא ד'

"ואלו מגלחין במועד…הבא ממדינת הים בחול המועד,
או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח,
והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל.
"

14. משנה ברורה סימן תקלא ס"ק יד

"והוא שלא יצא וכו'
– פי'
דמארץ ישראל לארץ ישראל או מחו"ל לחו"ל אף ביצא לטייל שאינו דבר מצוה אפ"ה מותר לו לגלח כשלא היה פנאי לגלח מבעוד יום כיון שיציאתו ברשות היתה שלא עשה איסור בזה אבל מא"י לחו"ל אינו מותר אלא ביצא

להרויח או לראות פני חבירו דהוא חשיב דבר מצוה שמותר לצאת מא"י בשביל זה משא"כ לטייל בעלמא דבכה"ג אסור לצאת מא"י לחו"ל לא התירו לו לגלח."

ביבליוגרפיה

• הרב
  יעקב אריאל,
  "חבל
  ימית וחוף עזה לחיוב מצוות התלויות בארץ",
  תחומין
  כרך ב',
  עמ'
  364 –
  382.

• ד"ר
  אליאב שוחטמן,
  "תשובת
  ר' משה
  יהודה עבאס בשאלת גבולה הצפוני של ארץ
  ישראל",
  תחומין
  כרך ב',
  עמ'
  383 –
  391 .

• הרב
  יהודה שביב,
  "יחיד
  וציבור במצוות ישוב הארץ",
  תחומין
  כרך ב',
  412 –
  420.

• הרב
  שלמה דייכובסקי,
  "היתר
  יציאה מהארץ",
  תחומין
  כרך כב',
  תשס"ג.

• הרב
  יואל משה טיילבוים,
  "ויואל
  משה",
  הקדמה
  וסוף פרק ב'.